כשהשמש זורחת בבוקר,

ומבשרת את תחילתו של יום חדש,

אני מביטה אל הרקיע הכתום,

ותוהה מה מסתתר לו שם למעלה.

חלקם ייאמרו, שאולי זאת השכינה,

שאת כנפה פורשת ועלינו שומרת.

חלקם ייאמרו, שאולי זאת השמש,

שמאור וחום לנו נותנת.

חלקם ייאמרו, שאולי אלו הכוכבים,

שבמיקומם את מזלנו קובעים.

ואני אומרת, שאולי זה אתה ואני,

שברגשותנו, אנו אחד לשני מפרגנים.

ואת מאווינו אחד לשני מספרים,

ותומכים זה בזו וזו בזה,

כי יום חדש עולה,

ואיתו עוד מסלול חיים שלם.

לפעמים צריך להזהר שלא להסתנוור כאשר מסתכלים למעלה