ייתכן ודיון כזה כבר התקיים ולא הצלחתי למצוא אותו, אז אשמח אם תפנו אותי אליו במידה וכן.

לצבא ישראל יש טכנולוגיות רבות. בנוסף לאלו המשמשות בשימוש שוטף ביחידות השונות יש עוד המון המצאות כמעט בדיוניות שטובי מהנדסינו ומהנדסי העולם פיתחו, היכולות לשמש בזמן קרבות חי"ר (הדברים הכי טריוויאליים שעוברים לי בראש הם מתקנים תרמיים שונים ומשונים שמאפשרים לראות מי נמצא בתוך בית).


מסקרן אותי מאד. למה מלחמת לבנון 2 נראתה סטייל מלחמת ויאטנם? תנו לעשרה חיילים קסדה ורובה ושלחו אותם לבדוק מי יושב בתוך הבית הבא...ככה נהרגו לא מעט בחורים.
הרי יש טכנולוגיות. אז אני מבין את הבעייתיות כשאתה עומד מול בור ומעדיף לזרוק פנימה רימון (ואז מפספס ומפוצץ חצי מהחברים שלך). אבל בואו נעזוב ביצורים ומיגונים. מסתובבים בשטח עם עשביה גבוהה. לא רואים כלום. למה לא להשתמש באמצעים סורקי שטח (אני באמת לא מבין במוצרים כאלה ואשמח להכיר) במקום לרדוף אחרי חיזבאללה כמו ארנבות (שפתאום קופצות עליך ומורידות לך את הראש...).

אגב, מצטער על הדימויים הציוריים קלות. פשוט, זה מצב מאד לא ברור מבחינתי למה אם לקבוצה שמולך אין טכנולוגיה אתה צריך להלחם בדיוק כמוהם. המטרה היא להיות "פייריים" כלפי האויב?! :-)

הבעיה הגדולה היא שמיטב הטכנולוגיות תוכננו והוטמעו במטרה לפגוע במטרות צבאיות.
זה שיש לנו אפשרות לזהות ולהוריד מפח"ט סורי מ-30 ק"מ (נניח) או מכ"מ סוללת טק"א מ-80 ק"מ (שוב נניח) לא אומר שאפשר להשתמש בטכנולוגיה הזו ביעילות נגד שני חיזבאללונים עם כפכפים ורקטה שמסתובבים בסבך או יוצאים לחצר בכפר.
את הרק"ק הכבד של החיזבאללה השמיד חיל האויר ביעילות מדהימה כבר בתחילת הלחימה, כי לזה הטכנולוגיה והאימונים התאימו. בלוחמי הגרילה שהסתובבו בשטח היה כבר קצת יותר קשה לטפל באמצעים האלו.

תשמע, אבל תאמין לי שיש מספיק המצאות שונות ומשונות וכל מיני מוצרים שונים שצריך לייצר בצבא ומחוץ לו. אני לא שאנשים מספיק טיפשים לא להיות מודעים לבעייתיות שקיימת ולא לנסות לבנות טכנולוגיות לפתרון הבעיות האלה. יש מספיק אנשי אקדמיה ויחידות פיתוח שעושות מספיק שטויות בכל כיוון אפשרי...

ציטוט:

מסקרן אותי מאד. למה מלחמת לבנון 2 נראתה סטייל מלחמת ויאטנם? תנו לעשרה חיילים קסדה ורובה ושלחו אותם לבדוק מי יושב בתוך הבית הבא...ככה נהרגו לא מעט בחורים.

הבעיה לא היתה בטכנולוגיה, אלא בגישה. אם היו מתנהגים כמו בלש"ב ולא כמו בבט"ש, לא היו משחקים מחבואים עם החיזבאלונים, אלא פשוט מורידים בתים חשודים מראש (ואז משחקים מחבואים בהריסות).

