13-05-2007, 14:32
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.06
הודעות: 2,840
|
|
סבר פלוצקר: " ישראל סיימה את המלחמה כשידה על העליונה בכל ההיבטים"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3399022,00.html
לפני ימים ספורים פרסם החשוב בעיתונאי ארצות-הברית והעולם, תום פרידמן מ"ניו יורק טיימס", מאמר המסכם את מסכת הכישלונות שנחל חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. פרידמן היצירתי ציטט ממצאים מרשיעים של ועדת חקירה לבנונית ממלכתית לאירועי המלחמה - ציטוטים מדומיינים של ועדה מדומיינת, שלא קמה ולא תקום. את מאמרו כתב ביום בו נודעו בארץ הממצאים של ועדת וינוגרד - כך העביר לקוראיו שני מסרים חדים כתער: האחד - במבחן התוצאה, חיזבאללה הובס שוק על ירך במלחמת לבנון השנייה, תבוסה מחפירה וכואבת, הוא נחלש וישראל התחזקה; השני - תבוסתו לא חדרה לתודעת העמים במזרח התיכון. הן בישראל והן ברחוב הערבי התקבעה הערכה שגויה, לפיה צה"ל הפסיד - ואילו נסראללה רשם "ניצחון אלוהי". האמת אמנם הפוכה, אבל הדימוי המסולף גובר עליה.
במקרה של מלחמת לבנון השנייה, מלאכת טשטוש המציאות והפיכתה על פניה קלה במיוחד: בנאומיהם הביאו אסד ונסראללה את המסקנות של דו"ח וינוגרד כהוכחה מוחצת למפלתה של ישראל. אם ישראל מודה בעצמה במפלתה, למה לחפש עדויות אחרות? הם שואלים בתמיהה.
אכן, ממשלת ישראל וצבאה כשלו לא פעם ולא פעמיים במהלך המלחמה, ואף-על-פי-כן תום פרידמן צודק: ישראל סיימה את המלחמה כשידה על העליונה בכל ההיבטים - הטקטי, האסטרטגי והמדיני. בצד הטקטי, תשתיות חיזבאללה נפגעו פגיעה אנושה שלא תשוקם, לבטח לא תחת עינו הפקוחה של כוח בינלאומי גדול יחסית וצבא לבנון הריבוני; בצד האסטרטגי, מצבנו בגבול הלבנון ויחסנו עם הממשלה הנבחרת בביירות טובים מאי-פעם; ובצד המדיני, לא הייתה בעבר החלטת מועצת ביטחון כה נוחה לישראל כמו 1701, זו שאפשרה את סיום המלחמה.
חיזבאללה, לעומת זאת, לא יכול לרשום לזכותו ולו הישג אחד, אלא אם החזקה ברברית בשני חיילים חטופים היא בבחינת "הישג". חיזבאללה אף מעד במאמציו לערער את סדר החיים הדמוקרטיים
בלבנון שלאחר המלחמה ולחולל בה הפיכה באמצעות הפגנות רחוב מאורגנות. ממשלת סניורה שרדה את הפוּטש ולא נכנעה. נתבדו גם החששות שמא יהפוך נסראללה למנהיגו הכריזמטי החדש של הציבור הערבי הצעיר; קסמו האפל פג, דבריו המבולבלים חדלו להתסיס המונים, ומראהו - כמו של מטיף מודח, שאכזב את מאמיניו ועתה עליו מסור להם דו"ח על מעלליו. ותעיד על כך התרוצצותו בין אולפני הטלוויזיה השונים ודברי הפרשנות המלומדים שהוא משמיע על פרטי דו"ח וינוגרד: הוא חי בין דאגה לרייטינג לדאגה לעורו. אם כך נראה ניצחון אלוהי, איך נראית תבוסה אלוהית?
הקושי הערבי להודות בתבוסה אינו מוגבל למלחמת לבנון השנייה או לחיזבאללה; הוא מאפיין חברות הנוטות להתעלם ממציאות לא-נוחה ולגלגל אחריות למחדליהן על האחרים. ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, עדיין לא נמצאו מובילי דעת קהל במצרים ובסוריה שיודו בתבוסתם ובאחריות לה. אך גם כאן הדברים משתנים בהדרגה: תחת לחצה של התקשורת הערבית העצמאית והביקורתית, החל חשבון הנפש ביחס למלחמת לבנון השנייה גם בצד הערבי, כשהנכונות הישראלית לחקירה והלקאה עצמית משמשת לה מופת של תיקון ושיקום. אפילו נסארללה נאלץ להודות בפומבי בעליונותה של הפקת הלקחים הישראלית - בלי ליישם אותה, חלילה, כלפי עצמו וארגונו. המזרח התיכון עוד לא באמת חדש, אבל קורים בו דברים חדשים.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|