06-12-2006, 01:01
|
|
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
אנשים מגיעים עם המון רומנטיקה - "מגיע" להם לשרת בגולני/טיס/צנחנים/דובדבן (מחק את המיותר). הצבא רק מחכה להם שם והם יושיעו את עם ישראל ויוכיחו לעולם שהם הם הדבר הבא.
ואז הם מתגייסים, והעולם שלהם מצטמצם לרצון מתמיד לישון ולשתות (ולאכול אם זה לא בא על חשבונם של הדברים האחרים).
פתאום הם מגלים שצועקים עליהם וכועסים והם פקיונרים סדרתיים ואף אחד לא מכיר בעליונותם לכאורה. המפקדים ממש לא מבינים מה שהם מבינים. כל מה שהמ"כ הבלתי מנוסה והבלתי מוכשר שלהם רואה זה 30 גושים חסרי צורה עטופים בבד ירוק ופתאום הוא מבין באימה שמזה הוא צריך לעשות לוחמים. וכולם שלומיאלים וחסרי יכולת בסיסית למוטוריקה פשוטה. פתאום הם מבינים מה זה לא להתקלח שבוע, להתפלש בחול לקפוא מקור/להזיע עד מוות בחום אימים.
פתאום זה הרבה חרא ומעט מאוד רומנטיקה, והכי טוב זה לצאת יומיות בבסיס קרוב לבית, שבו הם יוכלו להתהדר בכומתה מגניבה, סיכת לוחם וסיפורים מפה ועד הודעה חדשה לילדים הקטנים והג'ובניקים, בזמן שהחברים שלו עושים את העבודה האמיתית.
כן, אין הרבה רומנטיקה בלטחון שמירות, לצבוע אבנים ולשטוף כמויות אדירות של כלים, וזה אחרי שחזרת ממארב משעמם עד מוות או כל דבר אחר. בתור קרבי, אתה קופא מקור עד שאתה לא מרגיש את הגפיים שלך, אתה מזיע ומת מחום בקרמי שלך בבקעה ב50 מעלות בצל, ללא משב רוח קל באמצע אוגוסט במשמרת שלא נגמרת מתוך כמה עשרות כאלה עד שמזג האויר יתקרר קצת.
אתה יושב משועמם עד מוות במארב שאסור לך לעשן, לאכול ובכלל להשמיע כל רעש במשך 72 שעות שלא נגמרות ואתה הולך קילומטרים עם 40 קילו על הגב לאותו מארב ואתה כבר מזמן לא מרגיש את הגב.
איך אומרים - בא נכיר בזה. רוב הזמן אתה סובל, כואב (כשאתה בכלל מרגיש את הגוף שלך) ומקלל את היום שהחלטת על קרבי. ואתה מת משעמום. מת משעמום, משעות שלא עוברות ומשימות ממש לא מעניינות.
אף אחד לא מחכה לך, אף אחד לא מכיר אותך, וסביר להניח שהמפקדים שלך יצחקו עד מוות על הגמלוניות, האיטיות וחוסר מוצלחות שלך.אה, וסיירת מטכ"ל (ועם ישראל)? יסתדרו מעולה גם אם תהיה נהג בוס.
להתגייס צריך עם הרבה ענווה וחשש וצניעות. והכרה שלא משנה איפה תשרת, אתה תאכל המון חרא וסביר להניח שתמיד יהיו טובים ממך ומוצלחים ממך ביחידה שלך, וסביר להניח שתהיה סתם אפור, פאקיונר שחוטף שבתות בגלל שטויות.
החיילים הכי טובים שלי, שאחר כך התקדמו והיו מפקדים וקצינים מעולים, סירבו להתפנות בבקום לקרבי. אחד מהם בא אלי ביום הראשון של הטירונות ואמר שהוא לא יכול בלי אמא. הוא לא ישן מאז שהוא הגיע. השני בא אלי אחרי מסע 8 ק"מ ואמר שהוא לא יכול יותר. הוא לא מתאים. ושניהם עשו חיל
בסוף, הכל מתנקז לשאלה איך אתה מתמודד עם ה"בום". עם נקודת השבירה שלך.
יש כאלה שהכשלון, הפחד והכאב ידרבנו אותם למאמץ כפול. הם כבר יראו לכולם מה הם שווים ומי הם בדיוק. אלה הם יחידי הסגולה. כאלה שבאים לעשות דווקא, ועל כל כשלון הם כבר יביאו 4 הצלחות.
יש כאלה, והם הרוב, שיתאוששו מספיק בשביל לעשות את המינימום. הם לא יבלטו, הם לא יצטיינו והם בטח לא יתאמצו. הם ינצנצו מתי שאפשר ויעבדו מתי שלא.
והאחרונים הם חלשי האופי. כאלה שהשוק ישבור אותם והם יפלטו מוקדם ובמאוחר מקרבי ויהיו תומכ"לים או ג'ובניקים. בקבוצה זו ניתן גם לכלול את הרומנטיקנים (כפי שתיארתי לעיל).
אמרתי את זה כמה פעמים כאן בפורום - מי שמצליח זה מי שבא בגישה חיובית לכל משימה שיתנו לו. בין אם זה לנקות שירותים או לשטוף כלים, ובין אם זה להסתער עם מאג במעלה גבעה תלולה ב-35 מעלות חום בנגב.
אז הנה מה שאני מציע שתצפה לו: לכאוב, לסבול, לרעוב, להשתעמם, לסבול מחום ומקור ולהתאכזב. ואם תעבור את כל המכשולים, תזכה להנות מהחבר'ה, מדי פעם מהעשיה ותוצאותיה והידיעה שאתה משהו שאחרים לא יחוו בחייהם.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
נערך לאחרונה ע"י ביטיס בתאריך 06-12-2006 בשעה 01:18.
|