דיווח: אותרו שלושת הצעירים הישראלים הנעדרים בצ'ילה
22:41
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il/partner1/Service126/Images/dot_article_1.gif]
24.12.2006




בצ'ילה אותרו שלושת הצעירים הישראלים שנעדרים מזה כשבוע. השלושה אותרו בפארק פויואה ונמסר כי מצבם טוב. השלושה נופפו לשלום למסוק של חברת הביטוח הראל שאיתר אותם. כעת פועלים שם כדי להוציאם מהשטח, אך תנאי מזג האוויר הקשים מקשים על ביצוע פעולות החילוץ.







http://news.nana.co.il/Common/Gener...9131&FromList=1

המטייל מצ'ילה: "היינו יכולים להיחלץ בעצמנו"





נמרוד ורד, אחד משלושת המטיילים הישראלים שאותרו וחולצו מהפארק הלאומי פויואה, מבטיח להמשיך בטיול כרגיל. בשיחה עם ynet יממה לאחר החילוץ הוא מספר על הרגעים בהם הבינו השלושה כי תעו בדרך ועל ההישרדות בימים בהם לא יצרו קשר. "היינו יכולים להיחלץ בעצמנו", הוא מסכם - וממשיך הלאה רועי נחמיאס פורסם: 25.12.06, 22:57


אני מתכוון להמשיך בטיול, אולי אחזור לארץ לשבוע כדי להרגיע את כולם. אבל אחר-כך אמשיך לטייל כמו שתכננתי - לרדת דרומה לארץ האש ולעבור בין צ'ילה לארגנטינה". כך אמר היום (ב') ל-ynet נמרוד ורד, אחד משלושת המטיילים שאותרו וחולצו מהפארק הלאומי פויואה בצ'ילה.






שלושת המטיילים, נמרוד ורד, גל אידן וליאור רוזן יצאו לטרק בפארק בצ'ילה , אך הקשר עימם אבד. אתמול, לאחר שנעדרו במשך יותר משבוע, נמצאו שני המטיילים והמטיילת כשהם בריאים ושלמים. על נסיבות היעלמותם, סיפר ורד: "ביום השני של הטרק טיפסנו על ההר ובגלל ערפל ירדנו קצת למטה והלכנו בשביל הרגיל. בסוף היום השני הגענו למעיינות החמים והקמנו את המאהל".



רגעי החילוץ (צילום: באדיבות חברת הביטוח הראל)
הבעיות עצמן החלו יום מאוחר יותר. "ביום השלישי קמנו בבוקר וגילינו שירד שלג רציני, שכיסה לנו את האוהלים. הוא כיסה את השביל, אבל הצלחנו להתקדם לפחות חצי מהדרך, אז תנאיי מזג האוויר נהיו קשים יותר, אבל הצלחנו להגיע להר הגעש פויואה. משם כנראה טעינו בדרך והתחלנו לרדת לכיוון דרום מערב, במקום לכיוון דרום והתחלנו להסתבך. ביום הרביעי, ה-17 לחודש, הבנו שעשינו טעות והתחלנו להיכנס ליער. החלטנו ללכת על בסיס נחל שיוביל אותנו לכביש – הכביש היה הגבול של הפארק. לא תיארנו לעצמנו שניכנס לתוך הסבך והנחל יהפוך לנהר שלא נוכל ללכת בתוכו".

סוף טובחולצו המטיילים בצ'ילה / רועי נחמיאס ורועי מנדל3 הנעדרים בצ'ילה חולצו לאחר שמסוק איתר אותם. גל אידן סיפר: "כשראינו את המסוק התחלנו לבכות, הבנו שזה סוף הסיוט". על הימים הקשים שהם עברו סיפרה ליאור רוזן ש"ברגע שהבנו שהלכנו לאיבוד השארנו סימנים, והתקיימנו על מעט שוקולד ופסטה"


לכתבה המלאה

ורד טוען כי גם ללא צוות החילוץ היו השלושה יכולים למצוא את דרכם לכביש, ולצאת מהפארק. "אם לא היו מחלצים אותנו היינו מצליחים להסתדר, כי כל יום התקדמנו כמה קילומטרים. אני מעריך שגם בלי צוות החילוץ היינו מסתדרים. הקושי הגדול היה הצמחיה – הסבך המאוד עבות".







אולם, השלושה לא האמינו על הדאגה בישראל לגורלם ועל ההמולה התקשורתית סביבם. "לא הופתעתי שצוותי החילוץ הגיעו", אמר ורד, "חשבנו שיגיעו צוותי חילוץ מכל חברה שבה אנחנו מבוטחים. אבל הופתענו מהרעש בישראל להיעדרות שלנו – שמעתי שזה הגיע עד לעמוד הראשי בעיתונים בארץ. מה שעניין אותנו זה רק לקום בבוקר ללכת ולהתקדם כדי שההורים ידאגו כמה שפחות. לא כל כך חשבנו אם דבר היעדרותנו מופיע בתקשורת, אבל מה שעבר לנו בראש זה שחייבים לעבור את הסבך כמה שיותר מהר כי בבית דואגים. זה מה שעבר לי בראש".





למרות זאת, כשהשלושה הבחינו אתמול, היום בו מזג האוויר השתפר מעט, במטוסים ובמסוקים – לא היה להם ספק שהם באו לחלץ אותם. "כשראינו בבוקר את המטוס הקל שעבר מעלינו הבנו שזה היום. כששמענו את כלי הטיס ישר חתכנו לכיוון הסכר – עמדנו שם, לקחנו את הביגוד הצבעוני שיש לנו, הדלקנו מדורה שיהיה עשן וחיכינו. בשעה חמש המסוק ראה אותנו ושעתיים לאחר מכן הייתי האחרון שחולץ".



עד כמה הניסיון מהשרות הצבאי נותן ביטחון אמיתי לשרוד בתנאים כאלה?

"מבחינת ניווט, זו לא הפעם הראשונה שאני מסתכל על מפה. אני יודע לנווט, כיוונים וכדומה. אבל מצד שני זה שטח אחר ועוד עם שלג. ניווט בשלג זה משהו שאני לא מכיר. מצד שני – יש סדנאות מיוחדות בצבא שעברתי והייתי כבר כמה ימים בלי אוכל או מים, והרגשת רעב לא מפחידה אותי. בטרק לא היתה שום בעיה של מים והיה לנו די אוכל – אפילו חזרנו עם קצת אורז ופסטה. היינו יכולים להמשיך ולעבור את זה. מבחינת הניווט, כשאתה יודע לקרוא מפה, אתה מבין שאתה יודע לחתוך לכביש, אבל ניסיון צבאי לא עוזר בשטח מיוער שכזה".







איך הגבתם כשנודע לכם שתעיתם בדרך?





"היינו ממש בסדר ודי מגובשים. כמעט כל לילה עצרנו וחשבנו האם למחרת לחכות או להמשיך. בסוף הבנו שהדבר הנכון הוא להמשיך. פרט ליום אחד מנוחה באוהל התקדמנו בכל יום".

בינתיים החליטה ליאור רוזן לחזור כנראה ארצה ואפשר שגל אידן יחזור איתה. אולם נמרוד ורד מחליט להסתכל על הטרק האחרון באופן חיובי ולהמשיך קדימה. "ליאור וגל כנראה יחזרו לארץ, אבל אולי גל יחזור בחזרה לכאן. בכל מקרה הטרק הזה יהיה חווייה לכל החיים. זה סוג של הרפתקה. אולי קצת אוריד הילוך כדי להרגיע את האנשים בבית ומעט אשנה תכניות אבל אמשיך. אם מישהו עכשיו עשה תאונה אז הוא יותר לא ינהג? ההיפך – צריך לחזור כמה שיותר לפעילות. קרה מה שקרה ואני אמשיך".





http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3344525,00.html



קיים למיטב ידיעתי, לאחר החלצות מצרה/מחלה באופן פלאי, מנהג להוסיף שם/לשנות שם של מי שנחלץ. אני חושב שיש שם ממש הולם להוסיך לבחור ... "אבו עלי".

.