לדעתי, הצגת את השאלה הלא נכונה -ולכן הדיון פה חסר תועלת
במציאות, עומדות לפנינו יותר משתי אפשריות בינאריות: לכבוש'לא לכבוש".
המציאות תמיד מורכבת יותר. ואחרים התייחסו לאספקטים שונים שלה פה בהרחבה.
אני רוצה להאיר את השאלה מזווית האויב:
מדוע אתה חושב שכיבוש עזה ופרבריה הינו בגדר סיוט לחמאס ו/או תומכי איראן בעזה?
עצם העלאת השאלה מרמז כאילו בעזרת כיבוש עזה תיפתר בעיה כלשהי שמציקה לנו
ולא היא.
לימדונו חכמים: לפעמים ,כדי לפתור בעיה קשה, יש ללכת מהסוף -היינו הפתרון עצמו, אל ההתחלה.
אלא שכדי לעשות זאת, יש להגדיר תחילה את הבעיה עצמה:
מה הבעיה בעזה?
האם עצם קיומה של עזה הוא בעיה? לא ולא. יצאנו משם. וכמו שאמר רבין: הלוואי/מצידי שעזה תטבע בים.
הבעיה איננה קיומה של עזה - אלא מה שעזה מוציאה מתוכה. הטילים, המטענים, השנאה, ההסתה, הכרסום במעמדנו הבינלאומי, וכו'.
את זה עזה יודעת לעשות יפה - גם ובעיקר כשאנחנו לא שם.
קל וחומר כשאנחנו שם, כובשים אותה מחדש.
הבעיה איננה לפיכך, אם לכבוש את עזה - אלא כיצד מתמודדים עם הבעיות לבטחון הלאומי שלנו שעזה מיייצרת בטווח הקצר, הבינוני והארוך ?
היינו, הבעיה היא להגדיר אסטרטגיה ברת מימוש, אפקטיבית וזולה מכל הבחינות שתנטרל את האיום האסטרטגי שעזה מציבה.
ואת זה לא ניתן לעשות באמצעות כיבוש מחודש. ההיפך!
עצם העלאת השאלה, מרמז על כך שאינך מבין את אסטרטגיית הלחימה של המוסלמים, שחיזבאללה הביא לידי שכלול מירבי, והפלשתינים של עזה מתחילים לאמץ להבין ולאמץ בשנים האחרונות: אסטרטגיה המכונה מוק'וואמה -Moqawama - התנגדות/מאבק.
עקרונות המפתח של אסטרטגיה זו הינם: התשה, סבלנות, חמיקה, כרסום איטי.
על פי אסטרטגיה זו, היות והמערב נהנה מעדיפות מכרעת בממדי התמרון, עוצמת האש, הארגון, הלוגיסטיקה, הרפואה, המודיעין וכו' - כל ניסיון של כוח מוסלמי / ערבי להילחם נגד כוח מערבי בשיטות מערביות יביא לתבוסה מוחצת של הכוח המוסלמי.
דוגמאות יש לאין ספור: מלחמת השחרור, מלחמת סיני, ששת הימים, יוה"כ, לבנון 1, מפרץ 1+2 וכו'.
לעומת זאת, ללוחם המוסלמי יש יתרון מובנה בשימוש מושכל באסטרטגיות של התשה, טרור, פגע וברח, הכאה בנקודות התורפה. למערב אין סבלנות למלחמות התשה ארוכות - והוא מתקפל במוקדם או במאוחר.
אפשר לומר שהלוחם המוסלמי נלחם בשיטות כאוס - סדרת שינויים קטנים המביאים לתוצא הגדול כעבור זמן רב. (אפקט הפרפר). בעוד שהאסטרטגיה המערבית הינה מהלכים גדולים, לינאריים, בעלי
יעדים מוגדרים, קצרים בזמן. הזמן הוא האויב האמיתי של הלוחם המערבי - והידיד של הלוחם המוסלמי.
המסקנה הישירה העולה מתיזה זו היא -וזה עולה בקנה אחד עם המציאות ! - כי בכל עימות אלים בין כוח מערבי לכוח מוסלמי- על הכוח המוסלמי לנקוט בטקטיקה של חמיקה והשהיה, לתת לאויב לכבוש שטח ולכתוש את הכוח הסדיר המוסלמי שעוד נותר. לתת לאויב הרגשה שהוא ניצח - וכך למשוך אותו למלכודת, היינו פלישה וניסיון להשתלט על השלטון או להשליט ממשלת בובות.
