החל מצוהרי יום רביעי 17.10.1973 התנהל קרב השריון הגדול והמוצלח ביותר בתולדות צה"ל קרב שבו חוסלה חטיבה 25 חטיבת העלית של השריון המצרי שהייתה מצויידת בטנקים חדישים מדגם T62 ע"י שתי פלוגות מוקטנות - פלוגה א' מגדוד 407/600/14/143 בפיקוד רס"ן לימים תא"ל אהוד גרוס שבלמה לבדה במשך כשעתיים את החטיבה ותוגברה לאחר מכן בפלוגה ח' בפיקוד יאיר ליטוויץ משרידי גדוד סיור 87/143 סד"כ שתי הפלוגות מנה תישעה טנקים בלבד פחות מסד"כ של פלוגה תיקנית וכוחות חטיבה 217 בפיקוד נתקה ניר שהגיעו כשעתיים וחצי לאחר שהקרב החל השלימו את המשימה יחד עם חטיבה 500 שהגיעה לאזור כברית באזור של חיבור האגם המר הקטן והגדול לקראת חשיכה ועזרה להשלים את המשימה .
קרב השריון המוצלח ביותר בתולדות צה"ל שהסתיים בנצחון מוחץ 97.0 וזאת מבלי לקחת בחשבון את עשרות הנגמשי"ם התותחים והמשאיות שהושמדו ולמרות זאת שום לוחם לא קיבל לא צל"ש לא עיטור ולא בטיח ...
כנראה שבצה"ל נהוג לתת צ'לשים רק לפשלות... אני מעריך שבמידה והקרב היה מסתבך היו מוענקים כמה צ'לשים ..

חומר למחשבה לכל חברי הפורום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!

זהו חוק ידוע - כאשר הקרב מתנהל כשורה "אין צורך" בצל"שים.

בצה"ל לא נותנים צל"ש כציון לשבח על ביצוע טוב, נותנים צל"ש כציון לשבח על ביצוע טוב למרות שהתנאים היו לא טובים.

אין ספק שמשהו לא בסדר אצלנו בתחום זה (ולא רק), וזה אגב מצטרף לעובדה שלא נהוג בצה"ל להוציא אות כלשהו (בסגנון אותות המערכה) ללוחמים שמשתתפים במבצעים גדולים/מיוחדים, לדוג' מבצע "חומת מגן" או מבצע ליטני", אלא רק אותות מערכה לאחר מלחמות הניתנים לכלל המשתרתים בצבא - עובדה זו יוצרת את הצורך אצל הלוחמים "להמציא" סיכות שונות ומשונות רק כדי להראות שהם לוחמים.

! This is Sparta

אהוד ברק הוא החייל הכי מעוטר בצל"שים בצה"ל.

כמו כן, אפשר להזכר בטקס הענקת המדליות על הפצצת הגשר, במילכוד 22. כולל הרקע לזה.

מדליות, פרסים, מועדונים סגורים: הכל פוליטיקה, חוץ מאשר כשאין ברירה אחרת וההישיגים בלתי ניתנים להכחשה.

ובאותו עיניין, יוני נתניהו, קיבל איזשהו צל"ש על מבצע אנטבה???

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לא לבדו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh מדליות, פרסים, מועדונים סגורים: הכל פוליטיקה, חוץ מאשר כשאין ברירה אחרת וההישיגים בלתי ניתנים להכחשה.

כולל הצל"שים על אירועי החווה הסינית שאם הפיקוד הצבאי היה פותח עיניים ומסתמך על מקורות המדויעין הזמינים שהיו לו -בכלל לא היתה באה לעולם ההסתבכות של גד' 890 . חולקו שם עיטורים מעל ומעבר למה שהגיע .(ויש עוד אירועים מסוג זה כמו העיטור של ברוך נריה שהיו עליו עוררין ועוד)

אין לך אדם שאין לו שעה.

אתה בטח מתכוון ליובל נריה, לא?

הגיע הזמן להפריך את השקר הזה.
את החווה הסינית כבשה חטיבה 14 בלילה שבין ה 15 ל 16 באוקטובר. היחידים מגדוד 890 שהיו שם הם חילי פלוגה ו' שסופחה לכוח שמוליק (בחטיבה 14). ועד היום כלל לא מוזכרים בקשר לכך.
גדוד 890 (או ליתר דיוק מחלקתו של חזי דחבש, ומחלקתו של גורי ששון) הגיעו לכל היותר ל"טרטור 42" בלילה שבין ה16 ל 17 באוקטובר. איציק מרדכי עצמו לא זז מעכביש 55.

איני סבור שאיציק מרדכי לא זז מעכביש 55.

שכן, עכביש 55 היה ממזרח לגבעת חמדיה, באיזור פרישת הארטילריה.

למיטב הידיעה, איציק מרדכי נע עם גדודו. על כן הוא צריך להיות אי שם בין איזור עכביש 52 לטרטור 42

תגובה פוליטית נטו. אבל בהחלט מאפיינת את הפורום לאחרונה.

