[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://blog.fresh.co.il/wp-content/uploads/2007/11/854906611.jpg]

המאמר במספר חלקים כאשר כל תגובה שלי מתייחסת לחלק אחר
קרדיטים לגולשים בויקיפדיה,לזכרון שלי ולמעצבי הלוגואים לאורך השנים.
קרדיט מיוחד לאביב (Aviv-Y) על עיצוב כרזת הפרוייקט הרשמית.
האשכול הזה ינעל לתגובות. אתם מוזמנים להגיב בבלוג של פרש
עריכה: לבקשת גולשים-כתובת הבלוג
http://blog.fresh.co.il

כמעט 19 שנה פעלה המדינה ללא ערוץ טלוויזיה כלשהו
(אם מחשיבים את הערוצים הירדנים שהיה ניתן לקלוט באמצעות אנטנה ביתית עד אז)
הסיבה: מנהיגי המדינה ראו בטלוויזיה כלי משחית ומזיק.
הפשרה הגיעה ב 24/03/1966 עת נפתח לראשונה ערוץ טלוויזיה ישראלי מקורי.
"הטלוויזיה הלימודית", כך הוא נקרא
וכשמו כן הוא, נועד ללמידה והעשרה.
מנחי הערוץ היו מורים אשר לימדו את התלמידים חומר הקשור ללימודיהם בבתי הספר היסודי ובתיכון.
לאחר שנה של שידורים, עבר הערוץ לסמכותו של משרד החינוך.
בין התוכניות ששודרו ונועדו להקנות ערכים, ניתן לציין את תוכניות האנגלית המפורסמות
"neighbours" ו- "here we are"
ובנוסף תוכניות ללימוד קריאה כגון "בלי סודות"
במהלך השנים הופקו משדרים רבים ותוכניות ילדים בלתי נשכחות כגון "פרפר נחמד", "רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק".
כשהחלה מלחמת שלום הגליל, הטלוויזיה הלימודית העלתה מגזין יומי בשם "שלום הגליל" אשר ידוע היום בשם "ערב חדש"
תוכנית זו משודרת עד היום.
במהלך שנות ה80 שונה שמה של הטלוויזיה הלימודית ל"טלוויזיה החינוכית"

בשנת 1968 שודר לראשונה בטלוויזיה מצעד צה"ל
שנערך באותה שנה בירושלים.
שידור זה היה שידור הבכורה של הטלוויזיה הישראלית שבאותה תקופה שידרה 3 פעמים בשבוע.
התוכנית הנצפית ביותר הייתה "מבט לחדשות" שאותה הגיש בחור צעיר בשם חיים יבין (היינץ קלוגר שמו המקורי)
שידורי רדיו היו כאן עוד קודם.
קול ישראל החל בשידורים כבר ב1965 ועם הקמת הטלוויזיה גוף השידור אוחד ונקרא "רשות השידור".
אחת הסיבות להקמת הרשות היא תעמולה
הימים היו ימי מלחמה והיה קיים הפחד שהרשתות הערביות ישתלטו על השידורים ולכן הזדרזה ההקמה של הרשות שנועדה להראות את הצד היפה של חיים בישראל.
במהלך השנים שודרו בערוץ תוכניות המופנות לשכבות גיל שונות כגון "טלפלא" לילדים, "כלבוטק" שהיה מגזין הצרכנות הראשון בטלוויזיה והסמל של הערוץ, פסוקו של יום: אותה דקה או שתיים ערב ערב לפני תום השידורים של פסוק מפרשת השבוע או ממסכת כלשהי.
עד לפני כ10 שנים הטלוויזיה הישראלית החזיקה ברצועת שידור יומית בשפה הערבית בין השעות 18:00-20:00. עם פתיחתו של ערוץ 33, כמות השידורים בערבית הוכפלה כשהם עברו לשדר שם.
כיום על הערוץ המתקרא "ערוץ 1" משודרים בבוקר שידורי הטלוויזיה החינוכית ומשעות הערב (כולל רצועה בין 15:30-17:00 המוקדשת לנוער) שידורי הערוץ הראשון.

