על מה אני קם בבוקר?בשביל קמתי היום וציחצחתי שינייםבבוקר?

המצב המשפחתי חרא,איןלי חיי חברה,אני מתגלה ככישלון אחרי שאני לא מצליח לפתור תרגיל וחצי במתמטיקה,איןלי מושג מה יהיה איתי בכלל מחר.

ופשוט אין לי אף אחד.אף אחד!! אין לי חברים,אני מנסה למצוא כאלה שאוכל לצאת איתם הערב אבל כנראה שזה פשוט לא יילך.
ובאופן כללי בגיל הזה כבר כל אחד מסתובב עם החבר'ה הקבועים שלו וזהו זה,אז איך אני אמור למצוא לי אנשים?

אני מאוד מאוד פסימי לגבי העתיד,לא יודע מה יהיה בצבא.עודמעט אני הולך למקד"צ,אז מה?

איזו ריקנות,מי בכלל יודע אם אני ייצא הערב לאנשהו?כשכולם יילכו למסיבות ולפארקים אני יישאר כנראה בבית ואראה טלוויזיה.אני מתחיל להרגיש ריקנות,החיים חולפים לי מול העיניים...אין לי מה לעשות חוץ ממשולש מחשב-טלוויזיה-מקרר.


בנתיים,המחשב הוא החבר הכי טוב שלי..הוא שומע ואני אשכרה מראה לו כל מה שיושב לי על הלב. אבל אם מגיעים למצב בו המחשב הוא החבר הכי טוב שלך אז זו ממש בעיה רצינית!

אני יודע שזה לא הפיתרון אבל אני הרבה פעמים פשוט יושב בחדר ופשוט שוקע בזה עמוק עמוק,במחשבות על כל הדברים האלה.

אני שוקל כנראה לשכור חדר איפשהו קרוב,אני מחפש מרחב ולהכיר חבר'ה חדשים.וגם בגלל העדר הפרטיות שיש לנו פה,בנוסף לזה שיש לי זוג הורים קצת פסיכים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

תשמע, ייעוץ פסיכולוגי יכול לעזור..

בנוסף, אני מציעה לך לנסות פחות להתעמק בדברים כאלו, אני יודעת שזה קשה ואי אפשר למנוע את זה, אבל כשאתה מוצא את עצמך מתעמק בזה יתר על המידה, בצורה הלא בריאה, תעצור את זה, תתאוורר..

דירה משלך נשמע טוב.. משנה מקום משנה מזל.. תכיר אנשים חדשים, ההורים שלך יפטרו מעוד פה להאכיל.. צוחקת, כמובן.


אל תחשוב פסימי! לא הצליח לך פעם אחת, יצליח בשנייה, בשלישית. לשקוע בריקנות ופסיביות ממש לא יתרום.



אז חשיבה חיובית, ויציאה מהבית אף פעם לא הזיקו

בהצלחה..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

שלחתי לך הודעה פרטית.

זו יותר בעיה, שהיחיד שיכול לפתור אותה הוא - כמה מפתיע - רק אתה.

ההצעה למקרים דומים של תחושות ריקנות היא בד"כ למצוא לעצמך תחביב. ואני מחזק בהחלט את הרעיון. תחביב יעזור לך להכיר אנשים חדשים, ולגרום לך סיבה לקום בבוקר.

אני אתן לך דוגמה - בעקבות התעניינות שלי בצילום - הכרתי את הפורום הכרתי עשרות אנשים מקסימים במפגשים, וכמובן - הייתה לי סיבה נוספת לקום בבוקר.

בקשר לתחושות הכישלון - זה נראה לי סתם תירוצים. נו באמת, גם לכלומניקים יש חברה. אין סיבה שגם לך לא תהיה, כי אני בטוח שאתה לא כזה. לך, פתח שיחה עם בנות, והכר ידידות ואלי גם בחירת ליבך, בעזרת השם.

תתקשר עוד היום לחבר הכי טוב שלך ושאל אותו מה הוא עושה היום. לך איתו. בטוח שתפגוש עוד מישהו חדש וחמד אם תלך למקום חדש.

הכל בידיים שלך

בהצלחה.

