בהרבה מקורות מצאתי איזכור לגדודי נח"ל שהיו קיימים בצה"ל טרם הקמת חטיבת הנח"ל.

האם אלו היו גדודי חי"ר רגילים? לאיזו מסגרת היו כפופים בהעדר חטיבת נח"ל (גדודים פיקודיים?)? האם גדוד 50 היה גדוד שכזה (למעט כפיפותו לחטיבת הצנחנים) או שאין שום קשר בינו לבין גדודי הנח"ל האחרים? מה היה מסלול השירות בגדוד?

תודה מראש לכל העונים.

http://www.gal-ed.co.il/nachal/show...p?levelId=45097

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97...7%97% 22%D7%9C

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%22%D7%9C

בנוסף, יש לי את הכרך על חטיבת הנח"ל מתוך "צה"ל בחילו". הבעייה היא שהוא בבית ואני לא...
תהיה לי גישה אליו רק מחר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

לאורך השנים היו בצהל מספר סוגים של גדודי נחל.

גדודי התנחלויות -כשמם כן הם.כל גדוד איגד מספר התנחלויות, שנחשבו כל אחת כפלוגה בתקופו תרגיעה והבנים שבהן אוגדו למחלקות בתקופות חירום כאשר כל גדוד כלל כשתי פלוגות מילואים להשלמה. בקבוצה זו יש למנות את 903, 904 ודוני שגם את 905.

גדוד בית ספר למכים 906. גם זה גדוד ותיק (משנות ה 60 דומני). חלק מחילי הנחל שהוקצו לפיקוד עבורו בו מחזורים של 3 חודשים הכשרהכמפקדי כיתות.

לאחר מלחמת יום הכיפורים (ב 75 דומני) הוקמו 2 גדודי נחל האחד 931 הוקצה לפיקוד צפון ותפס באורך קבוע את הקו שבין מלכיה למטולה והשני, 932 הוקצה לפיקוד מרכז ותפס באופן קבוע את הקו הצפוני של בקעת הירדן (המפקדה ישבה במחנה גדי ליד הגיפטליק).

באוגוסט 82 לאחר שוך הקרבות בלבנון הוקמה חטיבת הנחל ומספרה נקבע ל 933. אם איני טועה אחד הגדודים (931) שוייך אליה מלכתכילה.

היה גם גדוד 908 בט"ר הנח"ל שהוצב תחילה בבקעת הירדן ככל הנראה כחלק מחטיבה 9100 אך בבוקר ה 16 לחודש נשלח אל אבו-זניימה במרש"ל כדי להחליף את גדוד 890 שהיה מיועד לתגבור אוגדה 162 לטובת פריצת ציר טרטור ואת גדוד 450 בית הספר למכ"ים שהיה מיועד לתגבור אוגדה 440 לטובת אור-ירוק. כזכור פלוגת בנ"ישים של גדוד 904 איישה את שלשת המעוזים הדרומיים בתעלה והלכה כמעט כולה לשבי המצרי.

טעות נפוצה בידך לגבי יחידת נח"ל 908 במלחמת יום הכיפורים. בספטמבר 2009 יצא לאור מחקר מקיף על היחידה באותם ימים, מאיר אמיתי, טירונים-לוחמים יחידות נח"ל 908 במלחמת יום הכיפורים. במחקר תמצא את פריסת יחידות 908 במלחמה ובהם, שני גדודי חי"ר שהוקמו (כוח נפתול על שמו של מפקד 908, סא"ל נפתלי [נפתול] שגיא ו-9400), פלוגת חי"ר ופלגת נ"ט. הלוחמים היו טירונים במסלול חי"ר, בני גרעינים והסדרניקים ובהם האלוף לימים גרשון הכהן ומח"ט הנח"ל לימים שמאי רן; על הקמת גדוד 9200 וששרתו בו כמפקדים אנשי סגל הדרכה בלבד ועוד.

זוהי דוגמא, כיצד יוזמה ולחץ בלתי פוסק של מפקד יחידה על רמות ממונות גרם בסופו של דבר לניצול מיטבי של טירונים - כלוחמים, ולא הסתפקות במשימות קלאסיות, עבודה בימ"חים ושמירות בקו השני והשלישי. כך למשל, קבוצה של טירונים-לוחמים צלחה את תעלת סואץ עם כוח ממפח"ט דני מט, אחרים טסו במסוקי חילוץ ככוח אבטחה (משימה עבורה הוקמה לאחר המלחמה יחידה 669!), ושלוש פלוגות נחתו בשני מסוקי יסעור ובקרנף הראשון בשדה התעופה פאיד והיו הכוח העיקרי שטיהר אותו ואת החיץ החקלאי שסביבו ורק ברגע האחרון בוטלה הטלתם לקרב הקשה בעיר סואץ. חובש בכוח נפתול, סמל יחזקאל (חזי) אושינסקי, שהיה פטור משירות קרבי התנדב לטוס במסוק יסעור שהמריא לחלץ נפגעים בקרב בעיר סואץ ונפל יחד עם חבריו לטיסה, לאחר שכוח מצרי פגע במסוקם והוא התרסק ב-24 באוקטובר 1973

הערה לגבי תא"ל שמאי רן. השר (רא"ל במיל')משה (בוגי) יעלון בספרו "דרך ארוכה קצרה" כתב כי: "בהגיעי למקום האירוע פגשתי את מג"ד 202, שמאי רן (קסטנברג), אותו הכרתי מאז היותו חייל בגדוד 50 (הוא גם הקצין שהחליף אותי בפיקוד על סיירת הצנחנים)".‏ (עמוד 227). לא ברור לי מה עשה רן במלחמת יום הכיפורים, אבל ניכר כי הוא מגדוד 50 של הצנחנים (נח"ל כמובן).

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בפלוגת הנח"ל בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, בפיקוד סגן שלמה ארדינסט ובו-זמנית מפקד מוצב המזח, שרתו כלוחמים בני גרעינים והסדרניקים בפרק התע"ם שאמור היה להימשך ארבעה חודשים. הפלוגה נכנסה לקו, לשלושה מוצבים, בספטמר ולאחר חודשיים אמורה הייתה למרחב שלמה (מרש"ל) ולהשלים שם את שרותה. הלוחמים היו בוגרי אימון מתקדם בגדוד 50 ובשריון (כאנשי צוות בטנקי שוט). המפקדים הגיעו מיחידות נח"ל שונות, המ"פ, ארדינסט, למשל, מ-908. יחידת נח"ל 904 הייתה אחראית לקליטת הפלוגה ולאימון לפני הירידה לקו, שם הוכפפה בכל הקשור לפעילות המבצעית לגדוד השריון האחראי לגזרה.

הלוחמים במעוז פעלו באומץ וביעילות. עם זאת, ראוי לשים לב לעדות ארדינסט בוועדת אגרנט. הוא מספר שם שהחיילים לא נגעו בנשק תקופה ארוכה מאוד ורובם מראש הוכשרו כטנקיסטים ולא כאנשי חי״ר. כתוצאה מכך, למשל, היה להם חוסר ביטחון בשימוש בכלי הנשק הצוותיים, ודווקא אלו היו המרכזיים בהגנת המעוז.
מכך אפשר להסיק כמה דברים מעניינים. למשל, שלמעוזי קו בר לב נשלחו חיילי סדיר ומילואים שהיה ידוע שמיומנותם הקרבית ירודה. הדבר מצביע או על שאננות או על הנחה שלרמת החיילות של הלוחמים אין משמעות רבה במצב מלחמה היות והם יעזרו בטנקים, ארטילריה וחיל האוויר. ייתכן, אגב, שזו הייתה הנחה נכונה. מעוז המזח אכן החזיק מעמד תקופה ארוכה וזאת בזכות אותם טנקים שהגיעו אליו ובזכות מצבו הטופוגרפי הייחודי. גם אם היה מאויש באנשי סיירת מטכ״ל לא. יראה שהתוצאות היו שונות מהותית.
מכאן, שההחלטה למקם כוחות חי״ר באיכות בינונית במתחמים מבוצרים, ואפילו כשמדובר בקו הראשון, ולפנות כוחות איכותיים למשימות השהייה או התקפה המצריכות תימרון בשטח היא ככל הראה נכונה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס הלוחמים במעוז פעלו באומץ וביעילות. עם זאת, ראוי לשים לב לעדות ארדינסט בוועדת אגרנט. הוא מספר שם שהחיילים לא נגעו בנשק תקופה ארוכה מאוד ורובם מראש הוכשרו כטנקיסטים ולא כאנשי חי״ר. כתוצאה מכך, למשל, היה להם חוסר ביטחון בשימוש בכלי הנשק הצוותיים, ודווקא אלו היו המרכזיים בהגנת המעוז. מכך אפשר להסיק כמה דברים מעניינים. למשל, שלמעוזי קו בר לב נשלחו חיילי סדיר ומילואים שהיה ידוע שמיומנותם הקרבית ירודה. הדבר מצביע או על שאננות או על הנחה שלרמת החיילות של הלוחמים אין משמעות רבה במצב מלחמה היות והם יעזרו בטנקים, ארטילריה וחיל האוויר. ייתכן, אגב, שזו הייתה הנחה נכונה. מעוז המזח אכן החזיק מעמד תקופה ארוכה וזאת בזכות אותם טנקים שהגיעו אליו ובזכות מצבו הטופוגרפי הייחודי. גם אם היה מאויש באנשי סיירת מטכ״ל לא. יראה שהתוצאות היו שונות מהותית. מכאן, שההחלטה למקם כוחות חי״ר באיכות בינונית במתחמים מבוצרים, ואפילו כשמדובר בקו הראשון, ולפנות כוחות איכותיים למשימות השהייה או התקפה המצריכות תימרון בשטח היא ככל הראה נכונה.

שרתתי במוצבים בקיץ 71 אני כבוגר גדוד 50 לא לא הייתי מאומן מספיק בנשק המסייעה כגון 05 ו03 מאחר ואלה כלים שרק המסייעת מתאמנת עליהם ( בחי"ר). וזה הנשק הכי כבד שהיה במוצב
שרתו איתנו נחלאים שהיו כ"ל, הנדסה כולם כלוחמי חי"רבקיצור כל מי ששרת בנחל.
כבר אז שנתיים לפני המלחמה וחצי שנה אחרי ההתשה התייחסו למוצבים באל בשר תותחים והתראה בלבד.
חבל מאד שלא איפשרו לפנות את המוצבים עם פרוץ המלחמה.

אני חייב לומר שזה אפילו גרוע יותר מסוג חיילי המילואים שראיתי מאיישים מוצבים בגיזרות בט"ש בגבול ירדן, וגבול ירדן הוא לא גבול מלחמה, וודאי לא מול החזקה שבאויבות של ישראל!
ולאור התוצאות של פשיטות הקומנדו המצרי רק שנה-שנתיים קודם לכן, אני די מתפלא שלקחו סיכון כזה בהינתן שנגד פשיטת קומנדו צריך מענה מיידי יעיל מתוך המעוז.

בזמן שפשטו חוליות קומנדו לא הייתה הפסקת אש וזה היה בעיצומה של ההתשה, עד הפסקת האש שירתו במוצבים חיילי גולני וצנחנים לרוב, אני יודע שעל אחת הפשיטות התגבר ארווין לביא ועל אחד ממארבי הקומנדו שהיו במאי 70 נהרגו הרבה צנחנים, כנראה שהפסקת האש והשקט היחסי היו בעוכרי ישראל גם פה.

למרות שאכן את הקו איישו בעיקר יחידות חיר"מ כמו גולני, צנחנים (סדיר ומילואים), שקד וכדומה. ברור כי הקו נירגע אחרי הפסקת האש, אבל זה היה רחוק מלהיות גבול של שלום. ניתן להשוות זאת לגבול הצפון היום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אני חייב לומר שזה אפילו גרוע יותר מסוג חיילי המילואים שראיתי מאיישים מוצבים בגיזרות בט"ש בגבול ירדן, וגבול ירדן הוא לא גבול מלחמה, וודאי לא מול החזקה שבאויבות של ישראל! ולאור התוצאות של פשיטות הקומנדו המצרי רק שנה-שנתיים קודם לכן, אני די מתפלא שלקחו סיכון כזה בהינתן שנגד פשיטת קומנדו צריך מענה מיידי יעיל מתוך המעוז.

מה שאני כתבתי זה שחיילי הנח"ל שאיישו ב70/71 את מוצבי התעלה היו תערובת . כולם שרתו למעט אלה שהלכו להסבה לשיריון ( בוגרי גדוד 50 שהוסבו לשיריון).
ביום כיפור היו במוצבים החטיבה הירושלמית שלמיטב ידיעתי היו ממש בשר תותחים, ברמת חיילות נמוכה.

ביניהם המזח. מפקד הפלוגה היה שלמה אדרינסט ששהה פיזית במעוז המזח. החטיבה הירושלמית הייתה במצב גרוע יותר מבחינת כשירות כח האדם (ולעניין זה עדותו של מוטי אשכנזי מפקד בודפשט לועדת אגרנט קשה וביקורתית יותר מזו של אדרינסט). מה שאתה כותב מחזק את דבריו של אדרינסט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס ביניהם המזח. מפקד הפלוגה היה שלמה אדרינסט ששהה פיזית במעוז המזח. החטיבה הירושלמית הייתה במצב גרוע יותר מבחינת כשירות כח האדם (ולעניין זה עדותו של מוטי אשכנזי מפקד בודפשט לועדת אגרנט קשה וביקורתית יותר מזו של אדרינסט). מה שאתה כותב מחזק את דבריו של אדרינסט.

בתחילת מלחמת יום כיפור היינו בגזרה הצפונית של התעלה ובין השאר לחמנו לפתיחת כביש הפלסטיק שהוביל לבודפסט.
ראיתי איך חיילי החטיבה הירושלמית חוטפים וכאב הלב . אנשים מבוגרים ברובם ולא נראו בכושר . ( אני הייתי מילואימניק צעיר והזקנים ביננו היו בני 33).
דרך אגב בבודפסט היו חיילי הנח"ל באם אני זוכר נכון.

בבודפסט אכן היו חיילי נח"ל אך לא ב-6 לחודש, חיילי הנח"ל החליפו את החטיבה הירושלמית אחרי שהוסר הכיתור הראשון על המעוז.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי בנג'ו בבודפסט אכן היו חיילי נח"ל אך לא ב-6 לחודש, חיילי הנח"ל החליפו את החטיבה הירושלמית אחרי שהוסר הכיתור הראשון על המעוז.

אני השתתפתי בכניסה השנייה לבודפסט כאשר הירושלמים עלו על מארב קומדו מיצרי ושם ראיתי אותם ממש במצוקה קשה מאד.
את חיילי הנח"ל ראיתי בבודפשט אחרי זה . הגענו לביצוע סיור לילי לבדיקת אפשרות כיבוש המוצב המצרי.

בכל מקרה הנושא הוא שאיישו את הקו בתקופה ההיא חיילים ברמות שונות מילואים וסדיר.

אתה היית בשקד או בגדוד של יוסי יפה? אתה מתכוון בקרב השני לקרב שבו משה לוי ופלוגתו נלחמו?

פלוגה ב

כפי שכתבתי קודם לכן, מוטי אשכנזי העיד על בעיות קשות מאוד שהיו לו עם כח האדם של החטיבה הירושלמית: חיילים שלא הוכשרו ממש כלוחמים בסדיר אך לצורך המילואים הוגדרו ככאלה בלי התחלה של אימון מספק, העדר אימון מספיק בזמן שירות המילואים והעדר התייחסויות לשנויים שונים שעברו על חיילים אחרי שיחרורם (פיזיים, נפשיים, אישיים) אשר ביחד הפכו חלק מהחיילים ללא יעילים עד מזיקים במילואים. תחלופה גדולה של חיילים ומפקדים כך שלא הייתה הכרות טובה בין כלל המפקדים ובין כלל החיילים (ובין אלו ובין עצמם). התוצאה הייתה שרק על מיעוט מהחיילים היו יכל לסמוך באמת בזמן הקרב והיה עומס גדול על המפקדים ואותם לוחמים שכן היו מתאימים. חלק מהאחרים בעיקר זרעו דמורליזציה.
לדברי אשכנזי, מחלק מהחיילים האלו אפשר אולי היה לעשות חיילים טובים במילואים אך לכך היה דרוש אימון ברמה שלא ניתן היה לתת. לדבריו ההתייחסות לחיילים הייתה כאל גופים שממלאים תקן, בלי כל חשיבות לשאלה אם הם מסוגלים לבצע את תפקידם.
והאמת? אני לא בטוח שהמצב הזה היה יחודי לגדוד זה של החטיבה הירושלמית אז, או נבדל יתר על המידה מהקורה בגדודי חי"ר וחרמ"ש מהשורה היום. חלק מפלוגות המילואים שנתקלתי בהם בתחלופות בט"ש מרמזים לי שלא הרבה השתנה. לפני כך וכך שנים אירעה חדירת מחבלים באיזור ים המלח שהסתיימה בצוות בט"שית שנהרג וציוד שנלקח שלל. החיילים לא תפקדו כלל וככל הניראה (לדברי אחד הגששים מאותה גיזרה) הגשש נהרג בכלל כתוצאה מפניקה של אחד החיילים האחרים. אחר כך התברר שאותם חיילים, או לפחות רובם, לא היו בעלי הכשרה לוחמת בסדיר וספק אם היו מסוגלים בכלל להפעיל את מקלעי המאג ביעילות.

ובמלחמת ששת הימים למשל ביצע כגדוד התקפה לא מוצלחת
על מוצב הסורים מעל תל קציר...במשך הזמן הסתבר לי שהיתה זאת בעצם התקפת הסחה

מה המקורות שלך למידע על כך שהפעולה של 908 במלחמת ששת הימים, נכשלה.
וכמ כןן, מה המקור לטענה שזו היתה פעולת הסחה?

תודה

גדוד נח"ל 908 – מחזור חורף 1967 – מלחמת ששת הימים בעמק הירדן

http://908nahal1967.wordpress.com/

חברים מהקיבוץ שהיו אז במחנה 80 השתתפו בניסיון הכושל מעל תל קציר
הם עלו ברגל חטפו הפגזה המג''ד נהרג וכל השאר שיפרו בריצה לאחור
שנים אחרי המלחמה קראתי בספר לא זוכר כרגע איזה על כיבוש רמה''ג
ובו הוזכרה ההתקפה הנ''ל כולל הרבה פרטים מדויקים ונאמר שם שזאת היתה התקפת הסחה

906 הוא גדוד ותיק ואף לחם במבצע קדש

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

שני הגדודים הם 931 ו-932 שהוקמו ב1976 כגדודי בט"ש והוחברו לנח"ל כאשר החטיבה הוקמה ב82.

מסלול הנח"ל שלפני 25-30 שנים היה מתוסבך כמעט כמו הרעיון שמאחרי חיל זה...
במהלך המסלול עבר החייל מגדוד לגדוד בכל כחצי שנה. כלל הגדודים היו כפופים לפיקוד הנח"ל אשר ישב ביפו ובראשו עמד תא"ל.
קשירת הקצוות בין חברי תנועות נוער מאזורים שונים בארץ הייתה נעשית בכתה י"א ע"י הקמת 'מסגרת' שהפכה בהמשך לגרעין. בטרם גיוס שהו הגרעינים בקיבוצים כשל"ת קצר [גיוסי קיץ, מחזורים זוגיים] או ארוך [גיוסי חורף, מחזורים לא זוגיים]. הבנים היו מגוייסים ראשונים לגדוד הטירונים של הנח"ל ששלט גם במחנה 80 ובמחנה דותן. הבנות היו מצטרפות כעבור כ3 חודשים לטירונות בנות באותו הגדוד.
בתום טירונות 05 בעת 'חילוף המחזורים' היו הבנים והבנות מועברים יחדיו לגדודי ההאחזויות שצוינו באשכול [למיטב זכרוני היה גם גדוד רביעי בחלק מן הזמן]. כעבור חצי שנה היו הבנות הופכות לחיילות במדים בקיבוץ כלשהו = מחלקת משק והבנים היו עוברים יחדיו לאחד מגדודי הבט"ש. בתחילה היו קיימים שני הגדודים שצוינו ושמוכרים כיום ובמהלך של"ג נוצר הגדוד השלישי. שלושה חודשי אימון ושלושה חודשי קו [איזה לוקסוס, הא?] והבנים היו עוברים יחדיו לגדוד 50 שישב בבית סחור והיה חלק משובח מחטיבת הצנחנים. פסולי הצניחה היו עוברים לגדוד בית הספר למכ"ים שישב בצפון [ושלט גם בחוות השומר]. הבנות בשלב זה היו מגיעות לקיבוץ היעד והופכות לשל"תניקיות. בתום חצי שנת גדוד חמישים היו הבנים מצטרפים לבנות לחצי שנת של"ת בקיבוץ. בתקופת של"ת זו היו הבנים כפופים תאורטית לגדודי החטיבה.
בתום ה-של"ת היו הבנות משתחררות והבנים עוברים לגדוד החטיבה השלישי לחצי שנה נוספת ולאחריה שוב חצי שנת של"ת.
אז מה היה לנו: גדוד בט"ר עצום ורב, 3-4 גדודי האחזות, גדוד אחד 'מושאל' לצנחנים, גדוד בביסלמ"כ ו3 גדודי חטיבה. בסה"כ היה הנח"ל של שנות השבעים והשמונים ספק חילי החי"ר הגדול למילואים. לגבי מיצוי השירות עצמו? נתון לויכוח...

http://mazi.idf.il/6820-10562-HE/IGF.aspx

http://www.archives.mod.gov.il/page...l/Nahal_pic.asp

בין היתר תמונות של חיילים בהמתנה בעמק הירדן, חוליות נ"ט בבקעת הירדן, חוליות מוסקות נגד קומנדו בפאיד ועוד. חבל רק שהעלו תמונות כל כך מיוחדות בכזו רזולוציה עלובה