ראיתי זה עתה את כל הסדרה "The Unit"- שמבוססת על ספרי "דלתא פורס". באחת האפיזודות - הם נאלצו ללכת כ-15 מייל ולסחוב פצוע באלונקה, בשטח מישורי. מה רבה הייתה הפתעתי שנשיאת האלונקה התבצעה לא על הכתפיים אלא עם זרועות מיושרות, בגובה הירך. (לא מצאתי ניסוח יותר אלגנטי לצורת הנשיאה הזו).
ושאלתי: האם "מסע האלונקות" המיתולוגי, והקטע הקטן שהראו מהמלחמה האחרונה שבו חיילים נושאים אלונקה על כתפיהם, זה הכרח? מה קל ומועיל יותר? נשיאת אלונקה על הכתפיים, או נשיאתה כמו "סל קניות"? למשל, עולה על דעתי שאם יש אינפוזיה, זה חייב להיות "למטה", אבל נאמר שאין אינפוזיה: איך מבחינת המאמץ , ובשטח מישורי, ובהנחה שרצוי לשמור על פרופיל נמוך /שפוף בתנאי קרב - רצוי יותר לשאת אלונקה?
אם התירגולת השתנתה - וסוחבים "כמו שראיתי בטלויזיה" - אשמח לשמוע. אם מסע אלונקות נועד רק לגיבוש ולתרגול סיבולת, והוא לא קשור כלל למה עושים בשטח כשיש צורך באלונקה - גם אשמח לשמוע.

לא יודע אם פעם נשאתה אלונקה אבל מתי השלונקה בגובה המותן אתה מרגיש כאילו היד שלך נתלשת
וגם צריך להשיקע יותר כוח על מנת לשמור עליה ככה וכאשר היא על הכתף ישנה מעין נעילה של הגוף וככה פחות הוא יותר היא נשארת על הכתף ובפחות מאמץ

אבל מה שכן, אתה חייב ללמוד להשתמש בסימני פיסוק, ולתקן את שגיאות הכתיב.
בדרך כלל אני לא מעיר על כך, אבל כאן זה ממש מפריע להבין את כוונותיך.

לעולם אשא דגלך בגאווה

...אבל רק על הכתף, אף פעם לא בצורה אחרת, ולכן בדיוק העליתי את השאלה.

גם אם יש אינפוזיה היא תהייה מולחצת (בלחץ) ולא קשורה למיקום האלונקה.

חוץ מיזה ללכת עם אלונקה בגובה האגן גומר את הגב. - אבל THE UNIT עשויים מפלדה כחולה ולכן להם זה לא מזיז!

אינפוזיה לא תהיה מולחצת.
תו"ל חר"פ היום שולל הלחצת אינפוזיות, והמנג'טות לא אמורות (כן כן, אני מכיר את דרכי בעולם הדגים) להיות יותר בציוד התאג"ד.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מדוע בעצם לא לשפצר את האלונקה כך שתתלה מהאפודים/וסטים של החיילים הנושאים? גם ישפר את חלוקת העומס על החיילים וגם ישאיר להם ידיים פנויות. אני מבין שתהיה בעייה בהחלפה אבל נראה שניתן לפתור את זה די בקלות (קליפסים של שחרור מהיר או משהו כזה) וחייל תמיד יכול להחזיק את האלונקה גם ביד כגיבוי.

האם לא הגיע הזמן שגם עיצוב האלונקה יעבור מתקופת האבן למאה ה- 21? תמיד אפשר לשמור את האלונקות הישנות לטובת גיבושים ומסעי כומתה.

מי שחושב שהאלונקות נשארות באותה צורה נחמדה על הכתפיים כל הזמן טועה. נסה פעם להעביר אלונקה בשטח סבוך, מבולדר או מלא מכשולים, לזחול עם האלונקה בשביל לעבור מצוקונים וכו'... אתה תראה שהאלונקה מטלטלת מאוד וממש לא נשארת על הכתפיים...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שימוש באלונקה דגם חי"ר (דומה לזו של צה"ל רק מתקפלת טיפה שונה) הוא דבר נדיר. משתמשים בזה באר"נים למינהם. כשיש פיגוע חס וחלילה מי שהיה בקורס תאר"ן יודע שלהיסחב עם פצוע מדמם, שעליו יש תחבושות, עירוי ועוד כמה דברים שהניחו עליו יודע שהכי טוב זה מגובה האגן לסחוב את המסכן....
ככה גם רוב החובשים המוטיסים עושים עד כמה שהבנתי מחובשים....

