|
25-02-2008, 21:17
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "כנראה שזעירא חשף את סוכן המוסד במצרים שהתריע על מלחמת יו"כ"
קרב בלימה
מאת מאיר עוזיאל, 17.02.08 | 15:28
אחת הפרשיות העכורות שידעה הצמרת הביטחונית של ישראל מתקרבת לשיאה. פרקליטות המדינה שוקלת בימים אלה האם לפתוח בחקירה פלילית נגד אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, על חשיפת שמו של אשרף מרואן. מרואן, בכיר הסוכנים שהיו לישראל, צנח אל מותו לפני חצי שנה בנסיבות מסתוריות. רגע לפני שנחרץ גורלו של זעירא, יוצאים הוא ומקורביו למערכה האחרונה על שמו הטוב. אשרף מרואן היה סוכן כפול, ממשיך זעירא להתעקש גם היום, אבל לא, אני לא הייתי האיש שהסגיר את שמו
ברחוב ללא מוצא בשכונת צהלה בתל-אביב גר אלוף במילואים אלי זעירא. זה רחוב יפה, שקט ומהודר, אבל הוא לא מוביל לשום מקום. בסופו יש גדר ברזל שחוסמת את הדרך. אי אפשר להמשיך. על פי מהלך העניינים של אלי זעירא נראה כאילו הוא עצמו הגיע בימים האלה לדרך ללא מוצא. מי שעמד בראש המודיעין הישראלי במלחמת יום הכיפורים, והואשם בוועדת אגרנט בקונספציה שקרסה, עלול לעמוד לדין פלילי בעקבות פסק בוררות של השופט תאודור אור. האישום: חשיפת שמו של אשרף מרואן, סוכן מצרי בכיר מעבר לכל דמיון, שעבד עבור המוסד הישראלי. הפרקליטות שוקלת, בוחנת, ובשבועות הקרובים תחליט האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד זעירא.
בדיור מוגן ומאורגן במרכז הארץ גר אלוף במילואים צבי זמיר, מי שהיה ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים והפעיל את הסוכן אשרף מרואן. זמיר הכיר את הסוכן באופן אישי. הוא היה האיש שהעביר מאשרף מרואן לגורמים המוסמכים ביום כיפור לפנות בוקר, כ-10 שעות לפני פרוץ הלחימה, את ההודעה המהימנה שהמצרים והסורים עומדים לתקוף. זמיר סבור עכשיו שעל מדינת ישראל להעמיד לדין את אלי זעירא.
העדויות לא תואמות
"אני לא מצפה לכלום", אומר צבי זמיר כשהוא נשאל על הדיון בפרקליטות, אבל מוסיף: "נתבעתי על ידי אלי זעירא, ונקבע שהמשפט יהיה לא בפני בית משפט השלום אלא בפני בורר. הבורר למד את העניין ופסק מה שפסק. מבחינתי העניין נגמר. כעת אני מצפה. בדיוק כמוך וכמו כל אזרח בישראל, אני מצפה".
האם לא אתה האיש שביקש שיעמידו את זעירא לדין?
"לא בדיוק. נכון שהיה פה תהליך. הרי לא ידעתי שהוא יתבע אותי למשפט דיבה. מיד אחרי שהוא הופיע בטלוויזיה ואמר דברים לא נכונים, התגובה הראשונה שלי היתה להגיב באופן אישי בטלוויזיה על המעשה שהוא עשה, דהיינו חשיפת שמו של הסוכן הבכיר שלנו. אז גם שלחתי מכתב ליועץ המשפטי שבו כתבתי את העובדות בעיקרן, וטענתי שעל עבירה מן הסוג הזה זעירא צריך לעמוד לדין. נקודה. עורך הדין שלי בירר את התקדמות העניין, והתשובה שהוא קיבל היתה שהיועץ המשפטי יקבע את עמדתו רק אחרי שהמשפט האזרחי, משפט הדיבה, יסתיים".
ובכן, המשפט האזרחי הסתיים באופן שהוא אסון מבחינתו של זעירא. קבעו שהוא חשף, שהוא הדליף.