אגב, האופן בו שאלתך נוסחה מצביעה יפה על הבעיה. האם אתה באמת מאמין, שצה"ל נמצא בנחיתות מול החיזבאללה? אני מתאר לעצמי שלא. לכן, מדוע יש צורך לפתח עוד "מכפילי כוח" שיקנו עוד יתרונות לחיילינו - כשביתרונות הקיימים (עוצמת אש, יחסי כוחות, פו"ש, ניידות, שריון...) לא משתמשים כמו שצריך?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz הבעיה לא היתה בטכנולוגיה, אלא בגישה. אם היו מתנהגים כמו בלש"ב ולא כמו בבט"ש, לא היו משחקים מחבואים עם החיזבאלונים, אלא פשוט מורידים בתים חשודים מראש (ואז משחקים מחבואים בהריסות).

אבל בוא נניח שאסור לך להפיל את כל הבתים שבאיזור...ככה סתם בשביל הדיון...אז בכל זאת אתה צריך לדעת מה קורה שם בפנים...
אז אופציה אחת זה לשלוח את הניגר שלך לרוץ קדימה ולחטוף כדור/רימון/טיל לראש...ואולי אני יותר מדי חובב ישראלים אבל זה נראה לי פתרון לא כל כך אידיאלי...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mistero אבל בוא נניח שאסור לך להפיל את כל הבתים שבאיזור...ככה סתם בשביל הדיון...אז בכל זאת אתה צריך לדעת מה קורה שם בפנים...

אז אתה כנראה לא נמצא במלחמה - ודווקא למצב שכזה יש לצה"ל מספיק פתרונות, החל בכלבים וכלה בכל מיני שפצורים כאלה ואחרים. אם אתה צריך לכבוש כפר עוין ולא רוצה לפגוע בארכיטקטורה, חוץ מלהשתמש בפצצת ניוטרון אין לך יותר מדי ברירות.

עריכה: מה שמטריד אותי זה הבלבול שתקף אותנו לגבי משמעות המושגים "אמצעים" ו"מטרות". באיזשהו מקום, צה"ל שכח ש"אמצעי" אמור לאפשר או לסייע להשגת "מטרה" מסוימת, ולא להתקיים לשם עצמו. יותר מדי אנו נתקלים במקרים שבהם החיילים נוקטים בגישה של "אם אין אמצעי X, אי אפשר להשיג את המטרה". מבחינתי, השיא היה כשחבר שלי, שריונר בחט' מרכבה סימן 1, התלונן שהם ב"מרכבות לא ממוגנות" ולכן הוא לא מוכן להכנס ללחימה!

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

דלק אוויר.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

א. החבר שלך צודק. ולא שהמיגון של סימן שתיים מי יודע כמה יותר טוב, אבל הסימן אחד זו פשוט זוועה.
ב. כדי שהצבא הירוק יהפוך לצבא מקצועי ומצויד היטב בהתאם למטרותיו, צריכים להעיז מפקדי השטח לומר "חסרים לנו אמצעים טכנולוגיים ואחרים לביצוע המשימה". מפקדי השטח הירוקים מטבעם שואפים להוכיח שהם "יכולים להסתדר", "מסוגלים לבצע" וכו'... הם לא יגידו לא למשימות, גם כשהציוד העומד לרשותם נמצא במצב מחפיר. למה? כי זה ענין של מבנה אישיות וחינוך, בחילות הירוקים אין תודעה מקצועית מספיק מפותחת, מבחינת דרישת אמל"ח הכשרה וציוד הולם לפני ביצוע המשימה. נוסעים עם מה שיש, וכמו שאומרים "זה מה יש ועם זה ננצח".

הבעיה- שלא מנצחים בדיוק בגלל הדברים האלה. אני משוכנע שאצל הכחולים יש תודעה מקצועית גבוהה יותר, וכשטייס אומר שאינו יכול לבצע או שיש לו מגבלות מקצועיות לעמידה במשימה מכבדים יותר את האוטונומיה של שיקול הדעת שלו.
אצל הירוקים נכנס הרבה ענין של אגו, משהו בסגנון "אין דבר כזה לא יכול... אני? בטח שאני יכול, אין בעיה".

אני מסכים ולא מסכים עם התגובה שלך.
ראשית, אין ספק שהאמצעים חייבים להתקיים והם חייבים להיות באיכות ובכמות המאפשרת את השגת המטרה. אני מסכים גם עם קביעתך שלא תמיד יודעים מתי לדרוש ואיך לדרוש וכי ישנם לא מעט פערים וחוסרים. בגדוד שלי, לדוגמה, התגלה פער קריטי בציוד אג"מי מסוים - שבמצבו הנוכחי אכן אינו מאפשר לגדוד לפעול כפי שהוא אמור בשעת חירום.