יש לך מושג קלוש על מה ברק קיבל את הצל"שים שלו?
האם אחד מהם או כולם התקבלו על ביצוע מבריק על פי התכנון או על כישלון ופוליטקה?
בשנים הראשונות של סיירת מטכ"ל רבים קיבלו צל"שים על ביצוע מוצלח וחסר ארועים מיוחדים של פעילות מסוכנת במיוחד. עם השנים הרף עלה בסיירת אך עדיין קבלת צל"ש אינה בהחכרח תוצאה של פאשלה.
אתה פשוט פוליטקאי קטן שחייב "לתקוע" את הקטע שלך שאינו קשור כלל לפורום.
לצערי המנהלים היקרים נוטים להעלים עין.

טל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh בהקשר הזה חשוב להזכיר אהוד ברק הוא החייל הכי מעוטר בצל"שים בצה"ל.

סליחה על הבורות, אבל למה חשוב להזכיר ולמה זה קשור לאשכול על קרב השיריון ממלחמת יום הכיפורים ?

דוקא בפורום הזה כדאי להביא דברים על דיוקם
לאהוד ברק 4 צלשי רמטכל ועיטור מופת אחד
לנחמיה כהן ז"ל גם הוא לוחם סיירת מטכל יש גם 4 צלשי רמטכל ועיטור מופת אחד
מידע על עיטור המופת מאתר הגבורה
http://www.gvura.org/a.php?c=gvura&a=356&rc=gvura

כך שברק אינו המעטור ביותר אלא אחד משניים !
ובעניין הפרסום,
יש לוחמים גיבורים לא פחות שעוטרו בעיטורים בעלי ערך רם יותר והציבור לא מכיר, לפחות שבפורום הזה הם יוכרו
לדוגמא: דניאל ורדון ז"ל, 2 צלשי אלוף ועיטור גבורה
http://www.gvura.org/a.php?c=gvura&a=209&rc=gvura

ולגבי יונתן נתניהו
עיטור מופת ממלחמת יום הכיפורים, מידע מאתר הגבורה
http://www.gvura.org/a.php?c=gvura&a=485&rc=gvura

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

ישנה בדיחה משלהי המלחמה הקרה , על גנרל בריטי וגנרל סובייטי שנפגשים בשנות ה-80 באיזה כנס, והגנרל הסובייטי שואל את הבריטי "תגיד, למה לא שירתת במלחמה הגדולה?", הבריטי עונה לו שהוא שירת במהלך המלחמה ואפילו מילא תפקיד חשוב בכיבוש סיציליה.
הסובייטי שואל אותו בתגובה למה הוא לא עונד את המדליות שניתנו לו, ומחווה בידו על חזהו המעוטר בכ-50 מדליות שונות.
אז הבריטי עונה "בקרב שתוכנן והוצא לפועל כהלכה, אין צורך בגיבורים, אך אם הקצינים לא חשבו ותוכניות הקרב כשלו, כל חפ"ש צריך להתנהג כגיבור, אחרת אין להם סיכוי לשרוד את הקרב..."

זה לא רק אצלנו, וזה לא רק בצבא. כשהכל בסדר, הבוס בד"כ לא שם לב לבעיות הפוטנציאליות שנמנעו, הוא רואה את העבודה כמשהו מובן מאליו.
כששערי הגיהנום נפתחים והאסון הפוטנציאלי ברור ומוחשי גם לאדם חסר הכרה, קל להבחין שהעבודה שנעשתה הייתה שווה מילה טובה.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

השתתפתי בקרב הזה במסגרת חטיבה 500 גדוד 433 (מג"ד - נחום זקן). הייתי בטנק סמג"ד ומעל הראש שלי היה קש"א, כך שלא ראיתי הרבה.

אנחנו (החטיבה) היינו האחרונים להגיע, ובקשר זרזו אותנו שלא תשאר לנו פרנסה.
בכל מקרה, הגדוד השמיד מספר טנקים. היה טנק אחד שנסע בוער וכל חש"ן ירה עליו עד שהוא נכנס לאגם המר.

מספר טנקים מצריים נכנסו למעוז בוצר ושמעתי שאח"כ עשו צרות.

לזה שמעלי כל הכבוד על העבודה שאתה וחבריך עשיתם שם

ולענייננו לפי דעתי ריבוי האותות על כל מבצע שצה"ל עושה זה לא הדבר הכי חכם
כי אז מחבל יכול לבחור את המטרה שלו ביתר קלות
הוא יחפש את זה עם העיטורים והוא יבן שהוא איכותי

ולגבי המצאות של כל אחד מהלוחמים אין הרבה המצאות חוץ מהרקע
שכל אחד משנה את הרקע לפי הבד שנמצא לידו
יש את הסיכה שהיא אות השרות המבצעי
אבל אף אחד מהלוחמים לא שם אותה כי מחלקים אותה גם לגובניקים
ואנחנו הלוחמים רוצים שינפחו לנו את האגו
כי גם כך יורקים לנו בפנים על העבודה שאנחנו עושים
אז לפחות משהו קטן שיהיה רק שלנו

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דני קריאף ...כנראה שבצה"ל נהוג לתת צ'לשים רק לפשלות... ...אני מעריך שבמידה והקרב היה מסתבך היו מוענקים כמה צ'לשים...

