ביטחון שדה - חוצפה, טפשות ואיוולת לשמה
באחרונה, במהלך חיפוש ב"גוגל" של אזכורים הקשורים למאבקי לפרסום ספריי, מצאתי את האשכול שכותרתו "ביטחון שדה" ובו, בין השאר, קטע העוסק ב"בריאותי" ובמעמדי כחושף "סודות".
ככל דבר, לרשת האינטרנט צדדים טובים ורעים כאחד. האשכול של "ביטחון שדה" הנו דוגמא בוטה לרע שברשת. לא די בכך שיש כאן קריאה לגולשים לדווח לממסד אודות הפרות ביטחון שדה, אלא שיש כאן חוצפה, טפשות, איוולת לשמה ואף דברי דיבה.
הכותב, איש ביטחון שדה, העז להביע דעתו לגבי "מצבי הנפשי", וזאת בתוקף תפקידו כ"פסיכולוג" נודע. למזלי, ברי לכל כי אם היידע שלו (ושל מפקדיו) בפסיכולוגיה טוב כידע שלהם במניעת חשיפת סודות, אזי מצבי הבריאותי מצויין.
הכותב מציין כי פרשת ספריי היתה "כשלונו של צה"ל", של הצנזור ושל ביטחון השדה, וזאת כיוון שלטענתו, "הצלחתי" להוציא לאור בלי שנעשה כל צעד משפטי נגדי - ספרים כמו "דקר", "שייטת 11" בהם "חשפתי" סודות צבאיים בזה אחר זה. וכך הלאה, עוד דברי דיבה. לו חפצתי בכך, הייתי דורש מ"פרש" לחשוף את פרטי הכותב, כדי לתבעו לדין על דיבה (ואולי עוד אעשה זאת).
ולגופו של עניין: שני הספרים אושרו לפרסום על ידי הצנזור הצבאי הראשי ומכאן שהגורם המוסמך בצה"ל קבע שאין בהם סוד כלשהו שפרסומו יפגע בביטחון. ויותר, בסופו של דבר אישרו גם בביטחון השדה לפרסם את הספרים על כל מה שנכתב בהם.
ומה עשו "גאוני" ביטחון השדה, שכעסו על הצנזור על שאישר לפרסם את שני הספרים? הם אסרו לפרסם אותם, כשבר היו בחנויות ובספריות, וכך הפנו את תשומת הלב של כל גורם מעוניין לכך שיש שם "סודות" מרתקים. אח"כ כתבו ה"גאונים" דנן רשימה "סודית" ובה הקטעים בספרים שלדעתם אסור היה לפרסם, ואת הנימוקים ה"סודיים" לכך, והוציאו צו איסור פרסום על הרשימה. לא עבר זמן רב, וראש מחלקת ביטחון השדה, אל"מ יואב בן-דוד, "גאון" בפני עצמו, חשף בעיתונות את דבר קיום הרשימה, וכל מי שחפץ בכך יכול היה להקיש ב"גוגל" את שמי, ולמצאה. כלומר, אפילו אם שגה הצנזור, טוב היה לשתוק, ולא לכוון את תשומת הלב - כך נוהגים אנשים חכמים, אך במקרה זה מדובר בזן לא חכם במיוחד.
כאן אקצר, כי כדי להמשיך ולתאר את האיוולת של ביטחון השדה בפרשה זו יש צורך בספר שלם. אתאר רק מהלך משפטי שהתרחש באחרונה באולמו של השופט ברוך מבית המשפט המחוזי, בהליך שעסק בהתרת פרסום תיק בית משפט בענייני, שבביטחון ששדה טענו משך שנים כי פרסומו יגרום לנזק ביטחוני בלתי-הפיך. השופט ראה באינטרנט את כל מה שפורסם לגבי הפרשה וביקש מביטחון השדה להגיש רשימה ובה מה שלדעתם עדיין אין לפרסם, ולנמק כל פרט כזה. המדינה הגישה תגובתה והחלטת השוםט היתה להתיר את פרסום התיק כיוון שנימוקי המדינה היו "סיסמאות וכותרות" ותו לא! כך, בחלוף עשר שנים, כאשר בפעם הראשונה מבקש שופט לקבל נימוקים, מתברר כי הכל שקר בוטה.
וכך גם כאן, אדם שאיני מכירו, שאין לו אומץ להזדהות בשמו, כותב דברי הבל, מוציא דיבת אדם רעה ומשתמש לשם כך ב"סיסמאות וכותרות".
ועוד הערה: ה"גאון" דנן, היודע גם את צפונות הנפש של בכירי חיל הים, מיילל על ש"ירדתי" בספריי על מפקדים בכירים ובהם אפילו עמי אילון. הוא רק לא יודע את שאמר לי עמי על "ירידה" זו. הוא אמר ביושר ובאומץ: "כתבת את שהייתי ראוי לו".
ולסיום: מי שחפץ לדעת עוד אודות פרשה זו ועל הדרך הגאונית שבה פעלו אנשי ביטחון שדה ופרקליטים שייצגו אותם, שיקיש את שמי ב"גוגל" וימצא את כל הראיות.
בשונה מ"אמיץ הלב" שכתב את דברי האיוולת, אני, כתמיד, מופיע בשמי המלא וכל החפץ בכך יכול לכתוב לדוא"ל שלי mikeeldar@netvision.net.il
אם מישהו יודע מי כתב את דברי הדיבה, אשמח אם יודיעני על כך.
אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר
|