http://www.yeshanews.com/?ext=0&id=56224

היחידה לאיתור נעדרים זיהתה חמישה מתוך שבעה נעדרי קרב תל א-ריש:

סגן יחיאל (חיליק) רוזנפלד (מפקד מחלקה)

טוראי דוד כוכבי (מקלען)

טוראי יצחק חממי (לוחם)

טוראי יהושוע (ישקה) לוסטיג (לוחם)


למשפחת החלל החמישי שזוהה טרם נמסרה הודעה.

היום על הגבעה הזו המשקיפה על ככר קוגל ושכ' תל גיבורים מסתרעת גינה ציבורית ירוקה ובראשה פילבוקס.
אני לא יודע כמה מהאנשים אשר ממנגלים שם ביום העצמאות יודעים על הקרב העקוב מדם שהתחולל עליה במלחמת השחרור במסגרת "מבצע חמץ".....

אם אינני טועה מי שלחם שם היו לוחמי גבעתי.

ידיעות מן הסוג הזה תמיד מרגשות ! אין ספק בכך...
כל הכבוד לעוסקים במלאכה החשובה הזו.

והנה תיאור קצר של מה שהתרחש שם ורקע כללי מתוך האתר של היחידה לאיתור נעדרים:

מבצע חמץ- תל א'ריש - תל א'ריש 28/04/1948, י"ט ניסן תש"ח

רקע כללי

על פי החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, שחילקה את ארץ-ישראל לשתי מדינות יהודית וערבית, אמורה הייתה יפו להישאר לצד תל אביב כמובלעת ערבית בתוך השטח שיועד למדינה היהודית.
התוכנית הבריטית לפינוי ארץ-ישראל התבססה על ההנחה שכביש יפו–רמלה–ירושלים יישאר פתוח לתנועה עד לסיום המנדט, ומסרים ברוח זו הועברו לשני הצדדים, אך לאחר מבצע נחשון בראשית אפריל 1948 השתלטו כוחות ה"הגנה" על השטחים שסביב יפו והביאו את העיר במצור. בפועל נמנעו לוחמי ה"הגנה" מלהיכנס אל תחומי העיר עצמה ולא כבשוה כפי שהיה בחיפה ובטבריה, היות וראשי הישוב הניחו שהמצור והמחסור יכניעו את העיר ממילא.
מטרת מבצע "חמץ" הייתה, בהתאם, לטהר את השטח שבין החטיבות של ה"הגנה" ששלטו על האזור ולחסל את המובלעת הערבית שהייתה נעוצה כמשולש שקודקודו סמוך ליפו והוא מתרחב כלפי מזרח, כאשר גבולו המזרחי משתרע בין הכפר יהודיה, אזור שדה התעופה של לוד ועד העיר רמלה. שלוש חטיבות חי"ש (חיל שדה) של ה"הגנה" הקיפו את האזור הערבי "אלכסנדרוני" מצפון וממזרח, "קרייתי" מצפון בתוך תל-אביב, ו"גבעתי" מדרום, תוכניתם הייתה להשתלט על כל האזור הכפרי שממזרח ליפו, שכלל את הכפרים: סלמה, חיריה, סקיה, יאזור, כפר-ענה, ספריה, ובית דגן.
התקפת האצ"ל על מנשיה ביום ה-26 באפריל שיבשה את תוכנית ה"הגנה" והביאה להקדמת המבצע, היות והתקפת האצ"ל עמדה בסתירה עקרונית להגיון המבצעי של "חמץ" שגרסה השתלטות על המרחב הכפרי סביב יפו מבלי להגיע להתנגשות ישירה עם הצבא הבריטי.