"נכון, אני מקווה שקראת את פסק הבורר".
קראתי.
"ובכן, ראית שבפסק הבוררות השופט מסכם את העניין ואומר שצבי זמיר אמת דיבר, ולכן לתביעה אין בסיס. זה מחזק מאוד את הבקשה שלי מהיועץ המשפטי להעמיד את אלי זעירא לדין. אם בתחילה כתבתי את מכתבי על סמך הערכתי שלי, עכשיו הצטרפה לכך הקביעה של שופט מכובד מאוד בארץ ישראל. אחרי חקירה מקיפה מאוד, הוא פסק מה שפסק. והשאלה שכל אחד צריך לשאול כעת היא באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות. זו השאלה שגם אני שואל את עצמי. כרגע, מעבר לכך שאני זוכיתי מאשמת דיבה, ומעבר לכך שהתברר בצורה חד-משמעית בבוררות שאמת דיברתי, אין לי תפקיד נוסף".
אתה יודע איפה זה עומד בפרקליטות? שאלתי אותם והם לא מוסרים מספיק בנושא הזה. אתה יודע משהו?
"לא. אני לא יודע. תראה, כל מה שאני לא יודע באופן רשמי, אני מגדיר כ'אני לא יודע'. שוב אני אומר: זו הבעיה שלי כמו שזו הבעיה שלך. לא מעט אנשים שואלים אותי: 'צביקה, מה יהיה עם המשפט?', ואני עונה: 'אל תשאלו אותי, אני לא עוסק בזה'. המשפט הזה הוא כיום בעיה של המדינה. היא צריכה להחליט שהאיש עשה מה שהוא עשה, ועל זה הוא צריך לעמוד לדין. זו דעתי".
מי באמת חשף את הסוכן המצרי הבכיר? אלי זעירא טוען בתוקף עד היום, למרות פסק הבוררות, שלא הוא היה האדם שעשה זאת. כשסיפרתי לזעירא שבידי נמצא כל פסק הבוררות, הוא צינן את מה שהוא ראה כהתרברבות שלי: "אין לך הכול".
"נכון", אמרתי לו, "יש חלקים חסויים, וגם במה שיש בידי מחוקה פיסקה או שתיים". "לא לזה אני מתכוון", אמר זעירא, "כוונתי לכך שאין בידך העדויות במלואן. לו היו לך, הייתי מראה לך כמה אי התאמה יש בין מה שמופיע בעדויות לבין פסק הבורר".
נימה של מרירות ושל עלבון היתה בקולו של זעירא. זהו עלבון שלא נגמר מאז מלחמת יום הכיפורים. זעירא ספג את העלבון הזה בראשונה כאשר ועדת אגרנט האשימה אותו בכישלון המודיעין בהתרעה מפני מלחמת יום הכיפורים. הניסיון האחרון שלו לנקות את שמו היה תביעת הדיבה שהוא הגיש נגד צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר. תביעת הדיבה שהתהפכה על ראשה, וכעת עלולה להביא לפתיחתה של חקירה נגדו.
מלחמת גנרלים
הסתבכות לא קטנה. הכול החל לפני ארבע שנים, כאשר אלי זעירא שמע לתדהמתו בטלוויזיה את צבי זמיר מאשים אותו במילים אלה: "הולכת שולל ביודעין גם את הצבא וגם את הממשלה". זמיר התייחס לעמדה שזעירא, אז ראש אמ"ן, הביא בפני הצבא והממשלה. עמדה שלפיה, למרות כל הסימנים בשטח, מלחמה אינה עומדת לפרוץ. הוא מאשים אותי בבגידה במדינה, נזעק זעירא. חוץ מזה, באותה תוכנית זמיר גם האשים אותו בהדלפת שמו של סוכן חשאי בכיר.
