|
חג שמח לבית ישראל מעיתון 'הארץ':
מחקר: חנוכה הוא תעמולה חשמונאית
יום שישי, 15 בדצמבר 2006, 7:42 מאת: עפרי אילני, הארץ
דגם של בית המקדש. אנטיוכוס תקף או לא תקף? (יחצ)
ד"ר סטיבן ויצמן טוען שכל הסיפור מאחורי חנוכה לא ממש הגיוני מבחינה היסטורית, ולמעשה הומצא על ידי המלכים החשמונאים כדי לחזק את מעמדם
עוד בכתבה:
יחסי ציבור של החשמונאים»העתיקו מהמסופוטמים»
המלך אנטיוכוס הרביעי היה ידוע כמלך מוזר. את ילדותו בילה כבן ערובה ברומא, וגם עלייתו לשלטון היתה מקרית למדי, והתאפשרה רק בשל מותו המפתיע של אביו ורציחתו של אחיו. כשירש את הממלכה, היא כבר היתה בתהליך שקיעה על אף מאמציו השאפתניים לשקמה ולבצר את גבולותיה. אך כל זה אינו מסביר את המעשה שבגינו ידוע אנטיוכוס לשמצה עד היום: הגזרות האכזריות המתוארות בספרי המכבים, שבמסגרתן אסר על היהודים לקיים את מצוות הדת ב-167 לפני הספירה.
"הסיבה שבגללה אנטיוכוס פתח במדיניות של דיכוי הדת היהודית - התקפה על בית המקדש ואיסור על קיום התורה והמצוות - לא ממש מוסברת על ידי המקורות ההיסטוריים הקיימים", אמר ל"הארץ" ד"ר סטיבן ויצמן, מרצה ללימודי יהדות באוניברסיטת אינדיאנה ומחבר הספר "המשכיות תרבותית ביהדות העת העתיקה".
על בסיס מרכיביו החריגים של תיאור הגזירות, הגיע ויצמן למסקנות מרחיקות לכת: סיפור הגזירות המוכר לנו גובש על ידי המלכים החשמונאים כתעמולה, שנועדה לחזק את הלגיטימציה הרופפת שממנה סבל שלטונם. לשם כך, הוא טוען, השתמשו החשמונאים בעלילות ספרותיות שמקורן בממלכות המזרח הקדום.
יחסי ציבור של החשמונאים
ויצמן מזכיר שאסור לשכוח: המנצחים כותבים את ההיסטוריה (אילוסטרציה: רויטרס)
היסטוריונים של העת העתיקה מסכימים שרדיפת דת לא היתה התנהגות מקובלת אצל מלכים הלניסטיים. לכן, המעשים המיוחסים לאנטיוכוס משונים מבחינה היסטורית. "כשאביו של אנטיוכוס הרביעי כבש לראשונה את פלסטינה, הוא הפגין כבוד רב כלפי בית המקדש והשתמש בסמכותו כדי להגן על מסורות היהודים", מסביר ויצמן.
בעשרות השנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים להסביר את התנהגותו החריגה של אנטיוכוס. היסטוריונים אחדים טענו, שהמלך פשוט השתגע ואחרים סברו שבזז את בית המקדש כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות. במאמר שפירסם לאחרונה בכתב העת "Journal of Biblical Literature", טוען ויצמן כי הסברים אלו בנויים על ספקולציות לא מבוססות, ומציע לבדוק לאילו מטרות נבנה הסיפור על גזירות אנטיוכוס, וכיצד הוא שירת את אלה שכתבו אותו - נאמניהם של המלכים החשמונאים.
לדברי ויצמן, "המכבים נחשבים לגיבורים במשך תקופה כל כך ארוכה, שקשה לתפוש היום שבתקופתם השלטון שלהם היה מאוד שנוי במחלוקת. הם וצאצאיהם, השושלת החשמונאית, הציגו את עצמם ככוהנים גדולים, אבל לא השתייכו לאורך זמן למשפחה שהחזיקה בתפקיד הזה.
" הם גם לא השתייכו לשושלת בית דוד, שממנה אמורים לבוא המלכים. לכן, יהודים רבים לא הכירו בלגיטימיות של החשמונאים. הם התמודדו עם התנגדות משמעותית, וסבלו מיחסי ציבור גרועים".
לטענת ויצמן, הם תיארו את עצמם כמגיני המסורת היהודית לצרכי יחסי ציבור, "טקטיקה ששימשה הרבה תופסי שלטון וכובשים במזרח הקדום כדי להצדיק את תפיסת השלטון".
