שָׁאַלְתִּי לִשְׁמֵךְ, אַיֵּךְ?.


נֶעֱלַמְתְּ, עָשָׁן נֶעֱמַד.

יָדִי כִּמְנִיפָה, אָנָה וְאָנָה.

לֹא חָשׁ, וְלֹא זָע.

מִלִּים פְּזוּרוֹת, עַל הָאָרֶץ.

מֻנָּחוֹת אֵצֶל רַגְלִי.

כְּקוֹסֵם, חֹפֶן אוּלַי.

יִזְדַּקֵּר שְׁמֵךְ, הַנִּסְתָּר.

http://tzion.iwebland.com

הסגנון שלך קצת השתנה, אהבתי את הקודם. החרוזים המעניינים שגרמו לי לחשוב עוד יותר על היצירה.

את זו קשה לי להבין, אני מתחבר אליה הכי פחות מהיצירות האחרות שכתבת. מצטער

שלא תבין אותי לא נכון, זה לא אומר בכלל שהיצירה לא טובה חס וחלילה. אני פשוט אומר שאני לא אהבתי. היופי הוא בעיני המתבונן.

השיר יפה, אבל אני כצופה מרחוק, כי משום מה קשה לי להתחבר לשיר.

puzpuz.

הקראיה אינה זורמת כלל וכלל. אנו נאלצים לקרוא את השיר לאט לאט, להתעכב על כל מילה ולתהות על הקשר בינה לבין המילה שלפניה, ועל ההקשר שבו היא נמצאת.

מבחינתי אני רואה את השיר כתיאור של שבריר שניה.
שבריר שניה שמתרחש בתוך מוחו, נפשו ורגשותיו של האדם המדבר.
שבריר שניה שמהלך על הקו הדק בין המציאות והדימיון.
שבריר שניה שאותו הצלחת למתוח לדקה מלאה.
תיאור יפיפה בהילוך איטי של מקבילה של "עשן אופף, נעלם, ומתגלה פתאום משהו"


שָׁאַלְתִּי לִשְׁמֵךְ, אַיֵּךְ?. שאלת לשמה


נֶעֱלַמְתְּ, עָשָׁן נֶעֱמַד. אולי: נאלמת, מהססת האם לומר או לא. הזמן עצר פתאום מלכת

יָדִי כִּמְנִיפָה, אָנָה וְאָנָה. (מנסה להסיט את העשן עם היד) מצפה לתשובה, מחפש בעיניה אחר אות, הסכמה שמאחרים להגיע

לֹא חָשׁ, וְלֹא זָע. הנשימה נעצרת מפני הפחד לשבור את הרגע העומד. כאילו אם נזוז קצת או ננשום, העולם ייחרב


ואז היא אומרת את שמה

בהתחלה זה ניראה כאוסף חסר משמעות של מילים:

מִלִּים פְּזוּרוֹת, עַל הָאָרֶץ.
מֻנָּחוֹת אֵצֶל רַגְלִי.

ואז, כבדך מיסתורית, דרך קסומה, חלקי המילים מתחילים להתאחות:

כְּקוֹסֵם, חֹפֶן אוּלַי.

ואז זה הולם בך בפנים
ואתה קולט את שמה:

יִזְדַּקֵּר שְׁמֵךְ, הַנִּסְתָּר.




איני יודעת אם זה הפירוש של השיר. סביר שלו. הסגנון שלך מאוד מיסתורי. אבל אני מעדיפה להסתכל על זה כעל אחד הפירושים שניתן להדביק לשיר בהעדר פירוש אחר.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...