זעירא חשב לעצמו שאסור לו להחשות על ההאשמה העיקרית - הולכת שולל של צמרת המדינה ביודעין - ולכן הגיש תביעת דיבה נגד זמיר. לתביעה הראשית הוא צירף סרח עודף מבחינתו: האשמתו בהדלפה. עוד לפני הבוררות הסכים זמיר להתנצל על העניין של הולכת השולל, והודיע: "אלוף במיל' צבי זמיר מבהיר כי בדבריו בראיון הטלוויזיה מיום 23.09.04 בתוכנית 'מוסף המוספים', הוא לא התכוון לכך שהאלוף (מיל') אלי זעירא הטעה את הצבא והממשלה בזדון. דבריו לא התייחסו כלל למניעיו של האלוף זעירא, אלא רק לכך שלפי הידיעות שהגיעו לידי האלוף זעירא, היה עליו להזהיר את הצבא והממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתפרוץ מלחמה".
מה שקרה בתביעת הדיבה של זעירא נגד זמיר טרף את כל הקלפים עבור התובע. זעירא הסכים, על פי האמור בדברי השופט אור, "שפרק התביעה בנושא הראשון הנ"ל יבוא בכך לסיומו", והתביעה תעסוק רק בנושא השני - הדלפת שמו של אשרף מרואן.
התוצאה הסופית היתה הגרועה ביותר האפשרית מבחינתו של ראש אמ"ן לשעבר: אור פסק כי "בהזדמנויות שונות חשף זעירא את זהות הסוכן. במהדורה הראשונה של ספרו, ב-1993, לבשה החשיפה צורה של פיזור פרטים אשר היה בהם להוביל יודעי וחוקרי דבר, והם עיתונאים וסופרים, אל זהות הסוכן. בשנת 1999 הוא חשף את שמו לכהנא (ד"ר אפרים כהנא) ולרונן (העיתונאי רונן ברגמן). במאי 2002 הוא חשף את זהות הסוכן ל(עיתונאי) הווארד בלום".
אם זו התוצאה, ובהתחשב בכך שהוא עצמו מיקד את עיקר התביעה בהאשמתו בהולכת שולל ביודעין, מדוע התעקש זעירא להמשיך את התביעה ולא הסתפק בהתנצלות שקיבל? על כך משיבים מקורביו: אילו נסוג מהתביעה, היה בכך כדי לאשר שהוא חשף את שמו של מרואן.
לחיות למרות הטעויות
כשאלי זעירא היה בתיכון הריאלי בחיפה, המורה שלו לתנ"ך לימד פרק מישעיהו, והגיע לפסוק "ויקו למשפט והנה משפח". הילד אלי הצביע. "איך זה יכול להיות שמשפט היה למשפח?" הוא שאל. "כשתגדל תבין", ענה לו המורה. הזיכרון הזה עולה במוחו היום, כאשר המהלך שהוא תכנן, ביוזמתו, לטיהור שמו בעזרת מערכת המשפט, רק החמיר את מצוקתו.
אילו שאלתי אותו "האם הגשת תביעה כמו זו שהגשת היא הימור?" - הוא היה עונה היום "כן". אם כך, שוב הוא כשל בהערכת המצב.
אלי זעירא אמנם לוקח על עצמו את האחריות לכישלון המודיעין במלחמת יום כיפור, ומקבל את העובדה שהיה עליו לשלם מחיר, אבל עד היום הוא חושב שאת תפקידו הוא עשה היטב. "תפקיד ראש המודיעין, על סמך אלפי שנות תורת המודיעין בעולם, הוא לתת את תמונת המצב כפי שהיא בשטח", אמר בהזדמנויות שונות וגם לאחרונה. לדעתו, כראש המודיעין הוא עשה את עבודתו. הוא ידע בדיוק איפה נמצאים הצבאות של מצרים ושל סוריה בכל יום לפני המלחמה.
זעירא גם אמר לאחרונה: "ההנהגות עושות טעויות. גם במלחמת לבנון האחרונה נעשו טעויות. צריך לשאול את חברי הממשלה: אם ידעתם שאתם לא מסוגלים לתת מענה אווירי לטילי הקטיושה לטווח קצר, ואם ידעתם שיש עשרת אלפים כאלה, ואם ידעתם שהמענה היחיד לכך הוא כיבוש דרום לבנון - מדוע החלטתם לצאת למלחמה בלי כיבוש קרקעי של הדרום, ורק תוך הישענות על חיל האוויר? מסתבר שמנהיגים שלנו, ואגב גם של האויב, עושים טעויות כל הזמן. העם חייב להבין שהוא צריך לחיות למרות הטעויות של המנהיגים".
