תודה לכל מגיני בחרוף נפש. הצל"ש בדרך :-)
שוב שלום.
נו באמת, לא שאלתי שאלת הדיוט, ועכשיו אני ממקד: למישהו יש איזה ציטוט שוה, צילום מספר, צילום סטילס וכדומה, של תפיסת החרמון ב-12 ביוני 67? אולי מישהו מכיר את אחד מחיילי גד' 13 שטסו לשם?
הסיפור בקצרה:
הלחימה בחזית הסורית, שאכן התנהלה יומיים (ב-9 ביוני למשל היו קרבות תל-פאחר ותל עזאזיאת) על פי הגירסה המוכרת, לא הסתיימה ב-10 ביוני אחה"צ, אלא נמשכה עוד יממה לערך: ביום ראשון היו עוד קרבות באיזור צומת בוטמיה, בדרום הרמה (איזור אל חמה) והמשך טיהור הרמה (שזה, כמו שאתם מבינים, לא אומר הבערת קטורת או אוורור, אלא ירי בחיילי האוייב שעוד נשארו בשטח).
ב-12 ביוני ביקרו הקודקודים משר הביטחון דיין ומטה במפקדת אוג' 36 של אלוף אלעד פלד, ובין השאר העלו בפניו עוד כמה צרכים ומשימות שלא בוצעו ושהיה בהן צורך: יובל נאמן, עוזרו של שר הביטחון דיין, אמר שצריך להשתלט על סכר המוקבה, שדרכו שלטו הסורים במי הירמוך. נשלחו שני קומנדקרים ותפסו אותו בלי קרב.
מוטי הוד ביקש את החרמון, בטענה שצריך להציב עליו תצפית על דמשק. ברבות השנים הודה (אפשר לקרוא על זה בבטאון חיל האויר שיצא סמוך למותו) שמאז שהיה ילד בדגניה, הוא מאוד רצה לעלות לחרמון, ולכן המציא את התירוץ של תצפית לדמשק. אין לדעת אם הוידוי הזה היה ברצינות, אבל אם כן, ישמחו בוודאי חיילי 8200 ולמד"ן לדעת שסתם הם יושבים שם 40 שנה :-)
ואכן, בצהרי אותו יום טסו לחרמון שני מסוקי סופר פרלון ועליהם כ-12 חיילים, שבהם גם אלוף פלד עצמו, הקמ"ן שלו, סא"ל דני אגמון, מג"ד 13 של גולני, אלוש נוי (שהיה גם גיבור פעולת קלקיליה וזכה על כך בעטור הגבורה, וגם מח"ט הצפונית בתעלה (בלוזה) במלחמת יום כיפור), ועוד כמה חיילים מגדוד 13. הסיבה לכוח הקטן היתה בעיית דלק של המסוקים, שהתקשו להעפיל אל ההר (גולני מעדיפים כנראה להעפיל ברגל).
בגלל טעות בהערכה, ואילוצים של אתר נחיתה, נחתו המסוקים בכתף החרמון במקום שנקרא מאוחר יותר "הישראלי", ולא בחרמון הסורי שנתפס רק כעבור 6 שנים וקצת במלחמת יום כיפור. אבל גם מהנקודה ההיא ראו את דמשק, וגם את חיפה. כמו בשיר מלכות החרמון (מאת יובב כץ. כן כן, ההוא מקול ישראל), השיר, אגב, מבלבל קצת, כי אפשר להבין ממנו ש"טיפסנו עם כל הרוחות" הוא תיאור של הסתערות או של קרב, וגם כל עניין ה"עם שחר הלילה נמלט, טובע העמק באור, דמשק באופק נבלעת". בקיצור, שיר גברי ביותר למבצע של כוסיות: הם לא הגיעו לשם בלילה בהליכה מתישה או בהסתערות מטורפת, אלא פשוט ירדו ממסוק.
אגב, גם ההשתלטות על מג'דל שמס אירעה, ככה, אחרי שהמלחמה נגמרה.
הסיפור משעשע מעוד בחינה, מעבר להיותו קוריוז על מספר הימים שארכה מלחמת ששת הימים: לקראת הפסקת האש היה חשש בישראל שההכרזה במועצת הביטחון על הפסקת אש פירושה הקפאת מצב, איסור על התקדמות וכל הכללים המוזרים האלה של הדיפלומטיה הבינלאומית, שלפיהם שניה אחרי ששני צדדים מתחרעים אחד על השני והורגים אלפים מחיילי האוייב, צריך להיות פתאום ג'נטלמן שיא. אשכול ודיין שאלו את המפקדים עד איזו שעה יוכלו להגיע וכו' וכו'.
אחרי המלחמה הסורים התלוננו שבאיזור קוניטרה יש התקדמות, ושהצנחנים של חט' 80 (דני מט) מתקדמים בחשאי לדמשק, ועוד כהנה וכהנה. אבל הם לא שמו לב לנוק אאוט, לקוץ בעין שישראל נעצה להם (בכל זאת, רואים משם את דמשק בברור במשקפת 8X30 עם עדשות מכוסות, לידיעת הקורא עמיר פרץ). והפעולה הממזרית, למרות שמעולם לא הוסתרה מדי, כבר לא מוכרת היום לציבור, פרט לציבור יודעי הח"ן בפורום הזה. חוץ מזה, יש גם כל מיני מאמרים באתרי בתי הספר התיכוניים למיניהם, שכותבים שהארוע המדובר התרחש ב-10 ביוני.
מכל מקום, אוייב הם כבר לא פגשו שם, ולמחרת, ב-13 ביוני, הגיעו יוהנסן ואולריך מהאו"ם (מדובר בשמות גנריים. אל תחפשו בספרי ההסטוריה), מצאו דגל ישראל מתנפנף על ההר, ומאז, הכל הסטוריה.
זהו, שתדעו שהיא נמשכה בכלל 8 ימים. אם כי, תלוי למה אתם קוראים מלחמה.
פליקס
|