בברכה, נעם בריקמן

noam906@walla.co.il

אין לו חבר.

דווקא מאוד ניסיתי למצוא לצאת עם מישהו,הרמתי אפילו כמה טלפונים,אבל,כל אחד בעיסוקים ועם החברים שלו...
אז בגדול כן אין לי אף אחד.עם החבר הכי טוב שלי ניתקתי קשרים עקב הפיכתו לפסיכופת ברמות קריטיות.
אתה מבין?!
כולם התגבשו עם החבר'ה שלהם,אותי השאירו מאחור.איך אני יכול להתקדם מפה?(שאלה גם רטורית..)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

חברים בהים והולכים. גם אפילו אילו שניראה שישהרו תמיד. זה לא הדבר הכי חשוב בחיים. החיים בשל אצמם הם יותר חשובים. אני ממליץ לך לימצו את הדברים שאתה אוהב לעסות ונהנה מהם. יכול להיות שאתה תגלה דברים חדשים לעל אצמך שלא ידעתה. בסופו של דבר תילמד מה שאתה אוהב ומה שאתה נהנה לעסות. אחרי זה שתיהיה שלם עם אצמך אתה תוכל לימצו חברים ביתר קלות. בקשר לדירה לבד. אני לא יודע מה המצב הכלכלי שלך ובן כמה אתה אבל דירה עם שותפים עולה לפחות 2000 שח בחודש.

הרגשתי כמוך בכיתה י', היו לי כמה חברים פה ושם לא משו רציני, התחלתי לצאת.. הכרתי אנשים..
הכל התחיל מכך שהצטרפתי בסוף כיתת ט' לצופים.. עם חברה ששכנעה אותי אמרתי יאללה נזרום, הכרתי שם אולי 20 חברים, לא עם כולם אני שומרת על קשר תמידיי אבל עם הרוב..
משם זה התגלגל לחברים של החברים שלהם..
כשנהייתי חברה של חברי לשעבר אז פשוט הזנחתי את כולם, והם אמרו לי שזה לא יפה מצידי, כי כשנפרדנו אז חזרתי אליהם, ואיבדתי מלא.. וחזרתי למצב שהייתי בכיתה י'..
ועכשיו החזרתי את המצב לקדמותו.. היום למשל, יצאתיי עם ידיד שהייתי איתו במשלחת בארה"ב..
נפגשנו הוא בא עם איזה 10 חברים שלו, והרגשתי הכי לא קשורה אבל זרמתי, לא הלכתי הביתה..
דיברנו הכרנו, ואני מקווה שנשמור על קשר..
הכל תלוי רק בך.. תהיה יותר אמיץ.. תפתח את האופי שלך, תנסה לראות במה אתה מעניין ובמה לא..
תהיה בטוח בעצמך, ותראה שאנשים פשוט ימשכו אליך..
ולהכשל במתימטיקה זה לא פשע, עם קצת השקעה תוכל לפתור יותר ממה שאתה מצליח היום..
בכל אופן שיהיה לך בהצלחה :]

קורצרר תודה :]

ידידי היקר
דיי הפתעת אותי בייאוש שלך, בתור אחד ששיחק אותה והיה יצירתי ונעזר באחותו כדי לגלות איפה אנחנו במפגש ולהגיע אני משוכנע שתוכל להמשיך להיות יצירתי ולחשוב איך אתה פוגש חברים חדשים, עד כמה שאני זוכר אתה עדיין בתיכון לא? וזה אחלה מקום ליצור ולהכיר חברים חדשים ו/או לחדש קשרים ישנים וכיוון שאתם באותה מסגרת אתה לא לחוץ בזמן כל כך, אני יכול להגיד לך שבמפגש יצא לי להתרשם ממך שאתה בן שכיף לדבר איתו אז אל תשכח את זה

מעבר לזה תשתמש במחשב כדי להכיר חברים חדשים מהארץ וגם מהעולם אם זה על ידי תוכנות כמו מסנגר למיניהם או גם באתרים שמתעסקים בהכרויות של חברים וכו', הכי חשוב זה לא להכנס לפסימיות ולשקוע בכמה רע גורלך ולהרים ידיים כי אז בטוח לא תגיע לשום מקום, אני תמיד רואה ומדמם מצבים כאלה לכאילו אתה עם אוטו והתפנצר לך הגלגל או נחפרת בחול, מה תעשה אז תשב ותבכה על מר גורלך ועל איך זה קרה לך או שפשוט תנסה לפתור את הבעיה, במציאות הדברים לפעמים נראים פשוטים כמו להחליף גלגל רק צריך להסתכל עליהם בצורה פרקטית

בשנות העשרה רוב ההורים נראים קצת מוזרים אבל זה בדרך כלל עובר לנו עם הגיל

שיהיה לך בהצלחה וכל מה שעוד תרצה אני והשאר פה בכל דרך שתרצה
חג שמח
ארז

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

גם אני לא פעם בעבר הרגשתי בדיוק כמוך...

אבל הגעתי למסכנה שהכל בידיים שלי ושרק אני יחליט מה יהיה ומי יהיה בחיים שלי....
ככה שאתה שולט בהכל... אם אתה רוצה משהו לדבר איתו אשמח אם תכנס אליי לאיסי ותדבר איתי
327213 =] אשמח לדבר ולנסות לעזור

ואדים =]

אני מבקש סליחה מראש, אבל אני אהיה קצת בוטה.

באיזה סרט אתה? על מה אתה מתלונן? אם אתה רוצה שיכניסו אותך לפרופורציות רק תבקש

קודם כל, בהנחה שעכשיו חרא, אין חברים ואתה לא מוצא - מסגרות זה מקום מצוין להכיר חברים חדשים, והצבא הוא מקום מצוין לזה.
אני הכרתי בצבא הרבה חברים חדשים, עם חלקם אני עדיין בקשר, למרות ששנתיים בכלל לא הייתי בארץ מאז השחרור.

אני לא אגיד לך להיות אופטימי ושהכל יהיה בסדר, כי זה חרטא. קח אחריות ותעשה משהו בנידון.
הנה, יש לך פה ים אנשים נחמדים, אפשר להכיר גם פה חברים חדשים. כמה מהחברים הכי טובים שלי הכרתי בפרש.

תאמין לי, צריך רק לרצות ולהתאמץ קצת, לא יותר מדי. אתה חברותי, לא ראיתי שיש לך יותר מדי בעיות בטחון עצמי, קח יוזמה ותכיר אנשים.
מי שלא רוצה - זבש"ו.

אל תקח דברים קשה, כנס לפרופורציות.

מחזק.

ידידי היקר !

ליבי ליבי איתך. יש תקופות כאלו בחיים. וגם לי היה ויש כאלה תקופות.(הייתי שמח לפרט אך לא במסגרת זו/ניק זה)

תיכון אמור להיות אחלה תקופה בחיים למרות הקושי הגדול שבה, אבל מבחינה חברתית היא אמורה להיות תקופה נהדרת.
אם היית דתי הייתי מציע לך ללכת לפנימיה.

אני אמנם לא נהנה לחשוף מעצמי, אבל בגלל ההזדהות הגדולה, אני אספר קצת מהלך רוחי בכדי שאולי זה יעזור גם לך.

דבר ראשון: להגדיר מטרות. מטרות לחיים, אם קשה לך אז נשתדל לעזור לך. אני מתכוון מטרות במובן העמוק של הדבר, של מה אני אהיה בעתיד עם אני אהיה ומה אני אעשה. ואז כמובן לפעול על פי זה.

דבר שני: מציאת מסגרת חברתית כל שהיא, חובה. איך ? אוהב כדורגל/כדורסל..? לך שחק.
התנדבות לארגון חברתי מומלץ מומלץ בחום, במיוחד ארגונים שאתה חייב לבוא איתם במגע עם אנשים. אתה הולך מתנדב נותן הכל מעצמך לא סופר אף אחד ומרגיש ממש מסופק מעצמך.
לימודים, כן כן גם לימודים, קשה לך במסגרת חברתית גדולה, אפילו קח מורה, אולי נשמע מצחיק אבל העיקר שתדבר עם מישהו.