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

חשבתי יותר בכיוון של להחזיק את האלונקה נמוך בשיטה האמריקאית (מה שממילא קורה לעיתים קרובות בשטח עם בעיות עבירות וכיו"ב) רק שבמקום שהיא תוחזק רק בידיים היא תיתלה מן האפוד. ברור שבשטח קשה מאוד חייבים לחזור לשיטה האמריקנית או הישראלית או לכל מה שעובד באותו הרגע, אבל כל זמן שהשטח מאפשר אני לא רואה שום סיבה להרוס סתם את הגב של החיילים. זה מקביל להבדל בין מנשאים ששמים את המשקל על הכתפיים ומנשאים ששמים את המשקל על האגן.

לשאת "בשיטה האמריקאית" - דהיינו נמוך- דהיינו מה שראיתי בסדרה הזאת - זו ממש התרגולת האמריקנית? עכשיו אני כבר לא מבין כלום. אם יש טענות ממי שהתנסו בנשיאה נמוכה כזו זה שהיא "תולשת ת'זרועות", "הורסת את הגב" וכו.,(התגובות מלמעלה) מדוע האמריקנים משתמשים בשיטה גרועה זו? אם, מצד שני, יש להם איזה מנשאים מיוחדים שמאפשרים להם להפוך את צורת הנשיאה הזו ליותר נסבלת, ואולי גם יותר טובה מצורת הנשיאה שלנו - למה זה לא מאומץ אצלנו?
כמובן שאני מבין שתנאי שטח, מצב הפצוע, (כן או לא אינפוזיה) סוג הפינוי (תחת אש או לא), הקילומטראז' שצריך לעשות וכו. הם גורמים שצריך לשקול אותם - ולשנות בהתאם - הרי בכ"ז, ולמרות זאת - התרגולת והאימונים הקיימים, הם "תמיד על הכתף". נראה לי שמבחינת הפצוע - כפי שנכתב מעלי - עדיף בגובה האגן. מבחינת היכולת של ה"סוחבים" לעשות מרחק גדול במהירות - בעלי הנסיון כאן מעידים שיותר טוב "על הכתף". (משום שאין לנו את המנשאים שאולי לאמריקנים יש) לא נראה לי שמיצינו.

בדרך-כלל כמו שציינתי למעלה יותר, אם יש לך פצוע עם אינפוזיות, עירויים, תחבושות, עוד 101 דברים, ואתה רוצה להעמיס אותו כמה שיותר מהר הכי טוב זה מגובה האגן.
במסע אלונקות כאשר אתה רץ מהר ואין בדרך כלל לפצוע כיביכול כלום יותר נוח לסחוב אותו מגבוה הכתף.

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

אני לא יודע אם נשיאה בגובה האגן זו אכן התרגולת האמריקאית. כשכתבתי "השיטה האמריקאית" רק התייחסתי בקיצור למה שכתבת בראש האשכול. מצטער על אי ההבנה. יחד עם זה, כשאני חושב על זה עכשיו אני לא מצליח להיזכר שראיתי אי פעם תמונות או סרטים, של הצבא האמריקני או כל צבא אחר פרט לצה"ל, סוחבים אלונקה בגובה הכתף. האם זו המצאה צה"לית? אני בטוח שגם בצבאות אחרים מדי פעם קורה שמעלים אלונקה לגובה הכתף, אבל האם זו תרגולת רשמית? האם בכלל כל הנושא של מסע אלונקות כשיטת אימון וגיבוש קיים בצבאות אחרים?