עם זאת, בשנים האחרונות יש תופעה שאני יכול לכנות אותה רק "פינוק" ושאיני יכול לקבלה כדרישה לגיטימית. קח את המרכביסט ה"אומלל", לגישתך. אין ספק שהאמצעי שניתן לו אינו האופטימאלי לכל משימה, אבל הוא עדיין מסוגל להביא להשגת המטרות שלהן נועד. נכון, כנראה במחיר גבוה יותר בנפגעים. אז? לא יוצאים למשימה?

אל תשכח גם, שהמצב הקיים היום אינו תולדה של בעיה אובייקטיבית באמצעים הקיימים, אלא של ראייה סובייקטיבית. למה הכוונה? נמשיך עם הטנקים. ב-1982, היה כל מערך השריון שישראלי פגיע לכל אמצעי הנ"ט שנמצאו בידי האויב. היום, רובו הגדול של המערך אינו פגיע לרוב המכריע של אמצעי הנ"ט - ואלה שמצליחים לחדור הורגים 50% פחות מאשר ב-1982. והנה, היום אתה שומע קיטורים מצד שריונרים, שלא נשמעו ב-1982, לגבי טיב המיגון שניתן להם!

שלא תחשוב שאני נטפל רק לשריון, בחי"ר העניין עשוי להיות גרוע יותר. לדוגמה, קח את נושא "למה אין לי וסט/קסדה קלה/מקוצר". אם תבדוק את הטענות לגופן, תגלה שבסופו של דבר הן קשורות לאגו ולדימוי עצמי ("יש לי וסט, מנוסר, קסדה קלה וידית הסתערות"="אני שאקל") יותר מאשר לצרכים מבצעיים אמיתיים. זה לא שאין לוסט יתרונות ע"פ אפוד חי"ר, שלו יש יתרונות ע"פ האפוד הישן - אבל ההבדלים בינהם כ"כ לא משמעותיים בקרב...(אל תתנפלו עלי, גם אני כמג"ד חי"ר נלחם שלכל הלוחמים שלי יהיו אפודים חדשים, קסדות קלות ומקוצרים. אבל אני יודע שהסיבה לכך היא נוחות ודימוי ואני לא אעז לומר "אי אפשר לבצע" רק בגלל שיש לנו ארוכים ואפודים משנת תשמ"ג).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי freedom_fighter הבעיה- שלא מנצחים בדיוק בגלל הדברים האלה.

כאן אנחנו חלוקים לגמרי. נכון, זה עניין של חינוך (וטוב שכך!), אבל מה לעשות ובסופו של דבר נלחמים עם הציוד שישנו, ולא עם זה שאיננו. אם נחזור לרוח הדברים שהצגתי בתחילת השרשור, הרי שבסופו של דבר, לוחמים בעלי מקצועיות ורוח לחימה מהווים מכפיל כוח משמעותי בפני עצמם - מעל ומעבר לאמצעים שברשותם (ושאכן ראוי וכדאי שיהיו הטובים ביותר).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אני מסכים, מחרה ומחזיק אחריך.
כל טיעון חצוב בסלע.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

אכן מילים כדרבנות.
כבר זמן ממושך שלא שמעתי דברי נכוחה כאלה בתוך צונאמי הנהי ששטף אותנו!

יכול להיות בהחלט שלוחמי הזמן הזה פחות ששים אלי מוות, ואינם בטוחים שהמשימות שהם מקבלים הן קדושות עד כדי כך שתמיד ראוי לסכן או להקריב עבורן חיים. אבל- מסתבר שבכל זאת הם באים, ועושים, ומנסים להפיק את המיטב (כשחזרתי מהמלחמה זעזעו אותי מאוד התמונות של החי"רניקים שצובעים אפודים עם ספריי ירוק... חרפה אמיתית).

בסוף צבאיות ולחימה זה מקצוע. עם כל הכבוד למוטיבציה (ואין לי ספק שהמוטיבציה היא מכפיל כח אדיר בעת קרב, ואני לא מזלזל לא בה ולא ברוח הלוחמים), אבל משימה צבאית היא לא איזה תרגיל רוחני בקורס טנטרה, היא מהלך פראקטי, עם שיטות פעולה שאמורות להיות מערכתיות ומובנות, ועם אמצעים ברורים להשגת המטרה. כשהאמצעים לא מספקים, והמנטאליות מונעת שיח ביקורתי אמיתי בנוגע לתורת הלחימה (מה יעבוד, מה עבוד, מה אפשר לבצע, מה אי אפשר)- נכשלים.
היות ואינני מעריך כי כח האדם העומד לרשות חיל האוויר שונה באופן מהותי מזה העומד לרשות החילות הירוקים (מבחינת המוטיבציה, הערכים ואפילו האינטיליגנציה שהרי ח"א אינו רק טייסנו המובחרים), והיות וחיל האוויר עמד במשימתו בקיץ האחרון, ואילו חיל היבשה נכשל... אני תולה את ההסבר לפער הבלתי נתפש בבעיה החמורה של הציוד (גם האימון ותורת הלחימה, אגב), שהיא תולדה של חוסר מקצועיות מערכתית ומנטאליות חפיפניקית.

עזוב מקוצרים וווסטים, זה באמת ווסח. אבל- האם היו מספיק שכפ"צים, אמר"לים, מחסניות, רימונים, פצצות RPG, מנשאים לרובי צלפים ופק"לים ייעודיים... האם הימ"חים שלנו באמת ערוכים היטב ליום פקודה אמיתי? אני בספק רב.

בנושא מיגון הטנקים, עצם ההחלטה של המערכת ללכת על מערכות מסכלות נ"ט מעידה יותר מכל שאפילו במערכת הבטחון הבינו שהמרכבות בתצורה הנוכחית שלהן טובות לשטחים ולקרבות שין בשין, אבל לא מספקות את הסחורה בשדה הקרב רווי הטילים. אגב, אני לא יודע על מה אתה סומך את התיאור של מערך השיריון כלא חדיר לנ"ט באופן יחסי.
אם זה על בסיס השוואות הנתונים המגוחכות בין אחוזי החדירות של 73 (שם הנ"ט תפש אותנו לגמרי עם המכנסיים למטה) ובין אחוזי החדירות של 2006 (כשהיו לנו כל הנתונים על אמצעי הנ"ט של האויב, ונכשלנו באמצעים ובהפעלה בהתמודדות עם האיום- ע"ע סאלוקי והקרב בבקעה ליד מארג'עיון)... אם אנחנו משווים כשלון קולוסאלי מערכתי אדיר כמו 73 לכשלון בינוני ומטה כמו 2006, ועל סמך זה באים ללוחמים שהם בכיינים, אנחנו מחמיצים את הנקודה.
יכול להיות שהלוחמים שלנו מודעים ואכפת להם הרבה יותר מאשר לדרגי הפיקוד הבכיר מרמת האמצעים הנדרשת על מנת להכריע את האויב... לקודקודים בכירים תמיד יש יופי של תירוצים מערכתיים למה אין ציוד מספק, אין אימונים מספקים... יכול להיות שהאחריות נעצרת בדרג המסתער ומעבר איליו משחקים תפקיד הדרג המתפרנס, הקריירה והפוליטיקה הפנים ארגונית.

ציטוט:

בסוף צבאיות ולחימה זה מקצוע. עם כל הכבוד למוטיבציה (ואין לי ספק שהמוטיבציה היא מכפיל כח אדיר בעת קרב, ואני לא מזלזל לא בה ולא ברוח הלוחמים), אבל משימה צבאית היא לא איזה תרגיל רוחני בקורס טנטרה, היא מהלך פראקטי, עם שיטות פעולה שאמורות להיות מערכתיות ומובנות, ועם אמצעים ברורים להשגת המטרה.

אין ביננו ויכוח על כך - קרא את הודעתי הראשונה. לדעתי, הבעיה העיקרית ברמת הדרג הלוחם היתה חוסר מקצועיות שגרמה לאי מיצוי האמצעים שעמדו לרשותו, ולא בעיה מנטלית כלשהי. אני כן חולק על קביעתך ש"האמצעים לא מספיקים", אלא אם אתה כולל הכשרה ואימון בהגדרתך את האמצעים.

