לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים לפורום כתיבה וספרות!!! והשורה הנעה - נוע תנוע! אוסף ביקורות הספרים של כל הזמנים אוסף אתגרי הכתיבהלכתיבה הציטוט הנבחר: 'הסופר, כמו הילד, אוהב לשחק משחקים, אבל יודע להציב את הגבול בין האמת לבדיון' מאת פרויד. חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > תרבות ואמנות > כתיבה וספרות
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 04-12-2007, 00:37
צלמית המשתמש של רומק
  רומק רומק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.06.02
הודעות: 80,133
אני ראשון?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי persephone שמתחילה ב "אתגר חדש- ניסים, נפלאות ופנטזיה"

מאלתר על המקום
קראו לה סינדרלה
בת עניים מעיירת פיתוח כלשהי שהוכיחה שלתפוס נסיך זה לא רק באגדות.
מעשה שהיה כך היה
סינדרלה שלנו נולדה כאמור אי שם בעיירת פיתוח כלשהי
עיר משעממת לחלוטין שהדבר היחיד שגורם לה להופיע בחדשות הוא אותו מפעל מסתורי.
וסינדרלה לא הייתה לבד
היו לה הורים שנתנו לה אהבה ועוד 6 אחים ואחיות.
אביה נהג ואמא עקרת בית.
7 ילדים במשפחה. כל יום ילד אחר יוותר על בית הספר לטובת עזרה בבית.
אבל סינדרלה רצתה ללמוד באוניברסיטה
סינדרלה רצתה לתת להוריה את מה שלא קיבלה.
ולכן היא החליטה שהיא תצא לעבוד
להוריה היא אמרה שהיא הולכת לעשות בייביסיטר
אך בפועל מכרה את גופה למרבה במחיר
בגיל 18 היא כבר הרוויחה מספיק ומי יידע שהיא קטינה?
סינדרלה שלנו לא התגייסה לצבא
ליבו של אביה לא עמד בזה כשראה את ביתו בשחר היום בדרכו לעבודה, נפרדת מעוד לקוח מרוצה.
ומאז האשימה את עצמה במותו.
השנים חלפו ובגיל 30 החליטה סינדרלה שלנו לשנות שוב את חייה.
מזוודה אחת, 300 שקלים ואוטובוס לתל אביב.
ושם היא פגשה בו
הנסיך שלה
סטודנט להנדסה שחזר מאילת והפליא לתאר את העיר הגדולה שהיא מעולם לא הכירה.
את הלילה הראשון היא עשתה בביתו: דירת 3 חדרים בפלורנטין אשר שכר לבדו.
גם את הלילה השני עשתה שם וגם את הבאים אחריו.
הוא לא היה עשיר והיא מצאה עבודה כמזכירה.
אך למרות הצניעות בה הם חיו היא הרגישה משהו שלא הרגישה בעבר.
אושר, כך זה נקרא הוא לחש על אוזנה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


חזרה לפורום
  #4  
ישן 06-12-2007, 14:18
  oxbox oxbox אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.07.07
הודעות: 80
יומן מצריים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי persephone שמתחילה ב "אתגר חדש- ניסים, נפלאות ופנטזיה"

יומני היקר שלום!

הא הא האליל של העיבריים נלחם הנו כל כך קשה אף אחד לא מת חהחהחה

ועאלק משה אומר שאנחנו חיים כדי שנסבול אני אומר שהוא סתם רואה שהוא מפסיד ושהאלילים שלנו יותר חזקים.

וגם כן מי שמאמין שה' האליל שלהם קיים יכניס את כל הבהמות לתוך הבית שלו מי מאמין פחחחחחחח. אתה קולט ברד במצריים איזה נוב המשה הזה לא יודע שכל הזמן חם פה אפילו בחורף חם פה וכל כך יבש זה יהיה נס אם יירד פה ברד, לפי מה שאני שמעתי משה גם שרט על הקיר איזה ונדליזם הוא אמר שכשהשמש תאיר את השריטה יתחיל הברד בלה בלה בלה.





יומני היקר שלום!