אין חדש תחת השמש :

"...מסתבר שכדי לקבל צל"ש צריכים הרוגים או אסון..."

"...קצין בכיר קבע כי טובים גיבורים מתים מאנשי מופת חיים , ורק אסון מוביל למעשים
הראויים להוקרה..."

"...דווקא צמדי המלים "ביצוע מושלם" ו-"חזרה בשלום" אינם המדד להוקרת משימה , כנדרש ,
וגרוע מכך - לרוב אינם מדד להערכה כלל..."

"...בצה"ל פשטה הנורמה כי ככל שהאסון גדול יותר , או כשיש מחדל מיוחד ונפגעים רבים -
כך יוענקו יותר צל"שים ועיטורים..."

"...הבדל בין קרב גבורה , שבו לוחמים נדרשים לעשות מעשים מיוחדים מכורח מציאות מסויימת ,
לבין קרב מופת , שאין בו מעשי גבורה אך הוא ראוי -ואולי אף ראוי יותר- להיות קרן אור מורשתית שתכוון את הדורות הבאים..."

"...בצה"ל אומצה שיטה להאדיר את קרב הגבורה , שבו מאבדים את היקר מכל -את החיים- והופכים אותו לקרב מופת לדורות הבאים .
זאת , כשקרב המופת האמיתי -שבו בוצעה המשימה בשלמות , שעשו בו מעל ומעבר , ונשארו בחיים- נעלם בחשכת ההסטוריה , ואיש אינו צועד לאורו..."

מייק אלדר , " שייטת 11 - הקרב על הצל"ש " .

המשפטים שציטטתי מהספר מתייחסים לאוקטובר 1982 , התקופה בה התנהל
"הקרב" על הצל"ש לפלגת הנט"קים על פעילותה ההרואית במלחמת לבנון הראשונה .

כמעט 25 שנה חלפו מאז הנחיתה באוואלי .
כמעט 34 שנה חלפו מאז הקרב שמתאר דני קריאף .

אסיים במלים שבהן פתחתי : אין חדש תחת השמש...

A friend in need - is a friend indeed

לדעתי צריכה להיות מערכת אותות צבאיים נוספת, שתוענק לא על מעשי גבורה, אלא על יוזמה וביצוע מעולה.

לתומי הנחתי שצל"ש הוא ציון לשבח ברמות שונות של ביצוע צבאי מקצועי מצוין,

ועיטורים ניתנים עבור מופת, עוז וגבורה אישיים יוצאי דופן..
כך שייתכן צל"ש לאדם/ יחידה עורפית,
וייתכן עיטור על פעולה אישית יוצאת דופן בקרב כושל.

אני קראתי שלאחרונה יתנו כ - 140 אותות הצטיינות על המערכה האחרונה בצפון..?
אם זה נכון אז זה באמת מבסס את הטענה שהיה שם פיאסקו מהגרועים שצה"ל חווה בשנים האחרונות.

להלן תגובה שלי מאשכול אחר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=340347#post2313633

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 2 לוחמים קיבלו את עיטור העוז, 2 לוחמים קיבלו את עיטור המופת, 5 לוחמים קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל. כל הנ"ל קיבלו את הצל"שים שלהם בקרב של פלוגה ג', גד' 51 של גולני, בבינת ג'בל. בנוסף קיבלו צל"שים לוחמים נוספים בגדוד 51 : 5 לוחמים צל"ש אלוף, 2 לוחמים צל"ש מפאו"ג, ולוחם נוסף צל"ש מח"ט. אם מדד ההסתבכות והמיותרות של קרב הוא מדד הצל"שים שניתנו בו, הרי שקרב זה יזכר בתולדות צה"ל כקרב של חיילים גיבורים... ופיקוד מטומטם.

! This is Sparta

אבל קרב צליפה שנעשה אומנם כתוצאה של מחשבה טקטית מעולה, לא אמור לזכות מי ממשתתפיו באיזה שהוא צל"ש, שכן מעשה גבורה עילאיים לא היו שם - יכול להיות באמת שמתכנן המארב ראוי לתעודת הערכה, אבל לא יותר מכך. מה היה לנו שם?? - ניצול שטח ובעיקר חסם הטבעי ממערב- האגם, הזרמת כוחות עדיפים ששלטו על שדה הקרב מעמדות עדיפות.
"קרב השריון הגדול והמוצלח"... סבורני שתסכים עימי שהגזמת מעט כאן. ללא צל של ספק, קרב השריון של ה 14 לחודש הוא המכריע בכל המלחמה בגזרת הדרום.
אבוי לנו אם נבכה/נלין על כך שטקטיקה צבאית נכונה לא זוכה לצלש"ים, רק אם נצפה לבינוניות ומטה נוכל להלין על כך שבקרב מבריק אין צלש"ים ... .
אני חושב, שלמרות נתוני הקרב, קרב החסימה בציר הנפט ובסביבות נפח הוא גדול קרבות השב"ש של צה"ל, שכן קרב זה שאליו הוזרמו רסיסי יחידות מנע את הדרך לסורים אל גשרי הירדן ובעצם שבר את המתקפה בגזרה המרכזית ברמה"ג.

לא כתבתי קרב השיריון הקשה ביותר.
לא כתבתי שהקרב היה המכריע ביותר במלחמת יום הכיפורים.
מה שציינתי שזה היה הקרב הש' בש'המוצלח ביותר בתולדות צה"ל 97 -0 הישג ללא תקדים.
נכון שהמצרים נכנסו למלכודת מוות - האגם המר ממערב, הגבעות ממזרח שנשלטו ע"י חטיבה 217 שאסור לשכוח שהיא הגיעה רק כשעתיים לאחר שהקרב החל .
החסימה מדרום של חטיבה 500 שמשקלה הסגולי במארב היה שולי משום שהחטיבה הגיעה לאזור כברית בוצר בדקה ה89 ממש לפני שחטיבה 25 הושמדה.
לעצם העיניין לא היה פה שום תכנון גאוני , ולא קרב אוגדתי כפי שמפקדי 162 ניסו לתאר , הרבה מזל , תנאי שטח טובים , להזכירכם שעד לשעה12.00 מי שהיה אמור לבלום את החטיבה המצרית היו כ20 צוערים מבה"ד 1 שהיו חמושים במיטבהנשק הצהל"י של 1973 עוזים פ.נ. וכמה בזוקות , כשפלוגה א' של אהוד גרוס שהיה לי את הכבוד להיות מ"מ 2 [ חוגר לא קצין] בקשה ממח"ט 14 אמנון רשף רשות לנועל ציר כספי[ חת"מ] לצורך תידלוק משום שמכלי הדלק היו כמעט ריקים התקבלה ידיעה על בואה של החטיבה ואז התייצבנו במתג 263 לקסיקון דוממנו מנועים על מנת שהדלק לא יגמר ובשעה12.30 התחלנו בחיסול החטיבה , פלוגה ח' 87/79/143 בפיקוד יאיר ליטויץ שהיה בתחילת המלחמה מ"מ ומונה למ"פ עזרה לנו עד שהגיעו כוחות אוגדת 162.

אותו ואת עברו הצבאי המרשים ,דעתי הסובייקטיבית הינה ,שהוא צודק.

דני יקירי,
האם אתה רואה אם קיים הבדל בין קרב הגבורה "בעמק הבכא" ע"י קהלני לבין השמדת חטיבה 25 בסיני.
האם היה כאן קרב ש"ש וראית את "לובן העיניים" של הטנקיסט ממול.
לדעתי יש כאן איזה הבדל.
מה דעתך?

1. הכוחות של פלוגה א' גרוס ,ח' ליטוייץ שאליהם הצטרפו בשלב מאוחר יותר כוחות 162 השמידו הרבה יותר טנקים מאשר השמיד גדוד 77 בעמק הבכא.
2. מהשעה 12.30 ועד לשעה 15.00 לערך בלמו ארבעת הטנקים של גרוס את החטיבה המצרית לבדם עד שהגיעה התגבורת של פלוגת יאיר ליטויץ.
3. בשעה15.00 לערך קיצרו הטנקים של 217 נתקה טווח והשלימו את המלאכה.
4. חטיבה 500 הגיעה רק בסיום הקרב לאזור בוצר [ כברית] והשלימה את המשימה עם סיוע של כוחות ארטלריה של 252.
5. אין להשוות בין הקרבות משום שהמצרים גילו יכולת לחימה ירודה ביותר.
6. אפקט הארטלריה בסיני הוא אחר מאשר ברמה.
7. למצרים לא היה סיכוי מראש משום שממערב היה האגם המר הגדול וממזרח גבעות ודיונות.
8. למרות שלחמתי בעשרות קרבות ותקריות אש נוראיות הן בששת הימים הן בהתשה והן במלחמת יום הכיפורים ולמרות שהקרב שבו מדובר היה המוצלח בתולדות צה"ל ולמרות שיריתי באותו קרב למעלה מ100 פגזים [ לאחר הקרב היינו בגיא ההריגה וראינו טנקים עם עשרות פגיעות] החברה נכנסו להתלהבות וכל טנק שלא בער המשיכו לירות עליו] היה זה הקרב הקל ביותר שבו השתתפתי.
9. העובדה שהקרב לא נכנס לתודעת הציבור כמו קרב עמק הבכא נבעה מהעובדה שלא היה מי שיעשה לו יחסי ציבור קהלני יש רק אחד...

