http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/628/100.html

מעריב בדק את מסיימי הקורסים בבית הספר לקצינים
40$ הם חובשי כיפה סרוגה ובקרב הקצינים הקרביים, מהווה משקלם של חובשי הכיפות הסרוגות כמחצית (בהערכה גסה, משקלם באוכלוסייה הוא קצת למעלה מ 10% )
היתר הם בעיקר בני עיירות הפיתוח, עולים חדשים ובני ההתיישבות העובדת. כמותם של העירונים החילוניים נמוכה משמעותית משיעורם באוכלוסיה.

************************************************** ************

המסקנה האישית שלי מהסיפור העיתונאי המדהים הזה, היא שהמדינה מסתמכת על הימין בכוח הצבאי שלה ותצטרך לקחת את זה בחשבון. מסתבר שהימין רגיל שיורקים עליו (כמו בהתנתקות) וקורא לזה גשם, אבל גם לימין יש גבולות. אם השמאל לא רוצה להתמודד עם נצחון ערבי (ולדעתי מרביתו עדיין לא מעוניינת במדינה ערבית) הוא צריך לשאול את עצמו האם כדאי לו להמשיך ולהתעלל בחלק של הציבור שעדיין תורם את חלקו.

נכון, אפשר למצוא פתרונות, כמו לשלוח מסיימי קורס טיס לפנות מתנחלים, אבל אלה פתרונות בערבון מוגבל, שמתאימים אולי לסדר גודל של 10,000 מפונים. כשמדובר על חצי מיליון איש,זה לא יספיק.

הכתבה הזאת היא תמרור אזהרה למדינה. לא ניתן לקיים צבא איכותי על פקודות בלבד ללא מוטיבציה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

האבסורד הוא שמצד אחד מתלוננים שחלה ירידה מסוימת בעקבות ההתנתקות במספר המתגיסים הדתיים(נתון שלדעתי הוא כלל לא נכון.אולי מקרה אחד פה ואלד שם אבל ממש לא תופעה) וכן שהציבור החרדי לא מתגייס -ומהצד השני אם כל הכיפות הסרוגות וכל החרדים היו מתגייסים אחוז הקצינים הדתיים+חרדים היה נושק ל-60% ואז למעלה מזה ואז בכלל בן ספית וחבריו היו בפאניקה טוטאלית.

את הגירוש האחרון ביצעו קציני ונגדי יחידות עורפיות. כבר לפני שנתיים (והאמת, גם לפני 7 שנים), היה
ברור שלנסות למדוד את הסובלנות של היחידות הקרביות למשימות פוליטיות מטעם שלום עכשיו, זה צעד
בעייתי - ולכן הלכו בשיטה פשוטה: איימו על פרנסתם של קציני ונגדי העורף, והם אלה שנשלחו לגירוש.
אני יכול לספר על חבר קרוב ששירת בקבע ביחידה עורפית סופר-יוקרתית שנשאר בערך לבדו בבסיס
בחודש שלפני הגירוש. כל השאר הלכו ל"בסיס רעים", ולבאלי"ש לעבור סדנאות אימון איך לגרש בלי
להתרגש...
הדל"ים ממשיכים להשקיע בגיוס לקרבי, אבל יחידות קרביות בין כה לא כשירות לגרש, לא רק בגלל
הקצונה הזוטרה שלהן, אלא גם בגלל החוגרים שלהן.
המקומות שמהם קל כיום, ויהיה קל בעתיד, לשלוף כוח אדם לגירוש, הוא המנגנון המנופח,להחריד של
נגדי וקציני הקבע במשולש המחץ: תה"ש-צריפין-קרייה. שם מרוכז כוח אדם ענקי שלרובו אין אופצייה
לסרב להשתתף בגירוש שכזה, שכן רובם פוחדים נורא מהתרת החוזה עימם, ולהפיכתם למובטלים,
שצריכים לפרנס משפחות. כך השתמשו בהם לגירוש רבבה אחת, וכך ישתמשו בהם לגירוש הרבה
רבבות - ההבדל היחיד הוא שביצוע הגירוש ייקח יותר זמן...

מי שמצפה שיהיה סירוב שימנע גירוש, כדאי שייצא מזה. לו נערך בצה"ל משאל ב2005, הגירוש לא
היה עובר - זה עזר במשהו?
מי שרוצה למנוע גירוש נוסף, כדאי שיבין שהדרך לכך עוברת במיצוי ההליכים האזרחיים של הפלת
ממשלה מושחתת, הליכה לבחירות - ודאגה שאחריהן יווצר מהלך מקיף של ביעור השחיתות במערכת
הפוליטית בישראל. מאז 1993, הדרך היחידה להעביר מהלך מדיני הזוי של השמאל, היא באמצעות
פוליטיקאי מושחת כזה או אחר:
באוסלו א' העסק עבר תודות לש"ס, שיקצר המצע מלתאר את חיבתה לשלמונים באותם ימים...
אוסלו ב' עבר בשוחד בוטה לסוחר הסמים שגב, ולתופעת הטבע העצובה, גולדפרב.
הסכם חברון הוא תוצר, כנראה, של מהלך בר-און חברון.
הגירוש מגוש קטיף הוא תוצר של שחיתויות שרון ובניו.
הגירוש שמדברים עליו כרגע, הוא תוצאה של שחיתויות אולמרט ושאר כוכבי אט"ד.

הדרך למניעת גירוש - עוברת בביעור השחיתות.

ב-2005 היה בצה"ל רוב גדול להתנתקות. אגב, גם ד"ל תמכו בחלקם במהלך. ההסבר הוא ששרון נהנה מתמיכה גדולה בציבור הישראלי. זה לא המצב עם אולמרט, ברק ודומיהם - אין להם סיכוי להעביר החלטות על פינוי לא בציבור ולא בצבא.