 |
27-10-2006, 13:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.10.05
הודעות: 51
|
|
רצ"ב המאמר המלא שכתב אלוף(מיל) גיורא רום לעיונכם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי 2618 שמתחילה ב "מחקר: הדרג הפיקודי נתפס במלחמה כנעדר יכולת ביצועית"
קיצור תולדות מערכת לבנון השנייה
המאמר הרצ"ב נכתב ע"י האלוף במילואים גיורא רום. ענינו, אספקטים צבאיים של המלחמה בלבנון. המאמר מתאר את תמצית העובדות וגוזר מתוכן את עיקר הלקחים, לשיטתו של כותב המאמר. הכותב אינו נכנס להסברים היסטוריים מה גרם לתופעה זו או אחרת בחשיבה ובעשייה הצבאיים, אלא מוביל את הקורא לארבע הנקודות החשובות בעיניו: החשיבות של התנסחות ברורה ע"י דרגים מובילים להקטנת "ערפל הקרב", העיוורון הצבאי באשר למקומן של הרקטות הקלות (הקטיושות) בתמונת ההתמודדות הכוללת, ביצועיו מעוררי הדאגה של צבא היבשה והקריטיות של "אסטרטגיית יציאה" וזיהוי נקודת הסיום המיטבית בעת כניסה למלחמה.
המאמר יופץ בקובץ מיוחד על המלחמה בלבנון ומשמעויותיה שייצא מטעם מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים.
ד"ר צבי שטאובר, ראש המכון ללימודים אסטרטגיים
את המאמר בחרתי לכתוב בצורה שאינה אופיינית למאמרים מחקריים, כתגובה ל"משבר השפה" בצה"ל שהוא אחד מסממני המלחמה הזאת, ולחשש שמסרים עיקריים נוטים לעיתים להעלם במאמרים ארוכים.
אלוף (מיל.) גיורא רום
המלחמה ויעדיה
1. מערכת לבנון 2006 התחילה ב-12 ביולי ונמשכה 34 ימים.
1.1. האירוע החל כ"מבצע". מעין יום או ימי קרב. ככל שארכו הדברים והסתבכו, כן הותאמו להם מילים חזקות יותר ויותר בהיררכיה של מילות המלחמה. כיום, נקרא האירוע "מערכה" בעקבות החלטת ממשלה בנושא.
2. זו הייתה מלחמה בה ניסה הדרג המדיני להגדיר יעדים מדיניים לפני המלחמה (למעשה, במהלך הימים הראשונים שלה), דבר שלא נעשה במרבית מלחמות ישראל.
2.1. הניסיון לא עלה יפה. מה שניתן היה לכנות יעדים מדיניים השתנה לאורך הלחימה, לפחות אם נשפוט לפי נאומים שנישאו במהלך המלחמה על-ידי בכירי הדרג המדיני.
3. צה"ל היה הגוף השלטוני שהציע לממשלה את רשימת היעדים המדיניים.
3.1. היעדים שהוצגו בלילה הראשון לראש הממשלה, ולמחרת לקבינט היו:
3.1.1. לדחוק את חיזבאללה מגבול ישראל.
3.1.2. לפגוע משמעותית ביכולות ובמעמד של חיזבאללה כך שיפסק הטרור מלבנון.
3.1.3. לחזק את ההרתעה כנגד חיזבאללה ולמול הסביבה האזורית.
3.1.4. לדחוק להסדרה בלבנון על בסיס מנגנון אכיפה אפקטיבי, במעורבות בינלאומית (השתנה ל"להביא לכך שממשלת לבנון תחיל ריבונותה על כל שטחה באמצעות צל"ב").
3.1.5. ליצור תנאים מתאימים להשבת חיילי צה"ל החטופים.
3.1.6. כל זאת, תוך הותרת סוריה מחוץ למערכה.
בהמשך נוסף יעד שביעי
3.1.7 מניעת שיקום יכולת איראנית בלבנון.
