|
25-03-2009, 19:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.07.05
הודעות: 1,938
|
|
הקפצה
ועדה רפואית קובעת: ניסוי האנתרקס בחיילים בשנות ה-90 לא היו מוצדקים
בשנות ה-90 בוצע ניסוי בחיסון נגד אנתרקס ב-716 חיילים. בעקבות תלונות על תופעות לוואי נפתחה חקירה שבסיומה נקבע כי לא היתה לו הצדקה מדעית.
ועדה רפואית רשמית קובעת כי ניסוי רפואי מטעם המכון הביולוגי בנס ציונה וחיל הרפואה בצה"ל, שבוצע על חיילים במטרה לבדוק את יעילותו ובטיחותו של חיסון נגד מחלת האנתרקס (גחלת) היה מיותר ואפשר "שלא היתה הצדקה מדעית לקיומו". שופטי בג"ץ התירו הערב (רביעי) לפרסם את דו"ח הוועדה.
הניסוי בחיסון, שפותח ויוצר בשנות ה-90, בוצע על רקע מה שהוגדר אז "כאיום אסטרטגי של מתקפת פתע בנשק ביולוגי שישראל ניצבת בפניו". ואולם, "הוועדה לא שוכנעה", נאמר בדו"ח, "שהצורך בחיסון עצמו נדון או נשקל כראוי על ידי מקבלי ההחלטות. וכן לא ברור מי היו מקבלי ההחלטות לגבי הצורך בחיסון". הניסוי, שזכה לכינוי "עומר 2", בוצע במחצית השנייה של שנות ה-90 על 716 חיילים שנבחרו מתוך מאגר של 4,000 חיילים.
הערב, לאחר קרב משפטי שנמשך כשלושה חודשים בבית המשפט העליון הותר לפרסום הדו"ח, שנכתב על ידי ועדה מיוחדת של רופאים, משפטנית ומדען ממכון וייצמן, שפעלו מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י). הוועדה מונתה לבקשת חיל הרפואה ובאישור בית המשפט. בג"ץ קבל את דרישת הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) והורה להשמיט, מנימוקים של פגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה כמה פסקאות חשובות המופיעות בדו"ח.
יו"ר הוועדה, ד"ר ראובן פורת, אמר ל"הארץ" כי בפני הוועדה לא הוצג שום מסמך רשמי שקובעי כי ההחלטה על פיתוח החיסון, הניסוי וייצורו קיבלה את אישור הממשלה, שר הביטחון, או הרמטכ"ל. עם זאת נמסר לוועדה בעל פה, כי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, הורה על יצור החיסון וכי מחליפו, שמעון פרס, אישר את ההחלטה. המסמך היחיד שהוצג לוועדה, שבו "נדון הניסוי", הוא של עוזרו של שר הביטחון.
מי דחף לקיים את הניסוי?
חברי הוועדה התרשמו, אף שהדברים אינם מופיעים בדו"ח הסופי, כי מי שיזם את ביצוע הניסוי ודחף לקיימו היה מנהל המכון הביולוגי בנס ציונה, ד"ר אביגדור שפרמן, שתחום התמחותו הוא מחלת האנתרקס. הוועדה מעלה תהיות באשר למניעיו לקדם את מיזם החיסון. "הוועדה ניסתה לבדוק", נכתב בדו"ח, "האם הופעל על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני-ביטחוני, לחץ מצד חוקרים או גופי מחקר בעלי אינטרסים הקשורים במחקר האנתרקס, באופן שהביא ליצירת החיסון ללא קשר לאיום האסטרטגי".
ואולם, הדו"ח אינו משיב על השאלה ומנמק זאת בטענה כי ד"ר שפרמן סירב להופיע בפני הוועדה. לעומת זאת חיל הרפואה וצה"ל שיתפו פעולה עם הוועדה ונציגיהם הופיע והעידו בפניה. הדו"ח מרמז כי השיקולים של האחראים על הניסוי נבעו ממניעים זרים. הוועדה, נאמר בדו"ח, "לא הצליחה לברר מה המניעים האמיתיים".
הדו"ח מגלה כי בעת שנערך הניסוי כבר היה בישראל מלאי של מיליוני מנות חיסון, דבר המגביר את החשד שאולי לא היה כלל צורך בניסוי והוא נועד לשרת אינטרסים זרים. "כשנה לפני הניסוי", נכתב בדו"ח, החל בישראל תהליך מואץ ליצור החיסון בקנה מידה גדול וכי במועד תחילת הניסוי היה כבר בידי מדינת ישראל מלאי מספיק של מנות חיסון לצורך מענה לאוכלוסייה האזרחית".