דבר שלישי: מציאת תמיכה, דבר לא קל בגיל האבוד הזה. אם הייתי בן המין השני אפילו הייתי מציע את עצמי, אבל אני לא, ולכן לא כ"כ אוכל לעזור בנושא. מילה טובה, חיבוק, ליטוף, התפרקות, זה הכל. אם אי אפשר ויזואלית אז וירטואלית למרות שזה קצת לא בריא.

דבר רביעי: אצלי ספציפית לעזור לאנשים עושה לי את זה. נתינה לאחר גורמת לאושר אולי גם אצלך.

דבר חמישי: כדאי לחפש עבודה, בשביל תחושת סיפוק "ושעשיתי משהו".
דבר שישי: זה בעצם משנה את הכל, זה הגישה, צריך גישה אופטימית צריך גישה עם הומור. חושב על משהו לא טוב, משהו מרגיז אותך ? פשוט תסתכל על זה באופן אחר באופן קצת הומוריסטי אם אפשר ציניות תכנס כאן נהדר.

דבר שביעי: תעשיר את הידע שלך בתחום שלך, ע"מ שתקבל גישות שונות כיווני חשיבה וידע כמובן..

לגבי המשפחה...אתה יכול לנסות להתחבר בכיוונים אחרים, כגון לאחותך ולאו דווקא להורים(אפשר גם רק לאחד מהם, בהמשך בעז"ה תתחבר לשניהם), זה חשוב. אם גם זה קשה לך..אז פשוט תהיה בשקט אל תגיב לכל ויכוח חבל על המאמץ.

לגבי הצבא..מתצרף להמלצת קודמי.

דבר תשיעי...סליחה על הקדיחה....(וזה עוד אחרי קיצוץ...)

דבר עשירי...אין לי מה להגיד חוץ מ...תחייך ! אם לא תחייך..אני אבוא בכוח להוציא ממך את החיוך הזה...ותקשיב למוזיקה ערבית..

אה כן ועוד דבר אחד("לא גומר הבחור הזה..אה")..לגבי המתמטיקה..אז עזוב פשוט תתמקד במקצועות אחרים..

לכל דבר שתזדקק, תוכל להעזר, כאן או באישי.

אתה בריא? יש לך משפחה? אתה קם כל בוקר לבית חם עם אוכל ומחשב?
תגיד תודה ותהיה שמח בחלקך.. אתם שם לב על מה אתה בוכה?
כל מה שציינת פה בר שינוי ואפילו דיי פשוט לשנות אותו.. תכניס קצת פרופרציה
לחיים שלך.. ותחשוב על כל התמונה הכללית? מה רע לך כל כך?
יש כאלה אנשים עם כאלה בעיות שלא נדע.. ואתה מרגיש שלך אין טעם לחיים?
אז במקום לרחם על עצמך.. קום קח את עצמך בידיים ותתחיל לשנות דברים שמפריעים לך..!

אין מה לעשות יש גם תקופות כאלה בחיים שהכל מרגיש חרא ונראה כאילו הכל מתמוטט לך
בין הידיים.. אבל זו לא סיבה מספקת להרגיש חוסר טעם לחיים.. תתחיל להעריך את הדברים
שכן יש לך.. ולשנות את מה שאין לך.. החבר הכי טוב שלך זה המחשב? תחשוב על זה יש
כאלה שגם מחשב אין להם.. יש לך בעיות עם ההורים? יש כאלה שאין להם הורים..
פשוט תלמד להעריך את הדברים שכן יש לך ולא לוותר על החיים שלך כל כך בקלות בגלל
איזה תרגיל מסריח במתמטיקה... =/


סליחה אם הייתי קצת בוטה <קצת הרבה> אבל הייתי בדיוק במצב שלך לפני שנה בערך..
ולאחרונה פשוט קרו כמה אירועים <לא משו רע..> שגרמו לי להבין כל כך הרבה דברים..
והכניסו את החיים שלי לפרופציות.. אולי התבגרתי אולי לא יודעת מה.. אבל מעיין שלב
בחיים שהתחלתי להעריך את הדברים הקטנים ביותר.. וכדאי מאוד שגם אתה תתחיל להעריך
בכל מקרה סליחה =/ לילה טוב.

תביא בנות תעשה על זה רעש ובלי בעיה ידחפו אליך החברים וככה מטפסים