בהחלט לא עמדה לנגד עיניי אותה תמונה של צה"ל משחק חתול ועכבר עם חוליות משגרי קסאמים באזור כ"כ קטן שקשה לאתר אותו גם במפת ישראל. צורת הפעלת הכוחות שם בשטח, לדעתי הצנועה, מראה שאין כוונה אמיתית מצד מקבלי ההחלטות לפתור את אותן בעיות אשר עומדות כנגד ישראל. עניין זה גורם לנזיפה של רוה"מ בצה"ל להיות מקוממת במיוחד, אבל לא נגלוש לזה.

עכשיו הצעותיך הן טובות, אבל הן עוסקות במישור הטקטי. השאלה הנשאלת הייתה: איזו מדיניות אסטרטגית יש על ישראל לנקוט לנוכח החלטת שונאינו לנהל בנו מלחמת התשה לאורך דורות? הרי גם גדר וגם כיבוש ציר פילדלפי לא יעלימו את הבעיה הפלסיטינית. גם כשהציר היה בידינו ידענו מהם צרות ומשטר המחסומים ביש"ע הוא לכל היותר מציק וגורם לחיכוך. הוא לכל היותר יאט את התחמשותם של שונאינו. מה זה חשוב במישור האסטרטגי ארוך הטווח אם הטילים על תל-אביב יתחילו לפול עוד מספר חודשים או עוד מספר שנים?

אם כן, אין בפעולות הנ"ל משום "שבירת הכלים". דוגמה לשינוי מהותי במדיניות הישראלית: לאור העובדה שחמאס לא רואה עצמו מחויב להסכמים שנחתמו בעבר בין הרשות לישראל, יכולה ישראל לבטלם גם היא. ובעקבות זאת לפלוש לכל יש"ע ולכונן שם מחדש משטר צבאי. ההשתלטות חייבת להיות מהירה וברוטאלית ולאחריה יבוא עידן של טרור ודיכוי ביד קשה של כל התנגדות. תוך כדי כך תבצע ישראל את כל אותן פעולות המתבקשות מכובש חכם והן יכללו מתן סיוע הומניטרי, פיתוח הכלכלה המקומית, הנהגת מערכת חינוך "משלנו", פיקוח על המסגדים, עידוד מנהיגות פרגמטית (לא דמוקרטית) שתשלוט בעזרת צבאינו ועוד פעולות כאלה ואחרות.

דפוס פעולה כזה יוצא מנקודת הנחה הפוכה לדעה הרווחת כי "לא ניתן לנצח רעיון". ועוד איך ניתן לנצח רעיון (ע"ע גרמניה הנאצית, יפאן האימפרילית).

וסטייה קטנה מההיבט הבטחוני גרידא: האם החברה הישראלית תוכל להתמודד עם מאות הרוגים ושנות התמדה רבות כדי להשלים את המלאכה? התשובה היא לא, ומכאן הבטחון של איראן, חיזבאללה, אל-קעידה וכו'.