בימים אלו של מתיחות מחודשת בין בריטניה ואירן במפרץ הפרסי, מציינים בבריטניה וארגנטינה 25 שנה למלחמת פולקלנד. ב2 באפריל 1982 פלשו כוחות ארגנטינאים והשתלטו על קבוצת האיים הבריטית בדרום האוקינוס האטלנטי. לאחר תקופת התארגנות קצרה, שלחה בריטניה כוח משימה אשר חזר והשתלט על האיים.

מצגת פלאש מעניינת באתר הגרדיאן, עם אוסף ראיונות של פוליטיקאים, לוחמים ותושבי האיים:
http://www.guardian.co.uk/falklands25years

אוסף מאמרים, צמונות וסרטונים באתר הטלגרף :
http://www.telegraph.co.uk/news/mai...t/falklands.xml

קצת תמונות

הטבעתה של הגרנל בלגרנו ע"י הצוללת HMS Conqueror :



הכותרת המפורסמת ב Sun ביום למחרת :



צמד סקייהוקים ארגנטינאים תוקפים את כוח המשימה הבריטי :



HMS Sheffield עולה באש לאחר פגיעת אקסוסט ב 4 במאי :



נושאת המטוסים HMS Hermes חוזרת הביתה לאחר סיום המלחמה :

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

שימו לב לסגנון הכתיבה בעיתון הבריטי - החבר'ה מתייחסים למלחמה כמו למשחק כדורגל (מכנים את כוח המשימה הבריטי Our Lads ואת הארגנטינאים Argies).

מעניין אם בימינו עימות מוגבל במפרץ הפרסי יקבל התייחסות דומה בעיתונות הבריטית.

שהוא, סליחה של הביטוי, האמא של הצהובונים. גם היום הוא ישתמש באותה שפה.
זה, למשל, העמוד הראשון של העיתון בשנת 2003 :

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

אני מאמין שהתייחסות כזאת באה משום ששם המדינה לא במצב מלחמתי כל הזמן, ואין גיוס חובה והרבה מילואימניקים לדוגמא, מה שמקרב את הצבא לעם הרבה יותר, הצבא זה גוף יחסית מרוחק שם מהעם, לא גורף הרבה התעניינות.

יש ספר שהופיע בעברית בשם "אקסוסט", מותחן בינוני על מזימות במלחמת פוקלנד אבל יש בו תיאור יפה של התקיפות האויריות הארגנטיניות על הצי הבריטי ועל הלך הרוח של הטייסים. המשימות האלו היו משימות בסיכון רב מאוד, כמעט משימות התאבדות.

הוא כמובן "לא פיקניק" שיצא בהוצאת משרד הביטחון וככל הנראה הופץ בצה"ל מתישהו (יש בו הקדמה המיועדת למפקדים).

הספר מתאר בפירוט את הקשיים העצומים של הלחימה במזג האוויר הזוועתי של האיים הללו. אחד הספרים הקרובים ביותר לתיאור אמין של המציאות בלחימה יום אחר יום (אין בו קטעים הירואיים-דרמטיים, כך שאינו מיועד למי שמחפש את זה). המחבר (גיליאן תומפסון שמו אם אני זוכר נכון) היה ממפקדי השטח הבכירים במערכה, והוא כותב לא מעט כנגד ביקורות שהוטחו בפיקוד במהלך ולאחר המלחמה עקב איטיות, לכאורה, הלחימה וההתקדמות.

.

מסתתרים בספריית המרפ"ד. הוא אכן הופץ למפקדים ובסיומי קורס פו"ם.
תומפסון נודע לתהילה גם בגלל שהוא לא אהב את המלחמה מלכתחילה, ובסיומה עשה מה שהבטיח למטהו:
I'll win their damn war for them and then i'll quit.
(מצוטט מהזיכרון, מקווה שאני לא טועה בשום פרט).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לא אהב את הדרך שבה התנהלה/תוכננה המלחמה?

יש שטענו/טוענים שהמלחמה הייתה לא מעט דרך של הממשל הלא פופולארי של ת'אצר לזכות בנקודות. העובדה שגם פוקלנד וגם של"ג ארעו בזמן קרוב, היא פתח להשוואות מעניינות במישור הפוליטי-צבאי.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h יש שטענו/טוענים שהמלחמה הייתה לא מעט דרך של הממשל הלא פופולארי של ת'אצר לזכות בנקודות. העובדה שגם פוקלנד וגם של"ג ארעו בזמן קרוב, היא פתח להשוואות מעניינות במישור הפוליטי-צבאי.

לא יודע לגבי תאצ'ר, אבל ללא כל ספק המלחמה נועדה לסייע לממשלה בארגנטינה. אני זוכר, כילד, איך המשטר הצבאי השנוא הצליח להפיח רוח פטריוטית במדינה כולה. אני מתאר לעצמי שלו היתה המלחמה מסתיימת בניצחון, המשטר היה שורד שם מעבר ל-1985.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מהנסיון שלי, לפני 4 שנים "לא פיקניק" ניתן כמשימת קריאה בבה"ד 1.
כנראה שכבר אז לא היו מספיק עותקים וחלק מהצוערים קיבלו את "פלוגה ד'" של מוטה גור במקום...

מאחר והספר מונח לידי:
ההקדמה נכתבה ע"י האלוף (כיום במיל) דורון אלמוג, שמדגישה את יכולותיהם ומעלותיהם של החיילים והפיקוד הבריטי במלחמה ובכלל.

את הספר כתב בריגדיר ג'וליאן תומפסון, מח"ט חט' קומנדו 3 של חיל הנחתים הבריטי. תומפסון מתאר גם צדדים פחות סקסיים ממה שרבים מחפשים בספר מלחמה: לוגיסטיקה, פיקוד, שליטה בכוח, ועוד.

אומרים שהדבר הראשון שלוחם שלא היה במלחמה רוצה הוא להגיע אליו, והדבר האחרון שלוחם שהיה במלחמה רוצה הוא לחזור לעוד אחת. אני חושב שהספר אולי לגרום לחייל צעיר לשקול פעמיים את הגישה הזו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כשטיילתי בארגנטינה לפני כשנה, ביקרתי ברוסאריו.
באיזור הנמל הישן ישנה אנדרטה לזכר חללי הצבא הארגנטינאי שנפלו במלחמה ההיא.
הארגנטינאים קוראים לאי פוקלנד- Islas Mavinas , והנה מספר תמונות:

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

בימים אלו של מתיחות במפרץ הפרסי בריטניה מוצאת לנכון להביע עמדה מאוזנת של "צער על הקורבנות משני הצדדים" ב- 82'. אני מניח שזה מרמז על מידת הלוחמנות שלה בנושא החטופים באיראן..

שרידי מטוס נשר ישראלי לשעבר שהופל בפולקלנד:
http://www.airliners.net/open.file/0229326/L/

אפשר לראות מטוסים ארגנטינאים נוספים שהופלו שם:
http://www.airliners.net/search/pho...DESC&nr_pages=4

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"