עמדתו של ויצמן רחוקה מלהיות מקובלת על רבים מחוקרי תקופת בית השני. פרופ' יהושע אפרון, מבכירי חוקרי התקופה החשמונאית, סבור שהמרד המכבי והשלטון שבא בעקבותיו דווקא היה מקובל בקרב רוב העם. "המכבים בלי ספק נהנו מתמיכה רחבה", טוען הפרופ' אפרון, "אחרת הם לא היו יכולים לנהל מלחמת גרילה כמו שהם ניהלו. גם היום וגם אז - מיעוט לא יכול להתקומם ולנהל מלחמה כזאת בלי תמיכה עממית".
העתיקו מהמסופוטמים
"חנוכה הוא תזכורת לכך שהסיפורים שאנחנו מספרים יכולים ליצור שינוי אמיתי" (רויטרס)
ויצמן, על כל פנים, מרחיק לכת וטוען שגם חג החנוכה נוצר בצורתו המקורית כדי ליצור זיקה בין המכבים לבין הצלת המקדש. בנוסף, הוא מביא במחקרו כמה דוגמאות לסיפורים מסופוטמיים, שמגלים דימיון חשוד לסיפור אנטיוכוס. לטענתו, המכבים השתמשו בתיאורים ספרותיים קיימים מהמזרח הקדום כדי לתאר את פשעיו של אנטיוכוס נגד המסורת, שבעקבותיהם תפסו הם את השלטון.
כדוגמה מביא ויצמן את סיפורו של המלך נבו-שומא-אישכון, ששלט בבבל במאה ה-8 לפני הספירה. מלך זה מתואר כמי שחילל מקדשים, שיבש את הפולחנים ועבר במכוון על איסורים דתיים.
פרסומת
"לדעתי, התיאור הזה הוא דוגמה למוסכמות הספרותיות המקובלות במזרח הקדום - שהשפיעו על האופן בו תוארו הרדיפות של אנטיוכוס. אני מאמין שהמכבים אימצו את התוואי העלילתי הזה כדי לייצר לגיטימציה לשלטון שלהם", אמר ויצמן.
ויצמן מודע לכך שטענותיו עלולות להרגיז יהודים הרואים במכבים שליטים צדיקים, שהם מודל להתנגדות הרואית לדיכוי, אך רואה בכך גם צד חיובי, "אני טוען שהתיאור של גזירות אנטיוכוס, יותר מאשר סיפור של הישרדות יהודית, הוא סיפור שמבטא את הדימיון היהודי ואת התפקיד שלו ביצירת שינוי פוליטי. חג חנוכה הוא תזכורת לכך שהסיפורים שאנחנו מספרים יכולים ליצור שינוי אמיתי בחיים שלנו", סיכם ויצמן את דבריו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועכשיו להשגות של 'ישראלה' לגבי מה שמוצג כמחקר:
[1] מדוע לא מעט תאורים אודות שושלת החשמונאים ומפעליה תואמים ממצא ארכאולוגי והצלבת מקורות ודווקא מפינה זו העוסקת במרד ובקרבות [להם קשה למצוא ממצא ארכאולוגי ובד"כ כותב את תאורם הצד המנצח] - נטפל החוקר כלא אמינה
[2] הצגת כובש יווני כמלך סבלן ליהודים מגוחכת. מלכים לא היו סבלנים אפילו לבני עמם הם. התרבות היוונית הלא דתית - יכלה להשתלב היטב בתרבויות עובדי אלילים אך הגיוני כי נתפסה כסותרת את עיקרי היהדות.
[3] התלמוד אינו מחמיא לחשמונאים ובלשון המעטה אינו מחבב את בית חשמונאי. אין כל הגיון לחשוב כי חכמי הסנהדרין הפרושים שנרדפו ונרצחו ע"י החשמונאים יעוותו את ההלכה וישכתבו את ההיסטוריה בכדי להוסיף חג ממקורות זרים רק בכדי לסנגר על אויביהם. כאן נכנס גם עניין הזכרון ההיסטורי - כל שושלת חשמונאי משתרעת על כ4 דורות חיים [מה לעשות שהתוחלת לשל שליט הייתה קצרה יותר...]. קשה לזייף ספור שכזה כאשר הזכרון ההיסטורי עודנו חי.
[4] 'מודע לכך כי הטענות עלולות להרגיז יהודים'? אולי 'מכוון לכך שהטענות ירגיזו יהודים'. קשה לי להאמין כי חוקר רציני יכתוב שיהדות רואה במכבים צדיקים. הנחה זו ניתנת לדור הראשון בלבד.
[5] מחקר פרטי שלי מעלה כי סופגניות עם ריבה אדומה הן הן הדבר האמיתי וכל יתר הדברים ['סופגנית חמאת שקדים מסוכרים ברוטב רוזמרין עם מקצפת דומדמניות וקטשופ'] הם בגדר שכתוב הזכרון ההיסטורי. אותו מחקר מעלה גם כ2 ק"ג ב8 ימים.
נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 15-12-2006 בשעה 09:35.
|
ראשי
צ'אט
15-12-2006, 09:26
מצב כלאיים
