חטיבת הצנחנים המרכזית במיל' חזרה למספרה המקורי 55 .
לאחר שנשבה עמוס לוינברג במלחמת יום כיפור ומסר מספרי יחידות רבים בצה"ל הוחלט לשנות את מספרה של החטיבה ל623 . היום הוחזר לה מספרה המקורי שליווה אותה למבצעיה בשחרור ירושלים וחציית התעלה. זו אותה חטיבה שהצטיינה במלחמת לבנון השניה בהסקות וחיסול משגרים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ואני מבין שאתה רואה עצמך כממשיך דרכו של עמוס לוינברג...?

Tempus Fugit

מכיוון שהדבר פורסם ברעש גדול במהדורת החדשות אתמול, אין באמת שום סיבה שדווקא אנחנו נשמור על חשאיות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תודה על התמיכה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לפחות אם היה מדייק לגמרי הרי החטיבה שינתה מספר בתחילת שנות ה-70 ל 247 עוד לפני ה 623
דרך אגב שינויי המספרים בגלל עמוס לוינברג (ואחרים בשבי ולא בשבי,לא רק הוא אשם בכך) גרמו בעיקר לבלאגן שלם בלוחות הקשר הצה"ליים שלא נפתר במשך שנים רבות, אפשר להגיד אפילו עשורים. מפקדים רבים, בעיקר ותיקים ומילואמיניקים המשיכו להתייחס ליחידותיהם (וחשוב לזכור שגם רוב הגדודים שינו מספרים לא רק חטיבות) במספרים ובכינויים המקוריים, בעיקר ליחידות הותיקות עם היסטוריה, מורשת וכו', עד שחלק גדול מהמספרים החדשים נשכח או נעלם בין כה וכה, מלבד אולי מסמכים וטבלאות סד"כ רשמיים. בעיה זו הוחמרה כאמור בגלל שחלק נכבד מיחידות המילואים שינו את מספריהן בתחילת שנות ה-70 עוד לפני המלחמה כך שהיו יחידות שתוך 3-4 שנים החליפו שלש זהויות. תוסיפו לכך את המספר העצום של יחידות חדשות שהוקמו אחרי מלחמת יוה"כ, חלק התבססו על יחידות קיימות או על גדודים שנגזרו מיחידות קיימות, ולא פלא שנוצר בלאגן אחד ענק.

בלגן בקשר?
טוב מאוד! שמילואימניקים ילמדו להשתמש במילות קוד מהק"ש יומי כשהם מדברים על מסגרות לוחמות!

אתמול בערב למדתי ולא ראיתי חדשות.

חוץ מזה, אתה מוכרח להודות שברוב המקרים שמופיעים כאן מספרי יחידות ויעודים זה לא בדיוק בגלל שזה כבר פורסם בחדשות...

Tempus Fugit

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 זו אותה חטיבה שהצטיינה במלחמת לבנון השניה בהסקות וחיסול משגרים.

-הייתה חטיבה שהצטיינה בזה?

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

במיוחד לאור העובדות מהשנה שעברה...

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

חטיבת מילואים אחת הצטיינה לטעמי יותר מהאחרות - חטיבת אלכסנדרוני שפעלה בציר החוף, התקדמה קילומטרים רבים, הרגה עשרות מחבלים והיו לה נפגעים מינימליים (נדמה לי כי שנים בלבד).

623 עבדו קשה מאוד - הלכו ברגל עם משקלים גדולים, חצו נחלים וטיפסו מצוקים, אבל כמעט ולא נלחמו. (זו לא ביקורת עליהם כמובן)

אגב, יש יחידה מאוד מובחרת שגם לה שינו את המספר לפני כמה זמן. למה ומדוע? יש לזה בכלל משמעות?
מסתבר שמה שהיה סודי ומשמעותי בתקופת מלחמת יו"כ - לא כ"כ סודי ומשמעותי כיום. הראיה - אין צנזורה על השינוי.

