|
02-12-2006, 14:16
|
|
|
חבר מתאריך: 11.07.04
הודעות: 133
|
|
מספיק!
בתגובה להודעה מספר 30 שנכתבה על ידי Hi_Frequency שמתחילה ב "LOL, מזכיר לי מערכון של "ארץ נהדרת" עם הרב עובדיה ואלי ישי,"
דוגמא נהדרת לוויכוח מונחה-אגו נוסף, בו אחד הצדדים ממשיך להתווכח ללא כל קשר לנכונות דבריו (או לטענותיו של הצד השני אודות נכונות זו), רק בכדי - חס וחלילה - לא לצאת "מפסיד", גם אם בעשותו כך יוצר, למעשה, רושם ההפוך לכוונתו.
טענות "את זה כבר ראיתי, זה ממוחזר" וכו' - אינן טענות ענייניות, ומצביעות על חוסר יכולת להגיב על הדברים הנאמרים. אז הועלתה טענה שכבר ראית - אז מה? האם העובדה שראית אותה בעבר מוכיחה שאינה נכונה? נהפוכו - מהעדר כל טיעון נגדי ניתן להסיק שאינך מסוגל לסתור את הטענה לא בהתקלות הראשונה עמה, וגם לא כעת.
אירוני אף יותר לראות כיצד טיעונים לוגיים רבים אודות הצד השני ניתנים להשמה מוצלחת אף יותר על דבריך שלך. הטענה שקיומו של פחד אינו בהכרח הגורם לכשלון, מה גם שאינה מוכיחה במאום שכותב המאמר טועה (נכון - היא לא בהכרח הגורם, אך זה בוודאי לא אומר שהיא בהכרח לא הגורם), מאופיינת בלוגיקה המתאימה גם לביטוים כגון "ביטול משימה עקב אבדות יכול לקרות, וקורה בצבאות הכי 'קשוחים' "; האם העובדה שהדבר אינו מצביע לכאורה על מורך לב במקרים מסוימים אצל צבאות "קשוחים" - אומרת שאין זה כך אצלינו, לפחות בחלק מהמקרים, או שהטענה אינה נכונה במובן האסטרטגי הרחב (וזוהי, אגב, נקודה מרכזית שלחלוטין נכשלת להבין)? העובדה שכותב המאמר אינו בהכרח צודק - ברורה מעצם העובדה שטענותיו אינן מבוססות על ניסוים אמפיריים חד משמעיים. זהו עניין ברור מאליו, ועם זאת בכל תגובותיך לא הצלחת להראות דבר מעבר לכך (אודות "טעות" של ממש בדבריו, למשל).
גם כאן, הצלחת לתמרן - ע"י שורת כשלים לוגיים - מסביב לטענה הסותרת ישירות את אחד מטענות הבסיס בדבריך: לרגישות לחיי אדם - כמו גם לכל רגישות רגשית אחרת - יש יותר מ-2 מצבים בודדים, והתגובה הרגשית למוות משתנה מאדם לאדם (אגב, כיצד בודקים אם רגישות - במובן הרגשי - אינה קיימת?). אם אינך מבין את המילים, מומלץ לפחות לפתוח מילון. מהטיעון המסביר מדוע טענתך בנושא ספציפי זה שגויה - הצלחת להתעלם באופן מוחלט, תוך הפרכת טיעוני קש למיניהם והסבת הדיון למקום בו הוא מעולם לא היה.
מוזר לא פחות הוא ויכוחך עם ביטיס - שבסה"כ ציין טעות בודדת בדבריך. במקום תגובה עניינית או לפחות הודאה בוגרת בטעות - במהלך הויכוח ביצעת מעין שילוב ביזארי של נסיגה מטענתך המקורית, לצד עיוות טענתו של ביטיס.
נתבונן, למשל בפסקה הבאה:
"האם מזה שכפי הנראה הקונצפציה של הכרעה אווירית, בעיקר, לא הוכיחה את עצמה, ניתן להסיק, בהקשר של הנושא העיקרי של האשכול הזה, שלא הייתה מוכנות להלחם בגלל מורך לב, כביכול? מי שטוען כך, טועה לגמרי."
בתור אדם שמרבה לדבר על הבנת הנקרא (לצד דמגוגיה) - מדוע שלא תסביר מהי הרלוונטיות של פסקה זו? אתה צודק לגמרי - מי שטוען כך אכן טועה. השאלה הנשאלת היא - מי טוען כך? בוודאי לא ביטיס, שאף לא רמז לכך, בוודאי לא כותב המאמר, ובוודאי אתה לא טענת את ההפך בטענתך הראשונית. מדוע - אם כך - כתבת את אשר כתבת? הבנת הנקרא, כבר אמרנו?
