ארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם בתחילת חודש יוני 2007 דו"ח תחת הכותרת "תחת עול הכבוש - פלשתינים במצור בגדה המערבית" (סימוכין MDE 11/033/2007). קריאה מדוקדקת של הדו"ח מלמדת על גישה חד צדדית של אמנסטי והצגה מסולפת מיסודה של העובדות. הדו"ח מטיל ספק גדול במהימנות דיווחי אמנסטי ומעלה שאלות כבדות באשר למניעי הארגון.
טענת אמנסטי היא שגדר הביטחון והסגרים אינם מועילים לביטחון.



"הרשויות הישראליות טוענות כי משטר הסגרים וההגבלות הכרחי על מנת למנוע מפלשתינים להיכנס לישראל ולבצע בה פיגועי התאבדות והתקפות מסוגים שונים. אולם כמעט כל המחסומים, השערים, הדרכים החסומות ורוב הגדר/חומה ממוקמים בתוך הגדה המערבית ולא בין ישראל לגדה המערבית. אלה מגבילים מאוד או מונעים את התנועה בין ערים וכפרים פלשתיניים, מפצלים קהילות פלשתיניות, מפרידים פלשתינים מאדמותיהם החקלאיות,מונעים גישה למקומות עבודה, לבתי ספר, לשירותי בריאות ולקרובי משפחה והורסים את הכלכלה הפלשתיני.הגדר/חומה עצמה הממוקמת בתוך השטח הכבוש הינה בלתי חוקית על פי בית הדין הבינלאומי לצדק".

אמנסטי ממעיט בערך חוות הדעת של גורמי הביטחון הישראליים ומהעובדה שישראל נאלצה להשקיע מאות מיליוני ₪ בתחזוק מערך הביטחון בגדה המערבית (גדר, מחסומים, סיורים) רק לאחר שהרשות הפלשתינית פתחה במתקפת טרור בספטמבר 2000, במהלך בוצעו עשרות אלפי (!) פיגועי טרור. עובדה היא, ואמנסטי מתעלם ממנה, כי ישראל לא פעלה באופן דומה בשנים קודם לאינתיפאדת אל-אקצה, כיוון שהאיומים הביטחוניים היו שונים והיקף הטרור היה מוגבל.

יתירה מכך, ניכר כי חוקרי אמנסטי נוהגים ברשלנות ובשרלטנות. לו היו טורחים לבחון את התייחסות ארגוני הטרור הפלשתיניים לצעדי הביטחון הישראליים בגדה המערבית הם היו נוכחים לדעת, כי דווקא הם - ארגוני הטרור הפלשתיניים - מעריכים את האפקטיביות הביטחונית של הגדר להמשך