פירוט האירוע

הנעדרים מקרב תל א'ריש: דניאלי עמוס, חממי יצחק, כוכבי דוד, לוסטיג יהשע, קלרמן מנחם, קנדלר יצחק, רוזנפלד יחיאל זכרם לברכה.
הנעדרים, כולם מלוחמי גדוד 52 של חטיבת גבעתי, שנלחמה בלילה שבין ה-27 באפריל 1948 ועד לבוקר ה-28 באפריל במטרה לכבוש את התל, כחלק ממבצע "חמץ". מהעדויות עולה שהגבעה והפילבוקס שבראשה, נכבשו ללא התנגדות ממשית, עד השעה 02:00 ורק התקפת נגד של האויב, שהחלה בשעה 04:00, הביאה לנסיגה של כוחותינו לכיוון מקווה ישראל. הנסיגה הושלמה לקראת 06:00. במהלך הנסיגה נשארו בשטח שבעת הנעדרים, אשר, ככל הנראה, נפצעו קשה או נהרגו בקרב. על פי העדויות שבידנו נפגע עמוס דניאלי ז"ל יחד עם חבריו יצחק קנדלר וכוכבי דוד ז"ל, בעמדה מאולתרת, בשדה חיטה למרגלות תל א-ריש מכיוון דרום מערב לכפר תל א-ריש.
ב-7 במאי נמצאו, על ידי כוחותינו, גופותיהם של שלושה מחללי הקרב, הגופות לא זוהו ונקברו כאלמונים בנחלת יצחק. ב-11 במאי הוחזרו על ידי הבריטים שלוש גופות מחוללות. אחת מהן זוהתה כגופתו של עודד קפלון ז"ל, על ידי אביו. על פי מסמכי הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) גופת חלל נוסף נקברה, על ידי הבריטים, בחולות תל א'ריש ב-5 במאי 1948, וב-26 במאי היא הועברה ונקברה על ידי חברה קדישא, בנחלת יצחק. על מצבתם של ששת האלמונים צוין כי הינם חללים מהקרב בתל א'ריש.

מעניין, אגב, שזוהו רק חמישה מתוך ששת החללים שנקברו בנחלת יצחק (אני מניח שהזיהוי נעשה בקבר האחים הזה).

סרקתי את מפת האזור ותרשים המאורעות במצבע "חמץ" מתוך הספר: "מדריך כרטא למלחמת העצמאות" / יהודה ואלך (2005). ספרון מאוייר מעניין וחשוב עבור אלה מבינינו שהמורשת בתודעתם. ניתן כאן לראות את מיקום הארועים וכן התייחסות לתנועות וזמנים. לעיונכם (החץ בצבע אדום הינו תוספת שלי לציון המקום הנידון):

בבית הקברות נחלת-יצחק שבגבעתיים נמצאים שישה קברים של חיילים אלמונים, שנהרגו לפני 58 שנים בקרב שהתנהל בתל-עריש. משפחותיהם של שבעה מהחיילים הנעדרים מהקרב ההוא מבקשות מזה שבע שנים לפתוח את הקברים על מנת לזהות את יקיריהן, אולם מסיבה לא ברורה דוחה אותן הצבא שוב ושוב.

ב-28 באפריל 1948 נלחם גדוד 52 של חטיבת גבעתי בקרב קשה ומר בתל-עריש, ואיבד 20 מלוחמיו. היום המקום שבו נלחמו מוכר יותר כתל-גיבורים, או כמשרד הרישוי של חולון.

בני משפחותיהם של שבעה מנעדרי תל-עריש - עמוס דניאלי, יצחק חממי, דוד כוכבי, יהושע לוסטיג, מנחם קלרמן, יצחק קנדלר ומפקד המחלקה, סגן-משנה יחיאל רוזנפלד - נאבקים כבר שבע שנים כדי שצה"ל יואיל לפתוח את קברי החללים ולערוך בדיקת דנ"א לשרידי הגופות.

כל התנאים כבר מוכנים לכך: כל בני המשפחות חתמו על הסכמתם לתהליך ומסרו בדיקת דנ"א כבר לפני שנים. אפילו החקירה הצבאית שנערכה העלתה כי הסבירות ששרידי הגופות שייכים לנעדרים גבוהה מאוד - אבל הקברים עדיין לא נפתחו.

הוריהם של החללים הלכו לעולמם כבר לפני שנים, וכעת, לפני יום זיכרון נוסף, מבקשים אחיהם לשים קץ לאי-הוודאות המכאיבה. "משנה לשנה משחקים בנו, ואנחנו כבר לא מאמינים שאי פעם הצבא יואיל בטובו לעשות את מה שהוא חייב", אמר עמוס דניאלי, שנולד תשעה חודשים אחרי בן דודו הנעדר וקרוי על שמו. "כל מה שאנחנו מבקשים זה לתת לאחיהם של החללים לחיות את שנותיהם האחרונות עם נחמה מסוימת".

