כל לקחי מלחמת לבנון ה-II ב-54 שקלים וארבעים אגורות

אנחנו נהיה שם שוב, כדי לנצח עם מה שיש – רק אתם, חברי המטכ"ל והעומד בראשו, אל תסכימו לקבל פקודות חסרות תכלית שאינכם מאמינים בהם ותדאגו לתת לנו פקודות שאוכל להוביל איתם את החיילים שלי לקרב ולדעת שהם הולכים אחרי, גם בלי להסתכל לאחור!

שום דבר לא השתנה! מאות ואולי אלפי שעות מבוזבזות על ועדות ותחקירי מלחמת לבנון השנייה בניסיון למצוא את "ה" תשובה. וזה לא משנה בכלל אם מחפשים מי אשם? או איך לא ידענו? או כל שאלה אחרת, ויש עוד הרבה. אם תוציאו את הספרים המאובקים של מסקנות מלחמת יום הכיפורים או מלחמת של"ג הראשונה, תראו ששום דבר לא השתנה. הלקחים הם אותם לקחים: זאת היתה הפתעה, ידענו מה האויב מתכנן אבל הוא הצליח! הנ"ט פוגעים בטנקים! הימ"חים לא היו מוכנים וחיילים לא היו מאומנים...

כל זה לא חדש, כפי שהזכרתי, ואת אף אחד כנראה זה לא מעניין. אז למה צריך כל כך הרבה ועדות חקירה? מספיק להוציא מהכיס 54 ₪ וארבעים אגורות ולקנות את הספרון "חכמת המלחמה" שכתב המצביא הסיני סאן טסו, כל הלקחים הקשים, הכואבים והאמיתיים כתובים שם. ולא להאמין שזה נכתב לפני 2500 שנים.



אחד העקרונות החשובים בספר, שנעלמו כנראה מעיני מקבלי ההחלטות שלנו היום, הוא שתכלית הניצחון במלחמה היא השגת יעד מדיני, ואם אפשר להשיג יעד זה בלי עימות צבאי- עדיף. סאן טסו מדרג את העדיפויות להפעלת הצבא בהתאם (לא נגענו):

"הטוב ביותר במלחמה הוא למנוע ממנה לפרוץ כלל, שני בטיבו הוא סיכול האסטרטגיה של האויב, שלישי הוא לכרות בריתות נגדו, רביעי הוא להתעמת אתו בשדה הקרב, והגרוע ביותר הוא להטיל עליו מצור". ומוסיף סאן טסו "בשלוש דרכים מכניסה המנהיגות האזרחית אתאנשי הצבא לצרות :כאשר מנהיגות אזרחית, שאינה מבינה את המצב, פוקדת על הכוחותהמזויינים שלה להתקדם בזמן שאין הם אמורים לעשות כן, או כאשר היא פוקדת עליהם לסגתשעה שאין זה הזמן הראוי לנסיגה. זוהי קשירת ידי הלוחמים.כאשר המנהיגות האזרחית אינהמבינה בעיניינים צבאיים, אבל נוטלת חלק במימשל הפנימי של הצבא מבלבל הדבר את אנשיהצבא.כאשר המנהיגות האזרחית אינה מבינה בתחבולות צבאיות, אבל מחלקת פקודות לכוחותהלוחמים, גורם הדבר להססנות בקרב החיילים הלוחמים. כאשר הכוחות מבולבלים ומהססים, הם יובסו בידי יריביהם. זהו איבוד הניצחון באמצעות הטלת מבוכה אצל הלוחמים"



אם היינו יודעים מה אנו רוצים להשיג במלחמה הזו, ברמה המדינית – (ומטרות צבאיות של היחידות הלוחמות לא מעניינות לצורך הדיון) הכל היה נראה אחרת ואת זה אני יכול להבטיח – החיילים שלנו יודעים להלחם והם הטובים ביותר שיש. רוב הפעילות הצבעית שננקטה בלבנון היא נעדרת מטרה מדינית. ולזה יש השפעה ישירה על הלוחמים, מהלוחם בשטח ועד אלוף הפיקוד. ותסלחו לי, אבל לכבוש את בינת-ג'בל זה לא מטרה. אני מאד מקווה שמי ששלח לשם את החיילים לא חשב שכשהטנקים שלנו ייסעו ברחובות בינת ג'בל כל התושבים ישימו בחלון את דגל ישראל ותגמר המלחמה.



השלב הבא, איך משיגים את מטרת המלחמה, נגזרת למעשה מההבנה מה רוצים להשיג. כיוון שלא כל כך ידוע מה רצינו להשיג, לא אוכל לפרט כאן על דרכי פעולה מומלצות אך הספר עצמו מספק הרבה כאלה והרבה סימני שאלה על מה שכן נעשה ("האסטרטגיה הגרועה ביותר היא הטלת מצור על האויב" או "הזריזות היא תמצית ניהול המלחמה" או "במלחמה יהיה איפוא עיקר מבוקשך הנצחון, ולא מסעי מלחמה ממושכים" וכו')



נקודה חשובה ואולי החשבוה ביותר, היהירות. גישתו של סאן טסו, כפי שהוזכרה קודם, הינה גישה של עלות למול תועלת, ואף שנראית מובנת מאליה פעמים רבות אינה מיושמת הלכה למעשה. סאן טסו עמד על התופעה הזאת והזהיר ממה שהוא ראה כסיבתה - השאיפה של שליטים ושל מפקדים צבאיים לזכות בתהילה ולהחשב לגיבורים. סאן טסו קורא למפקדים הצבאיים "לפעול בצורה שאינה מביאה כל כבוד או תהילה" ולהקדיש זמן ומשאבים להתכוננות באמצעות איסוף מודיעין, למידת השטח והאויב, והכנת האנשים מבחינה פיזית ומנטלית כנדרש:

"אם אתה מכיר את האויב ומכיר את עצמך, אינך צריך לחשוש אפילו מהתוצאה של 100 קרבות. אם אתה מכיר את עצמך ולא את האויב, על כל קרב שתנצח תפסיד באחר. אם אינך מכיר לא את עצמך ולא את האויב, אתה תפסיד בכל הקרבות."

איפה אנחנו על הסקאלה הזו?, תגידו אתם...



אחרית דבר – הקרב הוא ממלכת אי הודאות! וקרב לא מנהלים בחדר שקט בלי אילוצי זמן, קרב מנהלים מהשטח ולכן כשנלחמים גם טועים, לצערנו. ולצערנו בכל מלחמה היו ויהיו גם פצועים והרוגים וכנראה שגם במלחמה הבאה. וכנראה שגם אז הימ"חים לא יהיו מוכנים, ויהיה חסר ציוד וכו' וכו'

אני יכול להבטיח רק דבר אחד, אנחנו נהיה שם שוב, כדי לנצח עם מה שיש – רק אתם, חברי המטכ"ל והעומד בראשו, אל תסכימו לקבל פקודות חסרות תכלית שאינכם מאמינים בהם ותדאגו לתת פקודות שאוכל להוביל איתם את החיילים שלי לקרב ולדעת שהם הולכים אחרי, גם בלי להסתכל לאחור.

גדוד מילואים בקבע