3.2. ניסוח זה של היעדים נגזר ממסמך ה"התכלית האסטרטגית". המושג "התכלית האיסטרטגית" התווסף למילון הצה"לי בשנים האחרונות ואמור היה להיות המצע שיוצע לדרג המדיני ע"י הדרג הצבאי (בשל ההמנעות רבת השנים של הדרג המדיני מהכתבת יעדים לצבא) ושממנו יגזרו יעדי המערכה. אלה הם יעדים שצריכים להפעיל את כל גופי השלטון, לא רק את הצבא. בולטת בהעדרה כל התיחסות לעורף באותה השעה.
3.2.1. ניסוח היעדים השתנה במהלך הלחימה מתוך ניסיון להתאימו למציאות המתהווה. אולם מה שחמור יותר, הצהרות שנישאו ע"י הדרג המדיני, ולעתים גם ע"י הדרג הצבאי הבכיר ושהשתמשו בשפה הרבה יותר "חופשית" ו"עממית", יצרו רמת ציפיה בציבור שהיתה שונה ממה שככל הנראה התקיים בדיאלוג היותר רציני בין מנהיגות הצבא והמנהיגות האזרחית.
3.2.2. בעת ניסוח היעדים היתה התנתקות מאחד האלמנטים הבסיסיים של תורת הבטחון הישראלית, לאמור, יש להגדיר לוחות זמנים כאלו שהמלחמה (היזומה) תארך משך זמן קצר ומוגדר.
3.2.3. יעדים מדיניים אלו תורגמו לרשימות משימות למפקדות המבצעיות (חה"א, פצ"ן, חה"י ועוד). תמציתה – פעולה חיל אוירית רחבה לפגיעה בחיזבאללה בעומק לבנון תוך בידודה מסוריה, ובמקביל אוסף פעילויות קרקעיות בתחום האחריות של פצ"ן, אולם כאלו שלא תגרורנה את צה"ל להפעלת התכנית הרב-אוגדתית שלו בדרום לבנון.
3.2.4. קו אופייני לכל הניסוחים, מהדרג המדיני ועד הדרג האופרטיבי הטקטי, היה העדר הפשטות והבהירות, שהם כורח בהעברת הכוונות. ננטשה התרבות הישנה של תקשורת מובניית, של וידוא שיש זהות הבנה בשני הצדדים, הפוקד והמקבל, ושל הגדרת משימות ברות השגה וברות מדידה.
3.2.5. משך זמן רב לא הופיעה משימת הפסקת ירי הקטיושות (הרקטות הקלות) ברשימת היעדים האופרטיביים. היא הצטרפה לרשימת היעדים בשלב מאוד מאוחר של הלחימה, כאשר הדרג הצבאי הפנים סוף סוף את מלוא משמעויותיה.
האויב
4. החיזבאללה נוסד בלבנון בשנת 1982 כשלוח איראני. אחת ממטרותיו הייתה להוות כוח התנגדות למעורבות הישראלית בלבנון.
4.1. החיזבאללה התחיל לבסס עצמו ככוח צבאי בלבנון החל מ-1985.
4.2. התקווה שנסיגת ישראל מלבנון במאי 2000 תעביר את החיזבאללה מהמישור הצבאי למישור הפוליטי לא התממשה. החיזבאללה נכנס אומנם למגרש הפוליטי, אולם במקביל המשיך להתעצם במישור הצבאי.
4.3. יציאת הכוחות הסוריים מלבנון בתחילת 2005 הייתה נקודת מפנה באשר לחיזבאללה. נראה שמלוא משמעותו של שינוי מערך הכוחות הפנימי בלבנון לא הובן לישראל. לא הובנה עד תומה משמעות ההיעלמות של הכח הסורי כמנוף לחץ בידי ישראל על לבנון כשצריך, ולא הובנה הראיה של החיזבאללה את מקומו במערך הכוחות החדש.
4.4. הצד הצבאי של ארגון החיזבאללה שונה מכוחות צבאיים ערביים אחרים במרחב.
4.4.1. לחיזבאללה מאפייני מבנה, ארגון ויכולות של צבא סדיר.
4.4.2. לחיזבאללה לוגיקה של ארגון טרור.
4.4.3. לחיזבאללה דפוס פעולה של ארגון גרילה.
4.5. אבן הבניין המרכזית בכוחו של החיזבאללה היה מערך רקטות גדול ומגוון.
