|
לא טעות, פסק הדין הועלה לאתר בית המשפט העליון:
1
בתי המשפט
פ 001520/05
בית משפט השלום בירושלים
27/02/2007
לפני כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא
מדינת ישראל
בעניין:
המאשימה
ע"י ב"כ עוה"ד סימון קסלר
משטרת ישראל ענף תביעות ירושלים
נ ג ד
דלאל שרון
הנאשם
ע"י ב"כ עוה"ד דינה ילוז - מטעם הסנ"צ
גזר דין
1. הנאשם, יליד 1978 הנמנה עם העדה החרדית, הורשע על פי הודאתו במסגרת 6 אישומים, בביצוע 6 עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות של סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. במסגרת אחד האישומים, הוא גם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.
2. לפי כתב האישום, במהלך השנים 2003 ו- 2004, נטפל הנאשם לנערות שפגש באקראי במקומות ציבוריים, בדרך כלל בכניסות לבתים. מדובר בנערות בנות 9 עד 13. המעשים נעשו לאחר שהנאשם שאל שאלות לקטינות על-מנת להתקרב אליהן ואז ביצע את זממו.
באישום מס' 1, החזיק הנאשם בידה של קטינה בת 11, הרים אותה מעט וחיבק אותה בחוזקה מאחור. בהמשך, הוא דחף אותה קדימה תוך שהוא מצמיד את חלציו לגב שלה בחוזקה ומרים את הסנטר שלה באמצעות ידו בכוונה להרים את ראשה. כל אותו זמן, אחזה הקטינה באחותה הפעוטה בידיה תוך שהיא רועדת ומבקשת מהנאשם שיניח לה. לבסוף הצליחה הקטינה להיחלץ מידיו של הנאשם.
באישום מס' 2, חיבק הנאשם נערה בת 13 בחוזקה עד שחשה בכאבים. למחורת האירוע, חזר הנאשם למקום ופגש את הנערה ואולם הפעם סירבה הקטינה לבקשת הנאשם להתלוות אליו. במהלך האירוע, נכנס הנאשם לבניין שבו הקטינה מתגוררת ובכך ביצע עבירה של הסגת גבול.
באישום מס' 3, משך הנאשם ילדה בת 10 והעלה אותה במדרגות הכניסה לביתה. בהמשך, דחף אותה הנאשם בגבה עם ידו, הרים את היד שלה ואחר כך נצמד אליה מאחור תוך שהוא דוחף אותה קדימה ומכופף אותה קדימה. הקטינה הצליחה לברוח ממנו.
באישום מס' 4, התיישב הנאשם במדרגות בכניסה לבית, תפס ילדה בת 9 והושיב אותה עליו כשהוא אוחז אותה במותניה כשהיא עם הגב אליו. הנאשם כופף את הקטינה קדימה בעודה יושבת עליו. תוך שהוא מזיז אותה ומתחכך בה, הגיע הנאשם לפורקנו ושפך את זרעו על שימלתה של הקטינה. גם הפעם נמלטה הקטינה מהנאשם בסוף האירוע.
באישום מס' 5, פגש הנאשם ילדה בת 10 כשהיא מטיילת ברחוב עם אחיה התינוק שהיה בעגלה. הנאשם תפס את הקטינה מאחור, חיבק אותה וביקש שתעשה "מצווה". הקטינה אמרה לו שהיא רוצה ללכת. בתגובה הציע לה הנאשם כסף אך הקטינה סירבה.
באישום מס' 6, פגש הנאשם את הקטינה נשוא אישום מס' 5, הפעם, בכניסה לביתה. הנאשם דחף את הקטינה תוך שהוא אוחז במותניה ונעמד מאחוריה. אחרי ששכנה פתחה את דלת ביתה, נמלטה הקטינה מהנאשם.
3. לאחר הגשת כתב האישום, שהה הנאשם במעצר במשך כ- 4 חודשים. לאחר מכן, שוחרר הנאשם למעצר בית בבית אחותו במטרה לאפשר לו לעבור טיפול במסגרת חלופת מעצר. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת השחרור נדחה. בבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון מטעם המדינה, התקבל ערעור המדינה ואולם כב' השופטת ארבל, חתמה את החלטתה באומרה שאם יתקדם הנאשם בטיפול במסגרת המעצר, ניתן יהיה לשוב ולשקול נושא חלופת המעצר.
4. בטיעון שהתקיים ביום 5.4.05, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו. הוזמן תסקיר שירות המבחן.
5. בדיון שהתקיים ביום 3.5.05, החליט בית המשפט, בהמלצת שירות המבחן, לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר במסגרת ישיבת "אור לנצח" בהוד השרון תחת פיקוח צמוד של רב הישיבה ואברכים מהישיבה, וזאת במטרה לבחון את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם ושילובו של הנאשם לתהליך טיפולי מחוץ לבית המעצר. במקביל, הורה בית המשפט על שילובו של הנאשם בטיפול פסיכולוגי פרטי שמומן על ידי בני משפחת הנאשם, ועל כל טיפול אחר, שעליו ימליץ שירות המבחן.
ערר על החלטת השחרור בבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה.
6. בדיון שהתקיים ביום 13.9.05, התברר כי קיימת מחלוקת בין הגורמים המטפלים ביחס לטיפול שהנאשם צריך לקבל כדי להפחית ממסוכנותו.
עובר לדיון, הפנה שירות מבחן את הנאשם למרכז יום טיפול בעברייני מין. שם, אובחן הנאשם כבעל הפרעה מינית מסוג פדופיליה בעל מסוכנות גבוהה. המרכז הציע טיפול תרופתי הורמונאלי להורדת הדחף המיני. שירות מבחן ביקש לאמץ את המלצת מרכז היום.
לעומת זאת, המליץ הרופא המטפל מטעם המשפחה, ד"ר עמרם גפני, מומחה בפסיכיאטריה מבית החולים איתנים ובמרפאת החוץ הפסיכיאטרית חיב"ה שבבני ברק, על טיפול תרופתי פחות דרסטי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי.
בית המשפט החליט באותו יום לקבל את המלצתו של ד"ר גפני ולהמשיך בתוכנית הטיפולית שהוא הציע תחת מעקב שירות המבחן.
7. מאז ובמשך למעלה משנה, נדחה הדיון מפעם לפעם כדי לעקוב אחר הטיפול ולהשיג הערכת מסוכנות מקצועית ביחס לנאשם. במשך כל התקופה הזאת ועד לאחרונה, לא דווח על הפרה בתנאי השחרור.
בינתיים, התארס הנאשם ולאחר מכן התחתן. בית המשפט התיר לנאשם ולאשתו לעבור להתגורר בסניף הישיבה "אור לנצח" בירושלים, כאשר הפיקוח אחר הנאשם מטעם הישיבה, ממשיך לחול.
8. ביום 6.9.06, נערך דו"ח הערכת מסוכנות מינית ביחס לנאשם על ידי הקרימינולוגית הקלינית ענת קציר-זמיר. בדו"ח זה, דווח על נכונות גדולה יותר של הנאשם מבעבר לחשוף מידע ולקחת אחריות על מעשיו. ואולם, המאבחנת העריכה כי המוטיבציה של הנאשם לשתף פעולה הינה חיצונית בלבד מתוך רצונו להימנע מלהישלח למאסר. להערכתה, הנאשם זקוק לטיפול ייעודי כולל, מקיף ומשמעותי המיועד לעברייני מין, משום שמסוכנותו העתידית של הנאשם, בעיקר בתקופות משבר, הינה גבוהה. עם זאת, העריכה המאבחנת כי הנאשם עשוי להיתרם ממסגרת טיפולית וזאת בתנאי שיקפיד הקפדה טוטלית על דרישות המסגרת.
9. בעקבות הערכת המסוכנות, המליץ שירות המבחן בתסקירו מיום 18.10.06, לשקול שילובו של הנאשם במסגרת טיפולית במרכז יום לצורך ניסיון טיפולי.
10. בדיון שהתקיים ביום 24.10.06, לא התייצבו הנאשם ובאת כוחו. בהחלטתו באותו יום, הביע בית המשפט תרעומת על כך שהסניגורית מטעם הסניגוריה הציבורית, עוה"ד ילוז, למעשה העמידה את בית המשפט בפני עובדה בכך שלא התייצבה לדיון, למרות שבית המשפט דחה בקשה שהגישה ערב הדיון לדחותו. אף על פי כן, לאור המלצת שירות המבחן, על מנת שלא לאבד את המומנטום של התהליך הטיפולי, הורה בית המשפט על שילובו של הנאשם לתוכנית הטיפולית עליה המליצה שירות המבחן, תחת המשך הפיקוח והליווי הצמוד מטעם הישיבה.
11. בתסקיר שהוגש ביום 9.11.06, דווח כי הנאשם, לאחר התנגדות ראשונית לתנאי התשלום וההוצאות הכרוכות בהגעה למרכז הטיפולי, החל בטיפול ביום 5.11.06. ביום הראשון של הטיפול, הגיע הנאשם באיחור של שעתיים ובליווי אביו (ולא בליווי המפקח מטעם הישיבה). ביום השני, הגיע הנאשם בליווי המלווה מטעם הישיבה ואולם באיחור של שעה. ביום הרביעי, כלל לא הגיע למרכז בטענה שלא היה מי שילווה אותו לטיפול. עוד מדווח כי בפעמים שאביו ליווה אותו למרכז, הגיע הנאשם עצמאית לתחנה המרכזית ללא ליווי ושם פגש את אביו שהביא אותו למרכז. עוד נאמר בתסקיר כי אחותו של הנאשם יצרה קשר עם השירות וביטאה את הקשיים העולים מהצורך ללוות את הנאשם יום - יום ממקום מגוריו בירושלים עד למרכז היום שבפתח תקווה. היא ביקשה להרחיב את מעגל המפקחים.
קצינת המבחן המליצה לקיים דיון בעניינו של הנאשם כדי להסדיר את נושא הליווים למרכז.
12. בטרם התקיים דיון נוסף בעניינו של הנאשם שנקבע ליום 5.12.06, הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף ביום 22.11.06. בתסקיר זה דווח כי הנאשם נעדר מ –4 מתוך 12 ימי פעילות טיפולית שנקבעו לו. בכל הימים שבהם התייצב לטיפול (פרט לאחד), הוא הגיע באיחור שנע בין מספר דקות למספר שעות. בימים שבהם נעדר הנאשם מהמרכז הטיפולי, הוא לא הודיע על כך לצוות המטפל כפי שנדרש על פי נהלי המרכז. עוד דווח על קושי ליצור קשר טלפוני עם הנאשם, ועל דיווחים שהתקבלו על כך שהנאשם שהה מחוץ לביתו בניגוד לתנאי השחרור שנקבעו לו.
שירות המבחן הגיע למסקנה לאור כל האמור ועל סמך ההתרשמות של הגורמים המטפלים, שהנאשם אינו בשל ונעדר מוטיבציה להשתלב בתוכנית טיפולית המתאימה לצרכיו. שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך המשפטי בהעדר המלצה טיפולית.
13. בדיון שהתקיים ביום 5.12.06, ולאור האמור בתסקיר האחרון, דחה בית המשפט בקשה מטעם הנאשם להמשיך בתהליך הטיפולי בפיקוח שירות המבחן, והורה על השמעת הטיעונים לעונש.
ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת המעשים שבוצעו על ידי הנאשם ואת הסכנה הנשקפת לציבור מהנאשם לאור כישלון הנסיון הטיפולי. היא ציינה כי בכל הדברים שהשמיע הנאשם בבית המשפט במהלך הדיונים השונים בעניינו, לא נשמעה מפיו מילת אמפטיה כלפי קורבנותיו. עוד הדגישה ב"כ המאשימה את הדיווחים על הפרת תנאי השחרור. היא ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר מרתיע כדי ללמד את הנאשם שאם יחזור בעתיד על המעשים, לדבר יהיה מחיר כואב.
ב"כ הנאשם טענה שהנאשם דווקא הוכיח אמון בכך שמילא אחר הוראות בית המשפט, הגיע לכל הדיונים בבית המשפט ומילא אחר תנאי השחרור, הכוללים מעצר בית תחת פיקוח, משך למעלה משנה וחצי. עוד ציינה הסניגורית כי משפחתו של הנאשם השקיעה כספים רבים לצורך הטיפול אצל ד"ר גפני ולממן את הליווי הצמוד מטעם ישיבת "אור לנצח" עליהם הורה בית המשפט. לטענתה, הטיפול הצליח משום שלא דווח מאז שחרורו של הנאשם מהמעצר על כל מקרה נוסף של מעשה מגונה או על כל עבירה אחרת. היא ביקשה שלא להעניש את הנאשם על כך שלא סיים את הטיפול במרכז הטיפולי מטעם שירות המבחן, משום ששיתף פעולה עם המרכז כפי שהתבקש. הסניגורית ציינה דיווח של ד"ר גפני על רמת משכל נמוכה של הנאשם.
הסניגורית הדגישה כי הנאשם לקח אחריות על העבירות שביצע מהרגע הראשון. באשר לעבירות עצמן, טענה הסניגורית כי מדובר במעשים הנמצאים מבחינת חומרתן ברף הנמוך של עבירות המעשים המגונים. הסניגורית הפנתה להודעות של שלושה מההורים של קורבנות מעשיו של הנאשם מהם עולה, לטענתה, כי הילדות לא נפגעו מהמעשים וכי לא נשארה להן טראומה ממה שהנאשם עשה.
14. בדברו האחרון לפני גזר הדין, טען הנאשם כי ביצע את המעשים בהשפעת קלטות שנחשף להן, בתקופה שלא היה "כל כך דתי". לטענתו, הוא לקח את עצמו לידיים וביצע את הטיפול שהתבקש ממנו. הוא טוען שסבל בתקופה הארוכה של מעצר הבית, וגם בטיפול שנאלץ להשתתף בו, שם שהה עם אנסים, כאשר הוא לא ביצע מעשי אונס. מאז הגשת כתב האישום, הוא חזר בתשובה, התחתן ורוצה להקים בית יהודי. אשתו נמצאת בהריון. הוא מעוניין להעתיק את מקום מגוריו לצפון ולפתוח דף חדש.
15. בתום הדיון, החליט בית המשפט, מבלי שהוא מביע עמדה לעניין העונש שייגזר על הנאשם, להזמין חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.
16. בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 20.2.07, נקבע כי הנאשם יכול לבצע עבודות שירות בעמותת "כוח לתת", כאשר העבודות מוגבלות "במקומות שבהם שוהים חניכים", ובמגבלה נוספת שנאשם ישהה "לא בקירבת נערות". הממונה מציין כי הגיע למסקנה כי הנאשם כשיר לעבודות על פי אישור הפסיכיאטר המטפל שהוצג בפניו לפיו הנאשם "מאוזן תרופתית ולא נשקפת ממנו סכנה".
17. בבואי לגזור את הדין, יש לשים בכף המאזנים לחומרא את השיקול הגמולי, לאור טיב וריבוי העבירות שהנאשם ביצע, לצד השיקול ההרתעתי, האישי והציבורי, הצופה פני עתיד, שמטרתו להגן על הילדות שלנו מפני מעשים נוראיים שכאלה. ידוע כי מעשים כמו שביצע הנאשם יכולים לגרום לילדה לטראומה לכל החיים, לצלקת נפשית ולפגיעה בתחושת הבטחון העצמי שלה.
18. שיקול נוסף לחומרא הינו חוסר שיתוף הפעולה המלא של הנאשם עם שירות המבחן בתהליך הטיפולי. אני מביא בחשבון טענות שהעלתה הסניגורית בעניין זה, כגון בעיות טכניות עם מלווה שיקח את הנאשם הלוך וחזור למקום הטיפולי, השתתפותו בתוכנית בפעמים שהגיע והקושי שלו להצליח ברמת הציפיות של שירות המבחן, בהתחשב ברמת המשכל שלו. ואולם טענות אלו מחטיאות את המטרה: שירות המבחן מהווה גוף ציבורי ומקצועי להערכת מסוכנותם של עבריינים ולטיפול בהם. כאשר שירות המבחן מאשר כי עבריין הצליח בתוכנית טיפולית או שיקומית, הדבר מאפשר לציבור לנשום לרווחה בידיעה כי פחתה המסוכנות הנשקפת מאותו נאשם. לעומת זאת, עבריין שלא הצליח בטיפול, תהיה הסיבה אשר תהיה, מסיים את ההליך המשפטי מבלי שהציבור יכול לבטוח בו שלא יחזור שוב על המעשים. אין דינו של "עבריין משוקם" כדין עבריין שלא זכה לתואר הזה.
19. כעת, לשיקולים לקולא. הנאשם איננו עוד אותה חיית טרף שהתרוצצה ברחובות ירושלים בשנות 2003 – 2004 ושפגעה בילדות קטנות זו אחר זו ללא אבחנה. אין ספק שההליך המשפטי עשה לו מה שהוא: 4 חודשים במעצר; שנה וחצי של מעצר בית תחת פיקוח צמוד; טיפול פסיכיאטרי במימון בני המשפחה; בדיקות פסכיאטריות שונות; הפיקוח והטיפולים של שירות המבחן. מאז שחרורו מן המעצר, לא היה כל דיווח על מעשה מגונה נוסף או על נסיון לבצע מעשה שכזה. אין ראיות להפרת תנאי השחרור מצידו (אם כי, הועלה חשש לדבר בתסקיר האחרון). הוא התמיד בלימודי קודש בישיבה השיקומית אליה נשלח, המוכרת על ידי שירות המבחן. בשנה האחרונה הוא התחתן, ויש להניח כי לדבר השפעה ממתנת ומרסנת. כל אלה עומדים לזכותו.
עם כל זאת, אין לתת לנאשם זה "תעודת יושר". שירות המבחן לא השתכנע כי הדחף הפדופילי שלו מנוטרל. גם הפסיכיאטר המטפל, ד"ר גפני, על אף דיווחיו בדבר שיתוף פעולה של הנאשם בטיפול הנפשי ותרופתי, ועל התייצבות במצבו הנפשי, לא חווה את דעתו כי הסכנה חלפה.
20. שיקול נוסף לקולא הינה העדר ראיות פוזיטיביות על פגיעה נפשית מתמשכת באותן ילדות שהנאשם פגעה בהן.
21. סעיף 355 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, הקובע,
" 355. עונש מזערי [תיקון: תשמ"ח, תשנ"ח, תשס"א(2), תשס"ב(5)]
(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים לפי סעיפים 345, 348(א), (ב) או (ג1), או 351(א), (ב) או (ג)(1) או (2), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.
(ב) עונש מאסר לפי סעיף קטן (א) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי."
במקרה הנדון, העונש המירבי לכל אחת מהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם, הוא 7 שנות מאסר. רבע מהעונש האמור מגיע ל- 21 חודשי מאסר. היות ומדובר ב- 6 עבירות, רבע מהעונש המירבי הכולל מגיע ל- 10.5 שנות מאסר בפועל.
לאור הודאתו של הנאשם במיוחס לו, שיתוף הפעולה המלא עם חוקריו, שיתוף הפעולה המלא שלו עם ההליך הטיפולי הפרטי (למרות שלא עבר בהצלחה את ההליך הטיפולי מטעם שירות המבחן כמפורט לעיל), העדר הרשעות קודמות והעדר דיווח על כל מעשה מגונה חדש מאז שחרורו מן המעצר מלפני למעלה משנה וחצי, סבורני כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הקלה בעונש לעומת "העונש המזערי" הקבוע בסעיף. עם זאת, אין נסיבות מקילות המצדיקות מאסר על תנאי כעונש יחיד.
22. אינני סבור כי העונש הראוי לנאשם הוא מאסר לתקופה ממושכת. אמנם, ביצע הנאשם מעשים מגונים במספר קטינות, מעשים המחייבים לדעתי מאסר. ואולם סבורני שניתן להשיג את מטרת הענישה ואת אפקט ההרתעה במאסר לתקופה קצרה. בלי נשכח שהנאשם כבר היה 4 חודשים במעצר, חוויה מרתיעה כשלעצמה. בנוסף, מאסר לתקופה ממושכת עלול להשריש אצל נאשם זה, הנשלח לראשונה למאסר, דפוסים עברייניים קבועים; כמו-כן הדבר עלול להוריד לטמיון את תוצאות התהליך הטיפולי שעבר, אשר השיג יציבות במצבו הנפשי, למרות שלא הצליחה כנראה לרפא את הפגם.
23. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה כי העונש המתאים לנאשם זה הוא עונש מאסר קצר מאחורי סורג ובריח (ללמדו כי למעשים כאלה, אם יחזור עליהם ח"ו בעתיד, יש מחיר כבד) ועונש מאסר נוסף בעבודות שירות. בנוסף, מאסר על תנאי מרתיע.
24. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם עונשים כמפורט להלן:
א. מאסר בפועל במשך 6 חודשים, מתוכם 3 חודשים בכלא, ו- 3 חודשים בעבודות שירות בעמותת "כח לתת" בימים א'-ה' בין השעות 8:30 – 15:00 ובערבי חג בין השעות 8:30 – 12:00. העבודות יחלו במועד שייקבע בהמלצת הממונה על עבודות שירות לאחר סיום ריצוי המאסר בכלא. אם לא יתפקד כראוי במקום זה, יהיה צפוי הנאשם להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת תקופת עבודות השירות בכלא.
ב. מאסר על תנאי של שנה למקרה שהנאשם יעבור עבירת מין כלשהי במשך 3 שנים.
25. המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.
26. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.
ניתן היום ט' באדר, תשס"ז (27 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.
שמעון פיינברג, שופט
סגן נשיא
8
קישור לאתר בית המשפט העליון:
http://www.court.gov.il/heb/home.htm
_____________________________________
לעולם אשא דגלך בגאווה
נערך לאחרונה ע"י עידו403 בתאריך 01-03-2007 בשעה 10:30.
|
ראשי
צ'אט
28-02-2007, 20:58
כל עוד בלבב פנימה...
מצב כלאיים