אגב, לאח שלי יש עד היום כמה אחוזי נכות בגב תחתון (הוא גמר את הדיסקוס והרופאים נאלצו לחבר לו שתי חוליות יחד) כתוצאה מסחיבת אלונקות בטירונות, ולמרות זאת מעולם לא עלו בראשי שום "הרהורי כפירה" עד עכשיו. לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שסחיבת אלונקה, על הכתף או בגובה האגן, זה לא תרגיל ארגונומי במיוחד. ברור שכאשר יש פצוע אף אחד לא חושב על הגב שלו. יחד עם זה, אני לא יכול שלא לתהות אם במאה ה- 21 אי אפשר להמציא שיטה קצת יותר ארגונומית לסחיבת אלונקה.

מהמותן סוחבים כמו שהבחור למעלה אמר רק למרחקים קצרים ולצורך העמסה למסוק.
תאר לך מזה לסחוב שק כבד עם יד אחת לצידי הגוף(כמו סל קניות) ותארלך מזה לסחוב אותו על השכמות.
בשכמות הכובד מתפזר יותר טוב על הגוף(למרות שבאלונקה זה לא בדיוק כך כי זה רק על צד אחד.

כל המנשאים לסחיבת אלונקה לא נראים לי ראלים מי שסוחב אלונקה גם ככה לא יכול לעשות כלום חוץ מזה וזה סתם יהיה מסורבל לשפצר קליפסים\משנאים או לא יודע מה לווסט.

מה גם שמשנים צורת סחיבה לפי תנאי השטח, בירידה הזוג האחורי סוחב בגובה מותניים והזוג המוביל גובה כתפייים ובעליה הפוך וכו'

אם כבר יש מה לשפר בנושא האלונקות זה שיהיו יותר אלונקות 8 שגם יותר קלות וגם יותר קטנות.
מי שראה פעם חייל הולך עם אלונקה 4 ראה איך הוא בולט בשטח עם ה4 רגליים שמזדקרות לו מהגב.

אבל זה הרבה יותר נוח לפתיחה.....
פשוט משכיבים את זה, נותנים שתי בעיטות והינה יש לך אלונקה פרוסה.....

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

"הרהורי כפירה" - זה מצויין. זה ההפך מקפאון מחשבתי ומתגובות בנוסח: "אלונקה - על הכתף. נקודה."

לסחיבת אלונקה בתנאי שטח רבים:
http://www.combatreform.com/atac.htm

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

...הלמות. נראה לי שזה הגובה של הלמה הממוצעת.

התרגולת במקרה שנתקלים וסוחבים פצוע?,האם קרה לכם דבר כזה בשירות?

"בגבורה ובענוווה"

אבל אני לא מבין למה חלק אומרים פה שנוח לסחוב אלונקה בצורת "אמבולנס"
מנסיון אישי אני יודע שזה מעייף מהר מאוד בניגוד לכתף וגם אין אפשרות להחליף את היד (אם סוחברים על הכתף אין שום בעיה תוך שנייה להחליף כתף בלי להחליף סוחב)
בקיצור ניראה לי שטוב שסוחבים ככה אלונקות ועדיף שככה זה ישאר

תאמין לי שלא תחשוב פעמיים ותעמיס את הפצוע עם אלוקה בגובה בהאגן כמה שיותר מהר...

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

גם אם הוא במרחק 100 מטר לא ניראה לי שיהיה זמן להרים על הכתף
אבל פה מדובר על כמה ק"מ
וזה כבר סיפור אחר לגמרי

בעיקרון, על כביש או דרך סלולה במישור פחות או יותר עדיף לסחוב אלונקה על הכתף, זה גם יותר נוח.
אבל לפעמים יש עליות ממש תלולות, שטח מבולדר (בולדרים), שטח חולי שאחרי כל צעד קדימה עושים 2 אחורה ואין ברירה אלא לסחוב בגובה מותניים. אמנם זה יותר "קשה" אבל על הכתפיים במצבים האלו הפצוע פשוט יפול. (ואם מדובר בעת לחימה גם הפצוע מסתכן וגם הכוח).

אין דבר קבוע בצבא. לכל מצב צריך להסתגל ולהתאים את עצמך, בכל זאת צה"ל הוא לא צבא של רובוטים- אלא של חיילים חושבים. אין דבר כזה אי אפשר. נכון, זה פחות נוח ודיי כבד, אבל כשיש פצוע- ואין ברירה, סוחבים.