מאיפה נובע הצורך שלך לזרוק בוץ על אביגדור קהלני? הצורך האישי להבליט את עצמך פוגע ומאפיל על העשייה. קצת צניעות לא תזיק!! קהלני הוא לוחם עתיר זכויות שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

יש באשכול תיאור של קרב מוצלח. או כפי שסברתי, אחד המוצלחים במלחמה. הכח, שהיה קטן בהרבה אפילו מגדוד החוד המצרי, גרם למצרים אבידות כבדות ב-0 נפגעים. העובדה שלא ראו את הלבן בעינים של המצרים, אין בה כדי למעט מן ההישג. קריאף לא ניסה להשוות עצמו לקהלני, או לפגוע מהישגיו. כאשר שואלים אותו, כיצד לא נכנס קרב זה לפנתיאון הגבורה הלאומי, הוא העלה , ובצדק, את הטענה, כי לא היה מי שיעשה ללוחמים אלה יחסי ציבור. האם בכך יש משום הטלת רפש בקהלני? האם נאמרה מילה רעה עליו?
לטעמי, יש להשוות את 5 הטנקים של פלוגת "אהבה" , בפיקוד אהוד גרוס, ל-300 הספרטנים בקרב טרמופילאי. רק שהסוף היה שונה. ו- TREK40, אנא של נעליך מעל רגליך, קודם שאתה נטפל לאחד הספרטנים, שעם ישראל חייב לו קצת.

כמי שהשתתף בקרב ב17/10/73 בו הושמדה חטיבה 25 גם לי יש סיפור מי השמיד את מרבית החטיבה ומתי. אני מבין כי יש רבים האומרים כי רק הם או גם אחרים שהיגיעו מאוחר עזרו לחסל את חטיבה 25.
אני מפנה את המעוניינים לארכיון של לטרון שם קיימת עבודה של צור זרחי שיריונר שאסף חומר על קרב זה.
העבודה נכתבה מתוך חומרים ממספר מקורות כולל ספר של גנרל מצרי מאותם הימים.
אני לא מנכס לעצמי או לגדוד 126 מחטיבת נתק'ה את כל ההצלחות.
ראיתי בעיני את הטנקים מהפלוגה של אהוד גרוס, היה לי דיבור עם יאיר ליטוויץ.
קראתי כתבות בעיתון השריון.
כל אחד רואה את הקרב מהזווית בו הוא היה והתרשם.
קרב מוצלח זה נלמד בהרבה צבאות זרים בעולם.
כטנקיסט אני יודע כי אם תשאל 4 אנשי צוות מאותו טנק מה ראיתם בארוע כלשהוא ?
כל אחד ראה דרך האפיסקופ שלו תמונה שונה ורק ראיה מהצד תיתן תמונה כוללת.

לסיכום : המלצה ארכיון לטרון חומר עבודה על חטיבה 25 המצרית כתב צור זרחי


נחום זרחי

יש אמת בטענות שהצל"שים למינייהם הם בהפוף על הפוך הפרמטר למידת ההסתבכות בקרב. אולם, והעיטור של קהלני הינו דוגמא לכך, יש עיטורים ספורים שניתנו על בסיס אומף לב ותפקוד עילאי, מבלי קשר למידת ההסתבכות והקפיצה על הרימון (ברחו לי השמות...) והמשימות התאבדות (יהודה קן- דרור).

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

מידע על העיטור מתוך אתר הגבורה
http://www.gvura.org/a.php?c=gvura&a=190&rc=gvura

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

מידע + הסיפור + השיר מאתר הגבורה
http://www.gvura.org/a.php?c=gvura&a=160&rc=gvura

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

ע"ע מילון אבן שושן!

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

ברצוני להזכיר לך את דבריו של ידידנו המשותף, אב"ץ, שסיפר בפורום שלנו על קרב הסום במלחמת העולם הראשונה:
אמרו למפקד הגרמני שהאנגלים נלחמים כאריות, "זה מפני שהמפקד שלהם חמור" - הייתה התשובה.

