26-03-2018, 00:23
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
כמה טנקי מגח העבירו אמריקנים לצה"ל בעקבות מלחמת יוה"כ?
בשנה וחצי שלאחר מלחמת יוה"כ העביר צבא ארה"ב ל "מדינות אחרות" כמעט 1650 טנקי מגח 3 ו 6 ממחסניו ומפסי הייצור ובכלל זאת חלק ניכר (300 מתוך 500) מכלל טנקי ה M60 החדשים שיוצרו במהלך שנת 1974. נכון, באותה העת הועבר ציוד גם לדרום ויאטנם, דרום קוריאה, יוון וטורקיה אבל מדינות אלו לא קלטו טנקי M60 עד תחילת שנות ה-90, כאשר האמריקנים החלו לשחרר עודפים בתום המלחמה הקרה. איראן, המדינה היחידה שהצטיידה בטנקי M60 חדשים באותן השנים, רכשה אותם טבין ותקילין. ניתן להניח שרוב הסד"כ הנ"ל הועבר לידי ישראל והוא אינו כולל כמובן רכש טנקי מגח נוספים בהמשך שנות ה-70.
עוד לפני שתמו הקרבות הגיש הנשיא ניקסון בקשה סיוע חירום לישראל שעמד בסופו של דבר על 2.2 מיליארד דולר, מתוכם 1.5 מיליארד כמענק וכמעט 700 מיליון נוספים כהלוואה. הבירוקרטיה האמריקנית לקחה זמן ובסופו של דבר אושר הסיוע רק בסוף בדצמבר 1973. אגב הדרישה הישראלית המקורית עמדה על לא פחות מ 3.2 מיליארד דולר, סכום שאפילו נשיא אוהד כמו ניקסון לא יכול היה לעמוד בו מאחר והיה מסכן את יכולתה של ארה"ב להדוף מתקפה סובייטית באירופה (בגין ריקון מלאי חירום ועתודות מלחמה). כמו כן היה מסכן עוד יותר את יחסיו עם העולם הערבי, על רקע משבר הנפט הגדול של 1973 שבטווח הקצר פגע קשות בכלכלת ארה"ב (כולל אינפלציה של 10-12% במהלך רוב שנות ה-70 ולמעשה עד עליית רייגן לשלטון)
באישור זה נכלל גם רטרואקטיבית כל הציוד שהוטס והושט לישראל במהלך המלחמה ומיד לאחריה. חשוב לציין שבשנת 1973 (עד לפרוץ המלחמה) כבר קיבלה ישראל סיוע צבאי מארה"ב בהיקף של כ 200 מיליון דולר כך שסה"כ הסיוע שאושר בשנה זו עמד על כ 2.5 מיליארד דולר. להשוואה, בשנים 1971-1972 אושר סיוע בהיקף של כ 400 מיליון דולר בשנה, רובו ככולו לטובת התעצמות ברק"ם ובכלי טיס, כולל מילוי מלאים והחלפת שחיקה של מלחמת ההתשה.
ה 2.5 מיליארד דולר הללו הקפיצו מיידית את ישראל לראש רשמית המדינות המקבלות סיוע צבאי מארה"ב (ובהפרש ניכר לפני דרום ויאטנם ז"ל, הגם שבסופו של דבר ציוד צבאי אמריקני בשווי שלא פחות מ 6 מיליארד דולר נפל כעבור שנה לידי הקומניסטיo, עם קריסת דרום ויאטנם וקמבודיה). כמובן שלא כל הסכום האימתני הזה הלך לטנקים אלא כלל גם מטוסים, נגמ"שים (כ 3000 רק בשנים שלאחר המלחמה!), תומ"תים (כ 900 תומ"תים), טילים מסוגים שונים, תחמושת מסוגים שונים, חלקי חילוף, ציוד אישי ונק"ל שסופקו לצה"ל.
אגב מעבר לסיוע הצבאי הזה נותר כמובן הרכש הצבאי "הרגיל" שישראל ביצעה מתוך מקורות תקציב הבטחון השקלי. בשנים שלאחר מלחמה זינק נטל הבטחון למימדים מפלציים של 25-30% (!!) מהתמ"ג ועד אמצע שנות ה-80 (!!) למעלה מ 60% (!!) ממנו הוקצו לייבוא בטחוני - רובו ככולו רכש צבאי מארה"ב (אבל לא רק - באותן השנים נרכשו גם טנקי צנטוריון מעודפי צבאות נאט"ו, משאיות לילנד, צריחי אוטו-מלרה לספינות חיל הים ועוד).
בשנת 1974 ירד הסכום ל "רק" מיליארד דולר (כשני שליש בלבד ממה שישראל ביקשה לקבל במסגרת מטמון ב' השאפתנית) אולם בשנת 1975, בעקבות אישור הסכם הביניים והסיכונים החדשים שישראל נטלה על עצמה עם הנסיגה למעברים, קפץ הסכום שוב ל 1.5 מיליארד (אבל רק אחרי שישראל ירדה דרישות מוגזמות כגון 250 מטוסי F-16, טק"ק פרשינג ועוד). רק כדי לסבר את האוזן, סכומים אדירים אמנם הקפיצו את ישראל לראש טבלת מקבלות הסיוע אך לא לראש טבלת רכישת הנשק - זאת מאחר וב 1975 לבדה רכשה איראן (של השאה) במיטב כספה ציוד צבאי בסכום אסטרונומי של 2.5 מיליארד דולר, וזאת ללא סיוע כלל! זה בסדר, ב 1976 כבר עלו הדרישות של איראן ל 4.5 מיליארד, בין היתר בגלל עסקת ה F-16 נו ומה הפלא לאור ההתעשרות של ייצרניות הנפט בעקבות משבר הנפט גדול.
בעקבות חתימת הסכם קמפ-דיוויד ב 1979 והסיכונים החדשים שישראל נטלה על עצמה שוב עם הנסיגה ההדרגתית אל הקו הירוק, קפץ הסיוע חד פעמית ל 4 מיליארד דולר חסרי התקדים, שהוא סכום בלתי נתפס אז וגם היום (שגם לא חזר על עצמו מאז). חלק ניכר מהסכום יועד דווקא לפינוי סיני והעתקת יחידות צה"ל (ובכלל זאת בסיסי ח"א) לנגב ולשאר חלקי הארץ אבל גם להצטיידות באמל"ח מתקדם שאמור לפצות על אובדן המרחב הטריטוריאלי (כגון מטוסי הוקאיי, דיפנדר, F-16 ועוד).
|