דו"ח הוועדה מבקר גם בחריפות את "מעטה הסודיות", שהטילו מנהלי הניסוי ושואל "האם הסודיות נדרשה רק לשם הסתרת הניסוי מהציבור הישראלי". המסקנה היא, כי "הוועדה אינה משוכנעת שאכן היה צורך במעטה סודיות ובכל מקרה ברור שמספר רב של אנשים היה מודע לקיומו - דבר שאינו עולה בקנה אחד עם שמירה על סודיות מפני אויבי המדינה". לכן, קובעת הוועדה כי "סוגיה זו הינה בעלת חשיבות, הן משום שהיא מעלה תהיות באשר למניעים האמיתיים שהובילו למעטה הסודיות, לרבות עריכתו על חיילים דווקא, שייתכן ולא היתה כלל הכרחית".
החשד הזה מתחזק גם בגלל העובדה כי הניסוי נערך על חיילים אך יעילות החיסון ובטיחותו לא נבדקו על חלקים אחרים של האוכלוסייה שעבורם הוא נועד. "בחירת החיילים כאוכלוסיית הניסוי", נאמר בדו"ח, "מנעה את השגת מטרתו המוצהרת של הניסוי - לבדוק את בטיחותו ויעילותו בהקשר לשימוש נרחב באוכלוסיה האזרחית".
תופעות הלוואי לא נבדקו
הוועדה גם מצאה כי חיל הרפואה וצה"ל לא פעלו כנדרש מכוח "ועדת הלסינקי", המסדירה מאז 1975 את הנהלים שעל פיהם אפשר לעשות ניסויים בבני אדם. לטענתה, גיוס החיילים, שנתונים למרות צבאית היה פסול ועומד בניגוד לעקרונות ועדת הלסינקי.
ישראל וצה"ל קיבלו את עקרונות ועדת הלסינקי והצהירו פעמים רבות כי הם פועלים לפיהם. אך למעשה, קובע הדו"ח כי "ועדת הלסינקי הצבאית כשלה בתפקידה בניסוי 'עומר 2', בכל אחת מהנקודות שעליה לבדוק. לא נמצאה הצדקה ברורה לניסוי, הרקע המדעי היה חסר, תכנון הניסוי וביצועו לא תאמו את מטרותיו ולא ניתן היה להגיע לתוצאות המצדיקות את מטרותיו. בנוסף לא הוקפד על עמידה בכללים נהוגים ולא נבדקו לעומק הסיכונים ותופעות הלוואי האפשרויות ולא היתה התייחסות להעדר מנגנון מסודר למעקב אחר החיילים לאחר שסיימו את השתתפותם בניסוי".
בכך למעשה מאשרת הוועדה את הטענות שהשמיעו בנושא זה כמה עשרות חיילים, שפורסמו לראשונה בתכנית "עובדה" בערוץ 2. החיילים, שטוענים כי הניסוי גרם להם לתופעות לוואי שמסכנות את בריאותם, תובעים באמצעות עורכי הדין בועז בן צור ומשה מזור לקבל מצה"ל את כל המסמכים הנוגעים לניסוי. גם עמותת רופאים למען זכויות אדם עתרה בנושא זה באמצעות עורך הדין מיכאל ספרד.
עם זאת הוועדה של ההסתדרות הרפואית קובעת, כי מנהלי הניסוי "ניהל את הניסוי "בתום לב... התרשמנו כי מאמינותם של מבצעי הניסוי והאחראיים הרפואיים, מהיותם חדורי רצון טוב ומכך שהיו שמוכנעים שעשו את המיטב שביכולתם על מנת לקדם את הפרויקט, שלדעתם היה ראוי וחשוב"
באשר לטענות של החיילים הופיעו בפניה כי בריאותם נפגעה קובעת הוועדה כי "תוצאות הניסוי טרם סוכמו, אך התוצאות החלקיות מצביעות על שיור תופעות לוואי שנאמד בעשרות אחוזים, כשרובן קלות וחולפות"
קישור למקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073836.html
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י סמוראי בתאריך 25-03-2009 בשעה 19:38.
|
|