4.5.1. יחידת רקטות כבדות, עד לטווח של כ-200 קילומטר. "יחידת האימאם רד'א". נפרסה בין ביירות ונהר האוואלי. מקור הרקטות – איראן.
4.5.2. יחידת הרקטות הבינוניות. עד לטווח של כ-100 קילומטר. "יחידה 1400". נפרסה מדרום לנהר האוואלי. מקור הרקטות – סוריה.
4.5.3. יחידת הרקטות הקלות (הקטיושות). טווח הפעולה 7-20 קילומטר, עם כמות מסוימת שטווחה מגיע ל-40 קילומטר. "יחידת נאצר". עמדו לרשותה כ-13 אלף רקטות. נפרסה בדרום לבנון, בקרבת הגבול עם ישראל.
4.6. לחיזבאללה הייתה יכולת שיגור מזל"טים חמושים מוכווני GPS ("אבאביל").
4.7. לחיזבאללה היו כמה אלפי לוחמים, מאומנים ללחימת גרילה ומצוידים בטילי נ.ט. מתקדמים.
4.8. החיזבאללה הכין מערך רחב של בונקרים להגנת הלוחמים ושל בורות ייקוש כנגד טנקים.
4.9. החיזבאללה בנה מערך תקשורת יעיל, רב יתירות, החל מקשר קווי וכלה באיתוריות אישיות. למרות שנתקף, וחזר ונתקף, שרדו חלקים מהמערך עד סוף הלחימה ואיפשרו שליטה במערך הקטיושות.
צה"ל
5. צה"ל נכנס למלחמה ממצב כללי של שגרה.
5.1. הגופים המבצעיים המיידים שעמדו לרשות צה"ל היו חיל האוויר ופיקוד הצפון.
5.2. מאמר זה לא יעסוק בחה"י שהשפעתו על המערכה, מקצועית ככל שהייתה, היתה משנית.
5.3. המאמר לא יעסוק גם במודיעין ובמבצעים המיוחדים בשל מגבלות המידע האמין.
5.4. חיל האוויר פעל במהלך הלחימה במתכונת כמעט מלאה.
5.4.1. חיל האוויר הצליח להשיג את רוב היעדים שהוצבו בפניו. חיל האוויר:
5.4.1.1. הפעיל בליל ה-13 ביולי את תוכנית "משקל סגולי", במהלכה הושמד, תוך כ-35 דקות, חלק הארי של מערך הרקטות הכבדות וחלק ניכר ממשגרי הרקטות הבינוניות. בהמשך הלחימה השמיד חיל האוויר את כל המשגרים של הרקטות הבינוניות שמהן שוגרו רקטות.
טבלה מספר 1 מציגה את מידת ההצלחה בביצוע משימת השמדת הרקטות.
תוצאות
כמות
מטען (ק"ג)
טווח
סוג
חלק הארי של הרקטות והמשגרים לא הושמד.
13000
7
7-40
-קטיושה
-122 מ"מ
הושמדו מרבית המשגרים. מחציתם במטס התקיפה הראשון, ומחצית נוספת בגיחות "צייד".
משגרים ששוגרו מהם רקטות- הושמדו.
קרוב ל-1000
50-175
45-70
-220 מ"מ
-302 מ"מ
-פאג'ר 5, 3
רובו המכריע הושמד בימי הלחימה הראשונים. לא שוגר אף טיל.
עשרות
400-600
200
-זילזל 2
טבלה מספר 1
5.4.1.2. תקף מטרות תשתית לבנוניות (באופן מוגבל) וחיזבאלליות מתוך כוונה להשפיע על יכולת המשך הלחימה וההתחדשות. יעילות תקיפות אלו לא ברורה.
5.4.1.3. הרס את רובע א-דח'ייה בביירות, הרובע הסגור ששימש את חיזבאללה כרובע מגורים ואיזור שליטה מבצעית בעת ובעונה אחת.
5.4.1.4. יירט והפיל את מזל"טי ה"אבאביל" שחיזבאללה שיגר לכיוון ישראל.
5.4.1.5. יצר תוך כדי הלחימה יחד עם גופי צה"ל האחרים המפעילים מכ"מים שונים, מערך לגילוי שיגורי הרקטות, כדי לאפשר מתן התרעה לעורף.