וצריך להוסיף שהגדודים של אלכסנדרוני עשו זאת למרות ניתוק לוגיסטי כמעט מוחלט.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'ומפי חטיבת מילואים אחת הצטיינה לטעמי יותר מהאחרות - חטיבת אלכסנדרוני שפעלה בציר החוף, התקדמה קילומטרים רבים, הרגה עשרות מחבלים והיו לה נפגעים מינימליים (נדמה לי כי שנים בלבד).

This cannot possibly be true. Alexandroni manpower is fed from Gdud 51, and we all know how terrible the soldiers are from that unit

/sarcasm

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

דווקא גדוד 51 על אף בעיות המשמעת שם הוא גדוד שידוע בעבודתו הטובה.
כמו כן יש גם יוצאי סיירת המשרתים באלכסנדרוני (רודריגו הוא המפורסם בניהם אם אני לא טועה).
העוצבה שהיה לה הרבה מאוד יכולת שלא מומשה במלחמה אלו חיצי האש....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

וראה את האשכול על ה"מרד בגולני".

.

ציטוט:

sarcasm/

שוב פעם לא קוראים את ההודעות עד הסוף?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

[QUOTE=Malchi]כמו כן יש גם יוצאי סיירת המשרתים באלכסנדרוני (רודריגו הוא המפורסם בניהם אם אני לא טועה).
QUOTE]

If I'm not mistaken, Rodrigo serves in the gadsar of Hativa Carmeli, not Alexandroni. I believe that the article below is about the same evacuation of the wounded from Debel that he described in the Yediot feature about his war experiences

http://www.israweb.net/carmeli/lebanon2006.htm
סא"ל (מיל') אריק בן 38, מפקד גדוד (מג"ד) הסיור של חטיבת "כרמלי" מספר על אחד מסיפורי הגבורה מהמלחמה בלבנון.

"ישבנו בקאוזה, כפר קטן בגזרה המרכזית בדרום לבנון, לפתע קיבלנו ידיעות על אירוע רב נפגעים של גדוד צנחנים בכפר לידנו. אל"מ אילן, מפקד החטיבה, עלה מולי בקשר ואמר לנו להתארגן כדי לעזור בחילוץ כוח הצנחנים שנפגע.
תוך דקות, במהירות שיא, עשרות לוחמים היו מוכנים לצאת למשימת החילוץ וחיכו לפקודה. עם קבלת הפקודה יצאנו לדרך במטרה לחלץ את הנפגעים. תוך כדי התקדמות לכיוון מקום האירוע, כחצי שעה של הליכה תחת אש כבדה, פצצות מרגמה וירי מנשק קל חברנו אל הכוח שנפגע. לאחר שיחה עם מפקד הגדוד הבנו שיש בשטח הרוגים ופצועים קשה. התחלקנו מיד לרביעיות, כאשר כל רביעייה סוחבת אלונקה. ראשונים פיננו את הפצועים קשה, מיד אחריהם את הפצועים קל ובסוף את ההרוגים.
כשסיימנו לאסוף את כולם התחלנו ממש כמו במסע אלונקות בטירונות לצעוד לעבר נקודת איסוף שהייתה בטוחה יחסית ובה חיכו מספר אכזריות (רכב ממוגן המיועד לחילוץ). לאחר שהגיעו הצוותים הראשנים ליעד הם חזרו בחזרה לסייע לחיילים שמאחור שעדין עסקו במשימת החילוץ. כל החילוץ התבצע תחת אש כבדה של טילים, פצמ"רים וירי מנשק.
כשהגענו לגבול התברר לנו כי בכפר עדין ישנם הרוגים נוספים שלא חולצו בגלל האש שנורתה לעברנו. הנחתי את מפקד גדוד הצנחנים, שנשאר בכפר עם כוח מצומצם, שימתין ללילה מכיוון שאי אפשר לחלץ את הגופות לאור יום.