ציטוט:

והיות וחיל האוויר עמד במשימתו בקיץ האחרון, ואילו חיל היבשה נכשל... אני תולה את ההסבר לפער הבלתי נתפש בבעיה החמורה של הציוד (גם האימון ותורת הלחימה, אגב), שהיא תולדה של חוסר מקצועיות מערכתית ומנטאליות חפיפניקית.

חיל האויר עמד במשימתו בגלל שכוח האדם שלו היה מאומן היטב למשימה שעמדה בפניו והוא הופעל באופן נכון. אבל איזו בעיית ציוד חמורה עמדה בפני זרוע היבשה? אתה באמת מאמין שאי אפשר היה לנצח אויב ברמה של החיזבאללה באמצעות הציוד שהיה? העובדה, שמפקדי צה"ל מתגאים בכך ש"בכל מפגש עם החזבאללה ניצחנו" מעידה על כך שהבעיה לא היתה בציוד (וגם לא במוטיבציה), אלא בפיקוד.

ציטוט:

בנושא מיגון הטנקים, עצם ההחלטה של המערכת ללכת על מערכות מסכלות נ"ט מעידה יותר מכל שאפילו במערכת הבטחון הבינו שהמרכבות בתצורה הנוכחית שלהן טובות לשטחים ולקרבות שין בשין, אבל לא מספקות את הסחורה בשדה הקרב רווי הטילים. אגב, אני לא יודע על מה אתה סומך את התיאור של מערך השיריון כלא חדיר לנ"ט באופן יחסי.

אין לי ויכוח על ההחלטה לצייד את הטנקים במיגון טוב יותר - להפך. אבל הציפייה שנוצרה בחברה שלנו (ובצבא בכלל זה) ש"לא יושמדו טנקים" היא פשוט מגוחכת. הטנק נועד לאפשר לחימה מסוג מסוים, ולא (בניגוד למה שאולי חושבים) להיות הרכב הממוגן של הלוחם. לגבי איום הנ"ט, הבדיקה היא פשוטה: בעוד שבשל"ג (ובוודאי שגם ביוה"כ) כל ילד עם RPG יכל לעצור כל טנק של צה"ל, הרי שהיום אותו ילד ימצא עצמו חסר אונים מול רוב הטנקים שלנו. נכון שגם אמצעי הנ"ט השתכללו, אבל החיזבאללה לא היה מצויד בנשק מתקדם בכמות מספקת (לשמחתנו). הפיתוחים המדוברים נועדו לתת מענה למצב העתידי (שבו טילי נ"ט מסוג הקורנט והמטיס ויורשיהם יהיו נפוצים בשדה הקרב), ולא לנוכחי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אני מסכים איתך שלראות בציוד החסר\לא עדכני את הסיבה היחידה (או העיקרית או המכרעת) לחוסר ההצלחה של המערכה בלבנון זה לא לענין.
אבל בעיני סוג ואיכות הציוד העומדים לרשות הדרג המסתער הם ביטוי של חוסר מקצועיות מערכתי כללי, הבא לידי ביטוי בתוצאות המערכה ביבשה.
נדמה לי שהמערכת הצבאית במקום לדאוג ללחם ולמים, לאבני הבנין של הכח, מעדיפה להתהדר בפרויקטי תקשוב למיניהם שהם הייטקיים, סקסיים ומודרניים יותר... אבל לא מביאים אוזניים ובטחון.
מעבר לכך, אני חושב שצה"ל ערוך נהדר להלחם בארמיות משורינות, ואם יו"כ היתה פורצת היום היינו רומסים את השיריון הסורי והמצרי של 73 על נקלה, אבל ההערכות שלנו מבחינת אמצעים ואימון על מנת להתמודד עם הגרילה הלבנונית, העזתית וגם הסורית (בהיערכות ההגנה החדשה שלה)- לוקה בחסר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz העובדה, שמפקדי צה"ל מתגאים בכך ש"בכל מפגש עם החזבאללה ניצחנו" מעידה על כך שהבעיה לא היתה בציוד (וגם לא במוטיבציה), אלא בפיקוד.