5.4.1.6. בצע במהלך המלחמה כ-120 גיחות חילוץ, קרוב למחצית בשטח אויב. בגיחות חולצו כ-360 נפגעים. בנוסף, הפעיל מבצע של הצנחת אספקה לכוחות הלוחמים.
5.4.2. חיל האוויר התחיל לפעול בשלבים מאוחרים של המלחמה כנגד מערך הקטיושות. יעילות התקיפות הייתה מוגבלת, והפעילות לא השפיעה על קצב שיגור הקטיושות על ישראל.
5.4.3. מול הישגיו צרך חיל האוויר נתח כבד מאוד של משאבים.
5.4.3.1. סך הגיחות הכולל במערך הקרב נמוך במעט מזה של מלחמת יום הכיפורים.
5.4.3.2. סך גיחות התקיפה של מערך הקרב גבוה מזה של מלחמת יום הכיפורים.
5.4.3.3. סך גיחות מסוקי הקרב כפול מזה של מלחמת של"ג, מבצע "דין וחשבון" ומבצע "ענבי זעם" יחד.
5.4.3.4. בסוגי חימוש מסוימים הגיע חיל האוויר לקווים אדומים שהצריכו אספקה מיידית מחו"ל.
5.4.3.5. היעילות השולית של גיחות הקרב של חיל האוויר הלכה וירדה משמעותית ככל שהתקדמה הלחימה, בעיקר בשל היחס הלא סביר בין מספר המטרות שהיה להן ערך כלשהו (שהלך ופחת באופן חד) ובין כמות הכח שעמד לרשות והופעל ע"י מתכנן הלחימה האוירית.
5.5. פיקוד הצפון התחיל את הלחימה כשלרשותו אוגדת הגליל.
5.5.1. ב-13 ביולי ניתן אישור לגיוס אוגדה אחת. במהלך כל הלחימה גויסו כ-60,000 אנשי מילואים, כוח השווה לכ-4 אוגדות.
5.5.2. ב-18 ביולי התחיל מהלך קרקעי מצומצם לאורך קו הגבול שתכליתו הייתה הריסת כל תשתיות החיזבאללה שנבנו לאורך הגבול. היו אלו, בלשון הצה"לית, "מבצעים צמודי גדר", ותכליתם היתה הטיפול ביכולת שטוחת המסלול של החיזבאללה ולא באיום המשמעותי יותר.
5.5.3. ב 22.7 התחילה פעילות של חטיבות בודדות במרון–א-ראס ובבינת-א-ג'בייל.
5.5.4. המבצע הקרקעי הורחב ב-29 ביולי במטרה ליצור "רצועת ביטחון".
5.5.5. בין ה 1-10.8 בוצע מבצע "שינוי כיוון 8", במהלכו נכנסו צוותים חטיבתיים לתפיסת שטחים שולטים ופגיעה במחבלים.
5.5.6. ב-12 וב-13 באוגוסט בוצעו שני מבצעי הנחתה ממסוקים של כוחות בסמוך לנהר הליטאני, במטרה להשיג שליטה צה"לית על אזור זה.
5.5.7. בהמשך הלחימה הוכנסו לתוך "אזור הקטיושות" כוחות חי"ר ושריון, סדירים ומילואים, שניהלו מספר קרבות קטן עם השפעה שולית על היעדים האופרטיביים הכלליים.
5.5.8. במהלך הלחימה הקרקעית ירתה הארטילריה הישראלית למעלה מ-180 אלף פגזים ומאות רקטות MLRS לעבר איזור המחייה של הקטיושות. אין כיום נתונים על הישגים משמעותיים של ירי ארטילרי בלתי פוסק זה. ברור הוא שקצב שיגור הקטיושות לא הושפע מטקטיקה זו.
5.6. באופן כללי יותר, המערכת שהייתה צריכה לפרוט את הכוונות המבצעיות של המטה הכללי לפקודות מבצע אופרטיביות לכוחות התקשתה לעשות זאת. הדבר הזה, בין השאר, יצר נתק גדל והולך בין הדרג המטכ"לי והדרג הפיקודי. הדרג המטכ"לי נתפס כגמגמן ואילו הדרג הפיקודי נתפס כנעדר יכולת ביצוע.
5.7. התוצאה היתה שהלחימה הקרקעית הסתימה במאזן שלילי. מול הישגים חלקיים שתוחלת הקיום שלהם עדין לא ברורה נחשפה חוסר היכולת של הדרג המנהיג (שוב, האזרחי והצבאי יחדו) להוביל מהלך מלחמתי ברור ורציף. אחת הסיבות לכך, הגם שלא החשובה ביותר (זו היתה הרמה המקצועית הלא מספקת) היתה תגובת היתר שלו לכל מקרה שבו ספגו הכוחות הקרקעיים אבידות, גם כאשר היו מנותקות מהמהלך המבצעי עצמו (אירוע כפר גלעדי, לדוגמא).
5.8. במלחמות קודמות נראה כי הרמטכ"ל הקדיש את מרבית זמנו לטיפול בנקודות הבעיתיות בחזיתות הלחימה, הן לצורך פתרון קשיים והן לצורך זיהוי אפשרויות איסטרטגיות (משה דיין במבצע קדש, דוד אלעזר במלחמת יום הכיפורים וכדומה). הדבר נכון גם בצבאות זרים. זו הייתה גדולתם של נפוליאון, מק'ארתור, רומל ואחרים. ניהול המלחמה הופקד באותם פרקי זמן של היעדרות בידי המטה של המפקד העליון, שנשאר מאחור. במערכה בלבנון נראה שלא הופעלה מספיק השפעה אישית של הרמטכ"ל לפיתרון בעיית החולשה של מבצעי היבשה בפיקוד הצפון, כולל אף בשינויי איוש דרסטיים, על אף שהוא הגיע לפיקוד בתדירות כמעט יומית.
האסטרטגיות של שני הצדדים
6. האסטרטגיות שהופעלו במהלך 34 ימי הלחימה ע"י צה"ל והחיזבאללה היו אסטרטגיות שהתפתחו במהלך המערכה. ליבת האסטרטגיות היו אמנם תפיסות שני הצדדים כפי שהתפתחו בעיקר בשש השנים האחרונות אולם נדרשה התאמה בלתי פוסקת לדרך המיוחדת בה התפתחו הדברים.
6.1. האסטרטגיה הצה"לית חילקה את לבנון לתחומי אחריות של פיקוד הצפון ושל חיל האוויר.
6.1.1. דרום לבנון, האזור בין נהר הליטאני והגבול הבינלאומי, היה באחריות אופרטיבית של פיקוד הצפון, עוד מלפני המלחמה. עם התקדמות הלחימה הלך והצטמצם האזור שבאחריות פיקוד הצפון.
6.1.2. יתר לבנון הייתה באחריותו האופרטיבית של חיל האוויר.
6.1.3. בנוסף לחלוקה הגיאוגרפית התקיימה גם חלוקה משימתית, לא בדיוק חופפת. גם כאן התהווה מקור של חוסר בהירות במלחמה.
6.1.4. האסטרטגיה הצה"לית הופעלה בדרך התקפית בתחום האחריות של חיל האוויר, לאמור, בכל מרחב לבנון למעט בדרום. פיקוד צפון נתן את דעתו באותו השלב להרחקת החיזבאללה מגבול ישראל. לא הופעלו בשלב הזה כל תוכניות משמעותיות כנגד הקטיושות.
6.1.5. נכסי החיזבאללה ("מטרות" מנקודת המבט הישראלית) ניתנים להיות מוצגים על מערכת צירים הממיינת אותם לפי "חתימה" ו"זמן חשיפה".
* חתימה- מידע, באורכי גל שונים, שנפלט מכל גוף ומאפשר את איתורו.
** זמן חשיפה מבצעי – משך הזמן בו מתאפשר לפגוע במטרה
ניתן לראות שהרוב המכריע של המטרות ניתן להיות מטופל מהאויר. הרקטות הקלות (הקטיושות), לעומת זאת, מחייבות הובלת הטיפול ע"י פעילות קרקעית.
עדיפות לפעילות
קרקעית
עדיפות לפעילות
אווירית
גרף מספר 2
6.1.6. הרתיעה בצה"ל מ"פעילות קרקעית" בדרום לבנון הינה ארוכת שנים ומבטאת תפיסת עולם לפיה אין האיום (קטיושות על אזרחינו) מצדיק את המחיר (חיי לוחמים) והפתרון לבעיה המבצעית נמצא במקום אחר. לדבר הייתה השפעה רבה על הנכונות להכנס למהלך היבשתי ועל דרך הפעלת הכוחות.
6.1.7. הייתה הנחה שלחץ כבד והישגים משמעותיים באזור האחריות של חיל האוויר ינטרלו את איום הרקטות הקלות מדרום לבנון.
6.1.8. ההנחה הצה"לית שהישגים בצפון לבנון ידכאו את שיגור הקטיושות מהדרום התבררה כשגויה. החיזבאללה התחיל לשגר קטיושות ליישובים ישראליים בקצב של 100-200 רקטות ליום. גרף מספר 3 מתאר את קצב שיגור הקטיושות על ישראל במהלך המלחמה.
גרף מספר 3
6.1.9. צה"ל פיגר מאוד בהבנת המשמעויות של אי-עצירת שטף הקטיושות.
6.1.9.1. צה"ל, ככל הנראה, לא חש לחץ של זמן. תחושה זו סופקה על-ידי הדרג המדיני, למרות שברור לכל בר בי-רב שזהו משתנה שלישראל יש עליו השפעה חלקית, במקרה הטוב.
6.1.9.2. צה"ל לא הבין את רחשי הלב של הציבוריות הישראלית. ביום מסוים במלחמה התחלפה בציבור תחושת ההישג האפשרי בתחושה של ערפול גדל והולך באשר לתוצאות האפשריות. גם לתופעה זו הייתה השפעה על הגיבוי שניתן מהציבור באשר לזמן הלחימה שנותר.
6.1.9.3. ייתכן וצה"ל שפט את תופעת הקטיושות דרך המשקפיים של מספר האבידות בקרב האזרחים בפועל, ובהשוואה לאבידות בקרב אזרחים בעקבות פעילויות טרור, כגון מחבלים מתאבדים וכדומה. בפרמטר זה, של מספר האבידות בקרב האזרחים, נדמה היה למקבלי ההחלטות שתקיפת הקטיושות הינה תופעה שניתן יהיה לחיות איתה זמן ממושך.
6.1.10. לקראת סוף המלחמה הובנה במלואה העובדה שירי הקטיושות עומד להיות המבחן ל"מי ניצח", וניזומה פעילות קרקעית נרחבת כדי לדכא תופעה זאת, אולם כידוע, ללא הועיל.
6.2. אסטרטגית החיזבאללה התפתחה כתגובה למהלכי ישראל ושאפה לנצל את אותם נכסים צבאיים שנשארו בסטטוס מבצעי.
6.2.1. תוצאות תקיפת חיל האוויר בימים הראשונים על מטרות החיזבאללה היוו הלם אדיר למנהיגות הארגון.
6.2.2. לחיזבאללה לא היו הכלים הפעילים (להבדיל מהסבילים) להתמודד עם פעולת חיל האוויר במרבית המרחב האופרטיבי של לבנון.
6.2.3. החיזבאללה הבין, יחד עם זאת, שזו עשויה להיות שעתו הגדולה של מערך הקטיושות.
6.2.3.1. בירי על יישובים ישראלים בצפון הארץ המצויים בטווח הקטיושות.
6.2.3.2. בירי על חיפה, עם קטיושות בעלות טווח מוארך ל-40 קילומטר, בשל היותה בעלת ערך אסטרטגי שונה לחלוטין בתפיסה הישראלית.
6.2.3.3. מערך הקטיושות, בניגוד לחשיבה הראשונית שייחס לה שיגורים אקראיים המופעלים ידנית "מן הטבע", היה מאורגן ומוכן לירי בצורה צבאית לחלוטין. חלק גדול מאתרי השיגור היו מתוכננים ומחושבים מראש. חלק מהאתרים היו בדרגות שונות של הסוואה והסתרה, כך שיתאפשר שימוש חוזר בצינורות השיגור.
6.2.4. על מרחב שיגור הקטיושות הגן הכוח הקרקעי של החיזבאללה, תוך שהוא נעזר בעמדות ובבונקרים מבוטנים ומוכנים מראש, ומוציא לפועל שימוש נרחב בטילי נ.ט. ובבורות ייקוש.
6.2.5. החיזבאללה פיתח יכולת תגובה מהירה לפעילות כוחותינו על בסיס האזנה לתקשורת של צה"ל, וכתוצאה מכך, השיג עדיפות במקרים רבים של התנגשות בין יחידות קרקעיות של שני הצדדים.
6.3. התקיימו במלחמה הזו, אם כך, שתי אסטרטגיות שכמעט ולא נגעו זו בזו. האסטרטגיה הצה"לית שהביאה לידי ביטוי בעיקר את העליונות האווירית, והאסטרטגיה החיזבאללאית שהביאה לידי ביטוי את החסינות הגבוהה של מערך הרקטות הקלות.
6.3.1. שני הצדדים וויתרו, משך חלק הארי של המלחמה, על הניסיון לעקר האחד את אסטרטגית רעהו.
6.3.1.1. החיזבאללה וויתר,בלית ברירה, על הגנת נכסיו בצפון, למעט הגנה על מערך הפיקוד הבכיר ועל מערך השליטה המבצעית.
6.3.1.2. צה"ל, לעומת זאת, ויתר במודע על החלופה של הפסקת ירי הקטיושות ע"י כח קרקעי, הן משום הטעות בהערכת המשמעות של המשך קיומם המבצעי בהתמודדות והן משום החשש מהסתבכות קרקעית. וכך מצא עצמו מבצע שורה של מבצעים קרקעיים, אשר כוונו לתכליות מבצעיות אחרות. הייתה, אמנם, התחלה של שימוש בתו"ל מתוחכם לפגיעה במערך הקטיושות, אולם זה בא מאוחר מדי ומעט מדי.
6.3.2. כתוצאה מכך, התנהלה המלחמה במרבית זמנה כמשחק כדורגל בין שתי קבוצות המשחקות זו מול זו, אולם בשני מגרשים שונים, או כמאמר הביטוי האמריקאי, כשתי אוניות החולפות זו את זו בחשכה.
6.3.3. הלחימה הקרקעית, במקומות בהם התרחשה, התבצעה במידה רבה לפי כללי משחק שהחיזבאללה הכין, וכמובן, העדיף. הדבר צמצם בצורה משמעותית את היתרון היחסי של צה"ל, כצבא המסוגל להפעיל מבנים גדולים ובעוצמה גבוהה.
6.3.4. הייתה השתקפות של רמת מצביאות נמוכה בקרב היבשה. מצביאות במובן תכנון המשימה והובלת הקרב כך שמשימה שהוגדרה נכון, אכן תושג.
הערה על התקשורת
7. היה פער גדול בחשיפת נתוני שני הצדדים בתקשורת הגלויה.
7.1. החיזבאללה הצליח לשמור על האפלה מוחלטת באשר להיערכותו, הישגיו ונזקיו במהלך המלחמה.
7.2. ההתרחשויות בזירת הלחימה הקרקעית, לעומת זאת, ובזירת העורף, הפכו שקופות מיום ליום בתקשורת הישראלית. אי אפשר להתעלם מכך שמהלכים הצבאיים הושפעו במידה רבה מהיותם חשופים לתקשורת במהלך התרחשותם, לאחר סיומם ולעתים אף לפני שהתחילו. התקשורת הגלויה, משהפכה להיות המכנה המשותף של כל הישראלים, אזרחים, לוחמים ומקבלי החלטות כאחת, שיחקה תפקיד בעיצוב פני המערכה, כאשר כמעט כל פעולה מושפעת מ"תקציר הפרקים הקודמים".
7.3. ההסברה הרשמית, לעומתה, לא הצליחה להשיג מימד של אמינות מספקת בקרב הציבוריות הישראלית. מה שהתחיל כמבצע הסברה מאורגן ועם מבנה די ברור, בוצע עם הרבה חריקות. כתוצאה מכך, לקחו ערוצי התקשורת הגלויה בעלות על ההסברה, כאשר צה"ל משחק לידיהם בצורה שלעתים עוררה תמיהות.