הרעיון לשפצר תאלונקה לאפוד או לווסט או חגורה או משהוא בסגנון אם שליפה מהירה ושחרור אוטומטי במקרה של נפילה או החלקה יכול להיות השיפור הבא. בתור אחד שסחב אלונקה בשני המצבים למרחקים שונים אני יגיד לך שסחיבת אלונקה על הכתפיים היא הטובה ביותר למרחקים ארוכים. במרחקים ארוכים סחיבת מותניים כשהיד ישרה לא מעשית.. גם אם תצליח במקרה זה יצתרכו לכרות אותה. כששריר נמצא במצב מכווץ(תחת עומס) לאורך זמן רב(שעה-כמה שעות), נפגעת זרימת הדם באזור ורקמת הגוף באזור פשוט מתה.

אגב אחרי מסעות רבים עם האלונקה על הכתפיים זה פשוט ירגיש כמו משקל שהוסיפו לאפוד שלך ולא יכאב כל כך(פסיכולוגי בעיקר). הרעיון הוא להצמיד את האלונקה לשקע בין הכתף לצוור, צמוד לצוור(אין צורך להפעיל לחץ לכיוון הצוור) ותוך כדי שהגו ישר להתקופף עם כל הגוף העליון ממש קצת כלפי מטה כדי שהאלונקה לא תקפץ לך על הכתף ותשבור אותך מנטלית. הכאב שאתה מרגיש בכתף ובגו העליון איננו כאב שרירים אלה כאב של לחץ ושפשוף המופעל על העור בין הכתף לאלונקה(רבים נותים לחשוב שהגו שלהם נשבר או שהשריר שלהם נתפס וזו טעות מנסיון אישי זה יעבור תוך 10-20 דקות). דבר טפשי נוסף שנוטים לעשות זה להוסיף אנשים מתחת לאלונקה לעזור, הבעיה היא שאין מקום ומי שמתחת רק מפריע לשניים מאחורה לצעוד כמו שצריך(הם ידרכו עליו ויתקעו בו) ובכל מקרה הוא לא מצליח להפעיל כח משמעותי כשהוא דוחף למעלה תוך כדי תנועה עם כף היד שלו. רק שהאלונקה עומדת אפשר לעזור מהצדדים.

בכלל אפשר שרק שני אנשים יסחבו אלונקה(מדובר בסוסים.. שייטת 13 וכאלה) כל אחד תופס שני ידיות ואם הוא רחב מספיק מניח אותם על הכתפיים כאשר הראש נמצא בין הידיות לא מדובר במשהוא יוצא דופן ביחידות העילית שלא לדבר על סחיבת פצוע או שבוי(כאשר אדם אחד סוחב את כל משקל הפצוע לבדו) לאורך קילומטרים רבים(ידוע בשייטת 13).
לצערי אני בתותחנים ושם לא יודעים(פשוט אין נסיון ואימונים) לסחוב אלונקות כמו שצריך מה שגם הכי הרבה שסחבתי היה 3 קילומטר במסע כומתה וזה היה בקצב של צב, וכולם מתבכיינים(.........). אלונקות סחבתי לפני הצבא, באימונים ובגיבושים.

אי אפשר פשוט לחבר קבוע 4 לולאות (רתמות מרופדות) ל-4 הקצוות של המוטות, וכשצריך- לפתוח האלונקה, לתלות את רתמות הללו על הכתף, כך שהאלונקה מגיעה לגובה המותן, סוחבים מגובה המותן- והפצוע מקבל את הייתרון, שנכתב עליו מעל - של להיות בגובה הזה. כמובן שהלולאות הללו צריכות להיות ניתנות להארכה או קיצור (לוקח שניה וחצי), כי יש הבדלים בגובה של החיילים.
למה זה צריך להתחבר בכלל לווסט או לחגור? אם באמת חיבור 4 הרתמות הללו, לקצות האלונקה - כשהן מרופדות קצת, כדי להקל על הנושאים ולעזור להם להגיע מהר יותר - הוא אפשרי, הרי שחלוקת משקל בין הכתפיים, ובין הזרועות שנושאות את האלונקה- נותנת את "הטוב שבשני העולמות".
שאלה שאני לא יודע לענות עליה, היא מתי יש יותר עומס על השריר של הזרוע: (הדו-ראשי, נדמה לי)- כשהייד פרושה, (אלונקה למטה), או כשהיא מקופלת? או שזו שאלה לא לעניין?
אני מתעקש קצת בעניין, כי לא היה מסע אלונקות שבו השתתפתי שבו לפחות אלונקה אחת לא התהפכה. והפצוע המדומה נחבט כהוגן.