יום ראשון של המכה, שעה ראשונה של המכה, אתה לא מבין באיזו פתאומיות זה קרה פתאום שומעים בום ופלאש חזק ואז זה התחיל קוביות ברד ענקיות ירדו עם אש בתוכם זה היה נראה כמו אבנים גדולות לא סתם כבר שנים שלא ראינו פה אפילו טיפה של גשם עוד ברד?! והמקנה שלי נשאר בחוץ הברד לא נתן להם לברוח ישר מחץ אותם הוי יומן יקר כל המקנה הלך שחטתי כמה מהם ופתאום בום הגיע נשר וחטף לי אז מהר רצתי הביתה.





יומני היקר שלום!

אתה לא מאמין כל השדות הלכו כלום לא נישאר אפילו נבט לא נישאר הם השאריו כל כך הרבה הרס וחורבן חוץ מהחיטה והכוסמת למזלי שני השדות שלי הם חיטה וכוסמת אתה לא מאמין. אבל מה אתה לא מאמין איזו הפליה בארץ גושן של היהודונים לא יורד ברד בכלל אני לא מאמין!



יומני היקר! הברד נעלם כלום לא נישאר אני חושב שאני אלך להצטרף ליהודים להתראות



חזרה לפורום
  #5  
ישן 06-12-2007, 17:24
  מיטל=) מיטל=) אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.05.07
הודעות: 316
קצת ארוך ובכל זאת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי persephone שמתחילה ב "אתגר חדש- ניסים, נפלאות ופנטזיה"


מול האח

מול האח ישבו זוג הדרקונים האוהב והתחבקו ברוך. הם דיברו על היום שעבר עליהם ועל הימים הקודמים הם דיברו על החברים שלהם ועל המשפחה כשפתאום הפתיע אלכס בשאלה

"את חושבת שכדאי שנהרוג את מלך ההר?"

איזבל כמעט נחנקה מהתה שבדיוק לגמה ממנו.

"מאיפה זה בא? ולמה עכשיו?"

"נו למה את לא עונה?"

איזבל חשבה. היא הסתכלה על בעלה בדאגה ורק הנידה בראשה

"אל תסתכלי עלי כאילו אני משוגענ'ס, הרי שתינו יודעים שמאז שהפושטק הקטן ירש את ההר אנחנו חיים באיום תמידי."

"אלכס אולי קצת לא נעים לנו עכשיו אבל להרוג?"

אלכס כמעט בכה בשלב זה. הוא רצה להרוג.

"איזבל תסתכלי עלינו. נועדנו להרוג. כשאני רוצה אני יורק אש מהפה. אבל כבר נהיה לי אפר מרוב החוסר שימוש בו. ואת? הציפורניים שלך נהיו צהובות ומרוב כורי עכביש הם לא יצאו לך"

"אלכס אל תגזים אני יכולה להוציא את הציפורניים ואתה יכול לירוק אש. זה לא אומר שנעשה את זה!"

"למה ללללא?"

לאחר הפצרות רבות הסכימה איזבל רק לנסות להוציא את הציפורניים שלה. לשמחת אלכס היא לא הצליחה אח היא לא השתכנעה "תירק אש"

אלכס לפתע חש אי נעימות. הוא התאמן על זה כבר כמה שבועות. הוא פחד שהוא לא יצליח להסתיר את זה אך למזלו איזבל האמינה.

"את רואה? אם הנבך הזה יחליט לתקוף אותנו. אנחנו נמות"

"אז אולי נדבר איתו אלכס?"

"שום דיבורים! הוא נער צעיר והנוער של היום אוהבים רק אלימות"

"אבל אלכס...אין לנו סיכוי נגדו!"

"בואי ננסה איזבל. נכנס את כל זקני המערות ונתאמן ביחד"


וכך היה. כל זקני הדרקונים הגיעו למערה של אלכס ואיזבל הזכרים שביניהם ידעו למה. הנקבות היו בשוק מהרעיון.

"מה את חושבת על זה איזבל?" שאלה בלה המודאגת.

איזבל היססה מעט ואז הרימה את ראשה וענתה "למען נכדינו, אנו חייבים."

אלכס סיים את הפגישה בשאגה שהרעידה את ההר כולו. הזכרים שבין הדרקונים הגניבו חיוכים אחד לשני.


לאחר חודשיים כולם היו מוכנים לצאת לקרב. ושלא תטעו, גם הנרי- מלך ההר וצבאו.

