|
17-10-2007, 12:46
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
משהו עוד עובד אצלי בין האזניים...
עכשיו צריך למצוא את הראיון/כתבה שבו יעקב ארז מספר כיצד הידיעה שלו הוקטנה וצומצמה וכיצד יצא לחפש את אחיו עודד שהמשפחה לא שמעה ממנו ולא ידעה היכן הוא נמצא, אפילו לא אם ברמה או בסיני.
מתוך קורות חייו באתר NFC
ציטוט:
ערב מלחמת יום כיפור, בעקבות ביקורו בתעלה, התריע על המלחמה העומדת לפרוץ. ואולם, חמש הידיעות שביקש לפרסם בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור (ובכללן ידיעה פרי עטו שפורסמה בעיתון ב-5 באוקטובר 1973,לאחר שחלקים ממנה צונזרו), נאסרו לפרסום על-ידי הצנזורה הצבאית. במהלך המלחמה כיסה יעקב ארז את הקרבות בדרום ובצפון הארץ. אחיו, סגן אלוף עודד ארז, שימש מג"ד שריון במלחמת יום כיפור בגזרה הדרומית של רמת הגולן. אחרי שעבר את קרבות הבלימה הקשים בשלום, נפצע קשה בהמשך המלחמה. בתום תהליך החלמה שנמשך יותר משנה, שב לשרת כסגן מפקד חטיבת שריון בדרום, ונהרג בינואר 1976 בתאונת אימונים בבירתמדה בסיני.
|
ראה גם מאמרו של אביתר בן צדף לזכר זאב שיף (שים לב שהוא מפנה למאמר מורחב יותר שלו), קטע מתוך המאמר:
ציטוט:
כישלון מוחלט ביום הכיפורים
ניירות הלקמוס שלנו לבחינת איכות הסיקור הביטחוני יכולים להיות הדיווחים במחצית הראשונה של תשרי תשל"ד. שיף ועמיתיו (לא נזכיר שמות ...) לא הבינו כלל מה עומד להתרחש – כיוון שהיו תלויים לחלוטין במקורותיהם, שהוכו בסנוורים על-ידי תכנית הונאה די-טיפשית, אך מוצלחת, של מצרים ושל הסורים.
כתבינו לענייני צבא לא הבינו את התבוסה הישראלית במלחמת ההתשה ואת משמעותה. כולם – פרט ליעקב ארז, איש "מעריב" (שכתב דבר שטות, שהתבדה תוך פחות מיממה – "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחר הנעשה בצד המצרי ... וננקטו כל הצעדים כדי למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה")[1] – הלכו לחגוג את יום הכיפורים, מבלי שדיווחו על כוננות ג', שהוכרזה בצבא. הם התעוררו במפתיע למלחמה בצוהרי החג הקדוש.
אחרי המלחמה, העצימו כתבינו את המיתוס השקרי על מחדל מודיעיני, והתעלמו לחלוטין משלל הכישלונות המבצעיים של מפקדי צה"ל בכל החזיתות, מבניין הכוח שהוכח כלא-רלוונטי, מהתחזוקה שקרסה וממערכות ניהול כוח-האדם שנכנסו לוורטיגו.
רוב כתבינו לענייני צבא אינם "מגויסים" (דפוס פעולה בולשוויקי ידוע), אלא הפכו מזמן לחלק בלתי-נפרד מהמערכת הביטחונית, או רוצים להיות כאלה, ומתנהגים בהתאם. לפיכך, הם מעולם לא התנערו מדפוס הגיוס – אפילו לא למראית-עין – גם לא תחת מהלומותיה הקשות של המציאות.
רוב כתבינו לענייני צבא התנדבו להיות דוברים של קליקות במערכת הביטחון, על מנת לקבל ממקורותיהם פיסות מידע (לאו דווקא נכונות), שישרתו את האינטרסים של מקורותיהם. כשמקורותיהם כשלו – הם החליפו אותם לעתים. לא תמיד. רוב כתבינו לענייני צבא לא פיתחו יכולת הבנה, אינם מעודכנים בנעשה בצבאות העולם ובצה"ל, ואינם מסוגלים להעריך בעצמם התפתחויות בתחום הביטחוני.
ממשיכים ללכת במרץ בדרך השגויה
ראו, למשל ולשנינה, את מלחמת לבנון 2. דווקא רבים מהכותבים עכשיו ספרים רבי-מכר על כישלונותיו של צבאנו במלחמה ובהכנה אליה, הם אלה, שעודדו את צבאנו ללכת במרץ בדרכו השגויה. חלקם התפעלו עמוקות מנביאי-שקר, שצבאנו הלא-מקצועי עד מאוד טיפח לעייפה, על מנת שינחוהו בדרכים שגויות.
אורי דן וזאב שיף הלכו לעולמם. את מקומם יחליפו אחרים, צעירים מהם וגרועים מהם. בסגנון ירוד, בעברית לקויה, בטון מתלהם ובאי-הבנה, הם ימשיכו להעניק שירות דב לעם ישראל. בסופו של דבר, אולי יזכו לאיזו הטבה, או למינוי בכיר בצה"ל, או במערכת הביטחון. בחסותם, ימשיך צה"ל להתדרדר, כתמיד, בהעדר ביקורת. העיתונות הישראלית תמשיך, כתמיד, לעסוק בטפל הביטחוני, ברכילות ובקְרב על ירושתו של זאב שיף – עד התבוסה הבלתי-נמנעת הבאה.
כך היה, וכך ימשיך להיות. ברברה טוכמן קראה לזה, "מצעד האיוולת".
הערה
1. דברי יעקב ארז פורסמו, באישור הצנזורה הצבאית, כמובן, בתחתית העמוד הראשון של עיתונו, ביום שישי, ערב יום הכיפורים תשל"ד. הידיעה, שהוגשה לצנזורה, ורובה נפסל לפרסום, חמורה עוד יותר בהגזמותיה היחצ"ניות. ראו מאמרי, "האם נתנה העיתונות הכתובה הישראלית התרעה מספקת לקראת מלחמת יום הכיפורים?". פתו"ח 3, עמ' 64-27 (מארס 1996).
|
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 17-10-2007 בשעה 12:54.
|
|