וכל השאר זיל גמור.
טיקו

מסכים אנוכי כי אכן קרב זה היה אולי הקרב המוצלח ביותר מבחינת צה"ל במלחמת יו"כ. תוך מספר שעות חדלה חטיבה 25,להוות כח לוחם של ממש. עם זאת, נראה כי החטיבה לא הושמדה לחלוטין. מספר טנקים שלה, יחד עם פליטים אחרים, השתלטו על בוצר, והפכו להיות שם עצם בגרוננו. כוח אחר שלה, הופיע , כחלוף מספר ימים, בגדמ"ע, והשתתף בלחימה מול כוחותינו.
באשר לקרדיטים על הקרב: ראשית, בצה"ל קיימת מסורת, לפיה יש להבחין בין חכם לפיקח. בעוד שחכם, אשר מכלכל את מעשיו בחכמה ומביא לנצחון, אינו זכאי לעיטור, הרי הפיכח, אשר נכנס למלכודת, ובדרך כלל מצליח להציל את עצמו בקושי, תוך תשלום מחיר יקר, הוא הזכאי לעיטורים. כך, למשל, הקרב המכונה "החווה הסינית", שלא הביא לצה"ל הצלחות רבות, אבל גבה דם יקר בכמויות, הפך להיות יצרן עיטורים, בעוד שקרב חטיבה 25, שהיה אחד הקרבות המכוננים של המלחמה, נשכח כמעט לחלוטין.
עלי לציין כי אף אני הקטן היה לו קמצוץ קטן שבקטנים בקרב זה. גדוד הארטילריה "קצה" שהועבר יום קודם
מאוגדה 143 לאוגדה 162, ירה אש סיוע מכישוף בסיוע לחטיבה 217.
באשר לפגיעות שספגו המצרים, הרי נכון שראש הנחש של החטיבה נפגע מדרום ללקקו, אך הטנקים של החטיבה, וכל יתר הכלים, לרבות גדוד החת"ם האורגני, נפגעו לכל אורך ציר לכסיקון, עד האיזור הדרומי לבוצר. טנקים רבים מסוג T-62, היו מוטלים במרחק רב דרומית ללקקן, כך שיש להניח כי נפגעו ע"י אוגדה 162. למיטב ידיעתי, זנב החטיבה נפגע אפילו ע"י כוח מאוגדה 252. בשעתו היה מאמר במערכות שבו נעשה ניתוח של הקרב, ובו פירוט כל הכוחות שהשתתפו בקרב.
יש לציין, כי חטיבה 25 היתה- יחד עם אחותה, חטיבה 15, אשר גם היא ספגה אבידות יומיים קודם מהשרמנים של חטיבה 11 שלנו- העילית שבשריון המצרי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a תוך מספר שעות חדלה חטיבה 25,להוות כח לוחם של ממש. עם זאת, נראה כי החטיבה לא הושמדה לחלוטין.

הדיון עצמו מרתק ואני למד ממנו המון, אבל הייתי רוצה להתייחס רגע לנקודה הזו - השמדת כח אויב.
מתי שהוא בשירות המילואים שלי התחילו להכניס מושג חדש בתרגילים - הערכת כשירות אויב. אמנם צה"ל בעצמו עשה כבר לפני שנים ניסים ונפלאות בחיבור כוחות יתומים מיחידות שספגו אבידות קשות למסגרות לוחמות חדשות, אבל התעלמו מכך שגם האויב יכול לעשות כך.
אני לא חושב שיש בהיסטוריה יותר מדי כוחות שהושמדו לחלוטין בסגנון קאסטר בליטל ביג הורן או לגיון הזרים בקמארון. בדרך כלל מדובר על אחוז שחיקה מסוים שלאחריו העוצבה כבר אינה מתפקדת כיחידה אורגנית לוחמת ויכולה ליזום מהלכים, לתספק את כוחותיה או אפילו לדעת איפה הם ומה הם עושים אלא מורכבת מרסיסים של כוחות קטנים הפועלים בחוסר תיאום במגננה מאולתרת.
יש כל מיני הגדרות לאחוז השחיקה של כח אויב וליכולתו בכל אחוז כזה, ומתנהלים לפיהם.
כבר לא מוחקים ביצים וחצים אדומים מהמפה, כי גם אם חטיבת אויב "הושמדה" עדיין יש לא מעט כלים ולוחמים שלה בשטח. לקח כמה שנים עד שהפנימו את זה, אבל לפחות הפנימו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ העוצבה כבר אינה מתפקדת כיחידה אורגנית לוחמת ויכולה ליזום מהלכים, לתספק את כוחותיה או אפילו לדעת איפה הם ומה הם עושים אלא מורכבת מרסיסים של כוחות קטנים הפועלים בחוסר תיאום במגננה מאולתרת.

נחילים

בזמנו, נטען כי חטיבה 43 הסורית הושמדה ע"י מארב פלוגתי של פלוגה ט ("טיגר") של גדוד 82. בספרות המאוחרת יותר עלה, כי החטיבה ספגה כ-30 אבידות, ויצאה להתארגנות בשטח הסורי. עובדה זו לא גרעה מההילה של המ"פ מאיר זמיר, אשר, ככל הנטען, הוריד חטיבה סורית מהסד"כ ללא כל אבידה לפלוגתו. האמת היא, כי גם אם חטיבה 43 לא נמחקה לגמרי, היא חדלה להיות כח לוחם בשלב קריטי של המלחמה, ולא ביצעה את המשימה שהוקצתה לה. מנגד, חטיבות השריון של צה"ל, שספגו אבידות כבדות יותר, המשיכו להלחם עד תום המלחמה, גם אם נותר להן סד"כ של גדוד.

