הצלצול הנורא, הבשורה המרה, הידיעה שהזמן לא יחזור חזרה.
תחושת המחנק, חוסר אונים, יפחה חנוקה, פחדים אדירים.

מפנה זעקת יגון למרום, מקווה לגלות שהיה זה חלום.
מפנה אל-על את כל שנאתו, מטיח אשמות קשות מנשוא.

רץ אל רכבו, שועט למקום, מקלל בליבו את היושב במרום.
נכנס לבניין ושם פעמיו למצוא את אותה האישה שאהב.

מיטה בודדה, מליון מכשירים, סיכויים אפסיים שתשוב לחיים.
הוא שוב מטיח אשמה באלוה, מנתב את כעסו למקום גבוהה.

שלושה ימים חולפים ועוברים, מתח שנאה ועצבים מצטברים.
והנה מגיע הצלצול הגואל, היא תשרוד! מודיע הקול הצוהל.

רץ אל רכבו, שועט למקום, ליבו צוהל, הוא שרוי בחלום.
נכנס לבניין ושם פעמיו למצוא את אותה האישה של חייו.

והנה היא שם, מחייכת אליו, בחדר הבודד, על מליון מכשיריו.
בוכה בהקלה, גופו מיטלטל, היא חיה! הוא ממשיך בתדהמה למלמל.

עברה הצרה, הפחדים כבר אינם, ואלוהים, יחד איתם נעלם.
אך צרה חדשה לא תאחר להגיע - או אז, אמונתו תשוב ותפציע.



לאחר העדרות ממושכת מהפורום, הנה אחת היצירות האהובות עלי.
הערות/תגובות/המלצות יתקבלו בברכה!

אהבתי מאוד!
אני חושבת שהחרוזים נורא הוסיפו.
היה כמה פעמים שהרגשתי שזה טיפה צולע..

הוא שוב מטיח אשמה באלוה, מנתב את כעסו למקום גבוהה.

וגם בהתחלה לא הבנתי שזה מסופר בגוף שלישי. הייתי בטוחה שזה גוף ראשון. השאלה היא אם זה משמעותי בשבילך.
אבל בכללי נורא אהבתי.יישר כוח...=]

לילה טוב,

גם הרגשתי שזו יצירה טובה.
יש בה מהירות וקפיצה מדבר לדבר - כך הרגשתי. מן קצב מהיר.

אהבתי - מנתב כעסו למקום גבוה.
יש נטייה כזו לכעוס על הבורא. זה כל פעם מפליא אותי מחדש, כשזה קורה.
וכל פעם אני מבינה, שעליי מוטלת העבודה.

יפה !

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.