מלחמת לבנון, לדעתו של זעירא, היתה כישלון צבאי, אבל למרבה ההפתעה ניצחון דיפלומטי. הוא מעריך שהחיזבאללה אכן לא חזר לגדר.
זעירא מריר עד היום בנושא ועדת אגרנט. כידוע, נחקרי הוועדה, בהם זעירא, לא הורשו להביא עמם עורכי דין. משה דיין נכנס פעם לעדות עם עוזר צעיר שסחב תיקי מסמכים. שמו של הצעיר היה אליקים רובינשטיין, לימים שופט בית המשפט העליון. אגרנט שאל: "מי זה בבקשה?". עוזר, ענה לו דיין. "האם הוא עורך דין?" שאל אגרנט. כן, השיב דיין. "אז בבקשה מיד החוצה", פסק אגרנט.
לעומת זאת, ועדת כהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה נהגה אחרת בעניין עורכי הדין. היא לא רק התירה את נוכחותם, אלא גם כתבה כבר בעמוד הראשון של הדו"ח שבחים ותודות לעורכי הדין שהופיעו בפניה. מי שמכיר את זעירא יודע שהוא מסיק בכאב מהסתירות האלה שיש חוסר עקביות במערכת המשפט. והנה, הוא נפגע שוב. מה שכואב לו במיוחד הוא שלדעתו העדויות לא מפלילות אותו, ובכל זאת הוא הופלל.
אותו אלי זעירא למד בתיכון גם על הביטוי התנ"כי מאיוב "כנף רננים". המורה אמר שכנף רננים היא בת יענה. "סליחה", אמר זעירא, "אבל עובדה היא שבת יענה, יען, היא ציפור שלא יכולה לעוף". אם ככה יש בעיה לעובדה, ענה לו המורה. אני מניח שזעירא נזכר בנוסחה הזו נוכח מה שהוא רואה כסתירה בין העובדות לבין קביעת הבורר שהוא, זעירא, חשף את שם הסוכן הבכיר.
בפסק הבוררות נאמר בין היתר שזעירא הסגיר את שמו של מרואן לעיתונאי האמריקני הווארד בלום, על ידי הפנייתו לעמוד מסוים בספרו של גנרל שאזלי, מי שהיה הרמטכ"ל המצרי. זעירא מכחיש. הוא טוען שכלל לא הפנה את בלום לעמוד בספר. הוא הציע לבלום לקרוא את הספר שהוא עצמו כתב, ספר שעבר לא רק את אישור הצנזורה, אלא את אישור כל הדרגים המדיניים והביטחוניים הגבוהים. בלום ענה לו שהוא לא קורא עברית. ובכן, הציע לו זעירא, לך ותקרא את הספר של הרמטכ"ל המצרי שאזלי.
"לא גיליתי את שם הסוכן לחברים הכי קרובים שלי, מה פתאום שאגלה אותו לבלום?" אמר לאחרונה זעירא במרירות.
יש בדיחה שהוא אוהב לספר: עורך דין אחד ניגש לעורך דין שני, ואומר לו: "הבן שלך אנס את הבת שלי, אני אתבע אותו על סך 100 אלף דולר". עונה עורך הדין השני: "מדוע ללכת לבית המשפט? הבה נתפשר, אשלם לך עשרת אלפים דולר". עורך הדין הראשון מסכים, מקבל המחאה, ואז אומר: "אני לא מבין מדוע הסכמת לשלם לי. הרי אין לך בן, ואתה גם יודע שאין לי בת". עונה עורך הדין השני: "כן, אבל חשבתי לעצמי: לך תדע על איזה שופט תיפול".
תאודור אור מסר בתגובה שכל מיני בעלי עניין בנושא מדברים. פסק הבוררות שלו, אמר, מדבר בעד עצמו.