באוקטובר 1986 החלו שידורי נסיון של ערוץ שני בישראל.
שידורי הנסיון כללו קליפים רבים ושקופיות כיצד ניתן לקלוט את הערוץ.
מלחמת המפרץ הראשונה "הטיבה" עם הערוץ כי אז את הקליפים החליפו תוכניות שהבולטים שבהם "העולם הערב" עם ארז טל ואברי גלעד, הסדרות האוסטרליות "שכנים שכנים" ו-"קרוב רחוק"
וכמובן-7 וחצי-מגזין האקטואליה (כי לפי החוק היה אסור לשדר חדשות) היחיד בערוץ בהגשת אורלי יניב.
לאחר מספר שנים של שידורי נסיון הוחלט לקיים מכרז בין גופי שידור לצורך הפעלת הערוץ.
עוד לפני מלחמת המפרץ הערוץ זכה לפופולריות כאשר ועד הטכנאים ברשות השידור השבית את שידורי ערוץ 1 למספר שבועות ואז שידורי הנסיון הוו את האלטרנטיבה דוברת העברית.

שידורי הכבלים (או בשם הרשמי-שידורי טלוויזיה רב ערוצית) החלו בשנת 1990.
באותה תקופה שידר ערוץ 1 שידורים מלאים, וערוץ 2 שידורי נסיון.
במכרז להקמת התשתיות והשידור באמצעות כבלים זכו 5 חברות שכל אחת מהן שלטה גיאוגרפית באזור מסויים:
תבל-באזור ת"א, ערוצי זהב בירושלים, ICS (ומאוחר יותר עידן) שידרה באזור אשקלון, גוונים שידרו באזור רמלה,לוד וראשל"צ ומת"ב באזור הגליל.
לחברות היה אסור לשתף פעולה אחת עם השנייה אך בפועל זה קרה.
במהלך השנים "נמחקו" שתי חברות: עידן שהתמזגה עם ערוצי זהב וגוונים שהתמזגה עם תבל.
תבל הייתה החברה הראשונה שהפעילה שירות חדשני: שירות להזמנת סרטים בשם הום סינמה.
לאחר שחברות הכבלים סירבו להכנס לאזורי הפריפריה בטענה של חוסר כדאיות החלו הניצנים של שידור לוויני לתפוס תאוצה מה שלא הפריע לחברות הכבלים להכריז על מלחמה משותפת מול השחקן החדש- חברת DBS שמאוחר יותר שנתה את שמה ל"יס".
בשנת 2001 חברות הכבלים החלו לשדר בצורה דיגיטלית והגדילו את מספר הערוצים שלהם.
בסופו של דבר הם התאחדו לחברה אחת בשם "הוט" דבר אשר קרה בעיקר בשל מצבן הכספי הרעוע של החברות והעובדה שלא היה מנוס מאיחוד אם רוצים תחרות הוגנת.

אנו חוזרים לערוץ 2 כעת.
ברביעי בנובמבר 1993 החלו שידורי הערוץ המסחרים לאחר ששלושת הזכיינים להפעלתו נקבעו.
טלעד-החברה שחנכה את יום השידורים הראשון: שידרה בימים שני וחמישי
התוכניות אשר מזוהות איתה יותר מכל: החמישיה הקאמרית,עובדה,החרצופים,אמנון לוי,לילה גוב,קומדי סטור
ומגזין הבוקר קפה טלעד שהגישו דב גיל-הר וירדנה ארזי.
חברת טלעד הפסיקה לשדר בערוץ 2 ב2005 לאחר שהפסידה במכרז המחודש על שידורי הערוץ.
קשת-שידרה בימים שלישי ושישי
התוכניות המזוהות איתה ביותר: רק בישראל,ארץ נהדרת,כוכב נולד,הפוך
קשת זכתה במכרז המחודש לערוץ 2 ב2005 וכעת היא משדרת בימים רביעי-שבת כאשר בינואר יתחלפו ימי השידור שלה עם רשת, המפעילה השנייה.
רשת-שידרה בימים ראשון,רביעי,שבת
התוכניות המזוהות יותר מכל: יאיר לפיד,קצרים (שעברו מטלעד לאחר סיום הזכיון),פספוסים, בשידור חי עם דן שילון
ב2005 החברה זכתה במכרז המחודש וכעת היא משרת בימים ראשון-שלישי.

חברת יס החלה לשדר בשנת 2000 לאחר ששרת התקשורת דאז, לימור לבנת סברה שכדי להחיות את השוק הרדום של טלוויזיה רב ערוצית, צריך עוד מתחרות.
בין הגורמים לכך היו גם מחאות מחברי קיבוצים שחברות הכבלים לא חיברו אותם לשירותיה בגלל חוסר כדאיות וכמובן שחברת יס הייתה הראשונה לקפוץ על המציאה.
ההשקה לא הייתה קלה
חברות הכבלים ניסו הכל כדי להכשיל את המתחרה: הן ע"י עתירות לבתי משפט ועיכובים והן ע"י פיתוי לקוחות.
ליס אבל היה יתרון שבאותו זמן לא היה לכבלים: בחירת ערוצים מסויימים ותשלום עבורם.
השלב הבא במלחמה היה התכנים.
יס חוייבה לשדר בתחילה את ערוצי הכבלים 3,4,5,6
אך הוט גם כאן לא רצו לוותר בקלות ובסיום הערוצים אכן נרכשו אך ללא הפקות הכבלים
וכך יס הייתה צריכה למלא תכנים במקום התוכניות של יצפאן וגיא פינס.
נכון להיום שתי החברות מנסות להבדיל את עצמן הן מבחינת ערוצים והן מבחינת טכנולוגיה
אבל עדיין קיימת תחרות על כל לקוח

ב28/01/2002 החלו שידורי הערוץ השלישי בישראל (והמסחרי השני)
10 הוא ברירת המחדל כי לא הכבלים ולא רשות השידור רצו לוותר על ערוץ 3 ו33 בהתאמה לטובת הערוץ החדש וכך נמצא לו מקום על הממירים באפיק 10.
הדרך לא הייתה קלה: אחוזי הצפייה היו נמוכים והגיעו בקושי ל3 אחוזים.
בעיה נוספת (שנמשכת עד היום) שלא ניתן לקלוט את הערוץ דרך אנטנה ביתית רגילה, דבר שפוגע באחוזי הצפייה.
לאחר חודש של השקה, עצרו הכל לחשיבה מחודשת כיצד מתגברים על בעיית הצפייה.
מיותר לציין שרייטינג נמוך זה רע לעסקים וכך ארע שהחברה המפעילה את הערוץ נכנסה לקשיים כלכליים.
לצורך הגדלת אחוזי הצפייה הוחתמו טאלנטים רבים כגון ארז טל (שלבסוף חזר לקשת מבלי שעשה משהו משמעותי בערוץ 10), מאיר איינשטיין, ירון לונדון וכן כתבי טלוויזיה ותיקים כמו גיל תמרי ויואב טוקר שהצטרפו למערכת החדשות של הערוץ החדש.
ב2004 ארע המפנה עם עונת חורף משובחת.
כיום הרייטינג עדיין מדשדש אך תוכניות רבות זוכות לרייטינג גבוה.
בין התוכניות המפורסמות: דין וחשבון עם רינו צרור, ג'פרדי עם רוני יובל, הלילה עם ליאור שליין,לונדון את קירשנבאום,היום שהיה עם גיא זוהר ומהדורת החדשות המרכזית עם יעקב אילון ומיקי חיימוביץ'.

אנו חוזרים אל רשות השידור.
בשנת 1994 אישר ראש הממשלה יצחק רבין שידורים לוויניים לרשות השידור.
הערוץ נועד בעיקר לשכנים מירדן,מצרים,סוריה ולבנון (התקופה כזכור, ימי אופוריית השלום)
כדי להראות את הצדדים היפים של ישראל זאת ע"י ערוץ שרוב שידוריו יהיו בשפה הערבית או מתורגמות לערבית.
כך נולד ערוץ 33 שקיבל בממירים את האפיק 33 משום שחברות הכבלים לא היו מוכנים לוותר על ערוץ 3 שלהם בממיר משום שכבר אז הוא מותג כ"ערוץ שלוש".
ההתחלה הייתה שונה-שידורי הכנסת מצאו בו את הבית לאחר שערוץ 2 שבו שודרו הדיונים התמסחר
והחל בשידורים סדירים.
בנוסף בערוץ הופקו גם שידורים ומגזינים בעברית אשר היוו חריגה מקהל היעד שאליו כוון הערוץ (ובעיקר משום שזה מכספי האגרה של משלם המיסים)
בשנת 2001 כשערוץ 33 במתכונתו לטוב ולרע עובדה קיימת, היו נסיונות להקמת ערוץ המזרח התיכון
שאליו הועברו שידורי הערבית ששודרו עד אז בערוץ 1 במשך שעתיים ביום.
ערוץ זה לא זכה להצלחה ומאוחר יותר נסגר לאחר שתכניו הועברו לערוץ 33.
כיום הערוץ משדר בעיקר שידורים בערבית ושידורים חוזרים של תוכניות הערוץ הראשון

לאחר נדידה מערוץ לערוץ-סופסוף חשבו בכנסת על פתרון: ערוץ יעודי לשידורי הכנסת.
המשימה הוטלה על חברת החדשות של ערוץ 2 שזכתה במכרז.
ב03/05/2004 הערוץ עלה לאוויר באפיק 99 בממירים והחל בשידורי המליאה ותוכניות שונות המסכמות את פעילות הכנסת.
חלק מהתוכניות הם:חיידק פוליטי בהגשת העיתונאית נחמה דואק, אייכלר יעקוב בהגשת ח"כ לשעבר יעקב אייכלר,זוג או פרט בהגשת הכתבים בכנסת של ערוצים 2 ו-10 בהתאמה עמית סגל ונדב פרי

במאמר זה סקרתי את גופי השידור שקמו לאורך 40 שנות שידור.
כעת נסקר את המצב הנוכחי:
החינוכית-משדרת כיום ב3 ערוצים: ערוץ 1, ערוץ 2 ובערוץ הייעודי חינוכית 23
בערוץ 23 ניתן לצפות באמצעות מנוי להוט או יס
לוגו נוכחי

ערוץ 1-כפוף לרשות השידור ומשדר היום 24 שעות ביממה, כאשר שידורי הלילה מורכבים משידורים חוזרים של תוכניות השבוע ומקטעי ארכיון. את הערוץ ניתן לקלוט דרך אנטנה ביתית, דרך שידורי הכבלים והלווין ודרך צלחת לווין פרטית המכוונת ללווין עמוס.
ערוץ 2-כפוף לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. מופעל ע"י שתי זכייניות: רשת וקשת.
ניתן לקליטה באמצעות אנטנה ביתית, באמצעות מנוי להוט או יס ובקליטה חופשית דרך הלווין עמוס.
ערוץ 10- כפוף לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. מופעל ע"י הזכיינית ישראל 10
ניתן לקליטה באמצעות מנוי להוט או יס ובקליטה חופשית דרך הלווין עמוס.
ערוץ 33- כפוף לרשות השידור ומשדר 24 שעות ביממה כאשר שידורי הלילה הם שידור משותף עם ערוץ 1. השידרים בערבית מרוכזים בו וכמו כן גם קטעי ארכיון.
הערוץ ניתן לקליטה דרך מנוי להוט א יס ובקליט חופשית דרך הלווין עמוס.
הוט-חברת הכבלים המאוחדת. כפופה למועצה לשידורי כבלים ולווין.
לוגו נוכחי:

יס-חברת הלווין. כפופה למועצה לשידורי כבלים ולווין
ערוץ הכנסת-מופעל ע"י חברת החדשות של ערוץ 2 לתקופה של 10 שנים.
ניתן לצפייה דרך מנוי לחברות הכבלים והלווין ודרך הלווין עמוס