גם מאיר פלד, אחיו של הנעדר יחיאל רוזנפלד, מאשים את הצבא בחוסר רגישות משווע. "נתקלנו בציניות, בשקרים", אמר, "הם אומרים דברים וחוזרים בהם, ולמרות שיש החלטה של היועץ המשפטי לממשלה מלפני שלוש שנים, התומכת בפתיחת הקברים, הצבא לא נוקף אצבע בעניין. הם דוחים אותנו שוב ושוב. מבקשים מאיתנו עוד פעם ועוד פעם את מסמכי ההסכמה, וכל הזמן אומרים לנו שהנה, עוד מעט זה יקרה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בימים אלו משלים ענף איתור נעדרים באגף משאבי אנוש את בניית תיק הנתונים עבור היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בתהליך ארוך, רגיש, ומחייב דיוק ודאי. צה"ל ממשיך בעשייה החשובה הזו, עוסק בה ללא לאות ורואה כמשימה רבת חשיבות את מציאת מקום קבורתם של כל חלליו".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/079/234.html

מהכתבה בהארץ משתמע שהייתה איזו רגישות דתית והרבנות הצבאית עכבה את הזיהוי.
למישהו יש מושג?

הספר "חדר יותר יפה" (טרם פורסם בדפוס, ניתן להורדה באינטרנט) הוא על קבוצת חיילים שקבלו את התפקיד הכי מחורבן במלחמת יום כיפור - להסתובב באתרי הקרבות בסיני, לאסוף את החללים ולסייע בזיהויים.
הספר מציע נקודת מבט לא שגרתית על המלחמה ומומלץ לכל מי שרוצה לדעת מה בכלל קרה שם, באוקטובר 1973, ואיך הם התמודדו עם התפקיד.

http://prettierroom.4shared.com

כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך" - הרבי מקוצק

הבלוג: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlo...rName=itaybraun
התמונות http://www.flickr.com/photos/itaybraun/sets

תקנו אותי אם אני טועה, אבל למרות השמחה\הקלה שבזיהוי החללים,
כל מה שהיה שהם פתחו קברים ועשו בדיקת DNA , לא ?!

לא צריך לשאול למה חיכו עד עכשיו במקום לערוך מסיבת עיתונאים והילולות ?

"הארץ" מצטט את אנשי הרבנות הצבאית:
"חקירת איתור מקום קבורתם של החמישה נמשכה עשור שלם של עבודה סיזיפית, של איסוף כל בדל מידע וכל עדות. אנשי היחידה לא ויתרו על שום פתק, גם הזניח ביותר בארכיון צה"ל. כשהעדויות המצטברות החלו להעיד שמקום קבורתם של החמישה הוא נחלת יצחק, לא נותר אלא לשכנע את הרבנות הצבאית הראשית כי יש יותר מספק סביר שאם יפתחו את חמשת הקברים הנושאים את הכיתוב "אלמוני" - לא יהיה זה לשווא."

לאמיתו של דבר על הקברים בנחלת יצחק כתוב שהם נפלו בקרב בתל עריש (כך במקור) והמשפחות ידעו שקרוביהן כנראה קבורים שם.
[img]file:///C:/WINDOWS/TEMP/moz-screenshot.jpg[/img]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/506/316.jpg]

לדעתי הדתיים עם כבודם למת וזלזולם בחי גרמו לעיכוב:
"לדברי ראש ענף זיהוי וקבורה בצה"ל, סא"ל הרב גבי אלמשעלי, ההתלבטות אם לפתוח את קברי החללים בנחלת יצחק כדי ליטול מהם דגימות, היתה קשה: "לנגד עינינו עמד כבוד המת, ופתיחת קבר היא ביטול מצוות קבורה".

ועכשיו עושים טררם שלם מפרוצדורה שיכלה להעשות כבר לפני עשור כשטכנולוגיית זיהוי הדי.אנ.אי כבר הבשילה.

לא מדוייק, אני לא אצטט כאן את החוק כי זה טרחני, אבל מדובר במילכוד 22 :
כדי לפתוח קבר דרושה הסכמה של המשפחה, כאשר יש קבר אלמוני אין משפחה שממנה ניתן לבקש אישור ולכן אי אפשר לפתוח את הקבר.

זה נשמע מוזר אבל ככה זה, ולכן יח' אית"ן משקיעה כל כך הרבה מאמצים על מנת להביא מידע חלוט לחלוטין לגבי מי קבור בקבר שמסומן כ"אלמוני". גם לאחר שישנו כל המידע עדיין צריכים לשכנע את הרב הצבאי הראשי ואת בית המשפט על מנת לקבל אישור לפתוח את הקבר ולהוציא דגימה לצורך זיהוי DNA.

! This is Sparta

לא ייתכן ששנים התחבטו בסוגיה משפטית אבסורדית כזאת ולפתע נמצא לה פתרון קסם.

אני יכול להעיד שלא כך הדבר. היה, אגב, סרט תעודה לפני עשור על שני אזרחים ( או אנשי מילואים ללא מדים) שנטלו על עצמם משימת איתור שני מסתערבים שהוצאו להורג ע"י הערבים ביפו ונקברו (במקרה) בתל א ריש. השלדים נמצאו באקראי תוך עבודות בניה בשנות ה-70 ולקח 30 שנה לשכנע לבדוק אותם אחרי שנקברו.

כל מי שחושב שמאז ומתמיד הושקע מאמץ עצום באיתור נעדרים: גם אם היו רמזים ברורים לגביהם, טועה. רק מאז 1973 ישנו מאמץ על כזה ובעיקר עקב ריבוי הנעדרים והשתנות פני החברה. החברים לנשק - שוב מהיכרות קרובה - לא ימהרו להגיד מה שיש על ליבם, אלא יסתפקו בכך שהסיפור פחות או יותר נגמר.

לאותו גדוד בדיוק ישנם עוד ארבעה נעדרים מקרב אחר: החברה האלה נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אגף הנעדרים מפרסם בקשות פרמליות למידע, ומי שיקרא אותן יתרשם שהחברים לנשק והמפקדים ישנו בשקט מאז. האמת היא שמה שיכלו החברים לעשות נעשה ממזמן: העניין הוא שמתי שהיה פשוט לחפש (1967 לדוגמא) לא טרחו לעשות את זה אלה שזה תפקידם. שאל אותי למה? אני מרגיש שיש קשר בין כמה צועקת המשפחה, ובין כמה עולמות הופכים. יש X קברי אלמונים ו X פלוס כמה נעדרים מתש"ח. רק בתרגיל בהסקה אני מבטיח לך שתצליח ליצור לפחות כמה "אלמונים" שיש לגביהם חשד סביר שהם נעדר מסויים.

אני לא שולל, אגב, את הדעה כי אולי כל ההשקעה לא משתלמת כ"כ. בכל זאת ראוי לציין, אם באים להגיד ש"עשו הכל", שלא עשו הכל!

.

לא הבנתי, מה "לא היה בדיוק כך" ?

תארתי את הבעיה הנובעת מהחוק הקיים שבעטיה ישנה בעיה בפתיחת קברים של אלמונים לצורך בדיקת שרידי גופה / DNA. האם לדעתך טעיתי במה שאמרתי ?

תארתי את הצורך בחקירה ממושכת שסיבתה היא להגיע למידע חלוט ככל האפשר לגבי מי נמצא בקבר ע"מ שיהיה ניתן לקבל בסופו של דבר אישור לפתיחת הקבר. האם לדעתך טעיתי במה שאמרתי ?

! This is Sparta

אני מכיר את הנושא המסויים פשוט מכך שאני עוסק במחקר של גדוד 52 ואיסוף החומר מאנשיו (שהם, ברובם, שכנים ומכרים שלי). לבקשת האנשים (לא לגבי הפורום אלא בכלל) לא נעסוק בכך מאחר ואת שנעשה אין להשיב. אתה בהחלט יכול לחשוב שאני מבלבל את המוח. מי שהיה שם אתמול ושמע את שבעת נאומי נציגי המשפחות, יבטל את הדרך שבה תארת את מהלך העניינים.

.

אני חושב שאנחנו מנהלים פה שני דיונים נפרדים - אתה טוען לגבי המקרה הספציפי של הנעדרים מגד' 52, ויתכן מאד שאתה צודק, אני לא מכיר את המקרה. אני השבתי לגבי הבעיתיות שפתיחת קברי אלמונים, סוגיה שעוררה תמיהה אצל משיבים אחרים באשכול, לא טענתי לגבי המקרה הספציפי או לגבי עיכוב שהיה, אם היה, בפתיחת הקברים לאחר קבלת האישור.

! This is Sparta

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...540#post2364446

.