וכך, אם מנקודת המבט הצבאית המערבית הפשטנית, העימות מסתיים אחרי שכבשת את ארצו והשמדת את צבאו של היריב, מנקודת המבט המוסלמית - זו של המוק'וואמה - העימות מתחיל רק אז...
וזה מה שרואים בעיראק היום, באפגניסטן, צ'צ'ניה, וכו'.
עימות זה מיועד לתמרן את האויב להלחם בתנאים הנוחים למוסלמים: קרבות היתקלות קטנים מן המארב בהם יש לצד התוקף עדיפות מכרעת ללא כל קשר לכוח העומד מולו כמעט (שהרי לא באמת עומד מולו מלוא כוחו של הצבא - כי אם רק חלק קטן ומבוהל ומבולבל שלו!), מטעני צד, מתאבדים, ירי מנגד, חטיפות, תקיפת שיירות וכו'. תוך עשיית שימוש מאסיבי באמצעי תקשורת מודנים לשם העצמת ההשיגים הטקטיים בנקודות העימות. מכאן הסרטונים הרבים.
ע"פ המוק'וואמה, תפקידם של המוסלמים לייצר התשה בלתי פוסקת כנגד האויב. לתקוף קווי אספקה ושיירות, סיורים, וכו'. הרעיון הוא שצבא מערבי ממדינה דמוקרטית לא בנוי על ספיגת אבידות ומכות מורליות לאורך זמ - והוא ייסוג במוקדם או במאוחר.
אפגניסטן של הסובייטים, לבנון 1 מול חיזבאללה, לבנון 2, אינתיפאדה 2 שהביאה להתנתקות/בריחה וחורבן ישובים. ועוד.
לאורך זמן, המוסלמים רואים הצלחה רבה בשימוש באסטרטגיה זו.
ושים לב שהמוק'וואמה - למרות מה שנדמה - גם חסכונית מאד בחיי אדם ומשאבים בצד המוסלמי, היות והיא לא נסמכת על צבאות סדירים ענקיים, חילות אוויר יקרים וכו' - אלא על אמצעי לחימה פשוטים, פעולה בכוחות קטנים, וכו'. רוב מכריע של מניחי מטעני הצד בקטלניים בלבנון ובעיראק לא נתפסים ולא נהרגים - והם גורמים לקטל עצום ויומיומי והרס המוראל בקרב צבא ארה"ב.
ואם נחזור לעזה - חמאס למד את האסטרטגיה הזאת. הוא מצדד בה. ולכן - אם צה"ל פולש לעזה וכובש אותה - המלחמה לא נגמרת אז, אלא היא מתחילה שוב כמלחמת התשה וטרור שאין לצה"ל בה שום יתרון יחסי - ההיפך. וזה אולי מה שהם מחפשים: להתיש את החברה הישראלית ולרכך אותה לקראת הויתורים הבאים.
הם מוכנים לשלם כמובן בחיי אדם - אבל לא מדובר על אבידות של עשרות אלפי לוחמים הרוגים ופצועים תוך זמן קצר, כמו במלחמה בין צבאות מודרנים, כי אם באבידות של מאות ספורות עד אלפים בודדים, ולאורך שנים.
לפיכך,
מסקנות
1. את עזה אסור לכבוש -אין בכך כל טעם.
2. נגד טרור וקסאמים יש להילחם בטרור נגדי: סיכולים ממוקדים של כל הדרגים, סביב השעון. ללא רחמים וללא הפסקה.
יש לעשות שימוש רק באמצעים בהם יש לצהל יתרון יחסי מוחץ, ולהימנע מאמצעים בהם אין לנו יתרון יחסי או גרוע יותר: אמצעים אליהם האויב נערך, כמו כניסה של טורי טנקים ונגמשים. זמנה של המלחמה הזאת של טורים עבר.
3. ייבוש מדיני ולחץ כלכלי אכזרי.
4. אין יוצא ואין בא בשערי ישראל.
5. מניעת תקווה - יצירת קיר ברזל במובן הזבוטינסקאי שלו.
נערך לאחרונה ע"י שטורס בתאריך 19-05-2007 בשעה 16:12.
סיבה: תיקון שגיאות
|