סוכן כפול?
אי אפשר לערער את הביטחון של זעירא שמרואן היה סוכן כפול. לא מעט עובדות תומכות בתזה הזו: שנה אחרי שנחשפה העובדה שמרואן עבד עבור המוסד, נשיא מצרים הרים למרואן טלפון ללונדון והזמין אותו לחתונת בנו, שנערכה בחוג המשפחה הקרובה. הנשיא הזמין את מרואן גם לטקסי יום השנה לציון מלחמת יום הכיפורים. הוא הזמין אותו אפילו לעמוד לצדו להנחת זר על קברו של נאצר.
כל זה כאמור אחרי שנחשף שמו כסוכן המוסד הישראלי, וכמי שבמשך שנים העביר חומר לישראל. והעובדה המשכנעת מכולן: אחרי מותו המסתורי של מרואן בצניחה ממרפסת ביתו בלונדון, אמר מובארכ לעיתונאים: "הוא היה פטריוט, הוא היה גיבור, ויגיע יום שבו יהיה אפשר לספר מה הוא עשה למען מצרים".
על פי פרסומים, אחרי מותו של מרואן נעלם כתב יד של ספר שהוא עמד לכתוב על חייו. נעלמו גם הקלטות שהיו ברשותו. למי היה עניין במותו של הסוכן מס' 1, אם אכן היה זה מוות לא טבעי? התעלומה בעינה עומדת.
בעבר פורסם כאילו הגיוס של מרואן התבצע לאחר שהאיש עצמו טלפן לשגרירות ישראל בלונדון והציע את שירותיו. זעירא משוכנע שנסיבות הגיוס היו חשודות אפילו יותר. מרואן פשוט הגיע בעצמו לשגרירות, מצולם על ידי המצלמות של הישראלים וגם של הבריטים שמצלמים כל מי שמגיע לשגרירות. הישראלים לא קיבלו אותו בפעם הראשונה. בעצם גירשו אותו. הוא שב והגיע לשגרירות, ואז גויס.
אמנות העבודה המודיעינית על ידי סוכנים כפולים מעסיקה, כמובן, את זעירא מאז. בספרו הוא מביא את סיפורו המרתק של סוכן כפול בריטי-גרמני, שפעל למען הבריטים, והגרמנים המשיכו להאמין לו אפילו אחרי שהפסידו קרבות כתוצאה מהמידע שהוא סיפק. אם מרואן היה סוכן כפול, משהו מנטל האחריות הכבד, הנורא, על כישלון המודיעין ביום הכיפורים, מוסר מעל אלי זעירא.
גנרל בלי מזל
נפגשתי עם תא"ל במילואים אהרן לב-רן, לשעבר סגן עוזר ראש אמ"ן למחקר. שאלתי אותו לדעתו על הפרשה. "גילוי נאות: אני מיודד עם זעירא וגם עם זמיר. צביקה זמיר היה הסנדק של הבן שלי", הוא פותח ואומר. ברור שכולם במערכות שלכם מיודדים. האם זעירא וזמיר לא היו מיודדים?
"היו. לדעתי זעירא היה ראש אמ"ן מעולה. אבל כמו שמקיאוולי כבר כתב על תכונות דרושות למנהיג - לזעירא לא היתה פורטונה. היו לו כל המעלות פרט לכך. זמיר, לדעתי, החליק כאשר אמר על זעירא מה שאמר. זמיר חושד קשות, אם לא לומר יותר מחושד, שזעירא הדליף את שם הסוכן. אני מבין שהרציונל שלו אומר: למי היה יכול להיות אינטרס בכלל להדליף ל(חוקר) אהרן ברגמן בלונדון את השם זעירא. כי אלי זעירא מתגונן בנושא הטעות שלו ביום הכיפורים, וחלק מההגנה שלו היא קביעת העובדה שאשרף מרואן היה סוכן כפול.