לאחר מכן כתבת: "מה שייך חוסר מוכנות ללוחמה קרקעית למוכנות לצאת למלחמה?" - שוב, גם כאן אתה צודק בטיעון הספציפי, אך נכשל לחלוטין בכתיבת דברים המראים דבר מה אודות טענתך הראשונית, או על טענתו של ביטיס. ביטיס אינו טוען שחוסר מוכנות ללוחמה קרקעית שקול לחוסר מוכנות לצאת למלחמה. הוא טוען שחוסר מוכנות ללוחמה קרקעית עלול להיות שקול לחוסר מוכנות לצאת למלחמה עקב מורך לב.
בפועל, טיעונו של ביטיס היה פשוט למדי, ונע כולו סביב עניין בודד:
כתבת: "הרי כבר אמרתי שלא הייתה שום רתיעה כביכול לצאת למלחמה בצפון, בלי השהיה כמעט. מה, כשיוצאים כך למלחמה, זה מעיד על חשש לחיי חיילים?"
ההיקש המתבקש הוא שעצם ההחלטה המהירה לצאת למלחמה, לטענתך, מצביעה על העדר מורך לב (ואם לא לכך התכוונת - הרי שהבעיה חמורה פי כמה). ביטיס, בסה"כ, טען שאין זה בהכרח כך - משום שההחלטה המהירה התייחסה לפעילות אווירית בלבד - דבר המסכן חיי אדם באופן מינימלי (ביחס לפעילות קרקעית נרחבת, למשל), ולכן אינך יכול לקשר בין ההחלטה המהירה לצאת למלחמה, לבין העדר מורך לב.
שוב, במקום מענה ענייני - בחרת לשלול טיעוני קש, תוך ערפול שיטתי של לב הויכוח, ונסיגה מגמתית מלב דבריך.
אגב, הביטוי "PRACTICE WHAT YOU PREACH" הוא חביב, אך שגוי בהקשר המוצג. איני צריך להמנע מאלימות, למשל, כדי שטענותי אודות השליליות שבשימוש באלימות יהפכו לנכונות (צמד המילים "אד-הומינם" כבר צוין בדיון זה).
ניתן להמשיך בדוגמאות דומות לאורך כל תגובותיך בדיון זה: כך למשל, בחרת לכתוב תגובה שלמה אודות פוסטמודרניזם, כאשר הדברים מתייחסים רק לפסקה קטנה, וכלל לא רלוונטית, בטענתו של הצד השני. מעיקר הדברים בחרת - שוב - להתעלם, תוך הזזת לב הויכוח למקום אחר לגמרי, כאילו מלחתחילה התכוונת למשהו אחר.
אגב, מעניין אך יותר לראות שגם תוכן תגובתך זו מכיל לא מעט טעויות:
"הפוסט-מודרניזם עם הרלטיוויסטיות שלו (הכל יחסי וכו') הוא בעייתי מאוד. הרי עדיין יש כפי הנראה כמה ערכים שנראים כאוניברסאליים. לפחות במסגרת המשפחה והחברה הקרובה יש עדיין ציווי של אל תהרוג (מלבד אולי רצח בהקשר כבוד המשפחה אצל המוסלמים). הדברים מסתבכים כאשר נכנסות לתמונה דתות ואידיאולוגיות קיצוניות."
1. פוסטמודרניזם אינו זהה לרלטיביזם.
2. הטענה שמעולם לא היו חברות בעלות ערכים השונים מאלו שציינת - מה גם שאינה נכונה - אינה אומרת שערכים אלו אוניברסליים.
3. הדברים אינם מסתבכים כאשר נכנסות דתות ואידיאולוגיות קיצוניות, שכן מרכיבים אלו למעשה תומכים ישירות ברלטיביזם המוסרי.
טענות ברוח דומה מאפיינות, למעשה, את מרבית דבריך בדיון זה. מיותר לציין שמילות ה-LOL אותן הוספת מדי פעם אינן מוסיפות רבות לרושם הנוצר מדבריך.
כאשר אתה יכול להגיב לטיעונים המועלים נגדך - עשה זאת באופן ענייני. כאשר אינך יכול - תודה בטעותך או באי-יכולתך להגיב, או לכל הפחות המנע מכתיבת תגובה. הדבר לפחות יציג אותך באור מעט רציני יותר. כאשר אתה בוחר להסוות את העדר יכולתך להגיב מאחורי טענות דמגוגיות ושורת כשלים לוגיים, לצד ירידה לפסים אישיים - האפקט הנוצר הוא הפוך לגמרי: הרושם הנוצר אינו מחמיא רבות לאישיותך, ובמקביל מוכיח - בעקיפין - את העדר יכולתך להגן על דבריך.
פורומים בכלל וויכוחים בפרט - אינם במה להתרברב בעליונות קוגנטיבית, ביחוד כאשר אתה נכשל לעשות זאת.
יום טוב.
|
|