העומס על שריר ה-BICEPS BRACHII (דו ראשי זרועי, או השריר הקדמי), לדעתי, גדול יותר כאשר המרפק בפשיטה, קרי כאשר הזרוע והאמה מיושרות. ההסבר לכך הוא שהאלונקה נוטה ליישר את המרפק,והשריר הספציפי הזה פעיל כל הזמן כדי למנוע זאת. זאת, והעובדה שמאפיניי השריר כ"אנארובי" מבחינת הרכב הסיבים (קרי - הוא לא בנוי לביצוע של מטלות ממושכות בעומס תת-מירבי), גורם לעייפות שלו בזמן קצר - ולחוסר יכולת להתמיד בביצוע המאמץ. זאת בניגוד למצב בו האלונקה נישאת על הכתפיים - שם האלונקה נוטה לכופף את המרפק - ולכן השריר (בניגוד לדעה הרווחת) כמעט ולא משתתף במאמץ. יש לו תפקיד כ"עוזר" לכפיפה במפרק הכתף (קרי, העלאת הזרוע כלפי מעלה), מכיוון שהוא מתחבר מעל המפרק. העומס העיקרי, לדעתי, בעת נשיאת אלונקה על הכתפיים - הוא דבר ראשון בלחץ המכני המופעל שרירי הטרפזיוס (ידית הנשיאה היושבת על אזור הכתף) , שיכול לגרום במקרה ממש ממש גרוע לעצירת זרימת הדם לגפה הרלוונטית (בהחלט נדיר שזה גורם לסיבוכים, אבל היו מקרים בעבר בצה"ל שהנושא גרם לנזק משמעותי). כמו כן, ויותר חשוב לטעמי, היא ההעמסה הלא סימטרית על הגו - כאשר ידוע, נחקר ומאושרר שנשיאת משקל בתצורה הזו הינה מרכיב מרכזי באתיולוגיה של פגיעות גו תחתון.

בעבודתי בעבר - מ"פ במילואים בדק את ההשפעה של נשיאת אלונקה לאורך זמן על מנח הגו - אך חוץ מהברור מעליו - שככל שאתה נושא את האלונקה לאורך יותר זמן, הגו מתכופף יותר ויותר הצידה וקדימה, אני לא זוכר תוצאות משמעותיות אחרות. בכל מקרה - מבחינה בריאותית - יש פעילויות טובות יותר...

בקשר לביספס.. זה בדיוק מה שניסיתי לומר בלי כאב ראש, עכשיו הנזקים היחידים שנגרמו לפלג גוף עליון עקב נשיאת עלונקה הם בעצבים שעוברים באזור בין הכתף לצוור(מקרים נדירים), הטרפזיוס לא יפגע... רוב העומס עובר למערכת השלד וכן הפציעה מהסוג השני.. מדובר בפציעות שלד עקב נשיאת משקל באופן כללי.. פציעות בעמוד השדרה.. שחיקות סחוס ועוד. אני מסכים אתך שיש דרכים יותר טובים להתאמן.. בכלל כל סוג של פעילות צבאית היא לא הטובה ביותר לפיתוח כושר.