7.4. זאת, בנוסף לבעייתיות הצה"לית, שהקשתה עליו מאוד, שהתפתחה לאורך הקו המחבר את תקיפת כפר כנא - פגיעת הקטיושה בחיילי המילואים בכפר גלעדי - מינוי סגן הרמטכ"ל כנציג הרמטכ"ל בפיקוד צפון והוויכוח אודות המבצע הצבאי ב-36 השעות האחרונות.
סיכום
8. המלחמה מורכבת מאינסוף פרטי אירועים, וניתן לבחון אותה ולנתחה ברזולוציה מאוד קטנה. ברצוני לסכם את אבני הבניין העיקריות של לקחי המלחמה.
8.1. יעדים מדיניים למלחמה, ושבעתיים יעדים אופרטיביים צבאיים, צריכים להיות מנוסחים בשפה ברורה, בלתי-ניתנת לפרשנות וקלה לבחינה באשר למידת השגתם. זה לא התקיים במערכה בלבנון.
בעת ניסוח יעדים מדיניים (דבר, שכאמור בפתיחת המאמר, נמנעו ממנו מרבית ממשלות ישראל בעבר) יש להיות ער לעובדה שמלחמות במזרח התיכון בין ישראל לערבים, משמשות, בסופו של דבר, להשגת היעדים המדיניים של הכוחות הבינלאומיים החזקים יותר (ארה"ב, רוסיה, אירופה).
8.2. הייתה טעות קרדינלית בהבנת משמעות מערך הקטיושות ובהערכת דרך פעולתו ותוצאותיה. כתוצאה מכך, השתהה צה"ל בתגובתו לבעיה ואפשר לחיזבאללה ליצר מראית עין של גוף שמבצעיותו נשמרה עד הפסקת האש.
8.3. הקרב היבשתי חשף בעיות קשות באשר לרמת התכנון והביצוע של כוחות זרוע היבשה. נראה שאין מדובר אך ורק באספקטים טכניים אלא ביסודות שעליהם צריך להבנות כוח יבשתי אפקטיבי.
8.4. יתר על כן, המלחמה, עם כל היותה מוגבלת, חשפה שיש בצה"ל שני צבאות שונים, זרוע האויר וזרוע היבשה. נסיון להסביר את הפער שבין שני הכוחות אך ורק במונחי תקציב עשוי שלא להיות לעזר במשימה שתעמוד בשנים הקרובות מול מערכת הבטחון, להחזיר את הכח היבשתי לרמת הביצועים המצופה ממנו.
8.5. לא ניכר היה שהובנו עד תומן המשמעויות המדיניות והאסטרטגיות של הארכת המלחמה מעבר לשבוע הראשון. במלים אחרות, החשיבות המכרעת של "איסטרטגיית היציאה" השואפת, בין השאר, לנקודת האופטימום של ההישג ולא בלקיחת סיכונים בחתירה לנקודת המקסימום שלו לא תורגמה להחלטה. היא נכנעה לתחושה ש"העולם איתנו", והיתה עיוורת להתנהלות המבצעית המסורבלת.
9. יש כיום אווירה של בהילות באשר להפקת לקחים ברמה העקרונית הקשורים במושגי יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל. הלקחים עוסקים בנושאים כגון השינוי הצפוי באופי האיום על ישראל, הניסיון לכמת את כוח ההרתעה הישראלי, השינוי בבנין הכוח הצה"לי וכיוצא באלה דברים. נראה לי שהשעה עדיין מוקדמת מכדי לייצר דעות מגובשות, ופעולות הנגזרות מכך.
10. בניגוד לבון-טון בחברה הישראלית כיום, אני סבור שיש בצה"ל את הכושר השכלי ואת כוחות הנפש לתקן את הטעון תיקון. התנאי לכך הינו החזרתו של הצבא למצב שבו הלויאליות והקולגיאליות של אנשים שהחליטו להקדיש חייהם לביטחון יגברו על מה שנראה כרגע כריב אחים.
אוקטובר 2006
מקור
https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...27/29760361.doc
_____________________________________
"Pick battles big enough to matter,small enough to win."
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