במידה ותעיין בכתבה שמתפרסמת בגוגל - כנס לערך דני קריאף-שכתבתי על הקרב בעקבות ניסיונות הניכוס של אוגדה 162 , באותה כתבה כתבתי בצורה מפורשת שפלוגה א' אהבה מגדוד 407/14/600 בלמה את חוד החטיבה במתג לקסיקון 263 במשך שעתיים עד שהצטרפה לפלוגה ,פלוגה ח' משרידי גדוד 87 בפיקוד יאיר ליטויץ ואוגדה 162 עם חטיבות 217 וחטיבה 500 בפקוד אריה קרן + עזרה מ252 באזור כברית השמידו את החטיבה , מכל החטיבה נותרו שלושה טנקים שיחד עם מפקד החטיבה נמלטו לתעוז בוצר כברית.
ואכן בצילום אויר שראיתי בשלב מסויים נראו כל הטנקים והנגמשי"ם השרופים או הנטושים של החטיבה פרוסים לאורך לקסיקון ממתג 265 שבו הם נבלמו ועד כברית .
במידה ולוקחים בחשבון גם את הטנקים + הנגמשי"ם + התותחים ומשאיות הדרגים הקרב עצמו הסתיים בנצחון 400-0 לטובת צה"ל פרט לשני טנקים של גדוד שימשי שעלו על מוקשים באזור בוצר לא נפגע אף כלי נוסף של צה"ל בקרב.
אני לא משוכנע שהידיעות על כך שהחטיבה שבה לחיים בגדה המערבית למרות שידידי אביתר בן צדף אמר לי שיש לו מידע בנושא אך אין ספק שבמידה ובקרב היה מסתבך היו באתר " בעוז רוחם" עוד כמה עמודי גבורה..
אבל על קרב מופת כידוע לך לא מקבלים צ'לשים , אבל מה שהכי כואב לי שהוא כמעט ולא מוזכר בספרי ההסטוריה למרות שכל בר דעת מבין כמו שכתבתי ואתה אשרת שזה היה הקרבהמוצלח ביותר בתולדות צה"ל.

אחרי המלחמה, בתקופה שתעוז בוצר היה נצור ע"י כוחותינו, ביקרתי באזור. כח המצור היה מורכב מכמה טנקי שרמן , שהסתתרו מאחורי סוללות על ציר לכסיקון. כאשר עליתי על הסוללה, זיהיתי מספר טנקי T-62, בבוצר. נדמה לי שהיו שם יותר משלושה, אך יתכן שחלק היו פגועים.
מה שלכד את תשומת ליבי, היו שרידי גדוד הארטילריה האורגני, אשר היה עדיין רתום לגוררים. כך, שנראה, כי המח"ט אפילו לא דאג להפעיל את הסיוע האורגני שלו.
אציין, כי בשעת הקרב אנחנו ספגנו אש נ"ס די חזקה, אשר נראה לי כי הגיעה דווקא מכיוון צפון (דהיינו מ"מיסורי").

היתה לי הזכות להיות חניך וגם גנן אצלו כשפיקד יותר מאוחר על גד' 198 קורס מט"קים. הכרתי אותו יותר בתור "שחמטאי". באמת לא ידעתי על השתתפותו המרכזית בקרב הזה - תודה על האינפורמציה. מה שבטוח - למדנו אצלו - ולא רק ממנו - טנקאות ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר.

גדוד 95 (שרמנים), יוה"כ, מיקום: מעלה גמלא, הסיטואציה: בלימת חוד דיוויזיה 5 הסורית בדרכה לכנרת ולמושבי הירדן.
התוצאה - 25:0 לכוחותינו.
למרות שהתוצאה קטנה מזו של חיסול חטיבה 25 כמעט, הרי שכאן הובא כוח שרמן, בטבילת האש הראשונה שלו במלחמה מול כוחות עדיפים ולכאורה איכותיים בהרבה- והצליח למנוע מצב קיומי חמור.
גם קרב זה, אגב, לא זכה לעיטורים או לתודעה ציבורית רחבה, למרות היותו אחד מקרבות השריון הקריטיים ביותר.

רוב העיטורים שיחולקו ביום ראשון הקרוב בהיכל התרבות למעלה מ140 ,הם לא צ'לשים על קרב מוצלח אלא על חילוצים כתוצאה מפשלות וזה אומר הכל..
ההגיון מחייב מתן צ'לשים על קרב מופת כמו שהזכרת או על השמדת חטיבה 25 אבל לצערי רוב הצ'לשים ניתנו על קרבות.. או פשלות .. מה שהיה זה מה שיהיה ...
מבלי לפגוע באף אחד ממקבלי הצ'לשים במלחמת הנפל האחרונה ובמלחמות העברמביא למסקנה העגומה שצ'לשים ניתנים מבלי להכליל על מנת לכסת"ח ולהסתיר כשלונות ולא על קרבות מופת, עצוב אבל זה מה יש..

