מתוך מאמר שהופיע היום ב"הארץ": שישראל תוותר על הגרעין
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "O.K - אבל יש עוד כמה דברים שצריכים להלקח בחשבון !..."
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הרי עוד דעה. לא בשל לגמרי, אבל שווה מחשבה.
<<<<<<<<
שישראל תוותר על הגרעין
אדריאנו סופרי, מהאינטלקטואלים החשובים באיטליה, עורר לפני כמה שנים סערה כשטען שאירופה צריכה "לאהוב את ישראל". עכשיו הוא טוען שכדי לשכנע את איראן לוותר על שאיפותיה הגרעיניות, ישראל חייבת לוותר על האטום שברשותה
מאת מירון רפופורט
... קריאתו לפרק את ישראל מנשק גרעיני - קריאה פרובוקטיווית במודע, התפרסמה לפני כחודש בעיתון "לה רפובליקה", ומתפרסמת כאן תוך כמה קיצורים.
חד-צדדיות טובה
לפני ארבע שנים כתבתי מאמר, שניתנה לו כותרת מוזרה ומליצית: "החובה לאהוב את ישראל". אני יכול לכתוב אותו מחדש כפי שהוא: "לא נוכל לשים מבטחנו באירופה ועל אחת כמה וכמה לאהוב אותה, אם לא נאהב את מדינת ישראל (בשום מקרה אחר לא הייתי משתמש בביטוי 'לאהוב מדינה') ואת העם האמיץ והמבוהל שלה... עיוות הזוי הוא הדרישה מיהודים אירופים לגלות אחריות מוסרית מיוחדת. אני מדבר על החובה המיוחדת המוטלת עלינו, אירופים לא-יהודים, לאהוב את ישראל... למי שיש עליונות זמנית בנשק אסור לו לסמוך על הנשק... ישראל מעולם לא היתה כה חלשה ופגיעה כמו היום, כשנדמה שהיא נהנית מהעליונות הצבאית הכי מוחצת ושנואה, ומציגה את עצמה לעולם, בלי שתשים לב ותעכל זאת, כגולית אלים מול דוד הפלשתינאי...".
היום, יותר מאי-פעם, יש לדרוש בשלומה של ישראל. על ממשלות אפשר לחשוב טובות או רעות או רעות מאוד. אבל לא קיימת מדינה נוספת שבעניינה עושים בלבול שכזה בין מדינה לממשלה. רק לגבי המדינה הזאת מגיעים לכדי כך שמייחלים, בקול שקט או רם, שתימחק מעל המפה. אסור לאהוב את ישראל כך שנמלא פינו מים לנוכח שגיאותיה ואשמותיה - זו תהיה אהבה עלובה למדי. נהפוך הוא: יש להצביע בפניה ולשאת יחד אתה באחריות משותפת. זו היתה וזו נשארה התחושה שלי כלפי ישראל. היום יותר מתמיד.
אלמלא ישראל ניצבה בתווך, כשאנחנו שומעים כאן (באירופה, מ"ר) את הנאומים המשולהבים של אחמדינג'אד, הם היו נשמעים כמו רטוריקה חלולה, כמו דמגוגיה שיש לאלפה במקל בדמות סנקציות כלשהן ולהמתיקה עם גזר בדמות ויתורים כלשהם. אבל ישראל ניצבת בתווך. כששומעים שם (בישראל, מ"ר) את הנאומים האלה, את הפזמון היומיומי של איראן, שרוצה לחסל את ישראל ורוצה כוח גרעיני, יש להם צליל אחר. למשמע הנאומים האלה, איזו תגובה תיחשב "לא פרופורציונלית"? כל אחד באירופה חייב לשאול את עצמו, באופן אישי, את השאלה: מה יש לעשות מול האיום לחסל את ישראל מצד מי שמצהיר כי ברצונו להשיג בכל מחיר עוצמה גרעינית?
אני מזמין לחשוב מחדש על ההפצצה הישראלית על הכור העיראקי באוסיראק: הפצצה כל כך מוצלחת, כל כך כירורגית וכל כך לא חוקית. האספקה שסיפקה צרפת וכל מיני אנשי עסקים היתה חוקית. אם לסדאם חוסיין היתה פצצה אטום, איך היתה נראית ההיסטוריה של האזור הזה ושל העולם כולו? ולפיכך, מה יקרה כאשר לאיראן תהיה פצצה אטומית?
מחצית המאמר שכתבתי עד כה היא רק ההקדמה למה שברצוני לומר, ואין זה מקרה שאני הולך סחור-סחור ומגשש. אומרים שבישראל יש תסביך מצדה. רואים שהיא חשה בדידות גדולה. נראה שהבדידות הזאת מיתרגמת לכדי הדחקה מכוונת של העתיד, לכדי תגובה מופרזת, לכדי חד-צדדיות לא-מחושבת. שרון, שהיה נושא הדגל של המעטת-ערך העתיד לטובת מהלומה אחר מהלומה אגב מצב חירום נצחי, השתכנע כנראה שיש הכרח להתמודד, אפילו לבדו, עם הזמן, ובעיקר עם אובדן הרוב הדמוגרפי ואולי גם עם צלה המתארך של איראן.
יורשיו, כך נראה, חזרו בלבנון לנקודת האפס: מצד אחד הימרו על כל הקלפים, ומצד שני היססו. אך מעבר למהלכים ההכרחיים אך הנמהרים האלה, אפשר להבחין בעובדה שישראל ניצבה, אכן, לבדה מול אויב צמא-דם, עם אירופה שמוכנה לכל היותר לשלוח כוח חילוץ ימי ועם ארצות הברית שעושה את חשבונותיה שלה. ישראל עלולה להימצא באחד הימים לבדה באמת ובתמים, לבד עם הפצצה האטומית שלה. אני מאמין שהדרך היחידה שבה לא תמצא את עצמה יום אחד לבד עם הפצצה האטומית שלה, היא לוותר על הפצצה האטומית.
זו המחשבה שסביבה הלכתי סחור-סחור, מתוך פחד שאישמע צדקן. אינני בורח מהחשש שהדברים נשמעים כמו בדיחה או כמו פרובוקציה של אידיוט. לישראל יש פצצה אטומית, אף שלא הודתה בכך מעולם באופן רשמי. אומרים שיש לה כמה מאות פצצות אטומיות. ייתכן שהעובדה שיש לה פצצה אטומית בלמה את אויביה המושבעים של ישראל, את טבעת הרודנויות והכנופיות שמדברות על השמדת הישות הציונית. ייתכן.
אבל איזה מחסה יוכל להעניק לישראל ארסנל גרעיני, שאם ייעשה בו שימוש, יבשר את התאבדותה של ישראל, ימחץ אותה תחת האחריות לאפוקליפסה גרעינית? איזה מחסה יוכל להעניק לה הנשק הגרעיני, כאשר השכן האפוקליפטי האיראני עומד לרכוש מאגר גרעיני משלו ובכך לסלול את הדרך לתפוצה של נשק גרעיני, ששום מעצמה ערבית (ולא רק ערבית, גם טורקיה) תוכל לוותר עליו?
ישראל עשתה צעד גורלי, לפחות מבחינה סמלית, כשהסכימה למעורבות בינלאומית לאורך גבולותיה. יהיה אשר יהיה השיקול של מי שהגה את הרעיון - אפילו אם ייחל לכישלון - פירוש הדבר הוא שישראל מפקידה את ביטחונה לא רק בידי כוחה הצבאי החד-צדדי, אלא גם בידי הקהילה הבינלאומית.
אם תוותר על כוחה הגרעיני, ישראל תמשיך בדרך הזאת. פירוקה מנשק יגרור מחויבות בינלאומית, של אירופה ושל אמריקה בראש ובראשונה, ובעצם של העולם כולו. הצעד הזה יהיה חד-צדדי, וקיצוני, אבל זו תהיה חד-צדדיות טובה. לא יהיה זה ניצול מאוחר של סיסמת הפירוק החד-צדדי, משום שהוא יקדים את ההתחמשות הגרעינית של אויביה, ושל איראן בראש ובראשונה. הוא יקדים אותה ויהפוך לנימוק היעיל ביותר נגד החתירה של איראן ושל כל גורם אחר להשיג עוצמה גרעינית.
עלי להאמין למומחים המסבירים שגם ישראל וגם ארצות הברית לא יוכלו לשחזר באיראן את ההתקפה על אוסיראק. אני סבור שהוויתור על הנשק האטומי - ישראל תכריז בפעם הראשונה שיש לה נשק גרעיני ובאותה עת תכריז שהיא מתפרקת ממנו ללא תנאי ותאסור אותו על עצמה - יפגע את הפגיעה הקשה ביותר בתוכנית האיראנית הנפשעת, יחסוך חיי חפים מפשע וינתק את החיבור הלאומני בין איראן של המולות ובין איראן של האנשים החופשיים.
אינני מכיר מספיק את ישראל כדי לדעת אם השאלה הגרעינית היא אכן טאבו, ומדוע. הגיע הזמן להפוך אותה לשאלה דחופה, מבחינה פוליטית, מוסרית וצבאית, מעבר לשאלות של עיקרון ופציפיזם. משום שהנשק הגרעיני חדל להיות כוח התרעה ממשי והוא נוטה להיות ההיפך. אי אפשר להסתמך על מיתוס מצדה, כאשר ממול מסתמן מיתוס של מתאבדים עם חגורת נפץ גרעינית.
הבעתי מחשבה, שתוך כדי מסעה לבשה לה טיעונים הגיוניים ואפילו חזקים, אבל לא עד כדי כך שתסתיר את טבעה המקורי, והוא חלום בעיניים פקוחות. דיאלוג בארבע עיניים עם ישראל. ידוע שחלומות לא מתגשמים. אפילו לא לוקחים אותם ברצינות. אפילו הצעה סבירה והכרחית, כמו ההצעה לצרף את ישראל לאיחוד האירופי, אינה מצליחה לפעור סדק אצל הרשויות המוסמכות. מוסדות שנתלים עכשיו במשימה המקודשת בלבנון כדי להכריז שההצעה הזאת נחפזת מדי, שכן בשעה זו צריך להפגין מרחק שווה מכולם: כאילו שמתן מעמד אירופי לישראל יהווה הכרזת עוינות כלפי שכניה. שערו בנפשכם מה יקרה אחרי ויתור על הגרעין, שהוא הגדול בכל הוויתורים. אף על פי כן, יש רעיונות כה יפים וכה פשוטים, שייתכן שיסללו את דרכם גם אל הלבבות הכי מחוסנים, ואולי, גם אל ממשלה מבוהלת ונאורה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif] כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=772206
|