אמא מכרה אותי.



מאת : אלכס לוין



ראשיתו של הסיפור:



באמצע שנות התשעים נכנסתי בפעם הראשונה למדינות חבר העמים לשם יצירת קשרים ותחילת עבודה.

תוך כדי יצירת עסקים ראשונים קבלתי עובד לעבודות פשוטות ,עובד מסור שלאחר תקופה לא ארוכה של עבודה מת בגלל מחלה. לאחר מספר שנים בזמן שהיתי בארץ ,יום בהיר אחד מתקשרת אלי לטלפון הנייד שלי בחורה צעירה בת עשרים ואחת, כולה ממררת בבכי , מזכירה לי את העובדה שבזמנו העסקתי את אבא שלה. היא מספרת לי כי כרגע היא נמצאת במדינת ישראל. בעיר בשם חיפה. נקרא לבחורה בשם נטשה ( שם בדוי בכדי לא לחשוף פרטים מזהים), היא מספרת לי כי היא נמצאת כלואה בדירה מסוימת שאת כתובתה נתנה לי וכי היא אולצה לעסוק בזנות בניגוד לרצונה. היא בוכה ומבקשת כי אני אגיע ואקח אותה משם כי אחרת היא תשים קץ לחייה או שתברח היא לא יודעת להיכן. אני מסכם איתה כי אני אופיע ליד הבית עם מכוניתי בשעה מדויקת והיא תרד למטה ואני אאסוף אותה. לקח לי כמה ימים להתארגן למבצע הזה כך שיהיה לה מקום אכסון במשפחה שהכרתי וכן שתוכל לשהות במקום זמן מה עד אשר נחליט מה עושים איתה. המבצע נעשה בבוקרו של יום שבת דיי גשום ,הופעתי ליד ביתה אספתי אותה כאשר היא באה רק עם הבגדים אשר לגופה, ללא כל פריט נוסף בכדי ששוביה לא ירגישו כי היא רוצה להימלט מהם. תוך כדי שאני אוסף אותה למכוניתי שאלתי אותה מה היא אמרה לשוביה ,היא אמרה להם כי היא יצאה לרגע לקנות דבר מה בבית המרקחת הנמצא בקרבת מקום. כך נסענו בגשם שוטף לכיוון אזור המרכז. תוך כדי נסיעה ראיתי אותה רועדת כולה מפחד פן הסרסורים ירדפו אחריה או יתפסו אותה. היא כולה רעדה כעלה נידף. לא יכלה להוציא מילה מפיה. כל הדרך רעדה מפחד. בכתה מפעם לפעם.הגענו עד לעיר ששם היה המקלט שהכנתי מראש אצל אישה מקסימה מרמת השרון. למחרת בבוקר התגייסנו ורכשנו לנטשה כמה חולצות ומכנסיים ואת כל מה שהייתה זקוקה לו ממברשת שיניים ועד לתחתונים.



תחילתו של הסיפור:



כך כמעט במשך חודש התגוררה לה נטשה בדירתה של המארחת הנחמדה. כל אותו הזמן חיפשנו דרך לחלץ אותה מצרתה.

תוך כדי שיחות ארוכות שניהלתי עם נטשה הלכה והתבררה תמונה עגומה ביותר.

להלן הסיפור המלא ללא כל קישוט וללא כל תוספת. הסיפור אוטנטי לחלוטין רק השמות שונו למעט מספר שמות של אישים בארץ.



אחרי שהאבא מת מספרת נטשה המשפחה שהתגוררה באחת ערי השדה באותה מדינה מחבר העמים אשר באירופה קלעה לקשיים כלכליים קשים. השכר הממוצע אם הייתה עבודה נע לחודש בין 25-35 דולר לחודש.

