מתוך ציטוטים מNRG וYNET

"לצה"ל היו תכניות לפעולה קרקעית נרחבת בדרום לבנון. אחת השאלות הגדולות שיצטרכו לחקור ולבדוק היא מדוע צה"ל לא פעל בהתאם לאותן תכניות ונקט דרך פעולה הססנית."

"מבחינה צבאית, המלחמה הסתיימה בכישלון, והרמטכ"ל-כמו שאר מפקדי הצבא הבכירים - צריך לקבל אחריות. מפקד הצבא מכין עצמו כל חייו לקראת הרגע שבו ינהל מלחמה, ואין לו דרך להתחמק מהאחריות לניהולה ולתוצאותיה. אני מאמין בקבלת אחריות עם כל הקושי והכאב שהדבר יוצר. קבלת האחריות היא גם תנאי ראשוני לקיומם של תהליכי למידה אמיתיים ושיקום הצבא. מול ההנהגה הנוכחית, יתקשה הצבא מאוד לשקם את רוח החיילים, ולהחזיר את אמונם בהנהגה."

"הדרך היחידה להגיע פעם אחת ולתמיד להבהרה מלאה של תמונת המלחמה בלבנון, היא הקמת ועדה ממלכתית. לפי מיטב שיפוטי, זה הדבר שיקרה, גם אם ייקח מעט זמן. שאלה נוספת שוועדה ממלכתית תצטרך לבדוק, היא מערך הפיקוד הסובב את הרמטכ"ל. אם מביאים לראשות הצבא רמטכ"ל שאינו איש יבשה, צריך להקיף אותו במערכת שתתמוך בו ותקבל סמכויות. לפי התוצאה, דבר זה לא נעשה."

"אירוע החטיפה הוא פאשלה מארץ הפאשלות..."

"היה צריך לגייס מילואים, לאמן אותם, ורק אז להיכנס בצורה מסודרת. נכנסנו למלחמה הזאת כשיש תחושה שאפשר לחסל את הסיפור עם חיל האוויר. מי שמדבר על 'חטא היוהרה', מדבר על זה".

"התהליכים שקרו בשנים האחרונות היו לא טובים. היתה שחיקה במעמדו של מערך המילואים. גם גולדווסר ורגב מגיעים ממערך המילואים. מישהו חשב שניתן להגן על ישראל בדרך אחרת?"

רון-טל? , אותו אחד שהואשם בשחיתות הגובלת בפלילים ובשל כך אולץ לפרוש מהצבא? אותו עלוב (סליחה, אלוף...) שנתפס מקמבן קומבינת שכר דירה מפוארת ולמעשה גנב כספים רבים מצה"ל ?

בקיצור - ברור לחלוטין שרון טל מתוסכל וכועס על הצבא ומנסה לסגור חשבונות אישיים

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

עניינית הוא צודק. שים לב שהוא לא המציא את הגלגל - הוא מעלה נקודות ברורות וידועות שכל ילד שקצת ראה טלויזיה במלחמה ושמע סיפורי מילואימניקים , יכול להגיע אליהן.

אז מה היה לנו? - קצין מושחת שהודח מתפקידו ונשאר מחוץ למעגל הלחימה , מעלה נקודות טריוויאליות בנוגע למהלך הלחימה . אכן סקופ גדול...

והוא נזכר לפתוח את הפה בפרישה, היכן היה בזמן הלחימה?

הבעיה המרכזית שיש לי עם אמירות כמו של רון טל היא שמשום מה הם מחכים לשחרור, או לחופשת השחרור כדי להגיד את שעל ליבם. יש כל כך הרבה דוגמאות שזה ממש מעורר תהיה על תרבות הדיבור החופשי בצבא או על האומץ האזרחי של הבכירים

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

הבחור חוצפן חד וחלק. שמישהו יזכיר לו שיש לו נתח נכבד בהתדרדרות הכשירות של יחידות המילואים בשנים האחרונות ואיכות הציוד בימ"חים. שמישהו יזכיר לו את השקרים שהוא פיזר ללא שום היסוס בועדה לענייני ביקורת המדינה בכל הנוגע למיגון אנשי המילואים. חצוף ואופורטוניסט הן מילים מתאימות לבזיון של קצין שכזה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בצבאות זרים גנרלים מתפטרים על ימין ועל שמאל כשיש מדיניות שהם לא מסכימים לה. בגרמניה התפטרו שני רמטכ"לים בשנים האחרונות; הראשון, ב-2000, כי הרפורמות שהציע לצבא נדחו, והשני, ב-2004, כי לא היה מוכן לקיצוצים בצבא.
בארה"ב התפטר הגנרל ון ריפר במחאה על מה שנראה לו כרמאות בתרגיל מצד צמרת הצבא.
כמעט בכל ארץ מערבית יש דוגמאות כאלה.
ואצלנו?
קדחת.
אצלנו יש דבק שמחבר בעלי דרגות גבוהות לכסא עד אחרי שאופק הקידום שלהם נעלם סופית, וגם אחר-כך.

אודי אדם הלך אחרי שהיה ברור שאם לא יילך יראו לו את הדלת במוקדם או במאוחר, והוא עוד החריג לטובה בצה"ל.
וכמובן, אחרי השחרור כולם זכאים לגמרי - כמו שביטיס אמר, וכמו שמרגיז אותי לשמוע כל בן-אדם שהיה בתפקיד בכיר בעשור האחרון ואיפשהו אחראי על ציוד מדבר על מצב הימ"חים, שלא היה משהו כבר אז.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

האלוף רון-טל יפוטר!
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/487/010.html
מה אומר, מזל שלא החליטו על עצירת קידומו לשנתיים ונזיפה פיקודית...
(מעשית? הוא יפסיד רכב צבאי לשבועיים בערך).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בלי ציניות - אני באמת מודאג ממצב צה"ל.
איך הוא יצליח לתפקד במצב שנוצר.
ברור שיש מי שצריך ללכת, אם לא ילכו איזה מן מסר זה. ואם ילכו - אז זה יותר מדי אנשים שמי ישאר לתקן את המחדלים. שוב יהיו לנו מפקדים בלתי מנוסים . . . שלא לדבר על ההתבטאויות שרצות מכל הכיוונים. איך צבא יכול להתנהל כך ?
אתמול הייתי בטקס הזכרון לחללי השריון בלטרון,
אפילו בתס"ח לא צועדים ביחד שמאל ימין (למי שמאמין שזה מתחיל משם).

דבר אחר (ואולי לא אחר) כל הקצינים הבכירים נהיים פוליטיקאים.
חייבים דחוף שתהיה תקופת צינון של 5 שנים לפחות (בחירות באמצע) בין צבא לפוליטיקה.

עשה חסד גדול לכולנו והלך הביתה, וגם ובמידה וחלק מהטיעונים נכונים ,(ועל פי מיטב ידעתי הם לא..)רון טל הוכיח כמה נמוך אפשר לרדת, כשהמצב דוחק....

האלוף יפתח רון טל בחר באימונים וירטואליים באינטרנט במקום בשטח :

צוות טלוויזיה חיכה הבוקר ליד ביתו בשכונה דתית לאומית בעיר בשרון, של האלוף מאמש ומהיום במיל , יפתח רון טל ,לאחר שרון-טל עמד במוקד סערה ציבורית , והתבטא בחריפות נגד ההתנתקות וניהול המלחמה בלבנון.

ואולם על מוכנותו של צה"ל במלחמה היה אחראי גם האלוף המתפטר/מפוטר שהיה עד לא מזמן מפקד כוחות היבשה ואפשר לכוחות המילואים בצבא היבשה שבפיקודו להתאמן אימונים וירטואליים באינטרנט במקום בשטח עקב מחסור בתקציב.

כנראה שהאלוף רון טל ידע גם ל"וותר" כפי שאמר עליו הרמטכ"ל כאשר עזב את המטה הכללי ולא תמיד על הדברים החיוניים כפי שאנו למדים מדבריו היום, ומהישגי צבא היבשה במלחמת לבנון השניה.

ההודעה של צה"ל מאפריל 2003 על שירות מילואים באינטרנט .בוודאיי תפתיע את מי שרק אתמול שמע את האלוף יפתח רון טל מטיח דברי ביקורת חריפים על הכנתו של צה"ל והישגיו במלחמה האחרונה בלבנון. מחאתו הפומבית של האלוף רון טל לא נשמעה גם אז כפי שלא נשמעה התנגדותו לתכנית ההנתקות.האלוף רון טל גם לא בחר בהסקת מסקנות אישיות על תהליך הכנה שהחליף אימונים בשטח באימונים וירטואליים באינטרנט.

בהודעת צה"ל מ2003 נאמר:

"בעקבות הקיצוץ בתקציב צה"ל, החליטו שלטונות הצבא לבטל אימונים יקרים ליחידות מילואים
ולהחליפם באימונים וירטואלים על צג המחשב.
,אימוני יחידות המילואים לשנת 2003 בוטלו כבר לפני מספר חודשים. כדי לשמור על כשירות החיילים
ככל שניתן החליט מפקד זרוע היבשה, האלוף יפתח רון-טל, להקים אתר אינטרנט שיאפשר להם להתאמן גם בלי ללבוש מדים.
בשבועות הקרובים ייפתח האתר לאימון מפקדי אוגדת מילואים. משתתפי האימון יקבלו קוד סודי
ובאמצעותו יוכלולהיכנס לאתר ולהתאמן בנושאים בהם אמורים להתמקצע. האתר המסווג יאובטח מפני האקרים והכניסות אליו יפוקחו.
כל "אימון" יורכב משיעור ומתרגול ויסתיים במבחן. השיעורים יתמקדו בכל נושאים הלחימה - ניווט
- הפעלת נשק, תורת לחימה וטקטיקה. השלמת אימון בן חמישה ימים תזכה את המשתתף ביום מילואים
ייתכן כי גם בהחזר הוצאות גלישה באינטרנט.
.קצין בכיר בצה"ל אמר ל"מעריב", כי הקמת האתר והפעלתו היא "כסף קטן שיעניק לאנשי המילואים
הרבה מאוד יכולת" לדבריו, הדבר נעשה במסגרת הדרישה לעיצוב תכנית אימונים שתעלה פחות כסף."

מי שמשלים עם אימון אוגדות וכוחות באינטרנט במקום בשדות האימונים שלא יתפלא שפקודיו הבכירים מתאהבים בצג ולא מצטרפים לחייליהם שמעבר לגבול ושרמת המוכנותם נמוכה.

האינטרנט והדוא"ל בצה"ל:

המטה הכללי של צה"ל שלקח סיכון כה רב באימון מפקדים דרך האינטרנט במקום בשטח לא השכיל עדיין לאפשר למפקדי צה"ל לתקשר באמצעות דוא"ל עם חיילי וקציני המילואים שלהם.

בצה"ל לא מצליחים להתמודד מזה זמן רב בצורך של מפקדיו להיות מקושרים עם העולם החיצוני באמצעות הדואר האלקטרוני.זה משפיע במיוחד על הקשר עם חילי המילואים.

קיבלתי לאחרונה מסר אלקטרוני מאיש מילואים שמסביר לי את הסרבול הרב ביכולתו להתקשר ליחידת המילואים שלו ללא דאר אלקטרוני.הוא מיואש.

מפקד או חייל שאינו מחובר לרשת האינטרנט ואינו יכול לקבל ולשלוח דוא"ל לצרכי עבודתו כמו הוא כמפקד שחי במאה ה21 אך מתקשר בשנות ה80 של המאה הקודמת.

רוב מפקדי החטיבות מהצבא הסדיר צריכים כלים לתקשר גם עם המגדים והמפקדים במילואים ולקבל היזון חוזר מפקודיהם כמו גם לענינים מינהליים שונים.אין תחליף לדוא"ל.

שאלתי את הקצין הצעיר מחיל התקשוב מה הם עושים בכיוון של הכנסת הדוא"ל לצה"ל? הוא אמר לי: זה נושא חיוני ביותר,אנחנו לוחצים אך כוחנו מוגבל .

אולי העיתונות תפתח את הנושא לדיון ותעזור לקצינים הצעירים למלא את תפקידם

מה שבטוח אלו נושאים רציניים לבחינה ע"י ועדת החקירה בראשותו של השופט וינוגרד

והאלוף במיל יפתח רון טל יהיה בוודאי בין הנבדקים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קיבוצניק 745 .קצין בכיר בצה"ל אמר ל"מעריב", כי הקמת האתר והפעלתו היא "כסף קטן שיעניק לאנשי המילואים הרבה מאוד יכולת" לדבריו, הדבר נעשה במסגרת הדרישה לעיצוב תכנית אימונים שתעלה פחות כסף."

ושוב, כולם ביחד:
you get what you pay for!!!

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ללא קשר לתזמון הלקוי (בעודו לובש מדים, לפני שחרור ואחרי פגישה עם ביבי) וצורת ההתבטאות העקומה והלא קולגיאלית (השתלחות חסרת רסן מעל דפי עיתון) ומידת המעורבות שלו עצמו בהכנת הצבא, לצערי יש לא מעט צדק והגיון בדברים. היו ועוד יהיו הישגים לא מבוטלים במלחמה אולם הם כמעט ומתגמדים לעומת הנזקים לטווח הרחוק שנגרמו להרתעה הישראלית ולתפישת עוצמתנו הצבאית בעינינו ובעיניי אויבנו. הצבא פעל בצורה שלומיאלית, גמלונית, כמעט חסרת אחריות והתגלה במערומיו. ההערכות, הפעלת הכוחות ובעיקר תיאום הציפיות הלקוי ביותר מול הממשלה והציבור נעשו כולם בחובבנות המתאימה יותר למיליציה עממית שזה עתה קמה ולא לצבא קבע מקצועי, מה שיצר פער עצום, בלתי ניתן לגישור, בין התוצרים בפועל ובין ההבטחות / יעדים / הציפיות בתחילת המלחמה. ואיש לא קם ונוטל אחריות, ממש הוספת חטא על פשע.

הבעיה שליפתח רון טל יש משקל מכריע בהתדרדרות המקצועיות ביחידות השדה. פרצופם של הימ"חים ויחידות המילואים, איכות הפיקוד, כשירות היחידות הסדירות וכל הקשור להכנת יחידות השדה ללחימה הם פרצופו שלו ולא פחות.
זהו קצין טפלון שאינו לוקח אחריות, אלא מטיל אותה על אחרים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כאמור אני מבודד את הדברים הנכונים לכשעצמם ושצריכים להאמר, מהאיש שאומר אותם, מהדרך ומהתזמון בהם בחר.
ביסודם היו ונותרו נכונים.
הנטיה הטבעית שלנו היא לקפד את השליח ולהתעלם מהבשורה.
כאלו אנחנו הישראלים, מתמקדים באקט ובלהט הויכוח ולא בתובנות, במסרים, בלקחים החשובים.
גם אם קפלינסקי היה אומר דברים דומים, היינו מוצאים שלדים בארון שלו ולועגים לו ולאובייקטיביות שלו.
מה עוד שהאלוף רון-טל לא היה יכול לבצע את כל המעשים הללו ללא אישורים מתאימים מראש המטה הכללי שכיהן באותם השנים, סגנו, ראש אג"ת וכו'.

תשמע, את הדברים שיפתח אומר אמרו רבים וטובים וגם פעוטים ממנו כבר מתחילת הלחימה. שום דבר אינו חדש ואין לי שום בעיה עם הבשורה, מה גם שהיא פשוט מיחזור של דברי אחרים.

הבעיה שלי היא באי נטילת האחריות של הדובר, אם כבר הוא מחליט לומר את ביקורתו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

יש משהוא שזוכר את זה? זה היה לפני, אך לעיטים (כמו לאחרונה) לצערי הוא מתאים.
משפט מפתח המתאר חולי בתהליך הכי-חשוב בכל מנגנון ניהולי: פיתוח הנהגה\הנהלה. מה קרה?

• איך מגיעים (ונשארים!!) אנשים לא מתאימים לתפקידים מתקדמים?
• האם הם היו כה מוצלחים בתפקידים קודמים? או השיקולים לקידום היו מטעמים לא מקצועיים?
• האם לאופי אין משקל בהחלטה לקדם?
• למה התפקוד הלקוי מתגלה רק בשעת חרום?

להל"ן כתהב של רון בן ישי:

ציטוט:

אלופים לא ראויים "אילו הודיע רון-טל על פרישתו ואז היה מתראיין ומשמיע את טענותיו – ניחא. אבל השתלשלות האירועים מזכירה התנהגות של תלמיד שסרח, נתפס, נתקף בפאניקה וברח מבית הספר, כשנקרא לשיחה עם המנהל". רון בן ישי על אלופים שאינם כשירים להכין את צה"ל למלחמה הבאה רון בןישי 12:50 , 05.10.06 פרשת האלוף רון-טל היא סימפטום נוסף המעיד על תחלואי שדרת הפיקוד הבכיר של צה"ל. התופעה של קצינים בכירים בשירות פעיל הרצים לתקשורת למתוח ביקורת עוד לפני שמיצו את הערוצים המקובלים שעומדים לרשותם חייבת לעורר דאגה. ספק אם אותם קצינים בכירים, שסף התסכול שלהם נמוך ואינם מכבדים את נורמות ההתנהגות המתחייבות ממעמדם ומהעובדה שהם לובשי מדים, היו ראויים מלכתחילה להוביל חיילים למלחמה. הבעיה אינה נעוצה במה שאומרים אותם אלופים, תתי-אלופים ואלופי-משנה, אלא ה"איך" ו"מתי". כל החלטה, מדינית או צבאית, שיש לה השפעה ישירה על תפקודו של צה"ל במלחמה היא מעניינם של המפקדים הבכירים של צה"ל, ולגיטימי להעלותה במסגרת הפקת לקחים מהמלחמה. כך גם טענתו של האלוף רון-טל כי החלטת הממשלה בראשותו של אריאל שרון להטיל על צה"ל את ביצוע פינוי התושבים מרצועת עזה גרמה לכך שהצבא לא היה מוכן כראוי למלחמה בלבנון. פעולה פחדנית אילו העלה האלוף רון-טל טענה זו במסגרת כנס הפיקוד הבכיר שקיים הרמטכ"ל מייד אחרי המלחמה, או במכתב לוועדת וינוגרד, לא היה בכך טעם לפגם. זו לא הייתה הבעת דעה פוליטית אלא חוות דעת מקצועית של מי שהיה מופקד על הכנת זרוע היבשה למלחמה. אבל האלוף רון-טל בחר להעלות את הטענה דווקא בראיון לעיתון תנועת חב"ד. תנועה פוליטית, שאנשיה ידועים בהתנגדותם העקרונית והאידאלוגית לא רק לנסיגה מהרצועה, אלא לפינוי שטחים בכלל. עצם האכסניה שבה בחר האלוף רון-טל להשמיע טענה זו, וסמיכות הזמנים בין פרסום הראיון לבין פגישתו של אלוף בשרות פעיל עם מנהיג הליכוד נתניהו, מדיפה ריח רע של פזילה לזירה הפוליטית - מעשה פסול המעורר חשד שהאלוף ניסה ליהנות משני העולמות: גם מההטבות החומריות הרבות שנהנה מהן אלוף בשירות פעיל, וגם מחופש הפעולה והביטוי שנהנה מהם קצין בכיר שפשט את מדיו. סביר להניח שהאלוף רון-טל העריך וקיווה שהדברים שאמר בביטאון דל תפוצה לא יגיעו לידיעת הציבור הרחב ולידיעת הממונים עליו. כך לא מתנהג אלוף שאולץ לפרוש מצה"ל בעקבות פרשיית אי-סדרים כספיים שככל הנראה היה מעורב בה. ההמשך אף מביך יותר. סירובו של רון-טל, קצין בשירות פעיל, להופיע לפגישה עם הרמטכ"ל, ומשחקי החתול והעכבר שניהל עם עוזרו של הרמטכ"ל שניסה לזמנו לפגישה, הם הפרה בוטה של המשמעת הצבאית ונורמות ההתנהגות הצבאיות. העובדה שרון-טל שלח מכתב פרישה לרמטכ"ל שקרא לו לבירור מעידה על חוסר אומץ לב אזרחי – אם לא על פחדנות פשוטה - ועל תחושת אשם של מי שנתפס במעשה לא ראוי. כמו תלמיד שסרח אילו הודיע רון-טל על פרישתו ואז היה מתראיין ומשמיע את טענותיו – ניחא. אבל השתלשלות האירועים כפי שקרו מזכירה התנהגות של תלמיד שסרח, נתפס, נתקף בפאניקה וברח מבית הספר, כשנקרא לשיחה עם המנהל. אילו היה טוראי מתנהג כך, רוב הסיכויים שהיה עומד למשפט על סירוב פקודה. אבל הרמטכ"ל בחר למחול על כבודו ועל כבודו של הצבא ובמקום להטיל עונש ממשי (הערה לתיק האישי או אפילו קנס) על האלוף, החליט רק לקצר את תקופת הפרישה. בכך החמיץ את האפשרות לנקוט באקט מנהיגותי הנחוץ לו כל כך בימים אלה. אשר לעצם דבריו של רון-טל בדבר הקשר בין מעורבותו של צה"ל בהכנות לנסיגה מהרצועה וביצועה, והכשלים שנתגלו בלבנון - הם ראויים לדיון מעמיק בכל ועדה שתחקור את לקחי המלחמה. חקירה זו תצטרך לענות, בין השאר, גם על השאלה אם הייתה לדרג המדיני והצבאי אלטרנטיבה לשילובו של צה"ל במבצע הפינוי. הרי אפשר לטעון כי היה זה סירובם ההמוני של אלפי המתיישבים ברצועת עזה לציית להחלטות הממשלה והכנסת, שכפה על הקברניטים המדיניים להטיל את מלאכת הפינוי על צה"ל ולהסיט אותו מאימוניו למלחמה. פינוי בסדר גודל כזה היה הרבה מעבר לכוחותיה של המשטרה הכחולה. מה גם שמבחינה משפטית, צה"ל הוא הריבון בשטחים ואחראי לנעשה בהם. אבל כאמור, לא זו השאלה העיקרית המתעוררת מפרשת רון-טל. השאלה שהצבא חייב עליה תשובה לאור התנהגותם של כמה מבכיריו בעת האחרונה היא: באיזו מידה מודעים הקצינים הבכירים של צה"ל לחובתם לשמש דוגמא אישית, ובאיזו מידה הם כשירים נפשית ומעשית להכין את הצבא למלחמה הבאה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3311428,00.html

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/770784.html

למה האלוף מתעורר במאוחר?



מאת עמוס הראל

יש לא מעט היגיון באחדות מהטענות שהעלה האלוף הפורש, יפתח רון-טל, בראיון לשבועון הנידח משהו "כפר חב"ד". מסקנת רון-טל שהמלחמה בלבנון היתה כישלון צבאי ישראלי מקובלת על רבים במטכ"ל. אחדים מעמיתיו לשעבר אף מסכימים עמו שנדרשת נטילת אחריות אישית והתפטרות בדרגים שמעליהם (תמיד, איכשהו, מדובר בדרגים מעליהם). גם הטענה שצה"ל השחית זמן יקר בהכנות להתנתקות מעזה ושכח את העימות הפוטנציאלי בצפון, יש לה משקל מסוים.

אבל הדיון התקשורתי בסערה הציבורית התורנית, שהפעם מתחוללת סביב דברי רון-טל, התמקד ברובו בסוגיה אחרת: האם ראוי שהאלוף יאמר את הדברים בעודו, רשמית, במדים? האם לא היה צריך להמתין עוד כמה שבועות, עד שתסתיים חופשת הפרישה שלו? המראיינים ברדיו (רון-טל נקרא להסביר את הציטוטים ב"כפר חב"ד" בתוכניות הבוקר) ציקצקו בלשונם ודוברת צה"ל מיהרה להוציא הודעת הסתייגות. אמש אף הודיע הרמטכ"ל, דן חלוץ, כי החליט לשחררו מיידית מצה"ל. בפועל, נראה שהיה מקום לדיון גם בסוגיה אחרת: איך קורה שהימין, חרף העובדה ששיעור לא מבוטל של קצינים, בכירים יותר או פחות, תומכים בעמדותיו, לא הצליח להוציא משורותיו ולו אלי גבע אחד? מדוע, לאורך ההכנות להתנתקות והפינוי, לא התנדב אף קצין לוותר על מעמדו ודרגותיו כדי למחות על ה"גירוש"?

כי רון-טל אינו לבד. מפקדו לשעבר, הרמטכ"ל הקודם משה (בוגי) יעלון, לא מסתיר את ביקורתו החריפה על ההתנתקות. אפילו הרב הצבאי הראשי (רבצ"ר) הפורש, תא"ל ישראל וייס, היכה בשבוע שעבר, באיחור, על חטא העקירה ואמר שאינו מבין את הגיונה. דעותיהם הפוליטיות של רון-טל והרב וייס לא היו סוד גם כשהיו במדים, אבל הם בחרו לתת להן פומבי רק כעת, כשהדבר אינו כרוך בסיכון, מבחינתם. בימין התפעלו אתמול מהאלוף, המדבר בחום כזה על מושגים כמו אדמת ארץ ישראל. שכחו רק לשאול האם האדמה לא היתה מספיק חשובה למחות למענה ולסכן את המשך הקריירה הצבאית גם לפני שנה?

רון-טל והרבצ"ר משיבים לשאלות כאלה בטיעון: חיילים היינו. מילאנו פקודות והכרנו בסמכויות הדרג המדיני. את דעותינו הבענו בפורומים פנימיים. ועדיין, מתגנב ללב חשד, שאילו רק הסכים חלוץ להאריך את כהונת הרבצ"ר בעוד שנה; אילו רק התממשה תקוות רון-טל לשוב לשירות פעיל ולהתמנות לאלוף פיקוד הצפון הבא, גם הביקורת שמשמיעים כעת שניהם לא היתה נשמעת.

לעצם הקישור שעושה רון-טל בין הזמן שהושקע בהתנתקות לפגיעה בהכנות למלחמה בלבנון - זו בעצם תמונת ראי (מימין) של תלונת השמאל, שצה"ל הפך לצבא שיטור בשטחים וסלל את הדרך לכשלונו בלחימה "אמיתית". בשתי הטענות אפשר לראות צדק מסוים, אבל הטוענים מתעלמים כליל מהנימוק בכיוון הפוליטי ההפוך. יתרה מזאת: האימונים בצה"ל קוצצו כבר לפני שש שנים, בגלל האינתיפאדה ולא בגלל ההתנתקות. עד שנת 2000 בילה גדוד חי"ר או שריון כמחצית מזמנו באימונים, חלק ניכר מהם לתרחיש מלחמה בעצימות גבוהה. היום, מג"ד יחשיב עצמו לבר-מזל אם יזכה לחודשיים אימון והתארגנות בשנה, לעומת עשרה חודשי תעסוקה בשטחים.

צה"ל מתנהל בימים הללו משערורייה לסקנדל. רק ביומיים האחרונים עסקו שם בהצהרות של רון-טל, בקצין הקשר הראשי ששכח לבוא לטקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים (הרמטכ"ל כועס, שר הביטחון דרש הבהרות, הקצין ננזף) ובמפגש של חלוץ עם נציגי ההומואים והלסביות (הרמטכ"ל "לא התכוון לפגוע"; ההומואים סלחו). בין לבין, מושקע מאמץ גדול במסע הפחדה של קצינים החוטאים בעבירה החמורה מכולן, הדלפות לעיתונאים. כאילו אין די במעקב הצבאי שגילה כי 460 קצינים דיברו בלא אישור עם כתבים במלחמה כדי להבהיר, שמדובר בקרב אבוד מראש. עם כל כך הרבה עיסוקים חשובים, צריך רק לקוות שלמטכ"ל נותר זמן למשימה השולית יחסית של הפקת הלקחים ושיקום הצבא לקראת המלחמה האפשרית הבאה.



מי שרוצה לדעת למה יחידות יצאו ללחימה ללא ציוד ולמה מערך המילואים נראה כמו שהוא נראה, צריך להסתכל על "מלחמות הגנרלים" - עושים לביתם ועצמם. מפתיע מישהו שפתאום כולם נביאי זעם? ש

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ואני חוזר על מה שכבר כתבתי כאן

דוקא במקרה הזה הדברים עצמם לדעתי פחות חשובים אלא התופעה שבה מפקדים בכירים לכאורה לא מעיזים להביע את דעתם ולהלחם עליה עד שהם פורשים או לקראת פרישה. זה משדר משהו על הפתיחות והדעה החופשית בצמרת - וזו בעיה מרכזית שעליה אני מתריע בנושאים אחרים לגמרי.
כאשר אין נכונות לשמוע ביקורת, כאשר אנשים מיישרים קוו בדעה של הבכיר כי ככה "נכון" לעשות אין סיכוי לתקן כשלים ואין סיכוי להתריע בפני כשלים. לטעמי הקונספציה שנקלענו אליה לפני המלחמה שייכת במידה רבה לשתיקה של אנשים, חוסר נכונות להלחם על דעות - דברים שמובילים ליישור קוו כולל במצבי טעות קיצוניים. אני לא קראתי על מפקדים בכירים שצועקים חמס על כך שאינם מתאמנים או על מפקדי מילואים שהופכים עולמות כי הימח שלהם חסר ול זה לאחר בדיקה.
התופעה הקיצונית ביותר היתה דוקא בחיל השריון שנפגע מכל חילות צהל בצורה הרבה ביותר בשנים האחרונות. המרכבה כל הזמן היתה על הכוונת, החיילים פחות ופחות התאמנו, התעסוקה בשטחים היתה ההפך מההכשרה הטנקאית, ההכנסה לאחסנה של טנקי הסדיר (עדיין אני המום מהרעיון הזה) ועוד. איפה המחטים של השריון, היכן קשנ"ר ? כולם שותקים, וגם לגבי רון טל - הוא צמח בשריון היה כמעט הבכיר שבהם שהגיע לפקד על מז"י וגם הוא שתק.
אישית מאוד מפריעה לי ההתנהגות הזו שמחכים לשחרור ואז מדברים.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אין שום בעיה - תתפטר בהפגנתיות, וצא בדלתות הבקו"מ ותאמר את דבריך שניה וחצי מרגע שחרורך.
בתור אדם שאחראי לרוב המחדלים, לבוא ולומר זאת מתי שלא ידרם לו נזק, זה יפה. מעניין אם הוא היה עושה זאת לו הפנסיה שלו היתה נפגעת.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מה אמר אל"מ אלי גבע על האלוף רון טל
על סרבנות ומלחמת לבנון
http://www.7th-day.co.il/tzahal/sarbanut.htm

אלוף-משנה (מיל') אלי גבע מגיב על כתבתו של יואב לימור "האלוף המתנחל"
אלי גבע, הארץ, 9.3.02




אלוף יפתח רון-טל זרק כאן בשבוע שעבר תיאוריה, לפיה יתכן שהתנגדותי לפעולות במלחמת לבנון נבעה מפחד.

מגוחך עד עצוב לשמוע "הסבר" זה המצוץ מן האצבע, במיוחד מאלוף רון-טל, שבמהלך מלחמת לבנון, עת שימש כקצין אג"מ תחת פיקודי, טמן את ראשו, תרתי-משמע, בצריח הטנק, עד כי היה מועמד להדחה. עקב תפקודו הלקוי היה כבר "דיבור" עם מחליף. למותר להבהיר לאלוף, שנדרש אומץ רב יותר "ללכת" נגד הזרם מאשר להישאר שותף לכישלון המלחמה המיותרת בלבנון.



אלוף רון-טל הוכיח בהתנהגותו באותה עת, כי איננו מסוגל לתפקד כקצין אחראי ויוצר במצבי לחימה. היטב הוא יודע, שלא תיפקד אף לא לצורך סידורי שמירה, ודאי לא בסיוע בניהול הקרבות. אחדים מן הקצינים סביבנו, לרבות כאלה שהתנגדו למהלכי האישיים, ידעו על אי-תפקודו במצבי לחימה. אם יתמנה לתפקיד כזה בעתיד, אנו נשלם את המחיר!



חשוב מכך - מדהימים קוצר הראייה וחולשת הדעת שלו, בהתחשב בכך שכאלוף בצה"ל אינו מסוגל לחשוב לגופו של עניין על מהות המשימה, על מטרותיה והתוחלת שבה, אלא להדביק בי דופי אישי פרי רוחו.



בדיעבד, כל ילד בן יומו מבין שמלחמת לבנון הייתה מלחמה עקובה מדם חיילינו ותוצאותיה הרות אסון. נראה לי שלא אחטא בחוסר צניעות כשאומר, שהבנתי את מהלכיה הצפויים והשלכותיה מראש, בזמן אמיתי וכשעוד ניתן היה למנוע את האסון. זאת, שלא כמו רבים מעמיתי לובשי המדים באותם ימים. שתיקת הכבשים ה"אמיצות" היא שלא מנעה אסון זה.



נמנעתי מלספר עובדות מרות אלה על האלוף רון-טל גם כשמונה לאלוף, לעיתונאים, אשר השמועות אודותיו הגיעו לאוזניהם, והם חקרו ושאלו אותי. עתה, משהתיימר לפרש את התנגדותי למלחמת לבנון כנובעת מפחד, מן הראוי שאשיב לו כאמור, וגם אבהיר לו שלא הוא ילמדני גבורה ואומץ לב מהם.



לגבי הסרבנות - כיהודים, מי כמונו צריך להבין את מורכבות הסרבנות ואת אחריותם של אלה שלא סירבו. מחד גיסא, האיום הקיומי מחייב אחדות השורות. מאידך גיסא, ה"התיישרות", היעדר העצמאות המחשבתית והפחדנות בפני בעלי השררה משתקות את השרים, האלופים והקצינים, המעמידים בראש מעייניהם שיקולים זרים, כמו המשך הקריירה.