לאחרונה, התפרסם באתר חטיבה 14 מחקרו המעמיק של האלוף אמנון רשף, אשר בחן את כל המקורות האובייקטיביים שנאספו לגבי הקרב הטעון הזה. הגם שהאלוף רשף הינו בעל עניין, סבורני כי מחקרו בהיר, ברור ואובייקטיבי ומביא את פירוט כל ההתרחשויות כפי שתועדו בזמן אמת:
http://www.hativa14.org.il/?Categor...leID=881&Page=1
המסקנה היא כי הגם שחטיבה 14 בלמה את חוד חטיבת האוייב, הרי הכתישה העיקרית נעשתה ע"י אוגדה 162 ובמיוחד חטיבה 217 .
ראוי לציין כי חטיבה 25 חטפה אש ארטילרית מצידנו כבר בשלבים המוקדמים של הלחימה.
אין לי אלא להצדיע לאמנון רשף. יש לזכור כי שעה שניהל את הקרב הזה, היה עליו לפקד על קרב מקביל נגד חטיבה 24 המצרית שירדה אליו מצפון.
ראה לעניין קרב חטיבה 24, מחקרו של הד"ר עמיקם צור:http://www.global-report.com/amikam...חטיבה-24-המצרית

.

ניתן לראות שכבר ב 1975, שנתיים בלבד אחרי המלחמה, ושוב ב 1983, עשור אחרי המלחמה, ניתן קרדיט הולם לכלל העוצבות שהשתתפו בקרב כך שאינני מבין את הטענות שעולות שוב ושוב על כך שנעשים נסיונות להסתיר או לגמד את חלקם של מקצת המשתתפים. מצ"ב מספר תרשימים מעניינים - מפה עם נציגות אוגדות 143, 162 ו 252, תרשים תנועת חטיבה 25 בפריסה קרבית מלאה על פי התו"ל הסובייטי (הלוואי שחטיבות צה"ל היו נעות ככה בצורה מסודרת במלחמה) וריכוזי שריון האויב נכון ליום הקרב ב 17 לאוקטובר 1973. ניתן לראות שבגדה המערבית נמצאים רק 120 טנקים (ועוד חטיבות משמר הנשיאות ובית הספר לשריון במרחב קהיר) אבל צה"ל מעכב את הצליחה ביומיים נוספים ועד אז המצרים כבר מחזירים כוחות ניכרים לגדה המערבית והופכים את ההתקדמות דרומה לסואץ לעניין קשה בהרבה.

הקרב על יד האגמים המרים
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/108738.pdf

הקרב על יד הטריז
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/109270.pdf

הגשר היבשתי בסואץ

http://www.nostal.co.il/Site.asp?ta...%EE%F6%E2%E5%FA

מעניין היכן צולמו ה T-34, בוודאי שלא באגם המר

הצבע של הT-34 הינו צבע חול צהוב, ולא צבעי הסוואה כפי שהיה נהוג בצבא המצרי ביום הכיפורים.

אני לא ראיתי טנקים כאלה באיזור.

.

אם כי בהמשך השתתפתי במצור על הכח בבוצר מכיוון האגם המר הקטן
והשאלה: חט' 25 המתוארת...היכן צלחה ומה עשתה לפני אותו יום מר ונמהר (מבחינתה) ?

אמנם עברו רק 40 שנה, אך מקווה שהזיכרון נשאר כפי שהיה. היא היתה עצמאית עם תוספות של כל מני כוחות. הם רצו לרדת דרומה עד שארם. הכל נודע (לחמ"ן כמובן מבעוד זמן) והוכנה להם "קבלת פנים"
הכוחות לא פתחו מייד באש וכאשר כולם היו כבר בשטח ההריגה, ניתנה הזמנות לתותחני הטנקים לדבר...

זאת היתה אחת החטיבות הטובות וכולה ירדה מהסד"כ תוך זמן קצר והותירה את מפקד ארמיה 3 הלום קרב.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בצבא המצרי היו 2 חטיבות עילית טנקים עצמאיות. עד ה12/-13/10 הן היו ממערב לתעלה ואז הועברו מזרחה. חטיבה 15 שסופחה לארמיה 2 וחטיבה 25 שסופחה לקראת קרב הטנקים הגדול של ה-14 לחודש לארמיה 2. בחטיבות היו טנקים T-62, שהיו החדשים ביותר בצבאות ערב.
חטיבה 25 , שהיתה פרושה במרחב ארמיה 3, קיבלה ב16/10/73 פקודה לנוע לכיוון צפון, לאורך ציר לקסיקון ולתקוף את ראש הגשר הישראלי באיזור דוויר סואר ממזרח לתעלה, כאשר במקביל היתה ארמיה 2 לתקוף מאיזור מיסורי דרומה וכך לסגור את הפרצה בהתקפה משולבת.
סופה של החטיבה ידוע. חלק ניכר מהטנקים שלה הושמדו לאורך ציר לקסיקון ושארית הפליטה נמלטה לבוצר ולמתחם ארמיה 2.
הכוח בבוצר נותר נצור עד סיום הלוחמה.
אגב, האם יחידה 707 לא השתתפה במצור על בוצר?