ממה שפורסם בימים האחרונים, נראה שישראל חותרת להצבת כח בינלאומי בעזה בתקווה שאינדונזים, הולנדים וקוריאנים יוכלו לעשות את מה שצה"ל לא הצליח - למנוע העברות נשק לרצועה, ולמנוע התקפות על ישראל.

מדובר כמובן בתפנית חדה במדיניות הישראל שמימים ימימה גרסה שכוחות בינלאומיים אינם מועילים בקונטקסט כזה, ויתר על כן, טענה שהם מזיקים לישראל משום שהם מצרים את חופש הפעולה של הצבא, אינם משיגים את מטרתם, ושמכיוון שהם עסוקים בעיקר בלהגן על עצמם הם גם נוטים לשתף פעולה עם מי שמאיים עליהם. כרגיל, השינוי בגישה הישראלית (שהחל בלבנון) מתקבל ללא דיון מעמיק ובאופן לא מסודר.

נותיר בצד את העניין הפוליטי. שאלתי היא האם יש בעשורים האחרונים דוגמאות מוצלחות לכוחות בינלאומיים במצבים דומים, כלומר כאלה שהצליחו לרסן עימותים שלא בין שתי מדינות ושהצבתם אינה תוצאה של איזה הסכם מדיני. על דוגמאות שליליות באפריקה, בבוסניה ובלבנון כמובן אני יכול לחשוב, האם יש דוגמאות חיוביות?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דורי גולד על פי ניסיון העבר, פריסת כוחות זרים באזורים שעדיין נתונים ללחימה אקטיבית עלולה ליצור תסבוכת בינלאומית. הבעיה המהותית עם הכוחות המוצבים באזורי סכסוך היא שהם באופן מתמיד עסוקים בהגנה על עצמם מפני התקפות של הצד התוקפן. מבחינה היסטורית, המדיניות שכוחות אלו אימצו, באופן בלתי נמנע, הייתה לרצות את הצד המאיים. כך, יוניפי"ל פיתח קשרים קרובים עם חיזבאללה, סירב למנוע את חטיפתם של חיילי צה"ל ולא פעל בצורה אפקטיבית נגד ההפרות של הסכם הפסקת האש בדרום לבנון. פעמים רבות הם היו יותר עסוקים בדיווחים על טיסות סיור של חיל-האוויר הישראלי בשמי לבנון, מאשר בזרימת נשק לחיזבאללה דרך הגבול הסורי. בבוסניה ב-1995, מפקדים של כוחות האו"ם במקום הפגינו חברות ואפילו הערצה כלפי המפקדים הסרבים, שביצעו טיהור אתני של האוכלוסייה המוסלמית. ברואנדה ב-1994, מזכירות האו"ם סירבה לאשר לכוחותיה להתעמת עם יחידות החיסול של שבט ההוטו, שניסו להשמיד את בני שבט הטוטסי.

מקור

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

בנושא כזה אי אפשר להשאיר את הפוליטיקה בצד.
א. לישראל אין כיום רצון פוליטי להפיל את שלטון/ אנרכיית החמאס בעזה ולהשליט סדר שם. במצב כזה, ברור שהממשלה תעדיף את הסיכוי הקלוש שכוח אחר (שיהיה לו יתרון אחד- לא יעורר התנגדות כמו צה"ל) יצליח יותר.
ב. לא רק שצה"ל לא ממש הצליח (או לא ממש ניסה) למנוע הברחות נשק לרצועה- אפילו המצרים, שלקחו התחייבות פומבית לסייע לרשות נגד הברחות הנשק ממצריים, ושיש להם אינטרס בדיכוי החמאס, לא ממש מצליחים.
ג. תתנחם בכך שכוח בינ"ל נשלח כדי להצליח, לא כדי להיכשל תוך ספיגת אבידות. לכן הוא יגיע לעזה רק כשהמצב המדיני ישתנה מהיסוד- או כשהשלטון בפלסטין וכן רוב הפלסטינים יירצו שלום, או כשישראל תעשה טעות כה איומה ועקובה מדם חפים מפשע שתשלול בעיני העולם את זכות ההגנה העצמית שלה בעזה.

לעומת זאת, בסיירה-לאונה הם הזמינו חברה צבאית פרטית, את אקזקיוטיב אאוטקומס, שעשתה עבודה לא רעה והצליחה במה שכוח או"ם נכשל בו בדרך כלל - להביא שלום ויציבות לאזור. אבל אז נגמר להם החוזה...

תרגיל מחשבתי מעניין- מבחינת גאידמק, כמה כמה כסף עלה המאהל בניצנים- וכמה היה עולה חיסול ראשי החיזבאללה ע"י חברה צבאית פרטית?
(אני יודע שהדיון עוסק בעזה, אך החמאס נראה לי תנועה עממית מדי וחזקבה מדי ביחס לרשות מכדי להיות פגיעה ל- PMF).

אגב - אלא אם כן משהו השתנה בשנה-שנתיים האחרונות, המעברים בין ישראל לעזה מאובטחים ע"י חברה פרטית (עם ציוד צבאי לא רע).

ננסה לנצל את הפורום להרחבת הידע הכללי: כולם עוסקים במלחמת האזרחים שמתחוללת ברצועת עזה בימים האחרונים. מישהו יודע למה היא פרצה מלכתחילה? לכאורה, אין כאן בסיס לקונפליקט - שני הצדדים סונים (רקע דתי ותרבותי זהה) ושני הצדדים יושבים בממשלה (אין מאבק על השלטון). אם כן- מה קרה?

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".

זו בדיוק הנקודה. מדובר במלחמת אזרחים, לא בסכסוך אתני - הבעייה היא שהתרגלנו כל כך לראות סכסוכים אתניים בתקשורת עד שאנחנו לא מזהים מלחמת אזרחים עד שהיא מתיישבת לנו על הפנים.

בגדול, כי אבו מאזן סירב להעביר לידי החמאס שליטה על מנגנוני הבטחון למרות שאלו אמורים להיות תחת מרותו של משרד הפנים, המאויש ע"י שר מהחמאס. חוץ מזה, לפתח קצת קשה להשלים עם ההפסד בבחירות ולוותר על הבכורה.

תמיד רצינו שערפאת יעשה אלטלנה פלסטינית ויממש מונופול על הפעלת כוח בשטחים. עכשיו יתכן שלפחות ברצועת עזה המונופול הזה ימוממש סוף סוף, אם כי אף אחד לא קיוה שזה יקרה כך ...

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

תנסה לגשת לאתר של ד"ר גיא בכור הוא נותן שם סקירה על ענייני המזרח התיכון ומפרסם מאמרים כמעט מידי יום. מעניין מאוד מה שיש לו לומר.

"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
"ואם כל זה עוד לא נשברת ואתה עוד מאמין שהתקווה לא רק שיר אז רד מיד למילואים"

החתירה להצבת כוח בינ"ל היא בעצם משחק ידוע מראש: די ברור שאף מדינה לא תסכים להכניס לשם כוח בינ"ל. זה אמור בעצם להיות עלה התאנה שלנו לפעולה עתידית, מבחינת אנחנו רצינו אתכם, אבל אתם לא באתם, אז נאלצנו לעשות את העבודה לבד.

קורנסון היה הקרוב ביותר: אכן, הלחימה התחילה לאור סירובו (בלחץ אמריקני?) של אבו מאזן לקבל את תוצאות הבחירות של הרשות ולהעביר לידי חמאס את השלטון. איך אמר טוני הנמלה ב"סנדק 3"?
!you don't give I will TAKE

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".