12-04-2005, 23:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.05.03
הודעות: 10,906
|
|
היי מותק
תראה, מצד אחד אני מבינה את החששות שלך, הן לגיטימיות ומלאות אחריות .
מצד שני - אני מבינה את אביך, לכשמגיעים להחלטה לפרק נישואין זה לאחר הרבה התלבטויות שאורכות שנים . אך אני חושבת שחלק גדול מדחיית הנושא קרה לאור העובדה שיש ילדים משותפים, תמיד מפחדים מפגיעה בהם וסוחבים את זה יותר .
אני באמת ובתמים מאמינה שלכל אדם צריך להיות טוב וסך הכל לכל אדם מגיע להיות מאושר . ולעיתים - גם לאחר 30 שנה ביחד, מרגישים שצריכים משהו אחר, שהכל בנאלי וחייבים שינוי . .
ומצד שלישי- אני יכולה גם להבין את הכאב של אמך; מה התחושה שלה לגבי זה ? גם היא מעוניינת בפרידה ?
המקרה שאתה מתאר מזכיר לי מאוד מקרה שקרה במשפחה, לפני כמספר חודשים אח של אימי נפרד מאישתו לאחר 24 שנות נישואין לערך ויש לו 3 ילדים - סטודנטית, חייל משוחרר וילד בן 12 .
לפרק דבר כזה זה לא קל, אבל דוד שלי החליט שמגיע לו משהו אחר ושהוא חייב לעשות צעד כלשהו .
זה היה קשה ללא ספק לשלושת הילדים, האמצעי אפילו לא דיבר איתו תקופה מסויימת אך זה חדר להם לתודעה, התרגלו למצב וכעת גם לאב וגם לאם טוב יותר כי שניהם הלכו בדרכים חדשות ומלאות הפתעות .
אף אחד לא אמר שזה קל, לחלק רכוש זה אפילו די מכוער, אך אני מאמינה שדברים שכאלו נעשים מתוך מחשבה נוספת לפני נפילת הפור וברקע כל זה - זכר הרגש והאמפטיה חייבים להישאר .
מאופן כתיבתך אני מתרשמת שאתה בחור בוגר בנפשך, אתה שקול ורואה את האמת מול פניך .
אני מציעה לשבת לשיחה עם אביך ועם אמך (ביחד או כל אחד לחוד), מעין שיחת "הצהרת כוונות", איך המצב הולך להיות מעתה, איך זה ישפיע עליכם ? ואפילו תשתף אותם במה שאתה מרגיש, הם ההורים שלך ואם הם הולכים על צעד שכזה הם חייבים לדעת את התחושות שלכם ואת הנקודות הרגישות לך ולאחיך .
לגבי סבך וסבתך - אני מצטערת אבל המעשה שהם עושים הוא מכוער, אני מבינה מאיפה זה מגיע - מתוך רצון לגונן על ביתם בעת הפרידה, אך זה הדבר הכי לא הוגן לעשות לנכדים בזמן שכזה, לא מגיע לכם לספוג את כל הכביסה המלוכלכת שהם מוציאים .
אם אתה הבכור, הייתי מצפה ממך לשים לזה קץ בצורה מסויימת שלא תקרין על האחים שלך, אני מתארת לעצמי שהם קטנים ממך ודעתם יכולה מאוד להשפיע עליהם לרעה כנגד אביך וחבל כי אולי היום לא יראו כ"כ את התוצאות של זה, אך בעוד מספר שנים תהיינה השלכות קשות לשמועות האלו .
אני חושבת שכדאי שתתפוס גם אותם לשיחה ותבהיר להם שבתור הבן שלו אתה לא מוכן לקבל השמצות עליו .
אם אתה לא מעוניין להגיע אליהם ישירות, דבר עם אמך - יכולה להיות לה השליטה על כך, אני בטוחה שגם לה יש את האינטרס להשאיר אתכם בקשר תקין עם אביכם .
לגבי המצב של אמך כרגע - אפשר להבין מדוע היא עובדת כ"כ קשה, זה פשוט מוציא אותה מהמחשבות שעובדות שעות נוספות ומהדיכאון הממשמש לבוא .
אני באמת ובתמים חושבת שבתהליך הזה שאתם עוברים, היא צריכה לקחת טיפול אצל פסיכולוג, אין שום פסול בזה, להפך - הוא שיכול להזניק אותה הרבה מעל לרחמים העצמיים, החששות והפחדים .
היא צריכה גם להבין שיש לה ילדים והצורה שבה היא מראה את הכאב שלה נחרטת בזכרונכם .
אז למענה ולמענכם - רצוי שהיא תקח טיפול, גם היא לא מאמינה בזה - שתתן צ'אנס .
לסיכום - זה קשה, אבל זה מבחן המציאות שילמד אותך הרבה על החיים, אהבה ומערכות יחסים .
תהיו חזק כי אתם מסוגלים לעבור את זה, אכן יהיה קשה אבל צריך תמיד לזכור שמה שמניע את הפרידה זה הרצון למשהו אחר - לדרך חדשה ומאושרת יותר ואני בטוחה שזה מה שהיית רוצה בעבור הוריך - אושר .
אם אתה צריך - אני כאן בשבילך תמיד .
תהיה חזק מותק, נשיקת עידוד
רחלי .
_____________________________________
"Beauty is in the eye of the beholder..."
נערך לאחרונה ע"י Gwenhwyfar בתאריך 12-04-2005 בשעה 23:21.
|