השמים השחורים,
כוכבים אינם מאירים
עורבי מעל ראשי
במעגל עפים את הטרף מחפשים.
אני מועד, אך רגלי צועדות
קם נופל ומתפלל,
אנא אבי שמבשמים
תן לי עוד רגע לחיות
לנשום להנאות, עולם
כו יפה יצרת
אל תקחני אליך.
תן לי עוד רגע
עוד מבט,נשימה
שבריר של שנייה של אהבה.
להסתכל בעיניה של בחורה
לאחוז בידיה להיות בין זרעותיה
להרגיש את חום ליבה
להתנשק בפעם
האחרונה.

לומר לה מיספר מילים
לשחזר כמה רגעים
להזיל דימעה של
אושר.

רוצה לומר לה תודה
על השימחה,לילות מאוחרים
שבילינו בשדות, נשיקות חמות ומתוקות.
על המתנות, שיחות
העיניים מלבבות, חיוך מקסים
שאת חיוכי היה מאיר.
על כל דקה שהייתי בקירבתה.

חמות ליבה, טוער נישמתה
הרחמנות, הדאגה
פשוט, תודה.

בחדר החשוך שהייתי איתה
הסתכלתי בעיניה ראיתי את
נישמתה,אחזתי בזרעותיה.
התאחדתי עם גופתה,ידינו
משולבות גופינו מתאחדים.
האור הכחול שהיה מקסים,
המוזיקה השקטה,אווירה נעימה
כל זה בלילה מדהים.

ניסגרות עיני כעת,ידי
כאגרופים מחכים לאותו הרגע,
אך לפתע מבין שאהבה תחזיק אותי
בחיים.

לגלריה

מצליח לרגש וגם לתת את התקווה

תודה רבה

לגלריה

לא מאוד אהבתי.
אני מרגישה שכבר קראתי יותר מידי קטעים כאלו.
יכול להיות?
לא'דעת.

כתבתי את מה שהרגשתי באותו הרגע,אולי יש עוד המון קטעים כאלו אבל אני אדם בפני עצמי

לגלריה

בהצלחה בכתיבה

הרעיון יפה, אולם בניית המשפטים והעצירות שביניהם גורמים לקורא לקרוא משפט משפט, וקשה לחבר ביניהם.

המשך כתיבה מוצלחת