במלחמת העולם הראשונה כאשר הגרמנים עשו שימוש בצ'פלינים כדי לתקוף יעדים רחוקים ובמיוחד את לונדון, הם נתקלו בבעיה קשה כיוון שהצ'פלינים התגלו כפגיעים מאוד לנזקי מזג אוויר, ירי מהקרקע ותקיפות מטוסים. הבעיה היתה שההשקעה בבניית ספינת אוויר שכזו ותפעולה היתה רבה מאוד ואובדנה היה מסב נזק כבד גם מבחינה מוראלית. הצ'פלינים שהיו בעלי ממדים גדולים נראו מהקרקע למרחוק דבר שהגביר את פגיעותם ולכן נעשה מאמץ ל"הסוות" את תנועתם. אחד הפתרונות המעניינים לכך היה שמתחת לספינת האוויר היה תלוי תא קטן בצורת סירה שהיה מורד באמצעות כבל שהגיע לאורך של עד 1500 מטרים ובזמן שספינת האוויר היתה טסה מעל העננים רק התא הקטן שהיה תלוי בקצה הכבל הארוך, היה מצוי מתחתם ובו ישב אדם שדיווח באמצעות קו טלפון למפקד הצ'פלין שישב מעליו ומסר לו את הנתונים אותם ראה. באופן זה, היה קשה מאוד להבחין בצ'פלין.

"זכותנו (על ארץ ישראל) היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!". (זאב ז'בוטינסקי)

בשביל להיות החייל הראשון שיוצא מהחפירות להסתער על הגרמנים בסום, צריך הרבה יותר...


במלחמה ההיא היו תפקידים דומים ומסוכנים יותר: התצפיתנים שישבו בבלונים פורחים שהיו די נייחים. היו טייסים שהתמחו בתקיפת כאלה בלונים. בלא מעט מקרים התצפיתנים פשוט קפצו מהסל ופתחו מצנח עוד לפני שהמטוס ממש פגע בבלון.

.

כמה שפחות התצפיתן שוקל ככה אפשר להכניס יותר פצצות.

תמונה מאזור רמלה.

.

בסרט המלחמה הקלאסי Hell's Angels ישנה סצינה מצויינת בה נראה צפלין פורש את הגונדולה הנ"ל מתוך שכבת עננים.
ד"א, תצפיתני בלונים היו צוותי האויר הראשונים בהסטוריה שצויידו במצנחים.