העובדה הזאת מעידה על כך שיש הרבה תוכים בצבא ושהטריק הרטורי-יחצ"ני השחוק של "לחזור על סיסמא עד שתתקבל כעובדה" נפוץ בקרבם. בעיני ההתעקשות הזאת לנסות לבסס איזה שהוא מיתוס של ניצחון יבשתי היא לא רק בעיה ערכית מהמעלה הראשונה, היא מהווה מכשול אמיתי לתחקיר אמת ולהפקת לקחים מהכשלון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz אין לי ויכוח על ההחלטה לצייד את הטנקים במיגון טוב יותר - להפך. אבל הציפייה שנוצרה בחברה שלנו (ובצבא בכלל זה) ש"לא יושמדו טנקים" היא פשוט מגוחכת. הטנק נועד לאפשר לחימה מסוג מסוים, ולא (בניגוד למה שאולי חושבים) להיות הרכב הממוגן של הלוחם. לגבי איום הנ"ט, הבדיקה היא פשוטה: בעוד שבשל"ג (ובוודאי שגם ביוה"כ) כל ילד עם RPG יכל לעצור כל טנק של צה"ל, הרי שהיום אותו ילד ימצא עצמו חסר אונים מול רוב הטנקים שלנו. נכון שגם אמצעי הנ"ט השתכללו, אבל החיזבאללה לא היה מצויד בנשק מתקדם בכמות מספקת (לשמחתנו). הפיתוחים המדוברים נועדו לתת מענה למצב העתידי (שבו טילי נ"ט מסוג הקורנט והמטיס ויורשיהם יהיו נפוצים בשדה הקרב), ולא לנוכחי.

אף אחד לא מצפה שלא יושמדו טנקים. הקורנט, המאטיס ושות' הם לא הטילים של מחר אלא הטילים של אתמול. אבל הטנק בתפישה הישראלית אמור להיות כלי שיש לו יתרון משמעותי מבחינת מיגון, ובכך כלי המאפשר לצוות שלו לצאת חלוץ בביטחון יחסי למשימה של כיבוש שטח והשמדת אויב. חייב להודות שבכל רגע שהייתי בלבנון במלחמה האחרונה, הייתי עסוק בלחפש את הטיל, למצוא עמדות כמה שפחות חשופות (תכלס- להחביא את הטנק, אבסורדי ככל שזה ישמע), ואפילו קנאתי בחי"ר שאמנם הולכים ברגל, אבל לפחות האיום עליהם קטן משמעותית.
כשהמשוואה שיושבת לכל טנקיסט בראש היא "נחשפת-חטפת" (ויש לך סיכוי של 50% חדירה ואז 1-2 מתוך 4 להפגע)... הטנק מפסיק להיות כלי התקפי מכריע וקטלני והופך להיות תבנית ביצים שצריך לשמור עליה שלא תחטוף.

ציטוט:

נדמה לי שהמערכת הצבאית במקום לדאוג ללחם ולמים, לאבני הבנין של הכח, מעדיפה להתהדר בפרויקטי תקשוב למיניהם שהם הייטקיים, סקסיים ומודרניים יותר... אבל לא מביאים אוזניים ובטחון

.
לפחות בכל האמור בחי"ר, יש לא מעט בדבריך (למרות שנעשו לא מעט שיפורים - בעיקר בסדיר).

ציטוט:

מעבר לכך, אני חושב שצה"ל ערוך נהדר להלחם בארמיות משורינות, ואם יו"כ היתה פורצת היום היינו רומסים את השיריון הסורי והמצרי של 73 על נקלה, אבל ההערכות שלנו מבחינת אמצעים ואימון על מנת להתמודד עם הגרילה הלבנונית, העזתית וגם הסורית (בהיערכות ההגנה החדשה שלה)- לוקה בחסר.

האמת? אני כבר לא כ"כ בטוח. צבא שלא מבצע תרח"טים ותראו"גים, שלא מכשיר מפקדים בכירים, שלא מאמן את מערך המילואים, שקציניו לא מנווטים במהלך ההכשרה שלהם (קרא את הראיון עם מפקד בה"ד 1 במעריב שבת) לא "ערוך נהדר" לקראת שום דבר. וכאן אנו חוזרים ללב הבעיה שהיתה בלבנון 2: חוסר מקצועיות בהפעלת האמצעים הקיימים.