אני רוצה לפרגן ללוחמים האלה שנלחמו ממש כמו אריות, הם היו עדים למראות קשים ביותר, הם עמדו במאמץ פיזי תחת אש כבדה. לאחר כל תהליך החילוץ, כשסיימנו להעביר את כל הנפגעים למקום בטוח, חזרנו לכפר קאוזה להמשך פעילותנו.
אני לא יודע מאיפה היה לאנשים האלה את הכוח ואת העוצמה, הם נתנו את נשמתם כאשר עפו להם טילים מעל הראש ותחת אש מאסיבית.
כל הכבוד לא מתאר את מה שנתנו הלוחמים האמיצים האלה"

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ציטוט:

כמו כן יש גם יוצאי סיירת המשרתים באלכסנדרוני (רודריגו הוא המפורסם בניהם אם אני לא טועה).

Actually I believe that Rodrigo served in the gadsar of Carmeli, not Alexondroni.

The incident that he described in Yediot about evacuating the wounded from Debel is the same as this:

from http://www.israweb.net/carmeli/lebanon2006.htm

"כל הכבוד לא מתאר את מה שנתנו הלוחמים האמיצים האלה"

סא"ל (מיל') אריק בן 38, מפקד גדוד (מג"ד) הסיור של חטיבת "כרמלי" מספר על אחד מסיפורי הגבורה מהמלחמה בלבנון.

"ישבנו בקאוזה, כפר קטן בגזרה המרכזית בדרום לבנון, לפתע קיבלנו ידיעות על אירוע רב נפגעים של גדוד צנחנים בכפר לידנו. אל"מ אילן, מפקד החטיבה, עלה מולי בקשר ואמר לנו להתארגן כדי לעזור בחילוץ כוח הצנחנים שנפגע.
תוך דקות, במהירות שיא, עשרות לוחמים היו מוכנים לצאת למשימת החילוץ וחיכו לפקודה. עם קבלת הפקודה יצאנו לדרך במטרה לחלץ את הנפגעים. תוך כדי התקדמות לכיוון מקום האירוע, כחצי שעה של הליכה תחת אש כבדה, פצצות מרגמה וירי מנשק קל חברנו אל הכוח שנפגע. לאחר שיחה עם מפקד הגדוד הבנו שיש בשטח הרוגים ופצועים קשה. התחלקנו מיד לרביעיות, כאשר כל רביעייה סוחבת אלונקה. ראשונים פיננו את הפצועים קשה, מיד אחריהם את הפצועים קל ובסוף את ההרוגים.
כשסיימנו לאסוף את כולם התחלנו ממש כמו במסע אלונקות בטירונות לצעוד לעבר נקודת איסוף שהייתה בטוחה יחסית ובה חיכו מספר אכזריות (רכב ממוגן המיועד לחילוץ). לאחר שהגיעו הצוותים הראשנים ליעד הם חזרו בחזרה לסייע לחיילים שמאחור שעדין עסקו במשימת החילוץ. כל החילוץ התבצע תחת אש כבדה של טילים, פצמ"רים וירי מנשק.
כשהגענו לגבול התברר לנו כי בכפר עדין ישנם הרוגים נוספים שלא חולצו בגלל האש שנורתה לעברנו. הנחתי את מפקד גדוד הצנחנים, שנשאר בכפר עם כוח מצומצם, שימתין ללילה מכיוון שאי אפשר לחלץ את הגופות לאור יום.

אני רוצה לפרגן ללוחמים האלה שנלחמו ממש כמו אריות, הם היו עדים למראות קשים ביותר, הם עמדו במאמץ פיזי תחת אש כבדה. לאחר כל תהליך החילוץ, כשסיימנו להעביר את כל הנפגעים למקום בטוח, חזרנו לכפר קאוזה להמשך פעילותנו.
אני לא יודע מאיפה היה לאנשים האלה את הכוח ואת העוצמה, הם נתנו את נשמתם כאשר עפו להם טילים מעל הראש ותחת אש מאסיבית.
כל הכבוד לא מתאר את מה שנתנו הלוחמים האמיצים האלה"

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ראשית הקשקשן הזה שמשמיץ את גולני ואת 51 במיוחד מגזים בצורה רצינית ואני אומר את זה בתור צנחן.
בספר של לימור ושלח "שבויים בלבנון" עמוד 398-399 רשום בדיוק כמה טובים היו החברה של 55 אז עוד בשם 623 תחת איתי וירוב.
על פי המידע שמצוי בידי החטיבות 35 ו623 פעלו בצורה הקרובה ביותר לתוכנית ההפעלה שלהן מחד והשיגו הכי הרבה מאידך.
אלכסנדרוני אכן עבדו קשה מאוד אם כי לא בהצטיינות גבוהה יותר מחטיבות אחרות אם כי היו מצויים בחסך מבחינה לוגיסטית ועל כן פועלם ראוי לציון.
אציין שוב כל חטיבה אבל כל חטיבה הייתה שמחה לו לוחמי גולני היו כוח האדם המזין אותה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

Sorry for causing the confusion with my sarcastic comment above. I made it in reference to all the criticism heaped on Golani and specifically Gdud51 in the long discussion about the recent mered


Trust me that I have nothing against Golani as I am a "graduate" myself

BTW, it could be that reserve units returning to their historical number is a new trend because only a few years ago Carmeli returned to its original number: Hativa 2

And before anyone jumps, this unit number and name were well-broadcasted throughout last summer's events

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

החטיבה הזו, נוסדה ב 1966

אימון ההקמה היה בערד.
המח''ט היה מוטה גור.
הבסיס היה גד' 28, שהיה גדוד מילואים של חט' 35.
הגדודים היו:
66, 28, 71, היתה פלוגת סיור, פלגת 120 מ"מ, פלחה''ן.
החטיבה היתה מתוכננת להצנחה בסיני, אולם איגוף מוסק של חטיבת הצנחנים הצפונית (במיל.) 80,
ביטל הצורך.
החטיבה הוטלה על ירושלים.
בסיוע פלס''ר חט' 80.
לאחר גמר שחרור העיר
חלק מהכוחות עוד הוטס למזרח רמת הגולן, אולם לא השתתף בקרבות.
קרוב למאה היו לחטיבה בקרבות שחרור העיר.
לאחר המלחמה , סייעה החטיבה בהקמת חטיבת הבקעה, יחד עם חט' 35.
המח''ט הבא, היה דני מט, תפקיד מח''ט מילואים שני, ומספרה של החטיבה הוחלף ל 247.
גם מספרי הגדודים הוחלפו.
אגב, המילואימניקים הותיקים המשיכו לשייך לגדודים את המספרים הראשונים שלהם.
החטיבה סופחה לאוגדת אביר הלב של אריאל שרון.
החטיבה הגיעה לחצר המוות, ובסירת הגומי הראשונה שחצתה את התעלה והציבה את היו יו, היה מ''מ ההנדסה שלה, אלי כוהן, לימים שגרירנו ביפן.
הסירות הובילו לוחמים, לאחר מכן, דוברות העברו מס' טנקים להרחיב ר' הגשר.
בכללי גד' 71, דחק גבולות השליטה מעברו האפריקאי של שטח הצליחה, צפונה, בואכה איסמעליה.
הגד' הסתבך בקרב קשה במגנן חטיבתי ב"סרפאום".
חילץ לאחור בסיוע הפלס''ר ופלוגה מגד' 28, שהגיעה לחלץ.
גד' 66, דחף דרומה ומזרחה, ופלוגה שלו היתה בק''מ ה- 101.
כוח של הגדוד הסתבך בקרבות רחוב מיותרים בעיר סואץ, כאשר הובלו באוטובוסים ו,טופזי" שלל.
המצרים צלפו מקומות הבתים הגבונים לכלי הרכב כבמטווח.
כוח הטנקים שהיה אמור להיות צמוד, פרץ את החסימה והמשיך הלאאה.