דרקוני המערות היו הרבה פחות במספר ובמיומנות. בדבר אחד הם גברו על צבאו של הנרי- נחישות. הם האמינו במטרתם והם רצו להגיע אליה כל כך. הזכרים שבדרקונים רצו להרוג. סוף סוף להראות מה הם יודעים.

הנקבות שבדרקונים רצו אושר ושלווה ובטיחות לנכדיהם וילדיהם וניניהם.


ביום היציאה לקרב כל הדרקונים היו נחושים בדעתם. והם יצאו לקרב.

ציפורניים נשלפו נתקעו ננעצו,

אש נאחזה בכל פינה ואפילו בכמה דרקונים,

שריטות חבלות פציעות דם,

והרבה הרג.

ביום השלישי למלחמה הנרי ורק שלושה מחייליו נשארו. הצבא של אלכס נשאר עומד בקושי, אבל עומד.

הנרי הרים דגל לבן והזקנים חגגו את ניצחונם.

באותו ערב מול האח ישבו זוג הדרקונים האוהב והתחבקו ברוך. אלכס- המלך ואיזבל- המלכה דיברו על החירות ועל הנס שקרה.


נערך לאחרונה ע"י מיטל=) בתאריך 06-12-2007 בשעה 17:35.
חזרה לפורום
  #6  
ישן 08-12-2007, 16:32
צלמית המשתמש של Neraha
  Neraha Neraha אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.03.07
הודעות: 106
שלח הודעה דרך MSN אל Neraha
אגדה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי persephone שמתחילה ב "אתגר חדש- ניסים, נפלאות ופנטזיה"

טוב, אני חושב ששלי יותר ארוך D: אבל זה היה ניסוי שניסיתי, והייתי יכול לעשות יותר טוב, אבל זה לא רע כשלעצמו.

זוהי אגדה הלוקחת את מקומה בארץ רחוקה מאוד, שם לא שמעו עדיין על אלקטרונים וחשמל, והטכנולוגיה הכי מתקדמת שם היא פומפרניקל בממרח ריבת דובדבנים. האנשים שם, בארץ הזו, הם מיני יצורים מוזרים שלא ראתה עין אנושית מאז ומעולם. יש שם קופים עם גופים ענקיים, ננסים עם אזניים ארוכות ועוד מיני מינים רבים של יצורים מוזרים שדרווין היה מתבייש בהם.
לוק היה אחד מהם, למרות שנראה כמו כל בן-אדם רגיל. הוא היה יצור גבוה מאוד, שלושה מטרים! אפילו גבוה יותר מהיצור הכי גבוה בעולם. למרות שזה סותר מעט את התער של אוקהם, שבנתיים החליד, אבוי, ולא שמע על פיזיקה קוונטית. לוק גם היה יצור מאוד רב-גוני. הוא לא היה חכם במיוחד, אבל לא טיפש. הוא לא היה מכוער, אבל גם לא בדיוק מיס יוניברס. הוא היה, איך נאמר, ממוצע לכל הדעות. אבל ללוק היתה מטרה אחת ויחידה, להיות מעל הממוצע בדבר מה, בין אם זה לרקוד בלט או להיות מומחה לזריקת פומפרניקלים למרחק ארוך.
יום אחד, נקרא לוק להתייצב בחצר המלכות. הדבר נעשה בצורה מאוד מסודרת. הצו נשלח לביתו כיום לאחר המועד, בדיוק כפי שצריך ולפי כל הבירוקרטיה הנדרשת למען דיוק ההליכים. לוק התרגש נוכח ההזמנה, שכן הוא עוד לא היה מימיו בחצר מלכות, ואולי הוא יוכל סוף-סוף להגשים את חלומו. הוא הגיע לשערי הטירה, שהיתה לא פחות ולא יותר עשויה מהזהב הכי מלוטש שראה מימיו. הוא נעמד, צלצל בפעמון והוכנס פנימה. כאשר נכנס פנימה, ראה לוק שהתור משתרך מכס המלכות ועד לשער החיצוני. הוא שאל את האחרון בתור ממתי הוא עומד שם, אך נתקל בלא תשובה.
כאשר סוף-סוף הגיע תורו של לוק, אחרי זמן ממושך למדי בו חיכה בתור, שעות על גבי שעות, המלך הביט בלוק, ונפנף את ידו להורות להביא לפניו את הבא. לוק מחא, כיצד יכול להיות שדבר כה אבסורדי מתרחש בעולם הדימיוני, הרי ההגיון קובע שהדבר הדמיוני חייב להיות ביחס הפוך להגיון הבריא. המלך הסביר לו, שבענייני בירוקרטיה, הכל אותו דבר. ושחרר אותו לדרכו.
לוק החל לחזור כאשר נקרא חזרה לכס המלכות על-ידי מכשף החצר. המכשף לקח אותו ברחבי הטירה, בין מבוכים של ממש. הם הלכו כל-כך הרבה ובמקומות כל-כך מסובכים, שלוק חשב שהם הולכים ככה כל החיים. לבסוף, הם הגיעו לצריח עקום שנטה על צידו, עם דגל מרוט בקצהו. הקוסם סימן ללוק להכנס פנימה.
כאשר הם נכנסו פנימה, הצריח התעורר לחיים ונראה שונה לגמרי מבפנים ביחס למראהו מבחוץ. ולוק חשב שזה מגוחך, הרי זה לא הגיוני. המכשף, שידע בדיוק על מה שלוק חושב, הסביר לו שזה הכל עניין של דעות קדומות. ובכלל, הוא לא אוהב את שעוני הקיר שלו. לפתע, הקוסם שאל את לוק מה הוא היה רוצה הכי בעולם. דבר, שלא היה פשוט כל-כך בגלל שלוק, כמו רוב האנשים ביקום, לא באמת ידע מה הוא רוצה. אבל בכל-זאת צעק מיד, בלי לחשוב, שהוא רוצה להיות טוב עם משהו יקר ערך. הקוסם נקש באצבעותיו. לוק צחק מיד, כי כיצד נקישת אצבעות יכולות להביא לפניו הרים של כסף, זה אפילו לא יתקבל על הדעת על-ידי הפילוסופים המופרכים ביותר. אך למרות הכל, הוא שאל את הקוסם למה הוא לא מרגיש שום דבר שונה. הקוסם ענה לו שהוא אמור אולי להרגיש דגדוג באוזניים, וזה רק בשני תנאים: האחד הוא שהן נקיות, והשני, אך לא ברור מאליו, הוא שיש לו אזניים. לוק בדק את אזניו וגילה שהן עדיין במקומן, ואפילו נקיות להפליא. אבל הוא בקושי הרגיש משהו. שלא לדבר על שמע משהו. הקוסם אמר לו שהוא פשוט לא מקשיב. לוק שאל אם הקוסם שומע בעצמו. הקוסם השיב תשובה שהוא שומע רק את מה שנחוץ.
לוק נפרד בכעס מהקוסם המשוגע. קוסם ששומע דברים מכלום, ושלא לדבר על קוסם בלי כוחות של קסם. כמה חצוף. הוא חזר הביתה, מיואש מהיותו עדיין ממוצע למדי.
יום אחד החל לשמוע לוק כל מיני קולות מוגברים, אבל הם לא דיברו על כסף או על עושר. הם דיברו על כמה שלוק הוא ממוצע, כמה שהוא משעמם. והכי גרוע, שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה. לוק היה מדוכדך למדי, הוא לא ידע מה לעשות. פתאום, הוא נזכר בקוסם, ורץ מהר אליו. אך כשהגיע אל הקוסם, נוכח לדעת שהקוסם התחרש, ולא שומע יותר.
לוק היה מאוד מאוכזב, הוא לא ידע מה לעשות. פתאום, הוא שמע את הקול של הקוסם, שנוקש באצבעות. אבל הוא לא שם לב לזה יותר מידי. כמו שזה לא עזר בפעם הקודמת, לפי הסטטיסטיקה ומה שאומרים המתמטיקאים, עכשיו זה בטוח שלא יעזור. אבל הוא בכל זאת, החל לשמוע קולות נוספים. הם דיברו על השקעות ובורסה וכספים. לוק לא ידע מאיפה זה בא. אבל התחיל מיד לנסות, כי מה יש לו להפסיד?
בסופו של דבר, לוק הפסיד את הכל. הוא נהיה עני מרוד, למעשה, העני הכי גדול בכל הממלכה. אבל לוק בעצם היה מאושר. כי בפעם הראשונה בחיים שלו, הוא היה הכי טוב במשהו, יותר מכל אחד אחר בממלכה.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חזרה לפורום

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 07:05

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 11 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר