התחלתי לקרוא את "סערה אדומה עולה" של טום קלנסי בעקבות ההמלצות שקיבלתי פה באשכול הספרים. אני בערך בעמוד 320 וכבר הגעתי למצב שאני קורא תוך דילוגים מהירים על כל הקטעים המתארים את הלחימה עצמה. הם מגעילים אותי. כמו בסרטי רמבו ונינג'ה אמריקאי של פעם, האמריקאים של קלנסי מנצחים תמיד גם כאשר העלילה מחייבת את הפסדם (לדוגמה בתחילת המלחמה, כשהם נאלצים לסגת אבל תוך כדי נסיגה מתואר טנק המשמיד בדרכו 8 טנקים רוסים במה שלא מתואר כיותר מדקה). מטוסי חיל האויר האמריקאי עליונים ללא יחס ושעור על הרוסים, וגורמים לרוסים אבידות ללא פרופורציה הדדית. במחי שורה אחת הכתובה כלאחר יד הורס מטוס מערבי גשר עמוס טנקים סובייטים, בעוד שבשביל להשמיד מטוס או טנק רוסי צריכים הרוסים להקיז את דמן של 2 פלוגות. מידי פעם מחוייב קלנסי כסופר מקצועי "להקריב" איזה טייס אמריקאי לטובת ההגיון העלילתי, אך לא לפני שהטייס ימיט שואה על חצי אוגדת חי"ר, טייסת מסוקים וגדוד שריון.

אני כותב את זה למרות שאני חושב שיש אנשים שיהנו מהספר (אני למשל נהניתי מאוד מההתחלה שלו, כל התהליך עד ליציאה למלחמה) אבל כספר לאנשים מבוגרים שחוו מעט טעם ערפל קרב ופחד של לחימה, הוא יצחיק עד יציק. אף אחד לא רואה טנק מולו וחושב לעצמו בלב "קדימה ממזר, בוא נגמור עם זה". שורות הוליוודיות כאלה, יחד עם גיבורים מערביים טיפוסיים וקלישאיים להחליא (לעומת גיבורים רוסים מעניינים ואמיתיים פי כמה) הם מה שהורס את הספר בעיני.

אולי לגבי העליונות האוירית המערבית יש לספר משהו להתבסס עליו- אם אכן בונה רוסיה את חילות האויר שלה (יש לה כמה כידוע) על בסיס מיג 21 ומיג 23, אולי יחסי ההפלות (4:19) סבירים. אבל בקרקע? הספר מזכיר את הסידרה הישנה "רמבו"- שחיילי האויב תמיד יורים מסביבו אך מעולם לא פוגעים ישירות (וכשהוא נפצע אלה רק רסיסים). הוא לעומת זאת בירי מהמותן ביד אחת עם מאג משיג יחס כדור/פגיעה של 1:1.
שורה תחתונה- ציפיתי ליותר.
סירפד להגנתך יאמר?

אין מקום רחוק מידי.

כל תהליך ההתמסחרות שעבר המותג הרסו אותו עד היסוד ולצערי מה שיש היום הוא לא מה שהיה בעבר.
הספרים הטובים שלו לדעתי הם המרדף אחרי אוקטובר האדום וכל הפחדים כולם.

"בגבורה ובענוווה"

טום קלנסי לעולם לא הסתיר היותו פטריוט גדול של האומה. מפה נובע חוסר האיזון המצחיק בין הכוחות ה"טובים" (מערב-ארה"ב) לכוחות ה"רעים" (בריה"מ).

של ריאליזם טכני ודיוק פרטים. אתה לא יכול לתאר לפרטי פרטים ובריאליזם את עוצמת הארטילריה הרוסית האימתנית באימונים, ושני פרקים לאחר מכן, כאשר בקרב משתתפת ארטירליה רוסית בקנ"מ גדולה בהרבה, היא אינה מצליחה לגרום כל נזק.. זה פאק ספרותי, לא אג'נדה פוליטית.

אין מקום רחוק מידי.

ראילזם?

באיזשהו ספר, נדמה לי "כל הפחדים כולם", הוא מתאר שהצנחנים הישראליים מסוגלים לצנוח הישר על גבו של גמל דוהר- וזה עוד לפני הפתרון המדיני (שרק אדם שבחיים לא קרא עיתון מהמזה"ת יכול להציע) שהוא מתכנן למזרח התיכון בהמשך אותו ספר, וגם מתאר שמביא שקט ושלווה לאזור.

הספר הזה מראה את ההתמחות האמיתית של קלנסי והיא עלילה סבוכה ומותחת.

אבל הייתי נחרצות בעד הסובייטים ב"סערה אדומה עולה". למעשה גם ב"מרדף אחרי אוקטובר". הרוסים תמיד נראו אנושיים ויותר אמיצים מאשר כל הניוון הקפיטליסטי של ברית נאט"ו.

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

ידידי ,

אתה פשוט מייחס לספר הרבה יותר ממה שהוא - זה לא ספר דוקומנטרי ו/או ביוגרפי...

איני יודע בן כמה אתה , אבל בשנות ה-70/60 היינו קוראים (לא סתם , אלא ממש "בולעים")
את ספרי ביל קרטר/בוק ג'ונס/פטריק קים - והיו לא מעט חבר'ה שחשבו שזה "על אמת" ,
כי גם שם היו תיאורים יפים של "יכולות" הגיבורים...

הגדרה יפה להתייחסות מצאתי דווקא על גב אחד מספריו (יש לי כמעט את כולם...) ,
אם כי אני אישית לא הייתי עושה שימוש במונח "גאוני"... :


בקיצור , תהנה מהספר מבלי לייחס לו כל מיני משמעויות שאין בו...

אגב : לטעמי , הטוב בספריו הוא "המרדף אחרי אוקטובר האדום"
(ולא רק בגלל הכפיל שלי בגרסה הקולנועית...)

A friend in need - is a friend indeed

סתם עיצבנה אותי חוסר האובייקטיביות שלו. אבל בסדר

העיקר ששמת את הבננה בהודעה

אין מקום רחוק מידי.

בפועל, התקפת פתע סובייטית בשנות ה- 80' היתה כניראה מצליחה (6 גייסות של ארה"ב, בריטניה ומערב גרמניה מול עשרות דיויזיות מזרחיות, באיכות די דומה). אז מה עושים כדי ליצור עניין ספרותי? ממציאים תרחיש בו הסופרמנים האמריקאים מנצחים.
אותו דבר ב-"הדוב והדרקון"- סין פולשת לרוסיה, ואוגדה אמריקאית אחת מצילה את המצב (תזכורת- לסינים יש כ- 30 דיויזיות שריון וממוכנות). סה"כ הקורא האמריקאי לא רוצה לקרוא על הצבא שלו בתיקו מול גרילה או מביס צבא של העולם השלישי- את זה יש לו בחדשות.
מה לעשות- בגילאים 18-22 קראתי כל ספר שלו שיצא, ומאז נמאס לי..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי avishon ידידי , אתה פשוט מייחס לספר הרבה יותר ממה שהוא - זה לא ספר דוקומנטרי ו/או ביוגרפי... איני יודע בן כמה אתה , אבל בשנות ה-70/60 היינו קוראים (לא סתם , אלא ממש "בולעים") את ספרי ביל קרטר/בוק ג'ונס/פטריק קים - והיו לא מעט חבר'ה שחשבו שזה "על אמת" , כי גם שם היו תיאורים יפים של "יכולות" הגיבורים...

כן, כן אבישון ... אתה קראת את פטריק קים בגלל תיאורי "יכולות" הגיבורים ... נכון, זה בכלל לא היה בגלל "ידיו המסוקסות באלפי צלקות משנים ארוכות של קרבות אחזו בגבעותיה הצחורות ...". אתה גם קנית פלייבוי בגלל המאמרים

! This is Sparta

כן,זו הבעיה היחידה לדעתי של טום קלנסי,הוא יותר מדי פטריוט והעלילה מוטת לטובת ה"טובים" גם אם זה מגוחך ביותר כמו שתיארת,אבל חוץ מזה הוא סופר מעולה.

ממתי פטריוטיות הפכה מילה גסה?

אם תקרא את הספרים שלו או את ההודעה של J-R(זאתי הכי למעלה) אז אתה תבין שהוא פטריוטי בצורה יוצאת דופן שמשפיעה על ההגיון של הסיפור.

היא לא הפכה והיא דבר מצויין, אבל כאן מתעסקים באיך זה השפיע על הריאליסטיות של העלילה

כדאי לך לקרוא את "מלחמת העולם השלישית" של ג'ון האקט (מערכות, 1981). הספר אמנם לכאורה עלילתי, אבל הוא מבוסס על מחקר אמיתי שנעשה בנאט"ו בזמן המלחמה הקרה ושבראשו עמד המחבר. הספר כולל ניתוחים מעולים ומתאר הפעלה של מערכות נשק מן התקופה בהקשר הרבה יותר מציאותי. אני לא אגלה איך הספר מסתיים, אבל המחקר המקורי עליו הוא מבוסס הגיע למסקנה שלנאט"ו אין סיכוי.

היה להם יכולת אווירית אבל הייתה בדיחה בנאט"ו שהולכת כך: "מפקד שריון רוסי אחד שואל את חברו כאשר הם נפגשים בפריז: אז מי בסוף ניצח בקרבות האווירים?"

"מלחמת העולם השלישית" מתאר יפה גם את המערכה האווירית הכבדה ומציג אותה כהרבה יותר מאוזנת ממה שמציג קלנסי. אם להשתמש בהשאלה, "סערה אדומה עולה" מקביל ל-CSI ו"מלחמת העולם השלישית" מקביל ל"עדות אילמת". בגדול, אינני אוהב את ספרי קלנסי ואת הדמויות הקלישאיות שלו. הדגש חסר הפרופורציות שהוא שם על הטכנולוגיה גם גורע מספריו. כל זה משתקף גם בגרסאות הקולנועיות של ספריו, למרות שחייבים לציין ש"כל הפחדים" יצא לא רע בגרסא הקולנועית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי J-R התחלתי לקרוא את "סערה אדומה עולה" של טום קלנסי בעקבות ההמלצות שקיבלתי פה באשכול הספרים. אני בערך בעמוד 320 וכבר הגעתי למצב שאני קורא תוך דילוגים מהירים על כל הקטעים המתארים את הלחימה עצמה. הם מגעילים אותי. כמו בסרטי רמבו ונינג'ה אמריקאי של פעם, האמריקאים של קלנסי מנצחים תמיד גם כאשר העלילה מחייבת את הפסדם (לדוגמה בתחילת המלחמה, כשהם נאלצים לסגת אבל תוך כדי נסיגה מתואר טנק המשמיד בדרכו 8 טנקים רוסים במה שלא מתואר כיותר מדקה). מטוסי חיל האויר האמריקאי עליונים ללא יחס ושעור על הרוסים, וגורמים לרוסים אבידות ללא פרופורציה הדדית. במחי שורה אחת הכתובה כלאחר יד הורס מטוס מערבי גשר עמוס טנקים סובייטים, בעוד שבשביל להשמיד מטוס או טנק רוסי צריכים הרוסים להקיז את דמן של 2 פלוגות. מידי פעם מחוייב קלנסי כסופר מקצועי "להקריב" איזה טייס אמריקאי לטובת ההגיון העלילתי, אך לא לפני שהטייס ימיט שואה על חצי אוגדת חי"ר, טייסת מסוקים וגדוד שריון. אני כותב את זה למרות שאני חושב שיש אנשים שיהנו מהספר (אני למשל נהניתי מאוד מההתחלה שלו, כל התהליך עד ליציאה למלחמה) אבל כספר לאנשים מבוגרים שחוו מעט טעם ערפל קרב ופחד של לחימה, הוא יצחיק עד יציק. אף אחד לא רואה טנק מולו וחושב לעצמו בלב "קדימה ממזר, בוא נגמור עם זה". שורות הוליוודיות כאלה, יחד עם גיבורים מערביים טיפוסיים וקלישאיים להחליא (לעומת גיבורים רוסים מעניינים ואמיתיים פי כמה) הם מה שהורס את הספר בעיני. אולי לגבי העליונות האוירית המערבית יש לספר משהו להתבסס עליו- אם אכן בונה רוסיה את חילות האויר שלה (יש לה כמה כידוע) על בסיס מיג 21 ומיג 23, אולי יחסי ההפלות (4:19) סבירים. אבל בקרקע? הספר מזכיר את הסידרה הישנה "רמבו"- שחיילי האויב תמיד יורים מסביבו אך מעולם לא פוגעים ישירות (וכשהוא נפצע אלה רק רסיסים). הוא לעומת זאת בירי מהמותן ביד אחת עם מאג משיג יחס כדור/פגיעה של 1:1. שורה תחתונה- ציפיתי ליותר. סירפד להגנתך יאמר?

