בלילה בילי לא נרדם. זה היה אחד מלילות הבכי, ככה בילי כינה אותם, הלילות בהם הוא היה שומע את אמו בוכה. אבל לא הרבה. בדרך-כלל הוא בא לחדר שלה לבדוק וראה שהיא בכלל בוכה בגלל הטלנובלה. כן, כמובן שגם טלויזיות יש בנאקלטאון. עברה שעה. עוד שעה. אמא הפסיקה לבכות, זה סימן שהיא נרדמה. בילי גם כמעט נרדם, אבל פתאום הוא שמע רעש של זכוכית מתנפצת. זה בא מכיוון המטבח. מקס התחיל לנבוח. בילי לקח את השמיכה שלו לאמבטיה, והרטיב אותה. הבחור הקטן אמר שזה עוזר, אז מה יש לבילי להפסיד? אבל אל תחשבו שבילי לא פחד, אל תגידו "בילי גיבור!", "בילי מדהים!", כי בילי פחד. מאוד פחד. כל-כך פחד, עד שהרגיש איך הקירות רועדים בגלל דפיקות הלב שלו. לפתע הציץ לתוך החדר גבר, או אישה - קשה לקבוע את המין של מישהו אם הוא מכוסה כולו באדום וכתוב עליו "השד של הפלייסטיישן". היי, השם הזה מוכר. כן, נזכר בילי, הברנש הקטן סיפר היום לחבר שלו, בהפסקה. "בילי, זה לא הזמן למחשבות כאלה!" הוא חשב, וזרק את השמיכה על הפורץ. הפורץ לא נרתע, ותפש את בילי.

הפלייסטיישן הוא דבר נפלא: אפשר להטמטם מולו, להרקב מולו, לאבד תחושה מולו, אבל הכי טוב -ניתן ללמוד בעזרתו טכניקות אלימות ככל האפשר! בילי עבר מיד למצב ה- "טיי-קואן-דו" של הגיבור האהוב עליו במשחק הלחימה שלו, והתחיל להכות באוויר בניסיון כושל להרחיק את הפולש. בזמן שהרוויח, קפץ בילי דרך החלון (בילי גר בבית פרטי על הקרקע) וברח בשיא המהירות שלו. אחרי כחמישה קילומטרים, כשהיה בטוח שלא רודפים אחריו, הוא עצר. הכל היה חשוך ומפחיד, אבל הוא התנחם באור שהפיץ מחנה-הקרקס של "קרקס טומילין", כחמש-מאות מטרים משם.

השמש כבר עמדה באמצע השמים כשבילי התעורר. הוא רץ חזרה הביתה, אבל מצא רק חורבות מפוחמות, ושוטרים בכל מקום. כל העולם התסחרר סביבו. הוא התחיל לבכות ולחפש את אמו בהיסטריה. היא הייתה מונחת שם, על האלונקה, חסרת דופק. מקס ישב לצד האלונקה, מלקק את כפתו הפצועה. השוטרים קבעו כי מדובר בתאונה; האמא שכחה לסגור את הגז. בילי ידע שהם טועים, אבל הוא היה חלש מכדי להגיד להם. כולם טיפשים, חשב בלי. סתם אנשים טיפשים במדים מפגרים. אם אמא שלי הייתה מלמדת אותי עוד קללות הייתי משתמש גם בהן. העולם הסתובב, כמה יפה. חושך.

בילי התעורר בבית-החולים. זה לא היה חלום; אמא שלו מתה במיטה שלידו, ומקס יושב על המיטה שלה ומסתכל בפניה בעיניים לחות. נראה היה כי הוא בוכה. בילי קם, למרות הכאבים שחש, פתח את הדלת האחורית, וברח. הוא לא ידע לאן. פשוט רץ. נדמה כי עבר נצח עד שהגיע למחנה-הקרקס.
מקס חיכה לו שם.

בפרק הבא: בילי מחליט החלטה שתשפיע על חייו, וגם - סוף סוף תגלו מדוע הסיפור נקרא "פלאי הטכנולוגיה".

תודה לאלה שתמכו בי,
puzpuz.

בוקר אור לך פוזפוז,

יש לך כתיבה מסקרנת.
אני מרגישה שאתה רוצה לבנות עלילה,
ויש לי תחושה שאתה עושה את זה מהר מידי.
תשים לב שאתה לא קופץ על פרטים או כותב אותם שטחי מידי. כי יש בך עומק ...

אהבתי את הרעיון,
ואיך שאתה מציג את הדמויות !!!

שתהיה לך הצלחה גדולה גדולה !!!
ההע.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אסאניה, אני מודע לכך שאני בונה את העלילה מהר מדי. למען האמת, אני שונא את זה. אבל זה כך רק בשני הפרקים הראשונים. שני הפרקים האלה הם כמו מין הקדמה קצרה, בפרק הבא מתחיל הדבר האמיתי.

תודה
puzpuz.

אתה כותב נהדר, נסה להכניס לסיפור שלך גם אלמנטים של תיאורי "ריחות וצבעים"ובכלל כל 5 החושים
אני מאמין שיש לך את זה
בהצלחה
גרפיקול

http://tzion.iwebland.com

בשביל תגובות כאלה כותב האומן את כתביו.

וגם כדי להמחיש את הרגשותיו ומחשבותיו,
puzpuz.

בהמשך למה שאסאניה כתבה, תגיה את הסיפור שלך, יש שם הרבה אי דיוקים וטעויות.
"תפש את בילי", זה לא נכון:
תפישה - percaption
תפיסה - catch.

כף > כפו ולא "כפתו", ברבים זה "כפותיו".

אתה נמצא בשלב מאד מוקדם, אבל ממהר לרוץ קדימה, וזה לא ממש מובן.
אם אתה מנסה לאפיין את הדמויות שלך, זה לא יהיה סיפורון קצרצר, אם אתה מנסה ליצור סיפור קצר - אין מקום לכל התיאורים שאתה מנסה להכניס, כי זה בא על חשבון הסיפור עצמו.
יש איזשהו איזון שצריך למצוא, ואתה בדרך למצאו.
אגב, לא חושב שיש מקום לכל כך הרבה הערות בסוגריים בתוך סיפור.

תעשה לי טובה אישית, תפטר מהחתימה שלך, היא עושה לך עוול, על אף היותה "בדיחה ישנה" כפי שהגדרת אותה בעבר. קח את עצמך ברצינות.

מנהל איור ותלת-מימד
My DeviantArt
פרוייקט הגמר שלי - Dark Gold

וכמו שהסברתי לאסאניה, בחל מהפרק הבא העלילה תהיה יותר איטית.

מצטער על שגיעות-הכתיב, אבל בלי לעשות טעויות, איך לומדים? תודה שתיקנת אותי ולימדת אותי.

אני לא מכיר בן-אדם שלוקח את עצמו ברצינות יותר ממני. זאת סתם בדיחה ישנה, ואני אוהב בדיחות אישיות,
puzpuz.

פוזפוז, אתה בדרך הנכונה. יש לי הרגשה (בינתיים) שאתה בונה עלילה טובה.

אבל יש משהו במה שהמגיבים הקודמים ^ כתבו... יש תחושה שאתה ממהר לאיזה שהוא מקום... חח

אבל אתה כותב טוב מאוד. באמת. הכיוון שלך טוב בינתיים.

הסוגריים וההערות ביניים קצת מפריעות. במקום לכתוב בסוגריים שבילי גר בבלה בלה בלה, היית צריך (לדעתי כמובן) להכניס את זה בלי סוגריים כבר בפרק הראשון, תיאור של ביתו של בילי... נסה לנבא את הסוגריים האלה. אל תרוץ בכתיבה, נסה לתכנן כמה שיותר מראש.

מחכה לפרק 3!

וכפי שהסברתי לקודמיי, החל מפרק 3 העלילה תתנהל באיטיות, לא בכבדות מאוסה - אבל גם לא במהירות.

puzpuz.

יש לי רק הערה קטנה:
המשפט "כן, כמובן שגם טלוויזיות יש הנאקלטאון" ניראה לי קצת מיותר, כי כבר אמרת בפרק הקודם "... אם נשארה לדור הבא טיפה של שכל, היא לכודה בתוך הפלייסטיישן, המחשב או הטלוויזיה". לא הייתי מעירה על כך, אבל המשפט של הפרק הראשון תופס הרבה תשומת לב בגלל שהוא ציני, ואי לכך נשאר בזיכרון.
אני קראתי את שני הפרקים יחד, לכן זה קצת הפריע לי.
דרך אגב, מאוד אהבתי את המשפט. שנון מצחיק ומקורי.

ועוד משהו: אני לא מסכימה עם קודמי לגבי הקטיעות, הסוגריים והערות הביניים. אני דווקא אהבתי אותן, אך היו מקומות שחשבתי שלא היה כדאי להכניס אותן, כי הן גרמו קצת לעומס וגרמו להרגשה שהן חוזרות על עצמן.

כל הכבוד פוזפוז!

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אני רואה שאת קוראת מסורה...

puzpuz.

לוקח לפעמים קצת זמן לכתוב... לפעמים אפילו הכותב מעדיף לסיים כמה פרקים מראש, שיהיה כיוון מדויק יותר...

יש לך כישרון כתיבה יפה בהצלחה וכול ההערות שהפנו לך צריך לשפר אבל אחת מהעצות אני רוצה שתעשה בה והיא להשמש בתיאור וחושים למשל אני מנסה לדמיין את חדרו של בילי אבל לא מצליח האם הוא חדר עדידי או כמו בימים אלה וכו'.... בהצלחה בפרק הבא

נ.ב. תחכה לפרק 3 !!