28-06-2007, 00:20
|
|
|
חבר מתאריך: 08.12.03
הודעות: 2,430
|
|
זאת דרך נוספת להסתכל על זה
אני ממש לא בקיא בהסטוריה של האזור , אבל בורמזים , חמרים , תאילנדים יש להם הסטוריה משוטפת (לרוב של מלחמות אחד בין השני) . זה גם מתבטא באומנויות לחימה , למשל לבורמזים יש אומנות לחימה שהיא מאוד דומה למואי טאי , שנקראת LETHWEI . גם לחמרים יש אומנות לחימה שהתאימו אותה לזירה , אני לא זוכר איך היא נקראת. למעשה באזור הזה , לפי מה שהבנתי ממישהו שהיה שם , יש מספר לא מועט של לאומים שיש להם אומנות לחימה שהיא מאוד דומה , רק שהם כולם קוראים לזה בשם אחר !!
התאילנדים היו ראשונים כנראה שהבינו את הרעיון שיווקי , והיום העולם מכיר לרוב את המואי טאי, כסגנון תאילנדי .
בכל מקרה , בלי להתפלפל למדי , כנראה שכמה מאות שנים אחורה , כולם נלחמו אחד בשני , כשהם משתמשים באותה אומנות . התאילנדים קראו לזה בשם מואי בוראן (בוראן זה עתיק , כנראה שהשם הזה נהיה בשימוש לא מזמן) , אומנות בעלת טכניקות ברוטליות שמטרתה להכניע יריב כמה שיותר מהר , כדי להספיק לטפל בשני שכנראה כבר בא לכיון שלך . הטכניקות כל כך ברוטליות , שבגללה עשו את המואי טאי - מואי טאי זה דילול של מואי בוראן , בלי טכניקות מסוכנות , סיבובים , שופטים , כפפות (ועדיין מואי טאי הוא די ברוטלי) .
הסגנון של שומרי הפילים (מואי קוצאסאן) - היו 4 לוחמים ששמרו כל אחד על רגל של הפיל במלחמה (פיל הוא נשק מאוד אימתני) . זה היה תפקיד חשוב במיוחד , וגם הלוחמים בהתאם . בסגנון הזה (כדי לראות במה מדובר , צריך לראות את הסרט של טוני גא שנקרא טום יאנג גונג) הלוחם נלחם בקרבת הפיל והוא צריך לדעת לעבור בין הרגליים ומתחת לבטן שלו . עוד פעם , רואים את זה בתרגילים שהוא עושה בסרט .
|