16-07-2007, 00:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 35,433
|
|
מנעי קולך מבכי, ועיניך מקור דמעה...
אין לך על מה להרגיש לא טוב. הוא עבד עליך כאשר תאר את עצמו כחתיך?! - הוא הרוויח את מה שעשית לו ביושר.
והנה סיפור שהוא גם דומה וגם שונה.
בהיותי סטודנט עבדתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים, ויום אחד קבלתי טלפון מבחורה שקולה היה כמו "צליל הנבל של המלאכים" * . התחלנו לדבר, והיא סרבה להגיד לי ממי קבלה את הטלפון שלי, והתפתח "רומן טלפוני" של כמה שבועות שבמהלכו ניתן לומר שהתידדנו. (בשלב זה כבר גילתה לי מי הייתה הידידה המשותפת שמסרה לה את שמי). ידעתי שהיא הייתה חיילת באזור תל אביב שגרה בחולון. בסופו של דבר הגענו למסקנה שעלינו להפגש, והחלטנו שאני אבוא לביתה (בית הוריה) בחולון.
בבוא היום, יצאתי מדירת הסטודנטים שלי. (היינו שני בחורים ושתי בחורות + נספחים ועלוקות שהסתובבו שם). כ-ו-ל-ם ידעון שאני הולך לפגוש את "שוש". אחת מהדיירות בדקה שאני לבוש כהלכה, ויצאתי לתחנה המרכזית ומשם לת"א ואח"כ לחולון. דרך ארוכה..
צלצלתי בדלת הדירה, ופתח לי את הדלת, יסלח לי אלהים, גוש בשר מכוער וחסר צורה שנשמתי כמעט נעתקה. "שוש?!" אמרתי בקול רועד, ולחרדתי היא הנידה בראשה לחיוב וחייכה. זה היה נורא ואיום. ואני "תקוע" בביתה. אכלתי את הלב מדוע קבעתי פגישה מטומטמת כזאת. אילו קבעתי ברחוב או בבית קפה - - עם סימן מוסכם, הייתי חולף על פניה ודוהר לתחנה המרכזית. אבל תמרנתי את עצמי למצב בלתי אפשרי.
בסופו של דבר, כאשר הביאה לי אבטיח ככיבוד, עשיתי עצמי כמי שתקפו אותו כאבי בטן איומים. רצתי לשרותים כחמש פעמים, בקשתי סליחה וברחתי עם זנבי בין הרגלים. הקטע המשפיל ביותר היה החזרה לדירה בירושלים. כ-6 עד שמונה פרצופים "חגיגיים" המתינו לי עם השאלת המתבקשת: "נו?!". גם להם אמרתי שכואבת לי הבטן ונשכבתי במיטה עם הראש מופנה לקיר...
תקצר היריעה מלספר על ההתחמקויות שלי מהטלפונים שלה ללמ"ס. הם נתבקשו להגיד לה שהתפטרתי. ואז יום אחד קבלתי גלויה שבו היא מבשרת שהיא באה ללמוד בירושלים, והיא תבוא לבקר אותי. מאז, כל צלצול בדלת, הייתי מתחבא מתחת למטה. עד שיום אחד כשחזרתי מהעבודה, קבלה אותי אחת מחברותי לדירה, בסבר פנים מזועזע: "היא הייתה פה! - אוי ואבוי איזו מסכנה". אבל מאז לא שמעתי ממנה.
אז לי אין תרוץ שהיא עבדה עלי, כי לא דברנו על מראה, ולכן אני אולי כן מניאק בניגוד לך, סנובה. מצד שני, מה לעשות - אדם קרוב אצל עצמו...
ולהשלמת ההסיפור אני אחייב לכם את הקטע המסיים. לאחר כמה זמן פגשתי את הידידה שנתנה לה את הטלפון שלי. למזלי היו בסביבה כמה חברים חזקים שחילצו את גרונה מהחניקה שלי, אחרת הייתי מגיע לרמלה למאסר עולם...
------------------------------------------------------------------------------------------
*חידה: מאיפה שאבתי את הדימוי. על מי נאמר שהוא נשמע כך.
_____________________________________
|