הנושא נדון במספר הקשרים בפורום: במדינת ישראל חיי חיילים נחשבים יותר מחיי אזרחים. פגיעה במתקן צבאי נתפסת כחמורה יותר מפגיעה במתקן אזרחי. ההשלכות של התפישה הזאת הן רבות. למרות שהנושא אינו צבאי או בטחוני לשמו, הרי שיש לו השפעה מובהקת על תפישת הבטחון שלנו, ואפשר לדון בכך גם מבלי לגלוש לפוליטיקה מחנאית. למרות שכותב המאמר הוא אישיות פוליטית מקטבת, המאמר נוקב וחשוב:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/867470.html

קבר האזרח האלמוני
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת יוסי שריד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
כל היודע דבר על מקום הימצאו או על זמן הימצאו של דו"ח מבקר המדינה על מצב העורף - מוזמן להתקשר; לא דחוף.

דו"ח אחר, דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, נפתח בציטוטים מתוך שתי אלגיות - אחת של נביא ושנייה של משורר. חמשת מחברי המסמך בחרו בדבר הנביא ירמיהו - "בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו", ובמלותיו של יהודה עמיחי - "מוות במלחמה מתחיל בירידה במדרגות של אדם אחד, צעיר..." והוועדה הוסיפה קינה משלה, בהקדישה את הדו"ח לזכרם של "פרחי חן, חיילי צה"ל, שנקטפו בטרם עת במלחמת לבנון השנייה". ל-39 הקורבנות האזרחיים של המלחמה אין זכר. הוועדה התחייבה למלא את החסר בדו"ח הסופי; תורם של ההרוגים בלי מדים ודרגות עוד יגיע.

האזרחים שנהרגו בקיץ 2006, שגם עליהם ראוי לבכות, לא הלכו לשום מקום; אותם מצא מותם בארץ מולדתם, בביתם. נכון, לא כולם היו צעירים, אם כי כולם היו פעם. גם הם ירדו במדרגות אף שלא קיבלו צו גיוס, הם פשוט ירדו למקלט או למכולת, והקטיושה תפסה אותם בדרך; גם הם היו "פרחי חן", אם כי לא במובן המקובל אצלנו; נכון, היו ביניהם זקנים ונכים וסתם אנשים קשי יום, פרחים שקמלו.

דו"ח וינוגרד השלם לא היה יכול לחכות, ולכן פורסם באפריל דו"ח חלקי. שיקום צה"ל, כך הוסבר, לא יכול לחכות עד אוגוסט, התיקונים חייבים להתחיל מיד, הם בוערים, והם בנפשנו; וזה נכון. לעומתו, הדו"ח על מצב העורף כן יכול לחכות, ועד לרגע זה לא פורסם שמץ ממנו. כאשר מבקר המדינה ביקש לפרסם במארס את עיקריו, מעין דו"ח ביניים, עשו הממשלה והצבא יד אחת, והצליחו לדחות את פרסומו; שום דבר לא בוער, הסבירו. ממשרד מבקר המדינה נמסר לי השבוע שהוא יפורסם, ככל הנראה, בסוף יולי - כשנה לאחר המלחמה, כאילו כדי לציין יורצייט. אזרחי ישראל תמיד היו ויהיו אזרחים מדרגה שנייה, אזרחים מהשורה ולא מהשירה.

עברה שנה, ובעורף לא השתנה דבר, הוא נשאר חשוף ופגיע. אפילו הנזקים ביישובי הצפון לא תוקנו ברובם, והם גלויים לעין בלתי מזוינת. אמנם מבטיחים לנו מלחמה נוספת בקיץ הקרוב, ואהוד ברק תובע להיבחר כדי לנהל אותה, אך גם היא תתנהל בלי מקלטים מוכנים. אותם אזרחים ששוב יישארו מאחור, מופקרים ונבגדים כדאשתקד, ימשיכו לרדת במדרגות, ולא יהיה להם לאן לרדת.

הרי זה בדיוק מה שקורה עכשיו בשדרות, הדרום והצפון היו לבשר אחד, בשר תותחים. שש שנים חלפו מאז הקסאם הראשון, ושלוש ממשלות לא הספיקו לעטוף את עוטף עזה. אין לדעת בביטחון מה היה קורה אילו נפלו קסאמים על תל אביב, אך בקלות ניתן לדעת מה היה קורה אילו נפלו, חלילה, על בסיס צבאי. הנקם והשילם לא היו מאחרים לבוא. את הבנים שלנו, ולו "אדם אחד, צעיר", לא נפקיר; וכבר היו דברים מעולם, וכבר נבנו מגדלים ומבצרים בגוש קטיף למען חיילינו ומתנחלינו.

מדינות רבות בעולם הקימו לתפארה את קבר החייל האלמוני, ואילו אצלנו אין קבר כזה, כי אצלנו אין חיילים אלמונים; אצלנו יש רק אזרחים אלמונים, שאפילו ועדות חקירה שוכחות אותם. ולמה לא נקים לשם תזכורת את קבר האזרח האלמוני?