האם שנכנסה למצוקה נפשית קשה מצאה מודעה של אנשים שהבטיחו לה שהבת תיקלט הארץ נורמאלית. והיא תהיה פילגש של גבר אחד או שניים , הכי החשוב כך אמרה האם הבת תצא מהעוני וגם האם תחלץ מהמצוקה הכלכלית הקשה. תמורת הבת האם קבלה סכום של כ חמש מאות דולר. כך נלקחת הבת בידיעה שהיא יוצאת אל מסע של אושר וכסף רב. נטשה מועברת לארץ אחרת בחבר העמים. שם מספרים את שערה קצר, וצובעים את שערה בשחור בכדי שתראה יותר מבוגרת מגילה שהוא 21. כמו כן מכינים לה באותה ארץ אחרת מחבר העמים דרכון על שם חדש. גיל יותר מבוגר. זהות חדשה. כך הם ממריאים לישראל. בשדה התעופה בן גוריון בכדי להימנע מהמפגש עם משטרת הגבולות הם ממתינים בחדרי טרקלין מצדה שהוזמן מראש. הקבוצה מונה כ 15 בנות. המלווה שהוא ישראלי שמוסר את הדרכונים לפקידה שאוספת אותם. משם היא הולכת להחתימם במשטרת הגבולות ולאחר כחצי שעה כולם חוצים בבטחה את שערי שדה התעופה בן גוריון בדרכם למדינת ישראל,.אחרי כשעה נסיעה הגענו לבית בו היו פזורים הרבה מזרונים מספרת נטשה ,כל אחת מהבנות קבלה מזרון ואחרי מקלחת קצרה וכריך שניתן לנו עם כוס שתייה הלכנו כולנו לישון בארץ חדשה. בבוקר התעוררנו ממש מאוחר, אף אחד לא זירז אותנו , לקראת הערב התכנסנו כולנו בסלון הבית. כאשר על השולחנות ישנו כיבוד קל. אף אחד לא הסביר לנו כלום. כך ישבנו ופטפטנו כל הבנות ביחד. לפנות ערב הגיעו כמה גברים כולם נראו מכוערים. ממש מפחידים. הם ישבו ודיברו בקולי קולות, שתו בירה ,אחרי זמן רב זה שהביא אותנו לביתו השקיט את כולם. ביקש מאיתנו ברוסית דיי עילגת לעמוד בשורה ולא לזוז עם הפנים למפחידים הללו. כל אחד מהבחורים הללו ,היו שלושה במספר, עברו לידנו, הסתכלו עלינו ,בחנו אותנו, הרגשתי כמו המכירה פומבית. אחרי כן התיישבו על הספה והמשיכו לדבר בקולי קולות בעברית אותה לא הבנו. אז קבלנו פקודה מזה שהביא אותנו לדירה להוריד את כל הבגדים ולהישאר רק עם התחתונים. כולנו פחדנו נורא וכולן התפשטו . עמדנו כך ביום קר כאשר בחוץ יורד הגשם ,רועדות מקור, התחילו עוד פעם לעבור לידנו ולבחון אותנו. אפילו היה אחד שליטף כל בחורה ואפילו הסתכל איך זה נראה מתחת לתחתון. אחרי זאת כל אחד סימן איזו בת הוא מעוניין בה . כך זה נמשך עוד שעה ארוכה. כאשר היו שם וויכוחים קשים בסוף הבנתי שהם התווכחו כמה עולה כל בחורה על פי צורתה . גזרתה ועוד דברים שלא הבנתי. בסוף לאחר שעמדנו כך כשעתיים או שלוש רק עם תחתונים אמרו לנו להתלבש. התלבשנו ומייד כל בחור לקח איתו בנות שונת. אני נלקחתי על ידי בחורים שנראו לי גרוזינים דיי מפחידים. אחר כך התברר שאחד מהם היה רוסי והשני היה ישראלי.



יוצאים לדרך חדשה:



ירדנו מהבית למכונית שחורה ,שלוש בנות ונסענו עוד כשעה עד אשר הגענו לבית בו היו בכל חדר כ 3-4 בנות. את שלושתנו פיזרו בשלושת החדרים ,בכל חדר כזה כבר היו בנות אחרות. אמרו לנו כי אנו נדבר יותר מאוחר. קבלתי ארונית קטנה ועקומה. הסתכלתי בחדר השירותים הם היו ממש לא נקיים. המיתה הייתה עם מזרון דיי קשה. לאחר כשעה או שעתיים בערך לא היה לי שעון, הגיע בחורה עם ג'ינסים. כלי איפור בסיסיים. תחתונים ומספר חולצות. נתבקשנו למדוד את הבגדים שהיו חדשים לגמרה, כל בת קבלה מכנסיים וכמה חולצות ותחתונים ממש קטנים שבקושי מכסים את מה שצריך לכסות. כל בת קבלה את הבגדים . עדיין אף אחד לא דיבר איתנו. כך עברו עוד כשעתיים , ממש מאוחר בלילה הגיע הבחור הישראלי. נתן הוראות לכולן. הוא הסביר כאשר בת אחת מתרגמת כי אנו נצא לעבוד בבתי מלון. אנו נעבוד עד אשר נחזיר לו את החוב שלנו עבור הבאתנו לארץ ,נחזיר את כל ההוצאות שהיו לו עד היום עלינו. זה הסתכם בעשרים אלף דולר. כמו כן אנו חייבות להתנהג יפה. אם לא נתנהג יפה אז אנו נקבל עונש. הובהר לנו כי אסור לנו להסתובב לבד ברחובות חוץ מאשר לרדת למכולת או לבית המרקחת או לטלפון הציבורי למטה. כמו כן הובהר לנו כי אם נברח הם יתפסו אותנו, כמו כן יתנכלו למשפחה בארץ מוצאנו. אז נכנס הבחור הרוסי שהיה ממש קשוח ואמר שאנו חייבות לתת לקליינט את כל מה שהוא יבקש. כל הכסף שאנו נקבל מהקליינט במלון אנו חייבות לתת לו כולל את הטיפים. אנו נקבל עבור כל קליינט עד אשר נחזיר את החוב עשרים שקלים. רק אחרי שנחזיר את כל החוב יעלו לנו את השכר לשלושים שקלים. הוא איים עלינו בעונשים ובקנסות אם לא נתנהג יפה. או ננסה לברוח, או לא נעשה את אשר אנו חייבות לעשות. בסוף הוא אמר שמי שרוצה ללכת יכולה אפילו ללכת מייד אם אנו נחזיר לו את ההוצאות שזה עשרים אלף דולר עד אז אנו שלו . הוא הרי שילם עבורנו כסף. הוא חייב להחזיר לעצמו את ההשקעה. אז כדאי שנתנהג יפה. כאשר הוא סיים לדבר ניגש אלי הבחור הישראלי ורמז לי להתלוות אליו. כך ירדנו למכוניתו, מכונית גרמנית יפיפייה , נסענו לביתו. אחרי שהגענו לביתו הוא הציע לי כוס וויסקי ומעט כיבוד ואז התחיל להפשיט אותי. אני קפאתי על מקומי. ניסיתי להתנגד ואז חטפתי סתירה שכמעט וגרמה לי לזעזוע מוח. הוא הפשיט אותי ואנס אותי פעמיים. כך זה נמשך כיומיים. אני במשך יומיים התהלכתי ערומה כביום היוולדי בבית. הוא היה אונס אותי מפעם לפעם. לפעמים היו מגיעים החברים שלו וגם הם אנסו אותי. כך לאחר שלושה ימים הוחזרתי לבית בו גרו כל הבנות.עוד באותו היום נשלחתי מייד לשלושה קליינטים . כולם חשבו שהם קנו אותי, חלקם פשוט התנהגו כמו חיות רעבות.

מתחילים לפרוע את החוב:



איך זה התנהל. אני ישבתי בבית ואז צלצל הטלפון להזמנה. ירדתי לרחוב למטה המתין לי הנהג והוא הסיע אותי ללקוח. בדרך כלל למלון. לאחר כשעה ירדתי למטה והנהג החזיר אותי לדירה או מייד בלי כל מנוחה ללקוח נוסף. היו בנות שעברו כ 15 לקוחות ביממה. העבודה התנהלה גם אם היה לך מחזור. גם אם היית חולה. את אף אחד לא עניין מצבך הבריאותי או הרגשותייך. אם אכלת דבר מה או אם כואב לך מהמחזור או כל כאב אחר. רק המוות היה יכול להפסיק את העבודה. בדרך כלל הבנות נדרשו לעבוד ללא הפסקה כ 16 שעות בכל שעות היממה. לא חשוב אם ישנת, העירו אותך ומייד ללקוח. כך זה נמשך כל השבוע ,לא היה רגע אחד מנוחה. עבדת עד אשר איבר המין שלך כאב וצרב. עד אשר לא יכול לראות עוד גברים. כאשר לא היו לקוחות מפעם לפעם הבוס או החברים שלו קבלו אותך לכייף כאילו את צעצוע . כאילו אין לך כל רגשות. כאילו את סתם זבל . ללא כל משמעות. אם היו תלונות של לקוחות בדרך כלל קבלת מכות. או שכיבו עלייך סיגריה או שלקחו לך את הכסף שהרווחת באותו היום כקנס.כל יום היו עושים עלייך חיפוש ואם קבלת טיפ הוא נלקח מייד.

אחרי חמישה ימים נלקחתי לסטודיו ושם צילמו אותי בניגוד לרצוני, צילמו תמונות שונות, כל הבנות צולמו בערום מלא, אני סירבתי להוריד את התחתונים אז אותי צלמו בלי כל הבגדים אבל עם התחתונים. ניסו לשכנע אותי שזה לטובתי, כך יהיו לי לקוחות רבים יותר, אך אני פרצתי בבכי ולא הסכמתי להצטלם בלי תחתונים, הם הרפו ממני והתמונה שלי הופיע למשך כמה ימים עם תחתונים.

לאחר שלושה ימי עבודה הוצאתי את הטלפון שקבלתי מאימא, אם יהיו בעיות בארץ אמרה תתקשרי לאלכס. הוא מאוד אהב את אבא שלך הוא יעזור. הוצאתי את הטלפון והתקשרתי אליך. והנה אנו בדרך אל החופש.



בדרך אל החופש:



בדרך סיפרה לי נטשה שהספיקה ממש לעבוד רק כמה ימים. כמו כן עדיין לא שילמו לה. הטראומה הקשה ביותר היה האונס שנאנסה על ידי אחד הבוסים. הוא פשוט עשה בי כרצונו.פחדתי פחד מוות ממנו. פחדתי כי הוא ירצח אותי. פחדתי כי הוא יפגע בפנים שלי או סתם יחתוך אותי, הייתי משותקת אמרה נטשה. לפני שהגענו לביתה של המארחת שהסכימה לתת בית חם לנטשה עד אשר נחליט מה נעשה איתה עצרנו במסעדה בכדי לאכול ארוחת בוקר. האוכל היה מונח על הבר , כל אחד לקח כרצונו. נטשה אכלה

כ 8 מנות גדושות ושתתה יותר מגלון מיצים וקינחה בכמה כוסות תה. אני הבטתי עליה משתומם, היכן הכול נכנס ,היא הרי כזאת רזה.

הגענו למארחת. שם נטשה קבלה חדר. היא כולה רעדה , ישבה בפינת הסלון ולא זזה. ישבה כמו כלב מפוחד. כל היום הייתה בבית פחדה לצאת החוצה , פחדה שהבוסים ימצאו אותה. בערב הייתה יוצאת בליווי המארחת וגם אז חששה לטייל בחוץ. היא פחדה להתקשר לאימא ולומר לה כי ברחה. רק אחרי חודשיים ימים העזה להתקשר לאימא. אז היא שמעה מאמא כי אלו אשר שלחו אותה לישראל ביקרו מספר פעמים אצלה , התענינו לדעת היכן היא נטשה. כמו כן איימו על חיי אימא.היא בקשה מאימא שלא תגלה שהיא התקשרה היא לא יכלה לספר לה היכן היא נמצאת , נטשה בעצמה לא ידעה היכן היא נמצאת. הרי עברית היא לא ידעה ואף אחד לא דיבר בסביבה ברוסית. כל היום היא ישבה בבית. ניקתה אותו, בישלה לאישה שאירחה אותה . הדבר האמיץ ביותר שהיא עשתה זה היה לצאת לגינה.

לאחר כשלושה שבועות בהם היא שהתה בביתה של המארחת ולאחר שהתחילה להירגע התחלתי לחשוב על הצעדים הבאים. יצרתי קשר עם אלעזר שטרום והתייעצתי מה לעשות ,הוא דיבר עם חברת הכנסת זהבה גלאון אשר הסכימה מידית לפגוש את נטשה. הפגישה התקיימה במשרדו של שטרום. לאחר ששמעה חברת הכנסת על כל הפרשה התגייסה מיידת למשימה. אחרי יומיים כבר מצאה קיבוץ אשר הסכים לארח את נטשה. כמו כן ארגנה לנטשה קצבה חודשית צנועה מהסוכנות היהודית וכן לימודים באולפן הקיבוץ. כך נטשה התחילה ללמוד עברית. לאחר שהעברנו את נטשה לקיבוץ, בקבוץ קבלה חדר עם בת נוספת עולה חדשה. נטשה ממש פרחה בקיבוץ. התחילה ללמוד באולפן,כאשר כל הנהלת הקיבוץ שומרת בסוד את עברה של נטשה.עד היום אני לא מבין איך בקיבוץ הצליחו לשמור על הסוד הזה כשנה . כן ממש כך 12 חודשים כל תקופת האולפן.

לאחר שנטשה הייתה באולפן כשבועיים נפגשתי עם נציגי המשטרה ודיווחתי להם על קיום ייצור כזה ששמו נטשה. הם נפגשו איתה בקיבוץ לקחו ממנה את העדות. את דרכונה המזויף. הכניסו אות בקטגוריה של ברי הגנה עד אשר תיתן עדות על אלו אשר הביאו אותה לארץ, על אלו שהעסיקו אותה בזנות ועוד.כך נטשה הפכה להיות עדה של משפט שהיה צריך להתחיל בעוד כשנה. עד כדי כך קליטתה של נטשה הייתה טובה בקיבוץ שהיא הפכה להיות עובדת קבועה במטבח של הקיבוץ. כן במטבח. התיאבון האדיר לכל האוכל אט אט נבלם ופסק לאחר כשישה חודשים בקיבוץ. נטשה הבינה שתמיד יהיה אוכל לא צריך לאכול בשביל חודש שלם פן יחסר אוכל.כמו כן היא נשלחה לתוכנית גדנ"ע כהכנה לגיוס לצה"ל עם כל העולים החדשים.לאחר 12 חודשים בקיבוץ ולאחר שתם המימון המיוחד של הסוכנות המשטרה העבירה אותה למקלט מיוחד בבית מלון באחת הערים הגדולות בארץ. כאשר נטשה צריכה להמתין למשפטם של אלו אשר הביאו אותה לארץ ולאלו שהשתמשו בה כעסק מסחרי ולא כאל אדם. אחרי כחודש וחצי במקלט במשטרה החליטו כי הם אינם זקוקים יותר לעדותה של נטשה ,בתוך כמה ימים הכינו לה דרכון חדש ושילחו אותה למדינתה חזרה. אני לא הספקתי להיפרד ממנה חוץ משיחת טלפון ארוכה כל הדרך מהמקלט לשדה התעופה. עשיתי זאת בכדי להרגיעה, היא פשוט פחדה שאותם אנשים ימתינו לה ליד ביתה וירצחו אותה או ייקחו אותה חזרה לזנות.



כעבור שנה:



כעבור שנה מתקשר אלי אדם ומציג את עצמו ,שואל אתה אלכס.אני עונה לו כן. אומר לי אני רוצה לפגוש אותך בנושא נטשה. אני שואל מה קרה , הוא נותן לי רמז ומבקש לפגוש אותי. אני מחליט להגיע לביתו. בית יפה ומטופח באחד מהישובים באזור המרכז. איישתו יושבת לידו ולידם בחור צעיר ונחמד בנם. משפחה נחמדה מארץ ישראל , מתחילים המילים להישפך.הבחור הצעיר פגש את נטשה בקיבוץ. הם התאהבו. האהבה הייתה עזה אך ביום אחד נטשה נעלמה. לאחר חודש היא יצרה קשר עם הבחור. הוא מייד נסע אליה. לאחר תקופת מה הם החליטו להתחתן.כל המשפחה נסעה לאותה מדינה. העוני נשקף מכול פינה , אך כאשר האהבה כה חזקה שום דבר לא יעצור אותה. הם ערכו שם טכס נישואין עם אורחים. שמלת כלה מסיבה גדולה. רצו להביא את נטשה לארץ. הגישו בקשות. משרד הפנים סרב. הגישו את כל מסמכי הנישואים. הציגו תמונות של החתונה. הסכימו לתת ערבות אך שום דבר לא עזר. משרד הפנים מסרב להכניס את איישתו של הבן לארץ. הם נתקלים בקירות אטומים. של חיסיון פרטים ועוד. הם פונים לעורך דין וגם הוא לא מצליח לקבל כל נימוק. כל התיק על נטשה סודי ביותר.לא רק שהם לא מצליחים לקבל כל פרטים בית המשפט נותן גיבוי למשטרה ולמשרד הפנים. בצר להם הבן מחליט לרדת מהארץ בכדי לחיות אם נטשה במולדתה. ממש ברגע האחרון נטשה נותנת להם את מספר הטלפון שלי. כך הם מתקשרים אלי , אני פוגש את עורך הדין ,שומע פרטים על כל ניסיונותיו. וכן איום לגשת לבג"ץ. אני מבין כי כאן ישנה אהבה חזקה יותר מכל דבר. מייד פונה לחברת הכנסת זהבה גלאון אשר מתחילה להפעיל מכבש לחצים אדיר על כל הגורמים. אני מדבר עם דרגים הבכירים ביותר במשטרה. מוצעת פשרה ,כאשר המשטרה והפרקליטות מסכמים עם עורך הדין ואם כל הגורמים שיתנו לנטשה להגיע לארץ לתקופה מוגבלת לניסיון.



הפינאלה:



נטשה כבר חייה בארץ כמה שנים טובות. נשואה באושר ובאושר. מגדלת ילדים שילדה לבעלה. מתכננת גיור לחומרה כלומר אורתודוכסי. כיום היא כבר חייה בארץ בלי כל פחד. חברי הכנופיה קבלו עונשים שנעו סביב שנתיים ימים. ממש בדיחה הם מזמן מחוץ לכלא ,לבטח עוסקים בפרויקטים חדשים. למדינת ישראל יש עוד משפחה מאושרת.

יש ציין לטובה את הנפשות שללא עזרתם לבטח נטשה הייתה מזמן מוצאת את מותה מסמים ולאחר עבודת זנות קשה.

להלן התודות בראשית נזכיר את חברת הכנסת זהבה גלאון שעשתה הכול למען הצלתה של נטשה.

אלעזר שתרום שרקם את כל החוטים שהובילו להיכן שהובילו. את קיבוץ נען שנרתם למשימה הלא קלה.

את המשטרה שבמשך שנה שלמה עזרה ועשתה הכול שנטשה תישאר בחיים.ואחרונה אחרונה חביבה שאת שמה לא נזכיר את המארחת שנתנה את ביתה כחודש ימים ללא כל תמורה לבחורה שנראתה כמו ארנב מפוחד ובעל תאבון של פיל.



לסיכום תחליטו מה שתחליטו אך בתי המשפט הם היחידים צריכים לקבל ציון נכשל. הם הרי נתנו עונשים מצחיקים לעוסקים בסחר בבני אדם. הם אלו שנותנים בעונשים הקלים שלהם את הלגיטימציה לסחר בבני אדם. לעוסקים בסחר בבני אדם העסק הופך להיות לכדאי בגלל העונשים הקלים הם הגורפים מיליונים על גבם של עלובי חיים אלו. רק ענישה קשה ומרתיעה עוזרת במקרים כאלו. רק מלחמה מתמדת בסחר בבני אדם תפסיק תופעה מכוערת כזאת. צריך לחזק את ידי העוסקים בכך ולהחמיר את הענישה. יש לתת עונשים שיהפכו את חיי העוסקים בכך לגיהינום. כפי שהם הופכים את חיי הבנות לגיהינום.

אחלה סיפור אח שלי