הגזמת קצת לטעמי. ספר כיף - כתוב יפה ומעניין. כל ניסיון לייחס לו אמת הסטורית זו או אחרת - על אחריות הקורא בלבד.

ב. הספרים שלו מבחינה טכנית מציאותיים, אני די בטוח שזה היה גם יחס ההשמדה
בין הטנקים האמריקאים לעירקים, ככה זה יש הפרש של כמה עשרות שנים בטכנולוגיה
ובשליטה האווירית.

ג. תקרא את "ירוק תאשור", "הוראה נשיאותית" - באנגלית, שניהם שונים אחד מהשני
וגם מסערה אדומה עולה והמרדף אחר אוקטובר האדום.

עוד מילה על מציאותיות, הבן אדם ממש חזה את התקפת הטרור על ארה"ב, יש
אומרים שהוא נתן את הרעיון ללא כוונה כמובן.

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

תחילה אפצח בבננה
ועכשיו לעניינים הפחות רציניים:

כמו שכבר נכתב עד כה במספר תגובות, קלנסי תמיד נופל על עודף רעל - אני מוכן לשים כסף שהוא מקבל התקפי אדרנלין כשהוא כותב את קטעי הקרבות... יחד עם זאת, המחקרים שלו כן מבוססים על חומרים רשמיים (והכי מוזר: ככל שהוא התקדם בספריו הוא קיבל יותר ויותר שיתוף פעולה ממסדי, אבל הספרים רק התדרדרו ברמתם. מסקנה?)

אני חושב שמיכאל מס והגולשים שהשריון הוא מקצועם/תחומם יוכלו לתת חוו"ד מקצועית על יכולות השריון המזרחי והאמריקאי בקרב שב"ש ולאמר האם עליונות השריון האמריקאי בספר אכן תואמת את המציאות - אם זאת סביר להניח שאם הרוסים אכן היו שוטפים דרך פיתחת פולדה, האבידות לשני הצדדים היו צפויות להיות מחרידות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

(חבל להעלות שוב את האשכול העצום של הספרים)- על מה הספר "ימי צקלג של ס. יזהר? אתמול ראיתי בסטימצקי את שני הכרכים העבים בחבילה אבל מאחור לא היה רשום דבר על תוכן הספר אלא רק תשבוחות לסופר מפי סופרים אחרים. מישהו קרא את הספר?

אין מקום רחוק מידי.