לא, לא טוב למות; ואם בכל זאת נגזר - אז טוב למות בעד ארצנו, שלא מתה עלינו; וכל זה בתנאי, שמתים כחיילים ולא מתים כאזרחים.

אם כי לטעמי גם אשמה מסויימת במצב הזה.
אזרחי ישראל לא היו "תמיד" אזרחים מדרגה שניה; זו תפיסה בת 10-15 שנה; הרי הרציונל הפומבי של רצועת הבטחון היה לשלם בחיי חיילים כדי להגן על אזרחים; ההתנגדות לרצועת הבטחון לא התמקדה רק בטיעון בטחוני כדוגמת 'אין טעם לשבת שם', אלא גם בטיעונים בסגנון 'הבנים שלנו יושבים שם', שמשמעותם הייתה שאין לשלוח את הבנים שלנו (חיילים, בלע"ז) למות כדי להגן על אזרחים. מה שהוא מתאר התפתח והגיע להקצנה בה נאסר על חיילים לנוע ברכב לא-ממוגן בציר תנועה ראשי שאזרחים נוסעים עליו יום-יום, ובה הורים מגיעים לבסיס צבאי כדי לדרוש את פינוי בניהם משם אחרי נפילת קסאם. גם האמונה שהעורף ישב בשקט במקלט ויסבול כשצה"ל מנסה להחליט מה הוא רוצה ולשחק במשחקי תודעה עם נסראללה במלחמה האחרונה הושפעה מתפיסה שרצתה לחסוך בחיים; של חיילים (ובסופו של דבר אפשר לטעון שהובילה לתוצאה הפוכה).
מה שכן, למרות שהוא לא הצליח להתאפק, אין לזה קשר ל'מתנחלים', ויואיל בטובו לספור את פצצות המרגמה והקסאמים שמתנחלים חטפו בלי לגרור את ממשלת ישראל לשום תגובה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לדעתי יש לו קייס חזק , אבל בקטע של "מיגון מתנחלים וחיילים" בגוש קטיף הוא מפספס את הפואנטה .
לפני יציאה מעזה נורו מאות קסאמים , אך אותם התנחלויות ובסיסים שימשו כמגנטים לקסאמים , במקום שהם יפלו על שטח ישראל בתחומי הקו הירוק , וגם פטרו את הממשלה מתגובה על כל קסאם שנפל .

אישית לדעתי התפיסה הזאת נובעת מימי לבנון . התכתבתי בזמנו עם קצין אוניפיל נורווגי ששירת בלבנון , שנגד עיניו ראה איך מתגבשת הפעלת כוחות צה"לית שהוא קרא לה "תסמונת בונקר" (אהבתי את השם וגם אני משתמש בו , כי לדעתי זה משקף טוב מאוד את המצב) . יש שם חדש למטען בציר ? אחלה , פשוט לא ניסע . חייבים להכנס לעשות מעצר של מישהו , אך מפחדים שאולי זה לא יהיה קל ? אחלה , פשוט נחכה עד שנביא למבצע את כל צה"ל ואחותו וגם נגייס את המילואים שיהיה יחס של 10000 קנים לאחד (כמובן בהגזמה) .
התסמונת הזאת התפתחה , עברה לשטחים שם היא התבטעה במלוא חוזקה - כי בסך הכל ובינינו , יש ימים שלשוטרים בברוקלים היו ימים יותר קשים מחיילי צה"ל בשטחים . התסמונת הזאת פיתחה הרבה דברים (ביניהם גם זילות בביצוע המטרה וממנה גם זילות באינטגרל של המשימה , המטרה - שבצבא נורמלי אומר להיות ערך עליון , מעל כל דבר אחר . כבר הבאתי פה לדוגמא לא פעם ולא פעמים ואתה בעצמך מכיר את המקרה של דיבור בקשר בין מפקד צצני לבין אולג , שהראשון מציע לו דרך מילוט , והשני לא יכול לקבל אותו , כי מעל לכל הוא קצין שלא יכול להקריב על המזבח את הערך העליון של המטרה) .
וכן , לפעמים זה גם הגיע לאבסורד שחיי אזרחים היו יותר זולים מחיי חייל . וזהו הדבר הראשון שצריך לתקן בצה"ל , כי חלק הארי משאר הדברים שמעלים כל מיני וועדות זה רק תסמינים של הדבר הזה (כמו למשל,האימונים המצחיקים שעוברים בצה"ל בגלל הפרדה מוחלטת של בטיחות ומקצועיות .חס וחלילה שחייל יפגע , עדיף שנעשה בכאילו אנחנו מבצעים ירי שלא בישור קו - או משהו בסגנון) .

וראה גם את סדרת המאמרים של יהודה וגמן בנושא.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי