פתחתי כבר כמה נושאים בעבר .
שום דבר לא זז ושום דבר גם לא השתנה .
כנראה שהגעתי למסקנה שאני לא מספיק חזק בשביל להשתנות וגם אין לי את המוטיבציה לזה / אדיש .
(בעצם אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי)
עדיין יש את התחושות האלה של החוסר חשק לחיות וחוסר התמודדות .
החלטתי שאני אמשיך ואשאר אותו הדבר ואתנהג באותו האופן .
אני חושב שאני אנסה להשתנות בעזרתו של הצבא - כנראה 3 שנים בקרבי, אוליי תוך כדי השירות (אני מניח שאני לא אבלה הרבה זמן בבית) אני אשתנה .
בתקווה .
נ.ב אני יודע שאני מצפה יותר מדי מהצבא , אבל אני רואה את זה כמפלט האחרון .
אם זה לא יעזור לי , אני לא מוצא סיבה אמיתית לחיות .

קראתי גם את האשכול הראשון שפתחת..
קודם כל תוציא לעצמך כל מחשבות אובדניות מהראש, זה לא פתרון לכלום.
דבר שני, אין לך שום בעיה חוץ מדיכאון (אגב, תופעה ממש לא נדירה), לך לפסיכולוג בראש פתוח.
יש תרופות מצויינות להעלאת רמת הסרטונין(אצל אנשים עם דיכאון- הרמה נמוכה). תקבל טיפול. במקביל תנסה למצוא תחביבים שיעסיקו אותך (אולי תמצא חברה) עד הגיוס. וגם אם לא הכל ילך טוב, לא צריך לוותר ולהרים ידיים. תתמודד עם הבעיות שלך, תוכיח לעצמך שאתה יכול.

בהצלחה!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Eyalco88 דבר שני, אין לך שום בעיה חוץ מדיכאון (אגב, תופעה ממש לא נדירה), לך לפסיכולוג בראש פתוח

לא רק זה .
אני לחוץ מאוד ואני לא סומך על עצמי .

תודה על העזרה .

זה חלק מזה..
זה כמו שרשרת כזאת, דבר נגרר אחרי דבר..
אבל אם כל החיים שלך תגיד "אם זה לא יעזור אין טעם לחיות" וכו' וכו'.. אתה בעצם לא חי, את שורד.
ולא חבל להפסיד את כל הרגעים היפים?
כשבן אדם שורד בחיים האלה הוא מפספס הרבה מסביב..
תשמע, זה לא קל לצאת מאיפה שאתה נמצא, הייתי שם..
אבל זה אפשרי.
קצת תקווה אף פעם לא מזיקה..

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."