16-11-2007, 17:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.10.01
הודעות: 7,439
|
|
|
8 צוערות על ראש גבעה...
בשבוע הקרוב אני "חונך" אישית 8 צוערות מקסימות ששומרות על ישוב בשומרון.
ליתר דיוק אני "מאמץ" צוערת אחת, ויתר השבע הנוספות נהנות מההפקר...
ואיך הגעתי למצב הזה אתם שואלים?
אז הינה הסיפור-
יש לי חבר. חבר טוב.
(בהמשך לאשכול ה"חברות" של harmonyv ...)
חבר מהסוג שתמיד ניצבתי בסיטואציה שהרגשתי שאני חבר הרבה פחות טוב שלו, מאשר הוא חבר שלי...
הוא מסוג החברים שנותנים לך את זמנם ואת מרצם- ללא חשבון.
עד הסוף. ומכל הלב...
נתינה ברמה כזו שתמיד יש לי ספק אם אני בכלל מסוגל לעמוד בסטנדרטים הענקיים שלו...
(רק לשם המחשה... לפני שנים רבות התקשרתי אליו וסיפרתי לו שאני בבית ואני לא מצליח להניע את האוטוביאנקי שהיתה לי אז.
התייעצתי איתו מה ניתן לעשות בכדי להניע את הסוררת. בשלב מסוים הוא אמר לי- "חכה קצת, אני מייד חוזר אלייך"...
כעבור 40 דקות הוא היה ליד מכסה המנוע הפתוח של האוטוביאנקי, אחרי שהוא גמע את 35 הק"מ שהפרידו בין בתינו, אז...).
אנחנו יחד מכיתה א'. תעשו את החשבון.
ראיתי במו עיני, שלב אחר שלב, כיצד נרקמת האהבה בינו לבין חברתו, אשתו היום, כבר בכיתה י"א.
התגייסנו באותו היום לצבא, והתחלנו את אותו הקורס, שממנו הודחנו בו זמנית... 
אח"כ התפצלו דרכנו בצבא, אך לא בחברות.
הוא ואשתו התחתנו כשעוד היינו במדים.
לימים נולדה ביתו הבכורה. הוא הפך לאבא כשאני עוד לא הייתי בכלל בכיוון של חתונה.
מטבע הדברים ביתו הבכורה הפכה לילדה של "כולם"...
השבוע הוא הרים אלי טלפון, וסיפר לי שהבת, שנמצאת כרגע בקורס קצינות,
יצאה לשבוע אבטחת ישובים בשומרון.
הישוב בו היא נמצאת, במערב השומרון, נמצא במרחק חצי שעת נסיעה מביתי.
בשלב הזה תפסתי פיקוד על הילדה (כבר לא כ"כ ילדה, אבל אתם בטח מבינים).
בערב הראשון כבר הייתי שם לביקור ראשון.
היום כבר נסעתי לשם עם ילדי.
לא מעט בכדי לעשות לה ולחברותיה המקסימות קצת נעים וטוב...
ובאותה הזדמנות לגמול, ולו במעט, לחבר הנעורים...
_____________________________________
(טליה שפירא)
תפילת הטוקבקיסט הישראלי:
''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''
נערך לאחרונה ע"י juda בתאריך 16-11-2007 בשעה 17:17.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
