27-01-2007, 17:13
|
|
|
חבר מתאריך: 30.09.05
הודעות: 1,181
|
|
בשורה התחתונה שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אם את מרגישה שמקומך לא בארץ תעזבי. אני כבר כמה שנים מרגיש כך, אין לי מקום כאן...זרים לי הרבה דברים, התרבות, ישראלים לפעמים, צה"ל...אני רק חולם על הרגע בו אארוז מזוודות ואעזוב, לעזאזל הציונות, יש לי 70 ומשהו שנים לחיות, מתוכם נשארו בערך 50, אני אחיה אותם היכן שאני רוצה מבלי שציוניסטים בשקל או כל בני אידיאולוגיה מעוותת אחרת יגידו לי איך לחיות ומה לעשות.
אנשים הקריבו את חייהם למען כלום. מיליוני אנשים נהרגו במלחמות ב100 השנים האחרונות למען מאות מדינות שונות. לא ייתכן שכל המדינות היו שוות את זה, לא יתכן שהמדינה שלנו, ישראל, שווה את זה אני מוצא את הסיטואציה שבה אנו חיים מאוד הזויה, חבורת אפסים שולחת צעירים, לא הילדים שלהם כמובן, למות למען העלאת הזקפה הלאומית והמורל. כאשר כמה מהצעירים לא חוזרים הביתה או חוזרים בחלקים, מתפטרים אותם מבוגרים למען ג'ובים שמנים באלעל או הסתגרות וכתיבת ספרי זכרונות, וזה במקרה הטוב אם מתפטרים בכלל.
אין עתיד למדינת ישראל. אנחנו נחיה באיבה עם שכינינו לנצח. נמשיך להקריב את ילדינו למען כלום, סתם...מדי פעם תיהיה איזו מלחמה, ככה בממוצע ב-10 שנים...פעם ב יהיה פיגוע. ייצא לנו להכיר איזה הרוג או פצוע פה ושם. אולי זה גם יכה בנו...
אני מודע לעובדה שבמדינות אחרות לא יהיה לי קל. אני אהיה כמו כל מהגר. מעמדי יהיה שווה למהגר המקסיקני אשר הופך המבורגרים במסעדה השכינתית או לבעל המכולת האפגאני. המקומיים יגחכו על השפה העילגת שלי והקור, אוי הקור...אבל לא אכפת לי, אני יודע שזה מה שאני רוצה. אני רוצה שילדיי ידברו בשפה לועזית. אני רוצה שהם יילכו לאיזה קולג' בגיל 18, ישתו וישכבו עם בנות. אני לא רוצה בן בגולני על תקן בשר התותחים התורן של האומה.
אני בהחלט מבין אותך, אני במקומך הייתי חוזר...וואלה תחזרי, כי אם לא סביר שכן את תמצאי את עצמך מתחננת לעבודה בשירות לקוחות. אחר כך עושה תואר ומרוויחה 4 ברוטו. פעם בשנתיים תסעי לצרפת לבקר בלובר, תבכי כאשר הבן שלך יתגייס, סביר להניח שהוא יהיה במילואים במלחמה הבאה...ואז בגיל 65 תזכרי שהיה לך צ'אנס לחיות חיים אחרים במקום שונה לגמרי ופספסת את הצ'אנס הזה. את חיה פעם אחת, תצאי להרפתקאה הזאת, לדעתי זה שווה את זה. ותספרי לי כמובן איך היה, כי אני בא אחרייך...
|