"במאמר מוסגר, אני אמרתי לזעירא: כשאתה אומר שרימו אותך, אתה אומר דבר הבל. אתה יורה לעצמך ברגל. אז הוא אומר לי: 'אני חייב לומר את האמת'. אבל מדוע? הרי יש לו סיבות ודרכים אחרות להתגונן. הוא לא צריך לומר שבגלל שמרואן היה סוכן כפול, הוא אינו אשם. מה? זה מוציא אותו זכאי? אני לא מבין את זה. אבל שלא נהיה במצבו של זעירא. הוא במצב לא קל, והוא כנראה התגונן". אתה פגשת פעם את אשרף מרואן?
"לא, אבל קראתי את החומר שהוא העביר. הייתי משותפי הסוד הבודדים. מה שמצחיק אותי הוא שבתוכנית 'עובדה' בטלוויזיה שעסקה בפרשה, אילנה דיין נתנה במה נרחבת מאוד לעמוס גלבוע ולראש אמ"ן פרקש. שניהם היו קצינים זוטרים באמ"ן באותה תקופה, ובכלל לא ידעו מי זה, מה זה, כלום. גלבוע היה בכלל באגף הסורי-לבנוני, לא המצרי, ככה שהוא לא היה משותפי הסוד בנוגע לסוכן הזה. שותפי הסוד היו מעטים מאוד". ובכן, כשקראת את הדיווחים של מרואן, מה חשבת?
"זה היה נפלא. אורי בר-יוסף כתב ספר מקיף בנושא, 'הצופה שנרדם: כישלון המודיעין ביום הכיפורים'. הוא גם ראיין אותי ראיון ממושך, ואני טבעתי שם ביטוי שהוא מבחינה אובייקטיבית משפט מפתח לפרשה: 'קללת השפע'. אשרף מרואן נתן חומר מפי המקורות הגבוהים ביותר במצרים. חומר שלעתים רחוקות אתה זוכה לכמותו. אבל מצד אחר, הוא האשם בסופו של דבר בכישלון המודיעין ביום הכיפורים.
"בניגוד לזעירא, אני לא חושב שמרואן היה סוכן כפול. המצרים לא יכולים לנהל משחק כפול כזה, עם חומר כזה. היו כבר שתי ועדות באמ"ן ובמוסד שבדקו ומצאו שהוא לא היה סוכן כפול. מרואן הכשיל את אמ"ן בגלל שאמ"ן השתעבד לו. אמ"ן הוכה בסנוורים, בעיוורון, בגלל החומר המופלא הזה. כל עוד הסוכן לא אמר שתהיה מלחמה, לא שמו לב למה שהמסכן הזה, יואל בן-פורת, צעק בקשר ל-400 ידיעות שהיו ליחידת המודיעין שלו. אלה היו רסיסי ידיעות, שרק לאחר פרוץ המלחמה, ורק בחוכמה לאחר מעשה, אתה מקבל את התמונה הנכונה לגביהם".
אתה טוען שבאמ"ן חיכו שמרואן יגיד "פורצת מלחמה". ואם הוא לא אומר זאת, סימן שאין מלחמה.
"נכון. מרואן, יחד עם אמ"ן, התבשלו בקונספציה המפורסמת, שלפיה ההחלטה של המצרים היא שכל עוד אין להם מטוסי מיג 23 ודברים נוספים, הם לא ייצאו למלחמה".
זעירא טוען שזו היתה הקונספציה של המצרים, לא שלנו. והוא העביר את הקונספציה של המצרים.
"נכון. זה היה ברור מודיעינית, שחור על גבי לבן. זה נכון. הטרגדיה היתה שהקונספציה המצרית הזו השתנתה זמן מסוים לפני יום הכיפורים, וזה לא היה ידוע לכוחותינו".
אתה חושב שיש היום סוכנים כפולים שעובדים עם המוסד ומכשילים אותו? זעירא אמר לי פעם שהוא בטוח שגם כיום יש כאלה.
"אני לא יודע. אני יודע מה שאמר צבי זמיר, ראש המוסד באותה תקופה. הוא אמר שלא היו, וכנראה לא יהיו, סוכנים ברמה של מרואן".
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|