נתונים חדשים שהתפרסמו החודש בירחון תעבורה והנדסה על מספרי ההרוגים בתאונות הדרכים ב 40 השנים האחרונות מחזקים את הטענה כי מניין ההרוגים בתקופת מלחמת יוה"כ וההתשה שלאחריה היה גבוה בהרבה מהמספרים הידועים לציבור. מסתבר שבשנת 1973 לבדה נהרגו מעל 700 איש בתאונות דרכים ומספר דומה נהרג ב 1974, קרי ב 50% יותר ממספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2006. לאור העובדה שבמדינה חיו רק 2.5 מיליון ישראלים ומעטים מהם היו בעלי רכב פרטי כלשהו (בטח בהשוואה לימינו), הרי שחלק ניכר מההרוגים הללו היו למעשה חיילי צה"ל בסדיר, קבע ומילואים שנהרגו בתאונות בדרכים הארוכות אל סיני וממנה. מדובר במאות הרוגים שככל הנראה לא נספרו במניין החללים במלחמה עצמה ובעיקר בתקופת ההתשה הארוכה. התאונות בימים ההם היו בד"כ קטלניות יותר ממספר סיבות - אמצעי בטיחות מודרניים (כמו חגורות, כריות אוויר, ABS, מוטות התהפכות, קסדות וכו') לא היו קיימים או שלא היה נהוג להשתמש בהם, מצב הכבישים היה בכי רע (בעיקר בסיני וברמה"ג שאחרי המלחמה), כמו כן פינוי פצועים מתאונה קשה באמצע כביש שומם בסיני היה סיפור ארוך ומפרך שהסיכוי לשרוד אותו היה נמוך יחסית. חיזוק לטענה הזו מתקבל מיתר הנתונים. מ 1979 והלאה ובעיקר מ 1982 (קרי הפינוי המסיבי של מרכז ומזרח סיני) נרשמה ירידה מסיבית במספר ההרוגים בתאונות הדרכים למספרים המוכרים היום, וזאת למרות הגידול המקביל באכלוסיה ובמספר כלי הרכב.

אתה מציע לספור את כל ההרוגים בתאונות מ ואל החזית כהרוגי המלחמה?
משהב"ט הוציא ספר הרוגי מלחמת יו"כ. האם אתה חושב שיש מקום להוסיף הרוגים אלו לספר?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

נפגעי תאונות דרכים בעת שירותם הם חללי צה"ל. מי בדיוק "לא נספר"? מקרים מיוחדים שנהרגו בתאונת דרכים בדרך לחיול או אחרי הזיכוי? אם המחקר בידיך וטענתך נכונה, נתוני 73-74 צריכים להיות גבוהים לארק ביחס ל- 2006 אלא גם ביחס ל- '72, 75 (כאשר היו הרבה פחות אנשים בקווים).
אגב, הסבר חליפי: תאונות דרכים בגלל נהגים לא מיומנים שהחליפו נהגים מקצועיים שגויסו.

טל

אז, כאשר התחבורה נעשתה בעזרת סוסים ושוורים, והאוכלוסיה בעיר הייתה כעשירית ממספרה היום, מתו יותר לונדונים מתאונות דרכים.

דוגמא: חייל צה"ל, שנהרג בפיגוע באוטובוס (אגד או דן) בתקופת האנתפאצ'ה - איך תספור אותו?
הנתונים לאו דווקא קשורים למלחמה באופן ספציפי. מעניין לדעת מה הקפיץ את הנתונים, ומה הנתונים ב67 (אז סיני הייתה לגמרי בתולית) לשם השוואה.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

הכבישים הארוכים מאוד בסיני שהיו די צרים ו" לא בטיחותיים " ובנוסף לכך העייפות של החילים

והקצינים שנסעו שעות ארוכות בנוף חד-גוני.כל אלה תרמו בודאי לריבוי תאונות קטלניות.

המ"פ שלי בתקופת מלחמת יום-הכיפורים סא"ל שוקה (יהושוע ) בר-און ז"ל נהרג בתאונת דרכים בסיני

ב24 לאוגוסט 1977. (כתבה עליו ראו בגיליון " שיריון " האחרון מס' 25 עמוד 22 .).

רס"ן שלום עין גיל (אנגל ) ז"ל נהרג ב6 לאוקטובר 1973 בתאונת דרכים.

הוא היה קצין בחטיבה 600 ונהרג בתאונה בדרכו לימ"ח האוגדה.

ולסיכום עצה אישית מנהג ותיק . אל תמהרו ! "החיפזון מהשטן ". .

היו ערנים מקסימום בנהיגה, ואם אתם עייפים עצרו לנוח או לנמנם 20 דקות במקום בטוח.

ואז לאחר שהמוח זכה למנוחה , הנהיגה תהייה בטוחה יותר.

עשו לכם חוק : דיבור בטלפון נייד רק באמצעות דיבורית ובקיצור נמרץ .

במידה והשיחה מתארכת והינה חשובה , עצרו בצד הדרך בצורה בטוחה ודברו.

העובדה שהעירנות יורדת בזמן שיחה בסלולארי בנהיגה הוכחה באופן מדעי בעבודה במחלקת העיניים

בה אני עובד.

חג שמח ונהיגה בטוחה וזהירה . בני

ב 1967 היו כ 400 ומשהו הרוגים... המספר עלה לכ 600 הרוגים בשנת 1970... משם לשיא של כל הזמנים של 750 הרוגים ב 1973, שוב כ 730 הרוגים ב 1974 ומשם התחיל לרדת משמעותית עד שהגיע לרמה של כ 450 בשנת 1982 שנשמרה עד אמצע שנות ה-90 עלתה ל 600 פלוס למשך שנתיים-שלש וחזרה שוב ל 450 בסוף שנות ה-90 עד הימים האלו. לדעתי הנתונים מצביעים בצורה די מובהקת על שני דברים - א. מפרוץ מלחמת יום הכיפורים ועד סוף שנת 1974 נהרגו להערכתי בדרכים המובילות אל ומסיני כ 400-300 חיילים בתאונות דרכים הקשורות ישירות או בעקיפין למאמץ המלחמתי של אותה השנה ושחלקם לפחות אינם נספרים במניין החללים הרשמי של המלחמה (כפי שחיילים שמתו ממחלות לא נספרו בו). ב. אחזקת סיני בכלל במשך 15 השנים שבין 1967 ו 1982 עלתה לנו בכ 1000 הרוגים בתאונות דרכים, מקצתם אזרחים (תושבי סיני ומטיילים) ורובם המכריע חיילים שבילו שעות ארוכות בכבישים האינסופיים. המלחמה התשיעית של ישראל אם תרצו.

לפיה כל רכב חום ינוע אך ורק בדרך עפר שלצד הכביש.
הוראה זו מולאה בקפדנות יען כי מי שנתפס עובר עליה הושלך מיידית לקלבוש.
[כך לפחות היה באוג' 252].

ראשית, חלילה תחשוב שאני מזלזל בתיזה שלך.
שנית, אני רוצה להעמיק בנושא, לכן תוכל לצרף או לערוך גרף עקומה של מספר ההרוגים בתאונות דרכים לאורך תקופה X שנים לפני 67 וX שנים אחרי 73. חזותית זה ימחיש יותר טוב את מימדי הקפיצה.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

יקח לי זמן לסרוק אבל אני די בטוח שהנתונים הללו זמינים באתרים כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשרד לבטחון הפנים, משרד הבריאות וכו'. תריץ חיפוש בגוגל או בשער הממשלה באינטרנט.

600 הרוגים ב- 70' (אוגדה בסיני+ חטיבה ברמה, רובן חיילי חובה ללא רכב פרטי)
750 הרוגים ב- 73', 74' (~4 אוגדות בקו במשך מספר חודשים, חציין אוגדות מילואים עם מספר כלי רכב פרטיים רב יחסית)

--> 150 הרוגים לכל היותר מהעלאה בסדר גודל של סדר הכוחות בקו
--> אולי עשרות הרוגים בשנה לכל היותר בפרישה "רגילה"- לא "מאות לשנה".
ובכל מיקרה, הרוגים אלו כבר נספרו כהרוגי צה"ל במלחמות שאירעו באותה עת.

לאור הירידה בתאונות דרכים צבא- טוב שלפחות מלחמה אחת צה"ל ניצח באופן מובהק בשנים האחרונות..

מאיפה המידע שההרוגים אכן נספרו במניין חללי המלחמה? ולעניינו, במקרה "הטוב" מדובר בתוספת של 300 הרוגי תאונות דרכים "נטו", מאחר ותנועת אזרחים בסיני וברמה"ג כמעט ונפסקה במהלך התקופה הזו ולכן "התוספת" היא כולה או כמעט כולה בחיילים. גם ההנחה שלך על 1970 וההשוואה בינה ובין 1973 היא שגויה מאחר ובמהלך מלחמת ההתשה הייתה בשתי החזיתות נוכחות נכבדה של כוחות מילואים שאינך טורח לציין במניין הכוחות. לכן גם שם "תוספת" ההרוגים בהשוואה לשנים שקדמו למלחמת ששת הימים נובעת רובה ככולה מחיילים שנספו בתאונות דרכים.

איני מומחה להנצחה, אך אני מניח ששיוך נופלים למערכה מתבצע לפי תאריך (איזו דרך אחרת קיימת?).
באתר יזכור מופיעים נופלים רבים המצוין במפורש כי נפגעו בתאונות דרכים- למשל
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=0&i=1&pab=95841&nab=92019&pdt=95924&ndt=95930
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...95948&ndt=95949
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...95968&ndt=95971

בהתשה אכן היו כוחות מילואים רבים- אך לא מספר אוגדות בו זמנית..

בני, שוקה היה מ"פ באיזה גדוד של חטיבה? כנ"ל לגבי שלום אנג'ל? דרך אגב שנת 1977 הייתה לא טובה למפקדי צה"ל מבחינת תאונות דרכים... אל"מ עמיר יפה ז"ל וסא"ל יוסי יפה ז"ל גיבורי מלחמת יום הכיפורים נהרגו שניהם בתאונות דרכים בסיני בהפרש של מספר ימים זה מזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי benihartmann העובדה שהעירנות יורדת בזמן שיחה בסלולארי בנהיגה הוכחה באופן מדעי בעבודה במחלקת העיניים בה אני עובד.

אסף הרופא, נכון? נדמה לי שאשתי עובדת אתך (דר' שטרית).
חג שמח!

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

חברים,

זה זמן מה אני עוקב בעיון אחרי הנסיון להתחקות אחרי המספר האמיתי של חללי מלחמת יום כיפור.היתלות בתאונות דרכים "המוסיפה" עו כמה מאות הרוגים למאזן הכללי של הרוגי מלחמת יום כיפור\ הינה התבססות על אפיזדות שוליות המגדילות את מספר הרוגי המלחמה במאות בודדות , בלבד...

חבל שאף לא אחד מכם לא לוקח בחשבון את המספר העצום, לדעתי,של המסתובבים בקרבנו - אלה הקרויים בפינו ,המתים החיים...המתים החיים שחלקם מוגדרים גם בשם נכי צה"ל ( "המאושרים" מבין המתים החיים ) וחלקם לא מוגדרים, כלל.

יום טוב, ורוד ומאושר. מיכאל.

שוקה (יהושוע ) בר-און ז"ל בעל עיטור המופת , היה מ"פ ח' ( פלוגה ח' "חרדון " ) בגדוד

409 שבחטיבה 600 במלחמת 1973.אינני יודע מה היה תפקידם של שוקה ז"ל ושלום עין -גיל ז"ל

בעת שנהרגו בתאונות.אך אין ספק שצ.ה.ל. איבד קציני שיריון מעולים. שוקה היה בנו של תא"ל אורי

בר-און ז"ל , המח"ט הראשון של חטיבה 401.

אכן , אנוכי עובד באסף הרופא מזה 28 שנים.

סעו בזהירות !

חג שמח ! בני הרטמן.

נהרג יחד עם קצין החמוש של הגדוד ליד קסטינה ביום שבת 6.10.1973 בעת שנסעו לימ"ח 143 בשדה תימן

ד.א. שלום עין גיל מקיבוץ רמת הכובש היה המ"פ היחיד בצה"ל שפיקד על פלוגת פטונים A3 עם תותחי 105 ומנועי דיזל במלחמת ששת הימים בגדוד 46 חטיבה 401 שהייתה עדיין חטיבת מילואים שעליה פיקד אביו של שוקה בראון ז"ל אורי בראון , כל יתר הטנקים בששת הימים היו מונעים עם מנועי בנזין..