הכוח התבצר בתחתנת משטרה, משם, עפ הרוגיהם ופצועיהם, חילץ עצמו לקווי כוחותינו, במסע לילי קשה ומצמרר.
כוח אחר של הגד' ניתק ותפש עמדות בבית בפאתי העיר.
כוח של חיסדאי, חבר אליו וחילץ אותו.
גד' 28, ישב על הנמל של סואץ, בתוגבר בכוח של גד' הטנקים בפיקוד א. ברק.
כוחות החטיבה עשו קו בעתקה, צדו קת''קים וחוליות קומנדו.
לאחר המלחמה, הוחלף המספר של החטיבה ל 623.
תחת שמם זה, עשו תעסוקות, בנו את הכוח, תפשו קווים ברמת הגולן וקו לבנון.
בשל'ג המח''ט היה נחמיה תמרי.
החטיבה גויסה פעמים.
בפעם הראשונה עם כולם בצו 8.
גד' 71, סופח לחטיבה 7.
גד' 28 פעל תחת הכוח של אהוד ברק.
גד' 66 עם המפח''ט והיח''טיות, בגיזרה המרכזית.
כיבוש משע'רה,תפישת ג'ב ג'נין וג'בל ברוך, היו בין הפעולות הבולטות.
בגיוס השני החטיבה גויסה לבירות וישבה באיזור דרומה לש. בירות.(כפר סיל)
במלחמת המפרץ, תחת פיקודו של אלי אמיתי (אמסלם) החטיבה גויסה בצו 8 והיתה הכוח היחיד הזמין לאלוף מרכז.גם חט' טנקים 820 גויסה, מיד לאחר מכן.
מלבד אימונים וסיורים, בוצעו תצפיות לאיכון נפילות, עבור הג''א.
מבצע חומת מגן, ת''פ יוסי בכר, גזרת טול כרם.
מלחמת לבנון 2, תחת פיקודו של איתי וירוב.
ביצעו את אשר תוכנן ואושר.
מעט מידי, מאוחר מידי, אבל החטיבה עבדה לתפארת!
גם הם היו קצרים בלוגיסטיקה, גם הם סבלו מיובש .
אבל הם ביצעו כל שהוטל, במקצועיות.
רוב הנפגעים היו מהתייבשות, מעט עקיצות עקרבים והכשות נחש.
2 נפגעי רסיסים.
החטיבה הביאה עשרות פריטי שלל וחיסלה כמה עשרות מחבלים.
בעמידתה האיתנה, אבטחה את שברי המסוק והביאה את אחרוני הנופלים לקבר ישראל.
איתי וירוב סיים תפקידו בימים אילה.
תודה איתי על המקצועיות, ההתמדה, הידע שהרכשת לחטיבה, לרוח הטובה.
בהצלחה לש. המחליף.
מספר הגדודים הוחלפו מס' פעמים.
בין המח''טים הבולטים של החטיבה:
מוטה גור, דני מט, נחמיה תמרי, אלי אמיתי (אמסלם), מאיר קליפי, דרור וינברג, יוסי בכר.
וכן אנשי המילואים שצמחו מתוכה: צביקי נור, נחשון ישראלי, בנצי ויינר, אפרים ברנד,
עם החלפות מספרי היחידות, יוצא שעד היום היו 2 מח''טים בלבד לחטיבת חיר''מ 55:
א. מוטה גור
ב. איתי וירוב.
*********כבוד**********
אגב, היה נהוג להחליף אחרי כל מלחמה מספרי יחדות, בשל זליגת המידע .(תקשורת מקומית וזרה,שבויים).

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

אחת התגובות הכי קולעות מדויקות ונכונות שקראתי בפורום

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תודה ל Big Bad Joseph על הסיכום.
אבי ז"ל (שביום שבת ימלאו 3 שנים למותו), לחם במסגרת החטיבה בגדוד 66 ומילא שם תפקיד מ"מ ואח"כ מ"פ,דרך כל השלבים שתוארו.
מאימון ההקמה ב 66, דרך המילואים הראשונים במלחמת ששת הימים
והקרב המיתולוגי בגבעת התחמושת.
לאחר מכן כאבא צעיר במסגרת חטיבה 247 בפלוגה ג' (כוח גוב - בפיקודו של בנצי ויינר שכבר הוזכר למעלה) שסופח לחטיבת השריון של נתק'ה ניר.
ולבסוף בשל"ג כמ"פ עורב.
אכן החזרה למספר המקורי ראוייה,
רם.

A pat on the back is only a few centimeters from a kick in the ass

אז אנצל גם: מה קורה עם תא"ל אביב כוכבי?

נעלם כאילו בלעה אותו האדמה...