ציטוט:

אף אחד לא מצפה שלא יושמדו טנקים. הקורנט, המאטיס ושות' הם לא הטילים של מחר אלא הטילים של אתמול.

זה נכון מבחינת גילם, אבל לא מבחינת שכיחותם בשדה הקרב (הלבנוני לפחות).

ציטוט:

כשהמשוואה שיושבת לכל טנקיסט בראש היא "נחשפת-חטפת" (ויש לך סיכוי של 50% חדירה ואז 1-2 מתוך 4 להפגע)... הטנק מפסיק להיות כלי התקפי מכריע וקטלני והופך להיות תבנית ביצים שצריך לשמור עליה שלא תחטוף.

ברוך הבא למאה ה-21... אבל זה כבר פתח לדיון אחר (ונדוש...) לגבי עצם התאמתו של הטנק למלחמה מודרנית - ברשותך, בוא ונמנע ממנו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הטכנולוגיה הייתה, אם כי לא לכל זרועות הצבא, לדוגמא המילואים.
אך בכל זאת, שאין אימונים, וגם את הטכנולוגיה שיש לא מפעילים כמו שצריך - זה מה שקורה.

לצה''ל להיתה בעית טכנולוגיה אמצעים כ''א וכו וכו
הבעיה היחידה היתה בראש הפירמידה
ומי שקרא את ''איסטרטגיה של גישה עקיפה'' של לידלהארט
בטח מבין בדיוק למה אני מכוון את דברי
מי שלא קרא יקרא בינתים את מה שכתבתי בזמן המלחמה ההיא
מה שהבין אחרון החפ''שים לא הבין ראש וראשון וחבל.....................http://www.tapuz.co.il/Communa/View...&msgid=12814175

במהלך הדברים כאן נאמר ע"י מספר אנשים שאכן צריך לחימת חי"ר, לדוגמא שקדי " הדרך היחידה להכריע את המלחמה ולהוציא את חיזבאללה ממעגל הלחימה היא מלחמה קרקעית מאסיבית לעומק השטח".

דברים אחרים כאן היו שלוחמים צריכים ללכת להלחם ולמות (ככה במילים גסות...).
למה לעזאזל התפיסה היתה ונשארה שלוחם מגיע לקרב בשביל למות? אמר shlomz
"אין ספק שהאמצעי שניתן לו אינו האופטימאלי לכל משימה, אבל הוא עדיין מסוגל להביא להשגת המטרות שלהן נועד. נכון, כנראה במחיר גבוה יותר בנפגעים. אז? לא יוצאים למשימה?"

התשובה שלי? לא. ברור שלא. חייל לא יוצא לקרב בשביל למות. חייל יוצא לקרב בשביל לנצח. אם צריך עוד שני אמרל"ים - לו יהי. אבל הבעיה שחלקכם לפחות מסתכל על הציוד שיש לו ביד ומנסה להוסיף עוד כמה כאלה וזהו. למה שני אמרל"ים אם אתה יכול לסחוב לפטופ וציוד משכולל למיניו ולדעת כל מה שמתרחש בסביבתך?

אני מהנדס. לא לוחם. יש פה לוחמים.
למה אתם כל כך נהנים לרוץ קדימה ולהסתער באופן שמציב אתכם בערך אותה יכולת כמו האויב כאשר מהנדס יכול לתת לכם גאדג'טים שיאפשרו לכם להיות חצי אלהים בשדה קרב? למה התפיסה המערכתית היא כזו? למה לא משקיעים כסף בקבוצות לחימה קטנות וקטלניות במקום בהמון חיילים שהאפקטיביות שלהם כלל לא משתווה לקבוצה קטנה ו"משוכללת"?

אני חושב שסרטים מסבירים את זה טוב. קחו סרט אקשן מהמטורפים האלה שרואים קבוצת לוחמים מצוידים היטב שעושים דברים לא אנושיים. טכנולוגיה מאפשרת את זה. לעומת זאת קחו סרט סטייל מלחמת ויאטנם כמו full metal jacket. ככה המלחמה פה מצטיירת עבורי. קבוצה של בחורים שנכנסים לתוך אש אויב בחדווה וששון...(סרקזם קל, אני יודע).

ציטוט:

חייל לא יוצא לקרב בשביל למות. חייל יוצא לקרב בשביל לנצח.

