כשהתחלתי את מאבקי בהחלטת ההנהלה המורחבת של עמותת יד לשריון שאני חבר בה בנושא הקמת " אתר גבורה" לגיבורי השריון הבנתי שנקלעתי למשימה בלתי אפשרית.

כוונתו הטהורה ללא מרכאות כפולות של תא"ל אביגדור קהלני שהוא יו"ר ועדת ההנצחה בעמותה אכן נגעה לליבי , אני משוכנע שלקהלני היו כוונות טובות ושאיפתו הייתה להנציח את גיבורי השריון , החיל שהכריע מלחמות רבות והציל את המדינה בקרבות יום הכיפורים.
במהלך הדיון בההנהלה המורחבת של העמותה העלו מספר חברים ספקות לגבי אותם מפקדים עזי רוח אשר במהלך שרותם עברו הסבה לשיריון ובאם יש הצדקה להכליל אותם : בחדר הגבורה" כמו מוני ניצני מג"ד 79 שזכה לאות הגבורה במבצע קדש ובאות המופת במלחמת יום הכיפורים שחברים מסוימים בהנהלה סברו שהיות והאות ניתן לו כצנחן הוא אינו ראוי ליות מוצג בחדר הגבורה .

האמת היא שלאחר שמיעת דבריהם של החברים שחלק בלתי מבוטל מהם קיבל "אותות חארטה" שמחתי על כך שהבאתי לישיבת ההנהלה " שקיות הקאה" .
בתגובה כתבתי לתא"ל קהלני שאיש לא יקח ממנו את מה שתרם לביטחון עם ישראל, שהאותות שאותם הוא קיבל בעקבות מלחמתו כמ"פ ב'גדוד 79 בג'יראדי במלחמת ששת הימים ואות הגבורה שהוא קיבל על חלקו בבלימת האויב במלחמת יום הכיפוריפ כמג"ד 77 [ חטיבה] 7 בקרבות עמק הבכא ,הם אותות שניתנו לו בזכות / בהרבה זכות ולא בחסד,ולעומת זאת הקיפוח והעוולה שנעשו ליחידות מסויימות בצה"ל שמשקלן הסגולי בלחימה היה אדיר כמו למשל חטיבה 600 או גדוד סיור 87 שלא זכו לשום הוקרה ולעומת זאת יחידות שבקושי חיסלו חייל מצרי אחד זכו לתהילת עולם... בזכות יחסי ציבור וכ"ו....
קהלני בדרכו האצילית לוחם מהשורה הראשונה , לא נפוח ולא מתנשא כתב לי מכתב תשובה שבו הוא מציין את הדברים הבאים:
קראתי את המכתב שלך בעיון רב ואני מבין את כאבך ומסכים איתך שנעשו טעויות , אני חושב כמוך שיש מפקדים ויחידות שקופחו...
כל מילה נוספת מעבר למה שכתב קהלני מיותרת , מין הראוי היה שכל אחד מיפי הנפש שמגינים בחירוף על הגנרלים שזכו באותות מיותרת ומביישת אותם .
רצוי שהם יעשו " חושבים" לאחר שיקראו את המכתב ויתמודדו עם מצפונם ....
לו הייתי אחד מהגנרלים שקיבלו עיטור שברור לכל בר דעת שהם לא היו זכאים לו והייתי קורא את הדברים שנאמרו הייתי יושב בשקט ונותן לסערה לחלוף , אך במידה ומישהו מהם ינסה לערער או לנסות לסתור את מה שנכתב כאן ,אז כמי שחלק בלתי מבוטל מהחומר וההעדויות בנושא האותות נמצא בידו אני מבטיח להלחם בו עד חורמה..

איתך שהיתה הרבה פוליטיקה (לא במובן של ימין-שמאל, אלא פנים מערכתית) בכל עניין חלוקת העיטורים, גם כדי לחפות על תפקוד לא טוב של חלק מהגורמים וגם כביטוי לאמת הידועה - במקום שיש הרבה צל"שים סימן שהיה הרבה ברדק. אני לא מכיר את המלחמות מבפנים ואין לי קשר לעניין, אז רק נותר לי לאחל לך הצלחה ושהאמת האמתית תצא לאור.

ערב טוב

אליהו

שלום דני,
קשה להבין ממה שכתבת למי שאינו מצוי לפרטי הפרטים של מלחמות העבר למה אתה מתנגד לציון לוחמים ומפקדים שגילו גבורה בקרב.

שלום רב ל TREK40.

מתוך תגובתך אני למד שאינך בקיא בכל נושא מתן העיטורים ולכן אינך מבין על מה ולמה אני מנהל את המלחמה....
לידיעתך מתוך מחקר מאד יסודי שערכה קבוצה די גדולה של לוחמים שלחמו במלחמת יום הכיפורים התברר ולא מרכילות , שחלק ממקבלי העיטורים במלחמת יום הכיפורים בעיקר קצינים קיבלו את האותות לא בגלל שהם גילו גבורה,עוז או שלחימתם הייתה מופתית או חריגה אלא בגלל לובי " שירקס" ולחצים שהופעלו למרות שלחימתם לא היתה יוצאת דופן או חריגה ולעומת זאת חיילים ומפקדים אשר אכן עשו מעשה גבורה ומופת לא זכו לשום הוקרה ואפילו לא הוזמנו לועדות שחילקו את העיטורים.

במידה והיית עד לעדויות שנמצאות בידי אני בטוח ששערותיך היו סומרות וזאת בלשון המעטה ..
ישאל הקורא המצוי מה פתאום נזכרתי 33 שנה לאחר המלחמה לעורר " פילים מרבצם" ואת מי זה מעניין בימים הטרופים הללו בעיקר לאור התוצאות העגומות של המלחמה האחרונה , הסיבה היא שבהנהלת יד לשריון הוחלט להקים חדר גבורה אשר ינציח את " גיבורי השריון" למען יזכרו זאת הדורות הבאים ...
במידה ולא הייתה מתקבלת ההחלטה לא הייתי יוצא למאבק , ממשיך כמו יתר החברים לגחך ולחשוב שיהיה להם לבריאות בין כה רבים אינם זוכרים , את רבים יותר הנושא מעניין "כשלג דאשתקד" שמצפונם יציק על שקיבלו עיטורים שלא הגיעו להם ובא לציון גואל .
אך בעת שחלק ממקבלי העיטורים עושים כל מאמץ על מנת לפאר את גבורתם שלא הייתה ולא נבראה זה מתחיל לקומם.
על מנת להסיר ספק אני חוזר ומדגיש שאין מדובר בהכללות רבים ממקבלי העיטורים זכאים וראויים ומגיע להם כל הכבוד והיקר אך אלו שקיבלו עיטורים בחארטה פשוט מביישים אותם, וגורמים לזילות מוחלטת ולבוז מצד לוחמים הן מהעבר והן מהווה בכל נושא העיטורים !!!!!!!

אי- אפשר, בעצם אפשר אבל אין טעם לבכות על חלב שנשפך או על צל"ש שניתן שלא בצדק. מתוקף תפקידך אתה כן יכול לתקן עוולות, שמי שלא קיבל הכרה, יקבל עכשיו הכרה, ועל מה שהוחלט לפני שנים ע"י אנשים מחוץ לחיל השיריון - חבל על הדיבורים והעצבים.
לדוגמא, תקן אותי אם אני טועה, אנשי הצוות של צביקה ג' (כח צביקה) לא קיבלו הכרה על מעשייהם. אתה יכול.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

http://www.amuta600.org.il/iturim.asp
ביניהם אפילו עיטור גבורה אחד.
מנגד, מוסכם שבמקרה גדס"ר 87 או גדס"ר 582 - ההיסטוריה מעוותת.

אני מבקש מהחברים להכניס לרשימה הזאת גם את כח שמוליק ולהשתדל לא לשכוח אותו בפעם הבאה

התגובות של החברים בפורום מחממות את הלב, סוף סוף מתחילה לחדור לאנשים ההכרה על העוול הנורא שנעשה ליחידות רבות כמו חטיבה 600 גדס"ר 87 שמשקלו הסגולי בלחימה היה אדיר אך הוא נמחק מספרי ההיסטוריה גדס"ר 582 , פלוגת במבה מ162 כוח שמוליק צוות צביקה מכוח צביקה ........................[ למה כל הרבה נקודות שהמבין יבין ] ורבים וטובים אחרים שלא זכו להוקרה המגיעה להם עוול שזועק לשמים !!!!!!!!!!!

לוביסטים , מלחכי פינכה וכ"ו מנסים לנגח אותי שכל המאבק שלי נובע מתיסכול על כך שאני ושאר חברי אשר לא זכו בעיטורים , ברוב חוצפתם הם גם כותבים שבעצם העלהת הנושא אני פוגע בכבוד ההרוגים אשר אין להם הזדמנות להגיב - דמגוגיה לשמה .

תגובתו של RAMBULL על כך שהמילה צ'לשים מעוררת בחילה אומרת הכל כל מילה נוספת מיותרת!!!!!!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דני קריאף מנסים לנגח אותי שהמאבק נובע מתיסכול שאני וחברי לא זכינו בעיטורים

גם שחשבנו ששמענו וראינו דברי הבל ברמות מכובדות - תמיד נופתע מחדש

מיהו זה שזקוק לאות גבורה?
גיבור לא זקוק לאות גבורה, הוא גיבור
ציפור לא זקוקה לכנפי צניחה, היא ציפור

משהבנתי מה זה עיטור - זה מגעיל אותי
אם היו מציעים לי כזה דבר - הייתי בורח מהמעמד
קיבלתי את הבחילה מהעניין הזה באותו רגע ששמעתי שאיציק מרדכי "זכה" בעיטור

טראומה מסוג שמבשר על פוטנציאל צמיחה רוחנית...

לרשימה יש להוסיף שלושה שנשכחו - מוטי אשכנזי מפקד " בודפסט " המעוז היחיד שלא נכבש במלחמת יום הכיפורים אשר לחם ופיקד למופת ואלמלא החליט לחסל פרות קדושות ולהרגיז את צמרת הצבא ואת הדרג המדיני בעצם הקמת תנועת המחאה היה זכאי לפחות לאות העוז , יעקב טרוסטלר מפקד מילאנו שניהל את הקרב בתבונה אומץ לב ונחישות והציל את חיילי המעוז בשיקול הדעת שלו ותיקי וידאס הקשרית של בלוזה ילדה בת 19 שלאחר שכולם איבדו את הצפון והמכנסיים וקיבלו שיתוק ,החליטה על דעת עצמה על פינוי מילאנו מה שבדיעבד התברר כהחלטה שהצילה את אנשי המעוז .

אני לא בקיא בפרטים אבל מוני ניצני היה המג"ד שלי במלחמת יום הכיפורים.

מוני בעל עיטור הגבורה ממבצע סיני - בהיותו צנחן
ובעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים בהיותו מג"ד שריון (79)

האם מישהו חשב לקפח אותו ? מוזר כי בזמנו סייעתי שעותק מכתב עיטור הגבורה יגיע ל "יד לשריון"

למיטב ידיעתי היה המגד היחיד שחזה את המלחמה הקרבה ואף פעל בהתאם. הוציא את הגדוד כולו יומיים לפני המלחמה משטח הבסיס תחת רשתות הסוואה בהיותו משוכנע שהבסיס יופצץ (מה שקרה בפועל). פרטים נוספים בספר "פלוגה י' בסופה" וגם כאן
בסיפורו של גדוד 79 ביומיים הראשונים

הרבה מחיילי הגדוד חבים לו את חיוו

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

לעופר שלום רב.

מוני ניצני ידידי ממושב משמרת לשעבר, כיום מתגורר בקסריה קיבל את אות הגבורה במלחמת קדש ,וקיבל את אות המופת בעת שהיה מג"ד 79 במלחמת יום כיפור עד פציעתו האנושה.

בישיבה של הנהלת יד לשריון שבה אני משמש כחבר בהנהלה המורחבת נידון נושא חדר הגבורה ללוחמי השריון שיוקם בלטרון , לתדהמתי הרבה חלק בלתי מבוטל מחברי ההנהלה בתוכם קצינים שקיבלו אותות " חארטה" במלחמת יום הכיפורים נלחמו מלחמת חורמה בכוונה להנציח את מוני בחדר הגבורה בטענה שהחדר מיועד אך ורק להנצחת " גיבורי השריון" ומשום שמוני קיבל את אות הגבורה בעת שהוא שירת בצנחנים לא מגיע לו להיות מונצח.

למחרת היום בו התקבלה ההחלטה כתבתי מכתב נזעם ליו"ר ועדת ההנצחה קהלני שענה לי כדרכו באופן אצילי והבטיח לי שהוא יעשה כל מאמץ על מנת שמוני יונצח בחדר הגבורה.

אלוהים אדירים האם מדובר כאן ב2 צבאות הרי כולנו חיילי צבא הגנה לישראל, מהיכן שואבים אותם מתנגדים את הרוע לב ומתנגדים לההנצחה של מוני שבמידה והיו לנו עוד רבים כמוהו הן בעבר והן בהווה כל הצבא היה נראה אחרת.

אני משוכנע שכעת למרות שאני בטוח שהבנת זאת גם קודם, על מה ולמה אני נלחם את המלחמה בפרות הקדושות...

http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...um=91&sOrderBy=

אם אכן מדובר באותו מוני ניצני ואאל"ט.

מוני ניצני זכה לעיטורים הן כצנחן ב1956 והן כמג"ד 79 בשיריון.

ודני קריאף צודק.

מחוץ לסיירת מטכ"ל (פרשה נפרדת לדון בה) - יש רק מעט חיילים וקצינים שזכו בשני צלשים. אחד מהם הוא מוני ניצני, שנפצע קשה מאוד במלחמת יום היכפורים.

הטענה הפורמלית שהוא קיבל את העיטור הראשון כצנחן נשמעת מצחיקה כשעמותת השריון מנציחה יחידות שלא היו יחידות שריון (כמו חטיבת קרייתי 4, או גדוד 9) ועתה הן בשריון.

מחודש יוני 2003 . בשם : " המלחמה הארוכה לאחר קרב הגבורה ".

למי שמעוניין לקרוא , מדוע עוטר בעיטור הגבורה על לחימתו ב1956 ובעיטור המופת על

על לחימתו כמג"ד 79 ב1973.

דני שלום
הדבר לא היה ידוע - לפחות לי - ובודאי שהוא מקומם
אנסה מה שאוכל כדי לשנות את ההחלטה (אינני חבר הנהלה אבל לנסות אני מבטיח)

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אני מתחיל להבין את הבעייה אצלכם וחושב שאולי, על מנת להימנע ממלחמות יהודים, כדאי שתשנו את הכותרת.

אולי במקום היכל גבורה (לי זה מזכיר דווקא את השואה - אולי כי יש אתר כזה בירושלים) - פשוט תקראו לזה חדר מור"ק או מורשת או בעוז רוחם וכו'.

אני מציע, כמו שכבר כתבתי כאן קודם, שתאספו סיפורים ייחודיים ועלילות גבורה בלי קשר לקבלת העיטור - אולי על פי תאריך או מלחמות - כך תוכלו לשמר את המורשת, להראות כמה מעשי גבורה היו בשריון ולא לקפח את מי שראוי לאיזכור.

כך, למשל תוכלו לאזכר את מר X בכל פעם שמעשיו באו לידי ביטוי ולא תצטרכו לרכז את המעשים תחת שמו - אני אסביר:
אם מר X הצטיין במלחמת ששת הימים, בהתשה והמלחמת יום הכיפורים - אזי יופיע שלוש פעמים תחת כל מלחמה - להבדיל משלושה ארועים תחת שמו של אדם.

את העיטורים בהם זכה - ניתן יהיה לציין בסמוך לשמו.

אני חושב שכך תוכלו להימנע ממלחמות פנימיות.

באשר לכך שמידע מצביע על כך שישנה מחלוקת לגבי מידת הזכאות שלו בעיטור - זה עיניין היסטורי שגורם הנצחה רשמי - לא ראוי שיעסוק בו - אלא גורם היסטורי שיתעד את הארועים לכאן ולכאן.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אני הייתי מחלק את הסוגייה הזו לשניים:

א. אלו שקיבלו עיטורים וצל"שים - זו פשוט צפרדע שצריך לבלוע. היה מי שהחליט ולא בידך לשנות זאת - ולרוע המזל - אינך יכול להתעלם מהם.

ב. תמיד תוכל להרים על כפיים את אלו שעשו ולא קיבלו. זה יכול להיעשות בדרכים שונות ולתקן את העוול.

עיסוק במעוטרים ומצול"שים שזכו בעיטורים למרות שלא בהכרח היו ראויים לכך - יש בו מידה רבה של קטנוניות, חיסול חשבונות ופוליטיקה - דברים שגוף היסטורי - ראוי שיתרחק ממנו כמו מאש ולא יגדיר אותם כגולת הכותרת של פועלו.

אם חשוב לך להראות עד כמה לא היו ראויים לכך - דאג לתעוד המקורות הסותרים למען תשפוט ההיסטוריה - אבל אל תתלה את המידע בכיכר העיר. זה לא מכובד.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

העדויות וההוכחות קיימות - וכל מי שמכיר את החומר מסכים איתי .

אתה מציע להפסיק לחטט ולא לתלות אותן בכיכר העיר , אז מה המשמעות לכך , לשמור בבטן , איזו תועלת תצמח מכך ?

אז איך "ההיסטוריה "תדע ותכיר את כל העוול והקיפוח שנעשו לאותם לוחמים ויחידות ובמקביל את מקבלי האותות שקיבלו אותם בחטא?
הרי בסופו של דבר על מנת שהיא תדע צריך לחשוף- הלא כן?
נבצר מבינתי.

אתה יכול לצבור חומר ועדויות שמצביעים על כך שלמר X לא מגיע צל"ש כלל.

אם אתה גוף מוסדי (האם לא כך?) לא הייתי דואג לפרסם זאת - אלא דואג לתעד ומאפשר גישה לציבור.

מי שהנושא מעניין אותו - יבוא ויקרא ויסיק את מסקנותיו. מי שלא - אז לא.

אתה צריך לשאול את עצמך - האם מטרתך, במעמדך\תפקידך, היא לשחוט פרות קדושות (גם אם אינן כאלה) או לתעד עובדות היסטוריות?

יש הבדל מהותי בין תיעוד היסטורי לבין שחיטת פרות קדושות - מתעד היסטורי אוסף מידע, ומאפשר לאחרים להסיק מסקנות - אבל אינו שם לעצמו יעד להוקיע ברבים אנשים....

אתה צריך לקחת בחשבון שעשויות להיות לכך גם תוצאות - למשל לגבי היכולת שלך לאסוף מידע בעתיד - האם אתה מתעד או שופט? האם אנשים ימסרו לך מידע או שיחששו לעשות זאת (בהקשר לשימוש שאתה עשוי לעשות במידע) ולכן ישמרו על "זכות השתיקה"?

אני מציע לך שתאסוף את החומר שמידע גולמי, ותשאיר לאחרים להסיק את המסקנות. תעסוק בצד החיובי של הדברים ותתעסק ב"יש" בכל הקשור במעשי הגבורה - ואת העיסוק ב"אין" תשאיר לחוקרים היסטוריים - ואם יש לך מידע "בעייתי" לגבי האנשים - שאל אותם לתגובתם - ואת הפרסום - שמור לעתיד (אולי לאחר מותם) ובכל אופן - לא מטעם האירגון או המוסד כל עוד אין ההוקעה מטרתו הרשמית...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

דני קריאף אינו פועל מטעם או בשם עמותת "יד לשריון" וחבל שציין את חברותו בהנהלה בד בבד עם "מלחמתו" בפרות הקדושות.

עמותת יד לשריון עוסקת בהנצחהובמורשת ולא בהתנצחות.

מציע לך דני, שתציין מפורשות שדבריך אינם מטעם אלא על דעתך בלבד.

אני מודה ומתוודה שניסוח הכותרת לתגובתך עלתה לי בהרבה בריאות ויסורים .
" מחד גיסא" אני מכיר אותך ומודע לעובדה שאתה אחלה של בן אדם , מקצוען מ"ס אחד במדינה בנושא רק"מ משוריין, כמו סימן טוב שגיא שהוא האורים והתומים בנושא ארטיליה ומצד שני אני לא מצליח לקלוט על מה ולמה אתה מגן בכזה חירוף נפש על העוולות .
בקשתך אלי לפני מספר חודשים שאסיר אותך מרשימת התפוצה למרות שכחבר מערכת מכובד בבטאון " השיריון" אני משוכנע שבמידה והיית מבצע סינון מבוקר של תגובות הלוחמים שכתבו באותו " פורום" חלקם הגדול לוחמים עזי נפש, אני מעריך שכמות החומר שהייתה מונחת לפני עורכי העיתון הייתה כזאת מעניינת ואוטנטית שהייתה מאפשרת להוציא לאור את הבטאון פעם ברבעון ולא פעם ב9 חודשים, בממוצע על פי נתוני נתוני 2005-2006-2007, אבל כנראה שמסיבות תקציביות ומסיבות אחרות שלא אפרט אותן , אתם ממשיכים בהחלטותיכם לשמור על קיבעון מחשבתי ולחזור שוב ושוב על יצירת לובי ופרסום לכל מיני מקורבים שאיש לא יקח מהם את מה שמגיע להם אבל היות והנושאים נלעסו עד תום אז כדאי שתחליפו דיסקט.....
ולהלן הערותי על שתי התגובות שפורסמו על ידך ב13.3.2207 וב19.3.2007

כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא רשע אין בי שום רוע לב ואני ההיפך הגמור מכך וזאת בלשון המעטה.
אך כשאתה כותב שההתעסקות הקצת מרושעת בבחינה רטרו - ספקטיבית של זכאות לעיטור , הרמזים על כך שאני פוגע בכבוד הנופלים שאינם יכולים להשיב להאשמות, זה מתחיל לקומם אותי - באיזה מקום בדיוק ציינתי או כתבתי על לוחמים שנפלו ואשר לא זכאים לעיטור ?
לעניין
הרי בתגובתי למאמרך הצעתי לך והזמנתי אותך להרים את הכפפה ולבדוק במשותף את הנתונים העובדות והעדויות אך אתה בחרת וזאת זכותך המלאה להתעלם ..
האמת שתגובתך שפורסמה אתמול על כך שדני קריאף אינו פועל מטעם או בשם עמותת השיריון - וחבל שציין את חברותו בהנהלה, לא ברור לי מה בדיוק הפסול בכך? חבר הנהלת בנק או חבר כנסת או דירקטוריון אשר מפרסם דיעה אישית " מוכלל" או מצויין שהוא פועל מטעם אותו גוף שהוא נבחר?

אז חשוב מאד להדגיש שמעולם לא התיימרתי לפעול מטעם ,עמותת השיריון או לשמש כדוברה בסוגיה זו, אני חבר זוטר "צעיר"בעמותה ולמרות שיש לי המון ביקורת אז למרות כל הרקורד הצבאי שלי שאיש לא יקח ממני הסיכוי להתמודד מול הגנרלים שלצערי הרב נוקטים בתפיסה של שמור לי ואשמור לך" אין לי כל סיכוי ולכן אני לא מבין מהיכן שאבת את המידע המוטעה ?

בתגובה שכתבתי אתמול ציינתי שאני אדם פרטי לא פועל בשם שום גוף היסטורי , אני לא חוקר ולא בן של חוקר וכל מה שאני כותב הוא על דעתי האישית בלבד ולא ברור לי מהיכן הסקת מסקנות כה נחפזות בנושא.
נ.ב.
זכור לך מכתבי בנושא טנק הפטון A3 שסברתי לתומי שהוא A2C
ובפגישה שהייתה לנו במשרדו של מנשקה ענבר שבו הוכחת לי שהטנק הוא אכן A3 למרות שהוא מצוייד בתותח 90 מ"מ עם מסנני אויר חיצוניים תגובה נכונה להפליא , אך בכיתובית שמופיעה לפני הטנק מצויין שהטנקים מהסוג הזה היו כלולים במצבת הטנקים בצה"ל במלחמת ששת הימים מה שלא היה ולא נברא , במלחמת ששת הימים היה גדוד 79 גדוד טנקי הפטון הראשון של צה"ל מצוייד בטנקי פטון מדגם M48 A2C
עם תותח 90 מ"מ מנוע עזר + מנוע בנזין+ מסנני שמן בתוך הצריח - צרה צרורה לשמה ואותו דגם של טנק שמוצג בתערוכה מעולם לא לחם במלחמות ישראל פרט . לפלוגת שלום אנג"ל ז"ל מגדוד 46 חטיבה 401 הפלוגה היחידה בצה"ל בששת הימים שהייתה מצוידת בטנקי פטון A3 עם מנוע דיזל ותותח 105 מ"מ שהיה דומה לו.
אני משוכנע שבסוף תבין שאני לא "אנטי " או טרבלר מייקר" אלא רודף צדק סדרתי
"העלבת אותי " יותר על כך שלא הזמנת אותי לנהוג בטנק בסרט שהוצג במצגת שלך השבוע , היות ואתה צעיר ממני "ביום" אז למען ההיסטוריה אספר לך סיפור שבשנם 1968-1969-1970 היו מעמיסים את הטנקים המשודרגים מסוג A3 ששודרגו בתל השומר טנקים שהיו נוסעים על זחלים בשעות הלילה המאוחרות על כבישי גוש דן ולאחר מכן היו מועמסים על קרונות הרכבת ,לפעמים 35 קרונות בתחנת הרכבת בלוד בדרכם לתחנת הרכבת באל- עריש .
היות ולהעמיס טנק שאמור לנוע על פני 33 -35 קרונות של רכבת כשהזחלים שלו בולטים 30 ס"מ מכל צד , הוא עסק לא פשוט ודי מסוכן אז מבלי שעברתי שום קורס או הכשרה אז מי שזכר אותי כנהג טנק / מט"ק אומן בנהיגת פטון בגדודים 79/184 בעת שרותי בקו התעלה הייתי אחד מהבודדים שהיה להם היתר להעמיס את הטנקים בתחנת הרכבת בלוד על הרכבת.

לחצתי על לחיץ ה"תגובה" רק ע"מ לכתוב תגובה קצרה.
תשתה קצת מים.....ואז תתחיל לקרוא

אתה ממש חולה. כדאי שתראה בעל מקצוע רלוונטי לפני שיקרה לך משהו חריף.
אתה לא ראוי לתגובה עיניינית.
כללי התגובה באינטרנט כנראה לא ברורים לך:
א. אתה מספר על תכני פגישות מבלי שקיבלת רשות מהמשתתפים לספר על כך, ולא משנה בכלל מה טיב התוכן.
ב. אתה מספר על התכתבות אישית שבה ביקשתי ממך לגאול אותי ממכתבי הנפש שלך .
ג. אתה מספר על מעשיי ביד לשריון..ולא ברורה לי תרומת המידע לציבור.

השמצותיך על אנשי הנהלת "יד לשריון" הינן יריקה לבאר. נראה לי שלא תזכה לימי עדנה רבים כחבר עמותה והנהלה מורחבת.
תוכן דבריך יובא על ידי לאנשי ההנהלה והם יחליטו מה לעשות איתך.
אני מתבייש שיש חנטרישים כמוך שמשקיעים כל כך הרבה כוחות כדי שלאחרים לא תהיה תהילה ולנו לא תהיה מורשת.
לו היית משקיע את המרץ והכוחות להנחלת מורשת השריון היית מקבל מקום בהיכל התהילה.
היות ואתה עושה את ההיפך, מגיע לך מקום בהיכל הגייס החמישי.

אתה יכול להגיב מעתה מעל כל אמצעי, כנגדי ומבטיח לך שלא תזכה לתגובה נוספת.
מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

שיטה בדוקה וידועה של אנשים הקשורים לממסד היא להפוך את מחפשי האמת לפסיכים חנטרישים חולה רוח וכ"ו , אני "שמח" שהכללת אותי ברשימה המכובדת הזאת יחד עם מוטי אשכנזי , אסא קדמוני יואל בן פורת ורבים וטובים אחרים שבעת שניסו לחשוף את האמת המרה הפכו אותם לחולי נפש...לו היו מקשיבים לחלק מהם אז אלפי משפחות לא היו הופכות לשכולות..
לו היית מודע לחצי אחוז מתרומתי להנחלת מורשת השיריון ולתגובות על הרצאותיי בקורסי קמ"ט , קק"ש, בקריית החינוך בלטרון ובאקדמיה לפיקוד טקטי בגלילות ,לא היית כותב את דברי ההבל שכתבת ולא היית משייך אותי לגייס חמישי..
אני לא מצליח להבין מה מניע אותך ואת התסכול שלך בעצם העובדה שמישהו אזר אומץ ומעיז לנגח פרות קדושות , אך תגובתך במקום להיות עינינית מלאה בארס וכוונתך להעביר את תוכן דבריי לידיעת אנשי ההנהלה על מנת שיעיפו אותי הן מהעמותה והן מההנהלה המורחבת הינה תגובה ילדותית בבחינת אני אספר " אותך" למורה , ד.א. האם בדקת עם חיים עדיני היועץ המשפטי של העמותה מהם הצעדים שיש לנקוט כלפי מי שלא הולך בתלם , מתעקש על האמת שלו ...אני חייב לציין שהאיום שלך גרם לי לשקשק...
אז תמשיך לטמון את ראשך בחול להתעקש על הנצחת מורשת שחלקה מעוות במקום לחתור ולהגיע לאמת הנכונה ...
עם כל הכבוד לפועלך הרי שלהגדיר אותי כמחריב והורס וכאחד שפוגע במורשת השיריון ,לו הייתה נאמרת ע"י מישהו אחר יתכן והייתי נעלב עד עמקי נשמתי ואפילו שוקל להגיש נגדו תלונה על הוצאת דיבה , אבל במקרה הזה אני לא מתכוון להגרר לשפת הביבים ולהכנס למלחמות מיותרות , מי שמכיר אותי ויודע את תרומתי לשיריון , להנחלת המורשת וחשיפת האמת ישפוט את מה שכתבת ואת תגובתי , חבל שכאדם מאמין לא " עשית חושבים" לפני שכתבת את מה שכתבת .
שיהיה לך כל טוב .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gm4450 אתה ממש חולה, אני מתבייש שיש חנטרישים כמוך

האינטרנט בשבילי הוא גילוי עולם חדש ומרתק
התכבדתי בזכות ללחום במלחמת יום כיפור כפי שמעטים זכו
איני מכיר אישית את הדמויות כאן, איני מחזיק בשום תפקיד בשום מוסד
איני מחוסן בפני כאב
אם דני מלכלך אישית על gm4450 והלה "משיב לו באותו מטבע" - לא תקין אבל ניחא

פיקסל על פיקסל מר דני קריאף מבטא דיעה בלשון נקיה, ותוך כדי כך מחמיא לאדם ומכנהו "אחלה של בן אדם".
והנה מתחיל המסך לרצד לי מול העיניים כשלתדהמתי הפיקסלים מצמיחים עוקץ ארסי כצרעות מרושעות כשמר "אחלה" הנכבד משיב למר קריאף במטבע זר...

ברור לכל בר דעת ששניהם טועים ומטעים - האחד כלל לא "אחלה" והשני בריא כשור

השורה החביבה עלי בתגובה זו היא
תוכן דבריך יובא על ידי לאנשי ההנהלה והם יחליטו מה לעשות איתך...

לא פחות ילדותי ומגוחך הוא הביטוי: אם תהיה ילד טוב ותעשה מה שאני אומר - תקבל גלידה, ולא - תחטוף סטירה...

לו היית משקיע את המרץ והכוחות להנחלת מורשת השריון היית מקבל מקום בהיכל התהילה - היות ואתה עושה את ההיפך, מגיע לך מקום בהיכל הגייס החמישי

סגנון כזה פירושו רק דבר אחד - משום שלמר "אחלה" הנכבד אין תשובה עניינית, אז הוא נוקט בטקטיקה ידועה ומוכרת של רצח אופי
סגנון כזה מגעיל אותי

דני חזק ואמץ

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia אני הייתי מחלק את הסוגייה הזו לשניים:.

בכבוד סולואביה, אצלינו הכל מתחלק לשלושה ולא לשניים. כתיבתך בנדון היא הראיה לכך שקיים גורם שלישי.

צפרדע שצריך לבלוע - הנה אנחנו מקיאים אותה

לא בידך לשנות זאת - נכון

רוע מזל - לא רלוונטי כי מזל בלוח הפרמטרים, יש לו את אותו ערך כמו בכל סיטואציה. כמו שתכניס ערך של "עתודת כוחות לטיפול באירוע בלתי צפוי".

תמיד - ממש לא נכון תוכל להרים על כפיים אני יוכל, אתה תוכל, הוא יוכל, כולנו "נוכל" את הצפרדע

זה יכול להיעשות בדרכים שונות ולתקן את העוול - כמו במקרה אסא קדמוני, ל ר ו ע המזל, העיטור שהוא קיבל לא היה צפרדע, זו היתה גלולת ר ע ל ...

עיסוק במעוטרים לא ראויים יש בו מידה רבה של קטנוניות, חיסול חשבונות ופוליטיקה - נכון, לא בידך לשנות זאת

גוף היסטורי ראוי שיתרחק ממנו כמו מאש - לדעתך גוף היסטורי כזה או אחר צריך להיות חותמת גומי של טבואים?

אל תתלה את המידע בכיכר העיר - נו פרובלם, אם תוריד את כולם מכיכר העיר

זה לא מכובד - היכן החריגה? מה לא מכובד?

בכבוד
רמי

אז בואו נעשה את זה פשוט:

אם דני, ואני לא מכיר אותו, עושה את מה שהוא עושה מתוך גוף רשמי - נגיד מוזיאון השריון או שכזה - אז:

א. כדאי שיתמקד במי שכן ראוי לצל"ש\עיטור ולא יעסוק במי שקיבל צל"ש או עיטור ואינו ראוי לכך לדעתו.

יש בזה התנהגות קטנונית, חשבונאות וועסקנות מעל לכל - אי הכרה של מערכת השיקולים המלאה שעמדה אל מול מקבלי ההחלטות - ממש כמו שמחליטים שמר X יקבל עובד מצטיין כשישנם עוד Y אנשים שבטוחים שהם ראויים לכך יותר.

ב. ידאג ויאסוף מידע שלמען מורשת החיל - יכלול רשימה של מעשים ומקרים שראוי שהדורות הבאים ילמדו מהם ויוקירו את פועלם, ובכך יתקן עוול היסטורי - אם אכן יש כזה.

ג. (כדי שיהיה גם חלק שלישי) יאסוף בצינעה את המידע שמוכיח כי X אינו ראוי להכרה בה זכה - ויאלץ את המעוטר להתמודד עם הטענות.

את המידע שנאסף ינצור כמידע היסטורי וייתן למי שיחפוץ בכך להאיר את המקרים ולטעון כנגד הצל"ש\עיטור - ובלבד שלא יעשה הדבר מתוך המערכת עצמה אלא אם כן מתוך מחשבה לאחור של מעניקי העיטור. זה מידע נפיץ שעשוי להתפוצץ בפני המתעדים ולהקשות על פעילותם בעתיד.

אם דני הוא אדם פרטי העוסק בכך מטעמו - ראוי שיאסוף את המידע ויעשה בו כראות עיניו ובעיקר אם יש ברשותו את הכלים המשפטיים או הכלכליים שיאפשרו לו להתמודד עם תביעות דיבה והוצאת לשון הרע, שמן הסתם יעלו כנגדו בתגובה...

גם כאן - הפוטנציאל לנזק הוא גדול מן הפוטנציאל לתועלת.

ראוי, לדעתי, לחקור נושאים מתוך כוונה לתקן, ולא מתוך כוונה להרוס. אם אתה חושב שנעשה לאדם כלשהו עוול - עשה כמיטב יכולתך על מנת לתקן זאת, ולא על ידי השפלתו או גרימת עוול לאדם אחר. במילים פשוטות - תן להיסטוריה לשפוט.

ציטוט:

תמיד - ממש לא נכון תוכל להרים על כפיים אני יוכל, אתה תוכל, הוא יוכל, כולנו "נוכל" את הצפרדע

יש הבדל בין 'נוכל' שמקורו ביכולת לבין 'נאכל' שמקורו באוכל.

ציטוט:

גוף היסטורי ראוי שיתרחק ממנו כמו מאש - לדעתך גוף היסטורי כזה או אחר צריך להיות חותמת גומי של טבואים?

לדעתי גוף מחקר היסטורי ממלכתי אמור לאסוף נתונים ולא לעסוק בפרשנות. פרשנים יש בשפע.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

עם כל הכבוד, איני מאמין שאנשים אשר נטלו חלק באירועים הסטוריים יכולים, לא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, לשמש כחוקרים לגבי מאורעות אלה ולגבי המסקנות ההסטוריות-אובייקטיביות, אשר ניתן להסיק מאירועים אלה. מובן כי כל אחד רשאי לזעוק חמס ביחס לתיעוד ההסטורי, המופץ במקומותינו, ביחס לאירועים שהוא נטל בהם חלק, כולל הענקת עיטורים. אולם כמות שאותם אנשים מותקפים, ואולי חלקם בצדק, בגין עיטורים שקיבלו, מבטאים את האמת הסובייקטיבית שלהם, כך גם אותם "חוקרים" מבטאים את האמת שלהם. חקר האמת יעשה אך ורק ע"י חוקרים אובייטיביים, אשר אין ליחס להם כל מעורבות באירועים אלה, ושיקול דעתם חף מכל צדיה סובייקטיבית.

על-כן, כך יש להתייחס לכל פורום, המציג עצמו כחוקר. מסקנותיו יבחנו לאור השאלה מי הם חברי אותו פורום ומהי נגיעתם בנשוא המחקר. הפורום האזרחי, כולל אנשים שנטלו חלק באירועים, ובהתאם יש לבחון את מסקנותיהם בזהירות הראויה.

דברים אלה מתייחסים אף למחקר הנוגע לחוה הסינית.

כשאשתי היקרה פנינה אומרת לי תגיד מה אתה לוקח ללב ומתעסק עם " השטויות " הללו? את ההיסטוריה לא תשנה מה שהיה זה מה שיהיה , מי שקיבל צ'לשים בחארטה שיבושם לו מי שלא קיבל גם לא יקבל , הרי מוטה גור רמטכ"ל צה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים לאחר שהבין שכל נושא הצ'לשים והאותות הוא " מסריח " וזאת בלשון המעטה החליט שהחל משנת 1975 לא דנים ולא פותחים תיבות פנדורה ...
" מחד גיסא" אני לא יכול להתכחש לכך שעוברים לי לעיתים הרהורי חרטה שנכנסתי לכל העניין הזה, אך " מאידך גיסא" העלבון בשם כל הלוחמים כולל חלק גדול שקבורים בבתי העלמין הצבאיים שגבורתם ועוז רוחם לא זכו להוקרה ומנגד אחרים בעיקר קצינים שקיבלו אותות שלא הגיעו להם מייסרת את הנפש.
אני לא גוף מוסדי אלא אדם פרטי , לוחם שלחם בכל הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים , ההתשה בתעלה ובמלחמת יום הכיפורים בחזית התעלה ,מי שמכיר את הרקורד הצבאי יודע שאני לא מספר " סיפורי פוגי" אלא מתאר עובדות מהשטח , אני לא חוקר ולא בנו של חוקר , איש שטח פשוט שמכיר את העובדות ממקורות מהימנים ובדוקים אך " שם בכיס הקטן" הרבה חוקרים צבאיים ויש לי דוגמאות בשפע על סילופים של " חוקרים" שחלקם לא ירה כדור בחיים.
, בניגוד לSOLOAVIA ולסיומה שבוחרים להסתתר מאחורי כינוי ,שבמקום להגיב לעניין מגינים בחירוף נפש על אותם מקבלי אותות שניתנו להם שלא בצדק ולא מצליחים להבין עד כמה עוול נגרם ליחידות אחרות , אני מציג את עצמי בכל פורום בשמי המלא משום שאני לא חושש מאף אחד , כי אמת יש רק אחת וכמו "שנלחמתי" בכוונת אוגדת 162 " לנכס" לעצמה את התהילה בהשמדת חטיבה 25 בצוהרי יום רביעי ה 17.10.1973 והצלחתי , למרות " שחוקרים ועיתונאים דגולים " אכלו את הלוקש שנמכר להם, כך אני מאמין שאצליח במאבק להכרה בכל אותן יחידות אשר נמחקו מספרי ההיסטוריה למרות שמשקלם הסגולי בלחימה היה אדיר .

לגבי אותם " גיבורים" שקבלו אותות " בחארטה" הרי שלאחר מחשבה נוספת ובכדי לא להיות "דון קישוט" החלטתי לרדת מהנושא משום שברור לי שמדובר במאבק בטחנות רוח שהוא אבוד, אז שיהיה להם לבריאות למרות שאני משוכנע שהיסורים ממצפון לא שקט גוברים לעיתים קרובות על כאבים פיזיים והמבין יבין...

כמי שהשתייך הן לאוגדה 143 ועבר, לקראת הצליחה , לפני קרב חטיבה 25, לאוגדה 162, סבורני כי קרב השמדת חטיבה 25 היה מאמץ משולב ואין לנכסו בלעדית דווקא לאוגדה אחת. אין ספק כי חוד החטיבה המצרית נבלם ע"י הכח שהיה בלקסיקון 265, או בסביבותיו- קרי :כוחות מחטיבה 14,600 וגדס"ר 87. כוחות אלה גרמו פגיעות קשות לחוד החטיבה. עם זאת, החטיבה הייתה פרושה לאורך כל האגם, כאשר זנבה היה באיזור "בוצר" ודרומה לו. כמי שנסע לאוך ציר לכסיקון, עד למחסום שלפני "בוצר", עלי לציין כי לכל האורך היו פזורים שלדי טי-62, נגמשים ושאר כלי משחית. יש להניח כי כלים אלה נפגעו על ידי מישהו- והיו אלה כוחות אוגדה 162, אשר לגדודי היה הכבוד להעניק להם סיוע.
ובאשר למחקר,גם אני מסכים כי יש להבחין בין חוקר לבין עד. כעד, תפקידך לצעוק ולדרוש את חקר האמת, ולהעביר את זעקת ליבך מקצה העולם ועד קצהו. עם זאת, ההסטוריונים עצמם כמוהם כשופטים, חייבים להיות אובייקטיביים. גם אני, אשר השקפתי על הקרב מ"כישוף", איני סבור כי אני ראוי לשפוט מישהו. ובאשר לך אישית, אני משוכנע שאף אחד לא יוכל לקחת ממך את מעשיך. לטעמי האישי, קרב חטיבה 14, על כל הכוחות שנוספו לה, היה הקרב המכריע של המלחמה, וכל שריונר, או איש חי"ר שנטל חלק בקרב זה ראוי היה לעיטור. חזק ואמץ ואל תחת.

שלום רב לBA
א. תודה על הפירגון.
ב. להשכלה כללית חשוב שתקרא במידה ואתה חבר בעמותת" יד לשיריון" את הכתבה שכתבתי בבטאון השריון גליון 19 שיצא לאור באוקטובר 2003 את תגובת נתקה בגליון 20 ואת תגובתי לנתקה בגליון 21 ,במידה ואתה לא חבר בעמותה ולא קבלת את הבטאונים אשמח לסרוק עבורך את המאמרים .

המאבק החל לאחר חשיפת " הקלטות הסודיות" ממלחמת יום הכיפורים שבעקבותיהן פורסמו במשך מספר שבועות " בידיעות אחרונות " כתבות שנכתבו ע"י רונן ברגמן וגיל מלצר שאחת מהן שהתייחסה לקרב המשמעותי ביותר שהיה במלחמת יום כיפור קרב שבו הביס צה"ל את המצרים בתוצאה ,97-0 קרב שמשום מה כמעט ולא נזכר בספרי ההיסטוריה [ מונח לפניי גליון של במחנה בטאון צה"ל ] שיצא לאור ב20 לספטמבר 1998 במלאת 25 שנה למלחמה - רוב האירועים במלחמה מוזכרים על פי סדר כרונולגי אך על הקרב המפואר הזה לא נכתבה ולו מילה אחת וזה אומר דרשני על החוקרים עיתונאים וכ"ו , גם ברוב ספרים הרבים שפורסמו לאחר המלחמה חלקם הגדול ע"י היסטוריונים פרופסורים וכ"ו הקרב הזה בקושי מוזכר.
נחזור ברשותך לאדון ברגמן- בעקבות פרסום הכתבה ולאחר שיחה שהייתה לי עם המ"פ האגדי שלי אהוד גרוס מ"פ א' גדוד לימים 407/14/600 לימים מח"ט שריון ותא"ל קצין חינוך ראשי התקשרתי לרונן ברגמן ושאלתי אותו איך הוא מעז לכתוב שאוגדה 162 לבדה השמידה את החטיבה המצרית וזאת תוך " רבע שעה" ושאנחנו- פלוגת גרוס ופלוגה ח' בפיקוד יאיר ליטוויץ משרידי גדוד 87 שנמחק מספרי ההיסטוריה יחד עם אמנון רשף אשר בלמנו את החוד של החטיבה בלקסיקון 263 במשך קרוב לשעתיים, עד שהגיחו מהגבעות ממזרח כוחות חטיבה 217 של נתקה ויחד עם חטיבת קרן 500 שתקפה את הזנב של החטיבה באזור [ בוצר כברית] מעוז שהכרתי כאת כף ידי ממלחמת ההתשה, כלל לא מוזכרים ענה לי רונן בנימת התנצלות - תראה, תבין כולכם גיבורים שעם ישראל חייב לו את קיומו, אבל גם לוחמים מאוגדה 162 טוענים שאני נותן משקל גדול יותר לאוגדה 143 אבל זה מה שסיפרו לנו בתחקירים שערכנו באוגדה 162.
אני מודה ומתוודה שלאחר קריאת הכתבה ותגובתו של ברגמן הג'ננה עלתה לי לראש והתחלתי במלחמת חורמה על מנת לחשוף את האמת ואכן הצלחתי בגדול .
בפגישה שהייתה בבית יאיר לפני כשנה וחצי שבה הופיעו נתקה סגנו גיורא חייקה וקצין האג"ם שלהם ,הם הודו בפה מלא , הכל מצולם והוקלט ע"י תיקי וידאס קשרית בלוזה שגם היא שהיה מגיע לה לפחות אות המופת על התושיה והחוכמה שהיא גילתה ברגעי משבר, שאכן הנתונים והעדויות שלי הם נכונים למרות שלפני 32 שנים הם סברו אחרת .
איך מתחברים הדברים לפרות הקדושות ..
מי שהיה עד לעוול או לסילוף ההיסטוריה ואשר מעדיף להחריש חוטא לאמת , מי שלא מפחד לחשוף דברים ולהוכיח שבמקרים רבים " המלך הוא עירום" עושה את הדבר הנכון למרות שבמקרים רבים בסופו של דבר הוא " אוכל" אותה משום שהעבר הוכיח שמי שמנסה לחשוף אמת , שחיתויות וכ"ו בסופו של דבר " אוכל אותה".
אך כמי שיש לו שעות צריח קרביות וירה יותר פגזים קרביים מרוב הטנקסטים בצה"ל , שלא חייב כלום לאף אחד אני לא חושש לחשוף את האמת -מה בדיוק יעשו לי , ידיחו אותי מהנהלת יד לשריון או יעצרו בגילי המופלג את קידומי הצבאי...?

אני לא חבר בעמותה, שכן איני איש חש"ן.
אשמח ואודה אם המאמרים יסרקו ויועלו.

נתחיל מהסוף - אין לי דבר וחצי דבר נגדך או נגד חבריך ופועלך.

אני בהחלט מבין שאתה כותב בדם ליבך, ושומעים את זה היטב באופן הכתיבה שלך.

לצערי - בימים ההם הייתי לא יותר מדרדק בן 6 שנתוודע למלחמה בעיקר מחוויות ילדות של אבא ודוד שתקועים בתאג"דים אי שם ברמת הגולן ובסיני, אמא שתקועה כאחות בבית חולים במשמרות שלא נגמרות (פינו פצועים גם לירושלים) ואני "מבלה" את זמני בין בית דודתי ברחובות בנתיב שאגת הקורנסים, ומאוחר יותר בקיבוץ נען - יחד עם שלושת בני דודי לאחר שנהרג אביהם שהיה קצין בסיירת שיריון (ירוחם אורון ז"ל).

לא תשמע ממני דבר וחצי דבר בתחום הפקת לקחים ועיטורים מן הטעם הפשוט שאין לי בכך מושג ירוק.

מצד שני - אני כן עוסק בחקר היסטוריה ומורשת, מכיר את עבודת האיסוף הן כמי ששרת כאוצר מילואים במוזיאון ח"א, הן כמי שעבד (ועדיין עובד) כעיתונאי במשך כ-20 שנים, והן כמי שנושא המורשת הקרבית של ח"א קרובה לליבו - ומתוך כך כתבתי והתייחסתי.

איני מכיר אותך דני, ולא אני הוא זה שישפוט - לא אותך ולא את ההיסטוריה - ובהחלט שאיני מקורב לאף אחד מן המעוטרים...

אבל מתוך ניסיוני - ניסיתי להביא את הצדדים כפי שאני מכיר אותם מחוויות כאלו ואחרות בחיי.

באשר לכינוי - זה הכינוי שלי באינטרנט מזה שנים רבות, ולמעשה גם הדוא"ל שלי, ובוודאי לא "כיסוי" שנועד למסתור מפני אחרים - הרי שמי ידוע כאן כמעט לכולם - ואם עדיין יש ספק - אז הנה הוא שוב - צחי בן-עמי.

אם תרצה לדעת יותר - אשמח לשתף בפרטי - סתם על מנת שלא לייגע את חברי הפורום.

עכשיו משנאמר כמעט הכל - קרא שוב את שכתבתי - אני בטוח שעכשיו תראה את הדברים באור שונה - ואם עדיין לא - אשמח להבהיר.

בידידות (באמת!)

צחי

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

לצחי שלום רב.
בעקבות התגובה האחרונה שלך ולאחר שכתבת שהיית בסך הכל ילד בן 6 במלחמת יום הכיפורים , ושבצבא [ במיל] שירתת כאוצר במוזיאון חיל האויר הצלחתי לרדת לסוף דעתך ולהבין שמה שכתבת לא נכתב בזדון או מתוך קירבה יצירת לובי או הגנה לאחד ממצ'ולשי השוא אלא מתוך ראיית עולם מסויימת וזאת זכותך המלאה .
ואני משוכנע שכבחור נבון תבין שהזעקה שלי - על משקל "דמי אחיך זועקים מהאדמה" היות ו134 מחבריי בחטיבה 600 ועוד עשרות שנהרגו בחטיבות אחרות שאת חלקם הגדול הכרתי באופן אישי ואשר לא יכולים לזעוק על העוול שנגרם למשפחותיהם[ להם זה כבר לא משנה] על כך שלמרות הגבורה העוז האומץ והחתירה למשימה שהם גילו איש לא הזכיר אותם, לא דאג להנציח את זכרם ומנגד חלק ממקבלי העיטורים שאלמלא הלובי שהם יצרו , חלקם " שפנים" ואני כותב את זה באחריות גמורה זכו וזוכים לתהילת עולם .
אני משוכנע שגם מי שהיה " אנטי" או סבר שאני טועה אז בעקבות התגובות שכתבתי לך ו BA יבין שמדובר בלוחם שכמו שכתב לי אלוף בשריון שאני מיודד איתו שנים רבות - רואים שהדברים בוערים בעצמותיך חזק ואמץ ואל תירא כי סופה של האמת לנצח!!!!!!!!!!!!!

מים, מיץ או בירה מה זה משנה, העיקר שתשתה ולא תתייבש.
עד, חוקר או רס"ר מטבח מה זה משנה, העיקר שתדע את האמת.

איפה אני בדיוק קשור לנושא?
אתה (כמודל לכל מתדיין) הפין השלישי בתקע, פלוס מינוס והארקה.

יש הבדל בין 'נוכל' שמקורו ביכולת לבין 'נאכל' שמקורו באוכל.
ודאי, החשבת בטעות ששגיתי באיות המילה?

דני קריאף משוגע, אבל צודק. לכן קופצים כל חמומי המוח כשהוא מזכיר נושאים. הוא צודק, וזה מרגיז.

הבעיה הנה שבין כאלף מקבלי הצל"שים יש רבים שקיבלו צל"שים על טענות שווא ועל רמאות. ומשום מה, רובם קצינים בכירים. כתוצאה מכך זוהמה רשימת הצלשניקים בהרבה שקרנים ולעומת זאת הם דאגו להרחיק מהרשימה אנשים ויחידות שעשו ומגיע להם עיטור בצדק.

אילו נתנו צלשים למי שמגיע - היה ברור למי לא מגיע (איציק מרדכי ואנשיו למשל). ואת זה רוצים להסתיר. הבעיה אינה רק, שניתנו צלשים בעיקר על קרבות כישלון, אלא שניתנו לשקרנים על שקריהם.

לא נזכיר שמות - אבל אתמול התכנס גדוד 890 לציין את גבורתו בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים (יש אשכול נפרד על הבלוף הזה כאן באתר). הגדוד הוכנס לקרב על-ידי (סגן) מפקד אוגדה, מח"ט ומג"ד בצורה שהבטיחה שהמצרים יטבחו אותו. עבדו קשה על כך, ואכן זה מה שקרה. הם הלכו כמו זומבים בשטח האויב, נתקלו, ולא עשו דבר מבחינה צבאית - כולל לא חילצו את אנשיהם הפצועים. אחרי המלחמה המג"ד האומלל שלא עשה דבר להציל את אנשיו ולפקד כהלכה על הקרב (ולפי אחת העדויות, גם הפריע לחילוץ הפצועים) - נתן לעצמו ולעוד כעשרה מאנשיו (רובם קצינים) צל"שים. כל סיפורי המעשה מופרכים לחלוטין. כשתחפשו את העדויות בתיקי הצל"שים - יתברר לכם שיד נעלמה רוקנה את התיקים על מנת שאף אחד לא יוכל לדעת מאיפה צומח השקר.

לעומת זאת, מי שחילצו את גדוד 890 ואת מפקדת חטיבה 35 מ"טרטור" 42 - אנשי חרמ"ש מילואים מפלוגת הסיור "במבה" בחטיבה 460 לא קיבלו דבר. דבורצקי ז"ל (מ"פ חרמ"ש מילואים בגדוד 100) ושור (סמ"פ חרמ"ש בגדוד טנקים מילואים) קיבלו עיטורים על חילוץ הצנחנים, שאיציק מרדכי הפקיר בשטח ההריגה של המצרים.

זה לא היה רק שם, בקרב על טרטור 42 (שהחליטו לקרוא לו קרב החווה הסינית - למרות שהחווה נכבשה על-ידי חטיבה 14 יממה לפני שהצנחנים יצאו למסעם המיותר על ציר טרטור) - מרבית הצל"שים ממלחמת העצמאות ועד היום (וכנראה, גם במלחמת לבנון 2 - תאמינו לי שהשם למלחמה מלמד על השקר הגדול. עוד נקבל בוכטות של סיפורי כזב על גבורה ועל חארטה בארטה שתסתיר את האמת על הכישלון הנורא בקרבות) הם על בלופים.

יום אחד יעמידו את כל הצלשניקים בשורה ארוכה. מעט הגיבורים האמיתיים יוסתרו בה על-ידי מאות רמאים, שקרנים ופחדנים.

ויכול מי שרוצה להגיד שאני מקנא. נכון אני מקנא בצלשניקים על יכולתם לספר סיפורים. לפי שיטה זו גם לברון מינכהאוזן היו צריכים להעניק צלש בצה"ל.

מי שרוצה להבין - שיקרא את ההקדמה לספר הצלשים (בעוז רוחם). המלים הגבוהות לא מצליחות לעמוד ליד השקרים הגדולים הקטנים שמופיעים בעמודי הספר.

דני

אתה חבר ב"פורום האזרחי לתחקור קרבות והפקת לקחים מיסודם של קצינים ולוחמים במילואים" אשר לי הייתה הזכות להביא ולצרף אותך לפורום.

פורום זה פועל כשלוש שנים בהתנדבות וחוקר את מערכת הצליחה, והמימצאים שלנו מגלים שאמת דיברת

עיטורי גבורה, זה בולשיט, !!! ואסביר למי שלא יודע

הפורום שנדהם לראות כי עיטורים ניתנו כנגד העובדות, ביקש ממשרד הבטחון לראות את פרוטוקולי וועדת העיטורים.

משרד הבטחון "משך אותנו באף כמעט שנתיים."

בסופו של דבר התייאשנו מהם, והגשנו בג"צ, וכאשר ראינו מה כתוב בפרוטוקולים גילינו שמה שכתוב ברובם הינו שקר גס, אשר כל בר בי רב, מבחין בקלות כי העדויות תואמו על ידי המצולשים/המעוטרים

דוגמאות:
קצין שהלך במאסף הכוח, קיבל עיטור על פיקוד על כוח החוד.

קצין אחר שיצא בבוקר מקרב אשר הסתיים רק בערב, קיבל עיטור על כך שיצא אחרון מהקרב

קצין קיבל עיטור על חילוץ כוח, אשר ממנו הסתלק ולא רק זאת אלא שעיטורו סותר את העיטור שניתן לסרן גדעון דבורצקי ז"ל
למותר לציין שהעיטור של גדעון דבורצקי מגדוד 100 הוא האמיתי

קצין אחר קיבל עיטור על כך ששיקר

קצין אחר קיבל עיטור על כך שלאחר מחצית הקרב, ובשעה שחייליו פצועיו והרוגיו עדיין בשטח הקרב , ובאותה שעה במחנה עורפי, אירגן את הגדוד לא ברור למה ??? כי בעובדה כלום, ושום דבר משמעותי לא היה לאחר מכן, על כך קיבל עיטור




ואחר קיבל עיטור על כך שחילץ כביכול טנקיסט, אלא שהוא וחבריו המצולשים/המעוטרים לא רק של חילצו אותו, הם השאירו אותו במקומו

אינני רוצה לקבוע למי מגיע עיטור כי עיטורים גורמים לי לבחילה, ואני מצטרף ל-RAMBULL בעניין זה , אבל אני סבור שעיטורים שקריים חייבים להיות מבוטלים ולמפרע

לכן דני, אני מציע כצעד ראשון , לקרוא את הפרוטוקולים, שהינם חובבבניים וחאפלפים ועם העתק מהם להגיש בגצ לביטולם

הדוגמאות שפירטתי כאן יזכו בעוד זמן קצר לטיפול כזה.

הסכנה בעיטורים שקריים, מהווה סכנה חמורה מטעמים ברורים שלא כאן המקום לפרטם והם פורטו במכתבו של הפורום לצה"ל, ואשר בעקבותיו, אולץ צה"ל לחקור מחדש את כל מה שהיה במערכת הצליחה

קראו כאן
http://www.global-report.net/a.php?c=um&a=788&rc=um


חזי דחבש
זה שהלך בחוד ויצא אחרון מהקרב , ואגב סרן גדעון דבורצקי ז"ל חילץ אותו ואת מחלקתו רק בשעות הערב המאוחרות ובסביבה לא הייתה "נעל אדומה" אחת

למשתתפים באשכול הזה שלומות


האשכול הזה התחיל בעיני כלגיטימי וכבר כמה ימים שאינו כזה.
מניסיון ברור לברר אמיתותם של צלשים הוא נגרר למקום של השמצות ולכלוכים איש על רעהו.
בפורום הזה חברים צעירים רבים שננזפים לא אחת ע"י המנהלים (שהפעם משום מה בלעו את לשונם) בגלל ביטויי לשון צחים לעומת הביטויים שנשמעו כאן בימים האחרונים שאין טעם לחזור עליהם.

קוראי הפורום מבינים שמדובר על אנשים מבוגרים, ברובם קצינים ואולי אף בכירים שעברו מלחמה אחת או שתיים ואפילו שלוש שאמורים להוות דוגמא לסביבה.
באשכול הזה הם אינם דוגמא.

לא מאוחר לחזור לסדר, להרגע, להפסיק גיוסי חברים מטעם משתתף אחד או אחר והכל למען תשמע תמיכה בצד כזה או אחר.

הדיון עצמו לגיטימי, דעתי בעניין ברורה. אישית הייתי מוציא אנרגיה לנסות ולשנות ולדאוג שכל אותם גיבורים עלומים שלא זכו לצלש או עיטור יוכרו לפחות ע"י החברה ככאלו. אישית פחות מתאים לי להוציא אנרגיה על בירור מי מהצלשים שלפני 30 שנה או 40 שנה קיבלו שלא כדין. כולנו רוצים שצדק יעשה אבל לעיתים המחיר שכולם משלמים גדול ולא תמיד מוצדק.

התלבטתי אם להגיב היות ואני מכניס את עצמי לסיטואציה בה ההתלהמות תמשיך והפעם נגדי אבל מן הצד השני להחריש גם לא מתאים לי.

אצטט מדברי חז"ל: "דברי חכמים בנחת נשמעים".

סוף שבוע טוב לכולם

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

הצעירים היום הרבה יותר מתוקשרים מאשר אנחנו היינו, ואני חושב שעבורם הדבר לא חדש

ציטוט:

במקור נכתב על ידי offerd מכניס עצמי לסיטואציה בה ההתלהמות תמשיך והפעם נגדי. מנגד להחריש לא מתאים לי. דברי חכמים בנחת נשמעים

כל מי שעוקב אחר הדיונים באשכול זה, מבין מי דאג ודואג לחימום ולהעכרת האוירה ..ורק השוכן במרומים יצליח אולי להבין על מי הוא מגן ולמה?
תגובתו שלוחת הרסן הילדותית וחסרת התבונה גרמה לכל השפויים להגיב כפי שהגיבו .
התגובה השנונה של RAMBULLמשקפת את דעת רוב המגיבים ואני מודה לו על כך, למרות שאני לא מכיר אותו .
הכאב של עופר דרורי לוחם בפלוגה י' גדוד 79 משקפת גם היא את דעתם של הלוחמים האמיתיים על כך שהדיון שאמור להיות תרבותי ולחשוף את האמת סטה לפסים לא רצויים להשמצות אישיות וכתיבה ילדותית ולא ברור לי איך קצין כל כך מוערך על פועלו בהקמת מוזיאון השריון נגרר איליו.
אני משוכנע שלאחר שהוא יתעשת הוא יביע חרטה על כל מה שהוא כתב ,הדברים אמורים בעיקר לגבי תגובתו האחרונה והאומללה שלא הוסיפה לו כבוד
מבחינתי הנושא מוצה .
לכל מי שמכיר את הסוגייה לא חידשתי דבר .
לכל מי שלא מכיר אני מקווה שיתחיל להפנים את הדברים ולהבין ...
ולכל מי שמנסה לשמור על " גחלת ומורשת הבלוף" למרות שבתוך תוכו אני משוכנע שהוא יודע את האמת- שיבושם לו....

רק אנא ממך מחק את המילה "דגול" אם אתה יכול עוד בעריכה
גם לא נכון מבחינתי וגם ממש לא מתאים לי
תודה ושבת שלום
עפר

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

רמי בר-אילן

http://www.ramistrip.com/

ובכל זאת, אני בטוח שייטב הדבר לו תתן דוגמאות על צלש"ים ועיטורים שאינם ראויים בעיניך, אני חושב שאתה מתכוון לאלו שהוענקו בגין מלחמת יוה"כ. יכול להיות שיש כמה צלש"ים כאלו, בעיקר בקרב אלו שהיו בקרב 890 בטרטור מתג 42 הנקרא בפי העם "קרב החווה הסינית", התואמים את גרסתך וכמובן זו של חזי, אבל להכליל על רובם - זה לא רציני ולא מכבד אותך.
מתוך ידיעה אישית על קורות המלחמה, עליה "בזבזתי" מאות אם לא אלפי שעות מחקר, וחלק מסיפורי הצלש"ים והעיטורים מוכר לי, אני אשמח לקבל ממך דוגמאות התואמות את גרסתך.
אין בכוונתי בתגובה זאת להתעמת עם משהו ממשתתפי האשכול, רק אשמח לדוגמאות שיבהירו לי ולשאר חברי הפורום על מה המהומה באשכול זה. זה שישנם כמה יחידות שנשכחו - לא מצדיק אמירות מעין אלו שפותח האשכול משמיע, מן הסתם זוהי אשמת המפקדים שלא המליצו, ולא פתחו במסע שיווקי של קורות יחידתם (הכוונה כאן לגדס"ר 582 ולכח שמוליק), או בנסיבות טרגיות של כמעט השמדת הגדוד על שדירת הפיקוד שלו(גדס"ר 87). בעניין כח שמוליק - אני חושב שאפילו במקרה הצלש"ים הוא נפל בן הכסאות שכן זוהי לא יחידה אורגנית, אלא מאולתרת שהוקמה בחופזה עם המלחמה ופורקה לאחריה.
בברכה ובידידות.

יש כמה ביניהם שאתה מבזה את משפחותיהם, ולא אותם - הם טמונים בחלקות הצבאיות של בתי העלמין..
לדעתי אתה צריך לפרסם מה/מי מעורר את חמתך, או שלא להכליל.

ציטוט - לא לבזות בפומבי - לא במסגרת הזו
כפי שנאמר אל תלבין פני חברך ברבים

תיקון - לא לבזות בפומבי, לא במסגרת הזו ולא בשום מסגרת

בכבוד

בקשתי להדגיש שעמדתי מבוססת על מהות עקרון חופש הביטוי, ההבעה והחלפת המידע בכפוף לכללים שנקבעו במשך הדורות כשניסו להגדיר מהן התבטאויות לגיטימיות ומהן שאינן.

הפרטים הספציפיים שבמוקד הויכוח אינם אפילו ידועים לי, אין לי וגם לא יהיה לי זמן ללמוד אותם באופן אישי אך אני עוקב אחר המהלכים המדוברים בעניין רב.

עמדתי החשדנית כלפי המוסדות ונציגיהם מבוססות מנסיוני הלא הזוי בגדוד 890 ומול משרדים שונים של הרשויות במדינת ישראל.

מהזוית שממנה אני מביט על המתרחש כאן, אני מזהה חשש מאור...
בלילה הרי לא רואים מה חופר השכן בחצר מאחרי הבית...
אור הוא מגע שמימי נעלה, מחטא עובשים ומגלה למוח דרך העין מה באמת יש לנו כאן.
הנקודה המרכזית מבחינתי היא שיש לנו זכות לאור, תמיד.
גם אם אני חולה במחלה נוראית אל תשקרו אותי ותגידו לי שיהיה בסדר, תנו לי אור, תראו לי בפני מה אני עומד, אין לכם על מה להצטער ואיני מבקש בחיים האלה דבר מעבר לזה (חוץ מזוגתי שתמשיך לאהוב אותי).

*מקובל על כולם שמורשת המהללת דברים שלא היו ולא נבראו זה דבר לא קביל.

*כל טענה ולו ההזויה ביותר שמועלית ע"י מי שנלחם בקרבות האלה מחייבת בדיקה ע"י יותר מחוקר אחד וכל המרבה הרי זה משובח.

*ממצאי הבדיקות יהיו או חד משמעיים או קונטרוברסלים וזהו.


זהו!

כמו שכתבתי בפתיח אין לי כל כוונה לפרסם בפורום את הסיפורים של אותם " לוחמים" שקיבלו עיטורים שלא הגיעו להם מפאת צינעת הפרט ועל מנת שלא לפגוע בהם.
במידה ותיצור איתי קשר , אני אחד מהיחידים בפורום שלא חושש לחשוף את שמו האמיתי ובברור פשוט ב144 תוכל לאתר אותי, אשמח ליצור איתך קשר ובארבע עיניים לחשוף בפניך את האמת , אני משוכנע שתיפול מהכסא לאחר שתקבל את החומר.

ד.א.
החומר הוא לא על לוחמי 890 או לוחמים אחרים שאינם טנקיסטים משום שבלוחמת חי"ר הנדסה וכ"ו אין לי מושג קלוש אלא אך ורק על חומר שקשור ללוחמי השריון- שחור יש לנו מספיק מהעבר והן מההווה ולכן לשם שינוי התגובה נשלחת בירוק הצבא השני של דגל השיריון..

אבל עקב הכללתך על צלש"ים ועיטורים בקרב מקבליהם מיוה"כ, ועקב זה שאתה לא מוצא לנכון להיות יותר פרטני מסיבותיך שלך - אני מוצא לנכון ל"הרים דגל", וכעת לאור תגובתך לעיל אני בטוח שרווח לכמה משפחות.. זוהי מטרתי בתגובותיי, להבהיר (גם לי) כמה שאפשר על מה המהומה.

אתה צריך להבין-כשאתה מכליל, מן הסתם זה גולש למקומות לא רצויים. לכן אני חושב שראוי שתתן דוגמאות, אולי לא ברמת שמות, אלא ברמת יחידות או אירועים.

סיפור של עיטור
צריך להיות אמיתי
וחס ושלום לא לקצינים
רק לחיילים

על מנת לעטר קצין, צריך שיהיה נסיבות מאוד מאוד מיוחדות

המקופחים:
1. חטיבה 600, חטיבת העלית של צה"ל במלחמת יום הכיפורים עם הטנקיסטים בוגרי ההתשה בעלי הנסיון הקרבי הרב ביותר בצה"ל שהיו מצוידים בטנקים המשוכללים ביותר בצה"ל במלחמה, פטונים M60A1 שלמרות שהם היו אמורים להיות מועברים לחטיבות 14ו401 חטיבות הקו הסדירות החליטו במפקדת גייסות השיריון ובמטטכ"ל לצייד באותם טנקים את חטיבת המילואים 600 ואת גדס"ר 87 גם הוא מאוגדה 143 שתי יחידות שנמחקו מספרי ההיסטוריה ולא בכדי...
2. כוח שמוליק ארד מ890 וכוח ספקטור מפקד שקד שלמרות מלחמת הגבורה שהם גילו הם כמעט ולא מוזכרים בספרי ההיסטוריה.
3. אל"מ טוביה רביב מח"ט 600 שאיבד קרוב ל130 לוחמים + 22 לוחמים שנפלו בשבי ומאות שנפצעו שנשלח למשימות התאבדות על מתחמי האוייב עם הטנקים הכי משוכללים בצה"ל אבל בלי מקלעים , המח"ט היחיד במלחמת יום כיפור שפיקד למופת על חטיבה ובגלל מלחמות גנרלים , "שירקס תככים וחיסול חשבונות" הוא המח"ט היחיד במלחמה שלא זכה לקבל דרגת תא"ל [ מכתב בנידון ובו אני מבקש מהרמטכ"ל גבי אשכנזי להעניק לו לקראת יום העצמאות דרגת תת אלוף למען מורשת חטיבת 600 וכל הרוגי החטיבה נשלח לרמטכ"ל .
4. פלוגת במבה מ162.
5. לוחמים רבים מגדוד 890, חטיבה 600, גדס"ר 87 גדס"ר 582 לוחמים מגדוד עדיני ואסף יגורי , כוח פצ'י , לוחמי הנדסה נ"מ ותומכי לחימה שנקברו בהפגזות בראש הגשר במצמד, לוחמי פלוגת יוחאי גלעד שנשלחו אל מותם בצומת " טירטור לקסיקון" ע"י מפקד מסויים ועל פי כל העדויות נקטלו באש כוחותינו, .
6.אני מודע לכפילות- לוחמים ומפקדים בכוחות המשנה שסופחו לחטיבה 14 בליל הצליחה " מבצע אבירי הלב" 15.10 , גדוד 407/600 גדוד נתן שונארי/ גדוד ספקטור- שקד- גדוד פלס"ר 87 פלוגת צוערי בה"ד ,1 שבגלל התעקשותו של מפקד 14 אמנון רשף לוחם עז נפש וקר רוח שהיו מגיעים לו עשרה עיטורי גבורה על לחימתו במבצע הקשה, המסובך והמסוכן ביותר בתולדות צה"ל - פיקוד על כוח דויזיוני, לא זכה לשום הוקרה ,שהעדיף ולא רצה להתעסק בכל נושא העיטורים.
למרות שיש לי חילוקי דעות עם אמנון שלפי דעתי היה אמור לפקד על הקרב מאחור יחד עם החפ"ק שלו ולא לפקד על כל המערכה בתנאים בלתי אפשריים בלב ליבו של כל המערך המצרי מתוך טנק פטון A3 ,תוך גילוי גבורה בשילוב של פיקוד על המשימה כפי שהגדרתי לעיל , אך למרות ויכוחים אין סופיים שלא יפתרו לעולם האם עדיף היה לנהל את הקרב כפי שעשה זאת אמנון , או לפקד עליו מתוך חדר ממוזג עם מסכי פלזמה[ הכוונה למלחמה האחרונה ] או לחלופין לפקד עליו יחד עם חפ"ק מסודר שנמצא סמוך למקום הקרבות,היות ואני שונא להיות חכם לאחר מעשה, מין הראוי שאחד מחברי הפורום יפתח אשכול בנושא של " מיקומו של המפקד בשדה הקרב" וזאת למרות שכתבתי אין ספור מאמרים בנושא במסגרת הפורום לאיזרוח קרבות.
לצערי הרב אותן כתבות התאדו כתוצאה מפגיעת ברק - בהזדמנות זאת אבקש ממי שהמאמרים נשמרו על ידו שישלח לי אותם בדוא"ל.
7. חלק ממפקדי ולוחמי החטיבה הירושלמית ,כולל מוטי אשכנזי מפקד בודפסט - יעקב טרוסטלר מפקד מילאנו ותיקי וידאס קשרית בלוזה , ילדה בת 19 שקיבלה החלטות שמחטי"ם לא קיבלו.
8. הלוחמים והקשרים במעוזים במעוזים שנלחמו עד טיפת דמם האחרונה ולאחר מכן " חטפו כדור במצח" או שנשרפו באש הלהביורים .
ורבים וטובים אחרים לוחמים עזי נפש שבגלל שלא היה מי שיספר את סיפורם לא זכו להוקרה.
לגבי אותם "" לוחמים" " שזכו לאותות כזב ולמען הסר ספק מדובר רק במי ששרד את המלחמה -שימו לב פעמיים מרכאות כפולות אין לי כוונה לחשוף את הפשלות , שיזיעו , יתמודדו עם מצפונם וחשוב שידעו שעמיתהם לנשק יודעים ומכירים את העובדות לאשורם וזה בהחלט מספיק .....

דני, כל מילה נכונה

חזי

כאחד שלחם בחטיבה 600 גדוד 409 פלוגה ז כל מילה נכונה חזק ואמץ

נכבדי
איני כותב מכתבים בדרך כלל לאתרים אלא לעתונות מדעית. החלטתי לחרוג הפעם מאחר וכצופה סמוי להתכתבות באתר בחרתי הפעם לכתוב. הסיבה היא דני קריאף. דני פיקד עלי החל מסוף הסדיר שלי ועד שחרורי ממילואים בגיל 45. לאחר מכן התנדבתי למתמיד של משמר הגבול ואני משרת, עד היום, בתפקיד של מפקד צוות.
אני בוחר לתת לכם סיפור קטן אחד (מתוך דוגמאות רבות שיכולתי לברור) שמתאר את דני האמיתי. תסלחו לי שבניגוד לדני איני מחזיק תיעוד של תאריכים. בליל הפריצה היינו בין יחידות החוד שיצאו מאיזור החווה הסינית לצורך פתיחת הציר לתעלה. למזלנו בסוף ליל הקרבות המחלקה של דני הייתה היחידה ששרדה שלמה (לדעתי מהיחידות בצה"ל - וכך שרדנו את כל הקרבות, כולל סרפאום - כי דני לא רק בר - מזל, הוא מחזיק קצר את הלוחמים ומקפיד על קטנה, שנינו לכן לא לוקחים עד היום טרמפיסטים שלבושם אינו הולם את צה"ל). עם שחר תוך קרב קשה, דני הורה לי לעלות לצריח ולחפות, לאגוזי הנהג לרדת לקרקע ולפטרל מסביב ויחד עם קופרברג סרקו את כל השטח ולא השארנו אף אחד בשטח. הכל תחת אש (חילצנו רבים מאוד מאחר והיינו שלמים). יצא לי רבות לשמור עם דני ה-מ"מ ולשוחח איתו על אירועים רבים שעברנו. אני חושב שכל הצוות היה תמים דעים שעשינו את המוטל עלינו ואין אנו ראויים לציון על כך.
דברתי עם דני, פעם נוספת, על אירועי החילוצים הרבים שעשינו, לאחר הפרק המביש של צה"ל בקבר בניימין. אני טלפנתי לדני כדי לנסות להבין מדוע אף מפקד בצה"ל לא אמר "תחנות ........, כאן ........, אנו נוסעים לכיוון קבר בניימין, אחרי, סוף". דני הבין אותי והסכים - בניגוד לרגיל לא התווכח. זו הייתה אחת השיחות הכואבות והבודדות שהיו לי איתו. הסיבה - לא הייתה לדני הסבר שיניח את דעתי.

אז למה אני כותב, כי יש הפעם בדיונים, בפורום זה, שלא מין הטעם. אני פרופ' לפתולוגיה (אינני רופא) באוניברסיטת תל אביב ומלמד את תורת המחלות מזה יותר משני עשורים. אנא, לא לתת הגדרות קליניות לאנשים בלי הסמכות המקצועית לכך. אפשר להתווכח. חבל שבאתרים שבהם יש ויכוחים מקצועיים אין חובה לציין את השם המלא כנהוג בעיתונות המיקצועית לה אני רגיל לכתוב ולקרוא.

כל טוב לכולם.

הנמצא ליד שכם,ואשר הותקף ונשרף ע"י הפלסטינים באוקטובר 2000 .

לוחם שלנו שנפצע דימם למוות מכיוון שהעזרה הגיעה מאוחר מדי . אאל"ט שמו היה מדחת יוסף ז"ל.

אפנה אתכם לאתר שהקמתי לזכרו של מדחת יוסף לאחר אירועי הדמים שהיו (בין היתר מבישים)
http://shum.huji.ac.il/~offerd/yosef/yosef.mht

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com