11-02-2007, 16:31
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
קראתי שוב ולא מצאתי הבחנה בין ימין לשמאל במה שכתבתי
נהפוך הוא: עשיתי הבחנה בין "ימני", ומכאן בהכרח חובש כיפה, שונא ערבים מעבר לממוצע ותמהוני, ובין "לאומי" שהיא ההגדרה המועדפת עלי. מכיוון שב"דיבור" המקובל, שימוש שלי במונח "לאומי" במקום ימני רק יבלבל, האפשרויות הן או לא לכתוב או לכתוב בלשון המקובלת. ישנם מקרים בהם אני בוחר בדרך הראשונה וישנם מקרים בהם אני בוחר בשניה.
לטענתי, הציונות ה"רישמית" של שנות ה-20 ואילך נשלטה בידי אנשים בעלי תפיות סוציאליסטיות ושמאלה ולכן באופן טבעי החרדה שלהם מהפאשיזם - שהיה רלוונטי אז - הובילה אותם לדכא כל יצר טבעי של לאומיות ולהחליפה בלאומיות מסוג ייחודי, היא ה"ציונות הסוציאליסא=טית". אני מוריד את הכובע בפני הדור ההוא (וזה שאחריו) על שללא סממני לאומיות ולאומנות מובהקים בנוסח כל מדינה אחרת, הצליחו בכל זאת להקים מדינה, אולם אל לנו לשכוח שההצלחה של אקט מוזר שכזה נעוצה אך ורק בעובדה שאוייבינו היו מאוד פרימיטיביים ביכולתם לעכל תהליכים מורכבים. לו עמדנו בפני הסרבים ולא בפני הערבים, כל שיטות ה"ההבלגה והתישבות" ושאר הגישות הציונוניות סוציאליסטיות היו מזמן נמצאות בשולי ספרי ההיסטוריה, כהערות שוליים למחקרים על "עלייתה ונפילתה של הציונות".
הפשע העיקרי של אותה ציונות של בן גוריון, גולדה, שרת, ואשכול, היתה בכך שהם לא זיהו את התגבשותה של הציונות המלוכדת לכדי מדינה של ממש ובחרו להמשיך ולהנחיל לתושבים - שרובם לא היו עוד מהחומר שהקים את קבוצת כינרת - מין לאומיות דהוייה, כזאת של הליכה בין הטיפות. התוצאה היא שבסוף שנות ה-70, ובעיקר עקב מלחמת כיפור ולבנון, קרסה המראית עין של הלאומיות הזאת ובעקבותיה קם דור שלם שעוד מכנה עצמו דרך הרגל "ציוני", אבל בעצם הוא אובד דרך לחלוטין וחלקו אנטי ישראלי ואנטי ציוני בהחלט.
חוסר היכולת של האינלקטואלים תוצרי אותו דור "לעכל" ישראלים לאומיים (וחילוניים - פרט שאינו חשוב בעיני משום שלא אמור להוות איזשהו לקמוס בנוגע למידת לאומיות בריאה) שאינם משנים דעותיהם כמו איזו אסיפת חברים בקיבוץ, הוא התופעה המוזרה. למרבה האירוניה ישראל היא המדינה היחידה בעולם (ככל הנראה) שבה מי שלא פיקפק בישראליות פעם בחייו - לא נחשב "נורמלי" בעיני זרם מסויים.
_____________________________________
.
|