מצטער על הניסוח הקלוקל - רציתי פשוט להבהיר את אזור הנשיאה. וכמו שציינת האזור רגיש להפעלת לחץ עקב מיקומם של עצבים וכלי דם, אף על פי שפגיעה כזו היא נדירה. זכור לי שאיזה חייל כתב ספר (לא זוכר את שמו) על איך הוא נפגע בגיבוש יחטיות בגולני עקב רצועות מנשא (לא אלונקה) שפגעו לו בעצבי וכלי הדם של הגפה. היד נשארה משותקת פחות או יותר. יש לזכור שחייל בד"כ יעביר את המשא לכתף האחרת, וכך ימנע מהנזק הנל'. הבחור מספר שפשוט הוא היה כל כך מורעל - שהוא חשב שהכאבים היו בגדר הנורמלי...

אני משוכנע ש"מסע אלונקות" הוא לא באמת תרגול שנועד לצרכים אמיתיים של נשיאת פצוע, אלא ל"גיבוש, חישול, ו... תעסוקה לאורתופדים."

אני גם מבין שרעיון ה"רתמות" שהצעתי - ממש לא נראה לכם...על כל מקרה, מעניין אותי אם מישהוא שמכיר את התרגולות בצבא האמריקני יוכל להוסיף אור בעניין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טירון אני משוכנע ש"מסע אלונקות" הוא לא באמת תרגול שנועד לצרכים אמיתיים של נשיאת פצוע, אלא ל"גיבוש, חישול, ו... תעסוקה לאורתופדים." אני גם מבין שרעיון ה"רתמות" שהצעתי - ממש לא נראה לכם...על כל מקרה, מעניין אותי אם מישהוא שמכיר את התרגולות בצבא האמריקני יוכל להוסיף אור בעניין.

רעיון הרתמות כבר אמרתי נשמע לא רע בכלל.

מסע אלונוקות מעשי ביותר בחי"ר שכן במלחמה רבים הם המצבים שאי אפשר לפנות פצויים ופשוט צריך לסחוב אותם בחזרה.. ממש ככה. במלחמה כוללת בכלל אין מצב שיפנו כל פצוע.. משתמשים אך ורק באלונקה.. תאמין או לא.

שלא לדבר על פעילות של יחידות עילית. כך לדוגמא איזה מבצע של שייטת 13 בלבנון(לא זוכר מה שמו). הם נחנסו ויצאו מהים.בדרך חזרה רדפו אחריהם ואיזה תושב גילה אותם והם לקחו אותו שבוי, מפקד הכח הורה לאחד הלוחמים לסחוב אותו והלוחם סחב אותו לאורך כל הדרך חזרה סחיבת פצוע(יותר מסורבל וקשה מאלונקה), מדובר על קילומטרים רבים. בסוף גם ירו בשבוי ברגלים שכן היה להם עוד דרך בים עד בטחה ולא רצו שירוץ חזרה ויסגיר את מיקומם. מפקד המבצע נשפט בגלל החלטה זו (פשוט ברח לי השם)

צודק. נסחפתי. בהחלט יש מצבים בהם פינוי על אלונקה למרחק רב הוא תסריט אפשרי, והיו ויש דברים מעולם. (אם כי אני מבטיח לך שיש גם יחידות שעושות מסעות אלונקה רק לשם הגיבוש והמסורת והחישול - ללא שום צורך מבצעי, בדיוק כמו ש"מעבר חלון" במסלול המכשולים הצבאי הוא ....איך לומר - לא בדיוק משהוא שדומה לדבר מה ממשי) -
אבל דווקא בגלל העובדה ש"סוחבים" - העליתי את הנושא. אני בטוח שיש מה לשפר בעניין. לנוכח העקרון ש"לא משאירים פצוע בשטח" - אני מאוד מקווה שתינתן המחשבה ויינתנו הכלים הכי טובים (כמה כבר עולות "רתמות"?) למי שאמורים ליישם את העיקרון הזה בשטח!
תודה לכל המגיבים, אשמח אם מישהוא שמכיר את התרגולת והכלים בצבא האמריקני יאיר את עיני בנקודה זו.

באמצעות סקבייס?

אני משער שאתה מדבר על אלונקת חפירות. זה די נוח, ובצירוף מוט מתאים גם ניתן לשאת את הפצוע רק עם שני אנשים. מצד שני זה לא כ"כ בריא לפצוע.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -