יהי זכרו ברוך

שם גם הוא סיפר לראשונה על מחלתו ...

עוד אבידה גדולה לזמר העברי !
כל כך חבל.

יהי זכרו ברוך.

הופתעתי לקרוא את הכתבה כי נדמה לי ששבוע קודם קראתי איפשהו שהוא הוזכר כנפטר

העיתונאי והיוצר, מהפזמונאים החשובים בישראל, הלך לעולמו הערב בביתו שבתל אביב מסרטן. דוד טרטקובר: זאת אבדה גדולה




עוד בכתבה:
אפרים שמיר: "אני מנסה לעכל את העובדה שהעולם בלי עלי"»





העיתונאי והיוצר עלי מוהר מת אמש בתל אביב, בגיל 58, ממחלת הסרטן. מוהר היה ידוע בין השאר בזכות מדורו "מהנעשה בעירנו" בעיתון "העיר", מהמדורים הוותיקים ביותר בעיתונות הישראלית.



מוהר היה מהפזמונאים החשובים בישראל. בין שיריו המוכרים ניתן למצוא את "שיעור מולדת", "שש עשרה מלאו לנער", "שיר השיירה", "אמרו לו" "שטח ההפקר" "שיר נבואי קוסמי עליז" ורבים נוספים, שהפכו לאבני יסוד בתרבות ובמוזיקה הישראלית.



הוא הרבה לשתף פעולה עם יוני רכטר שהלחין רבים משיריו, לדוגמת השיר "נגיעה אחת רכה". הם הוציאו יחד שני אלבומים, "בגובה העיניים" (1986) ו"מחשבות ואפשרויות" (1995), ואף יצאו בהופעות משותפות כשריכטר שר מנגן על קלידים והשירה ומוהר משתתף בעמדת המספר.



מוהר פרסם שני ספרים, "מהנעשה בעירנו" ו"פלוגה ג' מחלקה שלוש" (בשיתוף עם דוד טרטקובר). "מהנעשה בעירנו" (1994) מכיל אוסף של טורים בשם זה מהשבועון התל אביבי "העיר", בין השנים 1984 ו-1994. ברשימות הללו עסק בענייני היומיום - שוטטות בעיר, הערות הנוגעות ב"ידידינו הכספומט", נסיעות לחו"ל, וכדומה. "פלוגה ג' מחלקה שלוש" (2003) מכיל רשימות שנכתבו בעת שירותו במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. אלו עוסקות, כמו הטור, לא באקטואליה אלא יחסים עם אנשים, ארוחות צהריים וערב, סרטים, ספרים וכיוצא באלו. הרשימות הללו פורסמו בשעתן בעיתון "דבר". הספר האחרון שערך, "זו אותה האהבה", הוא ביוגרפיה של אריק איינשטיין. הספר יצא באוגוסט האחרון, ומבוסס על עשרות שעות שיחה שלו עם איינשטיין.



בנוסף ל"הנעשה בעירנו" מוהר היה ובעל טור נוסף העוסק בענייני ספורט, "בשער", שהתפרסם במדור הספורט של אותו שבועון. בשני טוריו הוא מביע את אהדתו לקבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. הטורים התפרסמו, על פי רוב, מדי שבוע.



אפרים שמיר: "אני מנסה לעכל את העובדה שהעולם בלי עלי"



עם היוודע דבר מותו, אמר עליו המעצב דוד טרטקובר, שפרסם עם מוהר את הספר "פלוגה ג' מחלקה שלוש", כי "עלי היה חבר יקר שלי. אנחנו מכירים משנות השבעים, היינו יחד במלחמת יום הכפורים, באותה פלוגה, באותה מחלקה. שלושים שנה לאחר מכן הוצאנו את ספר הרשימות שלו והרישומים שלי מהמלחמה.



עלי הוא איש רב כשרונות, ואבדה גדולה, לכל החברים שלו ולכל מי שפתח את מקומון העיר וקרא אותו בעמוד הראשון".



חבריו של מוהר מעולם העיתונות והמוזיקה מספרים כי בחודשים האחרונים הוא נפרד מהם וערך כמה מפגשים ומסיבות. הזמר אפרים שמיר, שמוהר כתב עבורו כמה משיריו המפורסמים, אמר הערב כי "זה עצוב מאוד ומפתיע מאוד על אף שידעתי מה מצבו של עלי. כל המחשבות שלי כרגע נתונות אליו. אני מנסה לעכל את העובדה שהעולם הוא בלי עלי.



נהניתי לעבוד איתו בצעירותנו הוא היה פרטנר נהדר. לאחר מכן היינו נפגשים מפעם לפעם בנסיבות חברתיות ותמיד נהניתי מכך". עוד אמר שמיר, כי "הוא היה בן אדם מאוד אינטלקטואל ואינטילגנט ומתורבת, ויודע, ומכיר, ממש איש העולם הגדול" בעניין מפגשי הפרידה מעלי, אמר שמיר כי "אני יודע שהיו מפגשים. אנשים באו לבקר אותו מעצם הנסיבות. לי היה לי קשה מאוד לדמיין את עצמי יושב לידו ורואה איך הוא נכבה".

כשישבתי מולך מבלי לדבר
כי הכל כבר נאמר
יכולת לנחש שקשה לי מאוד
ויכולת לנחש שמר
את קמת ועברת,
והלכת למטבח וחזרת כעבור דקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי
לנגיעה אחת רכה.

את כל כך ישרה וכל כך הגונה
ואת לא יכולה לרמות
כשאת לא אוהבת את לא יכולה,
ואת זה אי אפשר לשנות.
אבל את עברת ממש לידי
והייתי כולי צעקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.

ואת זה אני לא שוכח,
ועל זה אני לא סולח,
ואת זה אני לא אסלח לך לעולם.
כי את זה אני לא שוכח,
ועל זה אני לא סולח, לעולם.

כשהייתי איתך לא היית איתי,
היתה רק תמונה מתנועעת.
הרשית בחסדך לאהוב אותך,
וכל חסד אחר מנע.
ושום חסדים לא רציתי ממך,
אבל באותה הדקה הייתי זקוק לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.

ואת זה אני לא שוכח...

עכשיו אני כאן יושב לבדי,
עם הרגע ההוא הקר.
יודע עד כמה ליבך הוא עני,
ועד כמה יופייך עקר.
אך אותה אהבה למרות רצוני
עדיין את שמך מבכה.
עדיין קוראת לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.

ואת זה אני לא שוכח...

וכשנורית גלרון הפכה את המילים מזכר לנקבה
זה עדיין לא איבד מעוצמתו.

נורא עצוב שדור הביניים של השירה והתרבות הישראלית הולך לו מוקדם כל כך.
נוצר אט אט חלל מעיק שרוחם של חיטמן, מנור, אריאל ועוד רבים אחרים
שמילאו אותנו בנוכחותם- כבר לא כאן.
כל אחד מהם היה יחיד ומיוחד ותרם לנו את ה"דבר מה" הקטן והמיוחד רק לו,
שלאף אחד אחר אין את זה.

יהה זכרו ברוך.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''