אתה צודק בהחלט. אבל ישנו אבסורד מובנה בצבא, שיוצא למלחמה מתוך כוונה שלא לספוג אבדות - אבסורד שמונע את השגת הניצחון (ובאופן אירוני גורם לנפגעים מיותרים).

ציטוט:

למה אתם כל כך נהנים לרוץ קדימה ולהסתער באופן שמציב אתכם בערך אותה יכולת כמו האויב כאשר מהנדס יכול לתת לכם גאדג'טים שיאפשרו לכם להיות חצי אלהים בשדה קרב? למה התפיסה המערכתית היא כזו? למה לא משקיעים כסף בקבוצות לחימה קטנות וקטלניות במקום בהמון חיילים שהאפקטיביות שלהם כלל לא משתווה לקבוצה קטנה ו"משוכללת"?

למה רק "חצי אלוהים"? אם נמשיך בגישה שלך, הרי שכבר היום ישנו פיתוח טכנולוגי מדהים, שיכול להפוך את הצד שמחזיק בו לבעל יכולות כמו-אלוהיות של ממש. הטכנולוגיה הזו מאפשרת לצד המשתמש בו להשמיד את האויב לחלוטין, מבלי לסכן ולו חייל אחד. היא גם מאפשרת לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשי מקצוע להביס אומות שלמות במספר דקות. היא גם מבטיחה שהאויב שהותקף על ידה לא יקום כ"כ מהר ויילחם שנית. אני מתאר לעצמי, שכבר הבנת לאיזו טכנולוגיה אני מתכוון (רמז: אנחנו ממש לא רוצים שאיראן תצטייד בה).

ציטוט:

ככה המלחמה פה מצטיירת עבורי. קבוצה של בחורים שנכנסים לתוך אש אויב בחדווה וששון...(סרקזם קל, אני יודע).

זה ממש לא המצב. לי, לדוגמה, יש שתי בנות קטנות - נראה לך שאני רוצה שהן תהינה יתומות?
אני מסכים עם הטענה שאתה מעלה - אין ספק שצריך ציוד טוב יותר, יעיל יותר, בטוח יותר. אבל, עדיין לא השתכנעתי שלצה"ל היתה בעיה של עדיפות (גם מבחינת ציוד) על החיזבאללה. אם ניתן לספק לצבא ציוד לחימה שישדרג את יכולותיו - מצוין. אבל כל עוד לא תפעיל את הכוחות באופן מקצועי ונכון, אז לא משנה מה הציוד שברשותך.

אני חושב שההבדל בין הגישות שאנו מציגים כאן נובע מצורת ההסתכלות. אתה, כמהנדס, מביט על העתיד ואומר "מה אפשר לפתח כדי לנצח במלחמה הבאה". אני, כמפקד, חושב "איך אנחנו מנצחים עם מה שיש לנו ביד". לדעתי, אין סתירה בין הגישות ושתיהן יכולות ואף חייבות להתקיים במקביל. הבעיה מתחילה כשהמפקד חושב כמו מהנדס ומאמץ גישה שאומרת ש"חבל להסתכן היום, מחר יהיה אמצעי שיעשה את זה טוב יותר ובפחות סיכון". גישה שכזו, בשדה הקרב, מביאה במקרה הטוב לאי-עמידה במשימה ובמקרה הרע לאבדות מיותרות.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

למה שני אמרל"ים אם אתה יכול לסחוב לפטופ וציוד משכולל למיניו ולדעת כל מה שמתרחש בסביבתך?

כי אתה לא יכול. לפחות לא בקלות.
יש כבר חיישנים רבים ברמת כלל הצבא: אלינט, קומינט, תצלומי לווין, תצלומי אוויר, חוזי מזל"ט, תצפיות קרקעיות, מכ"מים, דיווחים של כוחות שכנים או שהיו בגיזרה... צה"ל מחפש כבר שנים דרך להעביר את המידע שלהם למפקדי הכוחות בשטח, עסק לא פשוט כשבמקביל הם צריכים להתאמן גם בלחימה עצמה, לפעול מבצעית, ולעבור תפקיד כל שנתיים, עם תקופות הכשרה קצרות במהלך השירות.